ברור, שהפכנו כהורים להיות בעלי ההשפעה והחינוך הרבה יותר מבעבר. תמיד החינוך הוא מהבית. אבל היום הוא רק ורק שם.
התפילות, הברכות, חשיבות המזון הבריא, הקביעות שבלימוד תורה, החשיבות בבית מסודר ונעים,
והתקשורת האמיתית הפכה להיות רק בבית. כי רק פה אנחנו בלי מסכות,, רק פה אנחנו קורצים, או מחייכים, או מעקמים את האף- ורואים אתזה. רק פה אני מחמיאה ורק פה אני יכולה להרגיש הכי את הילד/ה שלי ולהיות איתו כשקשה לו כל התקופה הזו.
אף אחד לא איתם חוץ מאיתנו.
הם לומדים מאיתנו תקשורת אמיתית, דרך החברה ומעגלים האחרים זה לא קיים.
ויותר מהכל ריגש אותי ההכנה הרוחנית המשותפת לחגים, כשאת כל המנהגים והתפילות- אני זו שתוך כדי עבודה הסברתי ותמללתי והראתי, מה שבשנים קודמות רק "בחנתי" על הספה אחרי הדלקת נרות- אם הקשיבו יפה בגן/ בכתה או שלא....
התפילות, הברכות, חשיבות המזון הבריא, הקביעות שבלימוד תורה, החשיבות בבית מסודר ונעים,
והתקשורת האמיתית הפכה להיות רק בבית. כי רק פה אנחנו בלי מסכות,, רק פה אנחנו קורצים, או מחייכים, או מעקמים את האף- ורואים אתזה. רק פה אני מחמיאה ורק פה אני יכולה להרגיש הכי את הילד/ה שלי ולהיות איתו כשקשה לו כל התקופה הזו.
אף אחד לא איתם חוץ מאיתנו.
הם לומדים מאיתנו תקשורת אמיתית, דרך החברה ומעגלים האחרים זה לא קיים.
ויותר מהכל ריגש אותי ההכנה הרוחנית המשותפת לחגים, כשאת כל המנהגים והתפילות- אני זו שתוך כדי עבודה הסברתי ותמללתי והראתי, מה שבשנים קודמות רק "בחנתי" על הספה אחרי הדלקת נרות- אם הקשיבו יפה בגן/ בכתה או שלא....