עזרה עסק שמסרב לבטל עסקה ולהחזיר תשלום - כשהביטול תוך 48 שעות- מה הייתם עושים?

[ochayon]

זו השאלה. בכל מקרה דעת הקונים קובעת? גם אם נניח היא לא הגיונית או גורמת נזק? דעת המוכרים לא קובעת?

ברור,
קונה שיוכיח בבי"ד שלא היתה דעתו לקנות במקרה ש...., אזי לא משנה כמה המוכר יזעק שדעתו היתה למכור, הקונה לא קנה את החפץ, והמוכר לא זכה בכסף כי אף אחד לא הקנה לו אותו.

 

[דורהלה]

מה זה משנה מה בעלי החנויות הספיציפיות נוהגים?
אם הציבור מורגל לכך שיש באפשרותו להחזיר, הרי שהקונה לא קנה את החפץ כי אם על תנאי שיוכל להחזיר תוך 48 ש', ורק כך חל הקניין,
האם זה נכון שכך ציבור הקונים מורגל או לא? את זה ניתן לברר בקלות בכל האשכולות שנפתחים כאן בנושא חדשים לבקרים, מהם יש להוכיח בוודאות ומעבר לכל ספק שרוב הציבור כשהוא קונה משהו הריהו קונה ע"ד כן, ואם כן, אם המוכר מתעקש ולא מוכן להחזיר לו כפי תקנות החוק שהיו כביכול בתנאו של הקונה, הרי המקח בטל מעיקרו, והוא הוא הגזלן!

ממש לא,
הקונה יכול לחשוב כמה תנאים שהוא רוצה,
השאלה היא האם המוכר גם הסכים לתנאי,
במידה ולא זה לא יעזור לקונה כלום אא''כ הוא התנה בפירוש,
או שבוודאות אנחנו יכולים להניח שהמוכר ידע על התנאי עקב האיזור וציבור הקונים הקלאסי של החנות,
שאז אפשר להניח שהמוכר מכר על תנאי גם ללא אמירתו בפירוש,
בעל חנות שבאופן עיקבי לא מחזיר הריהו מצהיר שהוא נוהג כדעת השו''ע
ואינו מתחשב בחוק או במשאלות הלב של הלקוחות.

 

[מרחבית]

ברור,
קונה שיוכיח בבי"ד שלא היתה דעתו לקנות במקרה ש...., אזי לא משנה כמה המוכר יזעק שדעתו היתה למכור, הקונה לא קנה את החפץ, והמוכר לא זכה בכסף כי אף אחד לא הקנה לו אותו.

כלומר, אם אוכיח שלא היתה דעתי לקנות אלא רק בתנאי שאוכל להחזיר עד חמש שנים - לא קניתי? ואני יכולה לדרוש כעבור שלוש שנים כסף בחזרה?

 

[דורהלה]

ברור,
קונה שיוכיח בבי"ד שלא היתה דעתו לקנות במקרה ש...., אזי לא משנה כמה המוכר יזעק שדעתו היתה למכור, הקונה לא קנה את החפץ, והמוכר לא זכה בכסף כי אף אחד לא הקנה לו אותו.

ואם הקונה יוכיח מעל לכל ספק בבית הדין שדעתו היתה לקבל מטוס סילון
יחד עם החפץ,
כמובן שאת זה הוא לא יקבל
האם בית הדין יחייבו את המוכר להחזיר את הכסף?

(בכוונה הקצנתי וברור שזה לא דומה,
אבל עדיין- הלקוח סיכם על תשלום תמורת חפץ,
לא דיברו כלל על כל מה שמסביב, אם הלקוח יכול להוכיח שדעת המוכר
הייתה למכירה בתנאי - המכירה תתבטל,
אם לא - אז לא.)

 

[shosh 356]

במקרה שלי,

המוכרות מודות שלא נתנו לי קבלה, [אני הייתי אמורה לדרוש]
כשקניתי שאלתי אם אני מחזירה תוך 48 שעות אני מקבלת זיכוי כספי, ענו לי בטח ורק בגלל זה קניתי.
המוכרת הראשית אומרת אם היית קונה אצלי הייתי רודפת אחריך שתקבלי קבלה, אבל אין לי איך לעזור לך.
ולכן אין להם אפשרות לתת לי זיכוי, לא זיכוי כספי ולא זיכוי.

 

[Tweenset]

הם באמת כתבו שם. רק אני לא ראיתי...
מה לעשות, מרב שאני מורגלת בחוק ובעסק שלי נוהגת גם כך, לא גיליתי חיישני בדיקה וזה לא בלט לי בעין.

כמובן שהם טענו שהמוכרת אמרה לי במעמד הקנייה את זה, מה שהיה שקר גמור.
[חדשה שם, ובטח פחדה על העור שלה. עם בוס כזה גם אני הייתי טוענת שאמרתי.]

זה לבד מקומם.

הגעתי עד כאן, לא קראתי הכל
זה לא משנה מה החנות כותבת, החוק גובר בכל מקרה.

הגיע הזמן שאנשים יפנימו - לא פונים למועצה הישראלית לצרכנות, אלא לרשות להגנת הצרכן!
לרשות יש כלים יותר מאיימים על חנויות ומציאות שאם תאמרי למוכרת שאת פונה עכשיו לרשות להגנת הצרכן זה יאיים עליה, וסיכוי גדול שלא תצטרכי לפנות באמת.

אני לא נכנסת לפן ההלכתי.

אבל כששואלים איך להתנהג במצב מסוים, הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לך מגיע מתורתנו הקדושה "עם נבר תתברר ועם עקש.."
פשוט תחזירי לה במטבע שלה! ניסיתי את זה כמה פעמים בחיי וזה עבד פלאים! (למשל מישהי שכל הזמן התקיפה אותי בכל מיני עניינים, השתתקה ברגע שפשוט התקפתי אותה חזרה ומאז שורר שקט בגזרה ההיא. ועוד..)

היא אומרת לך שהיא מצפצפת על החוק? תצפצפי עליה בחזרה! תגידי לה שזה לא מעניין אותך, ואת מבחינתך מכאן פונה ישירות לגורמים האמונים על אכיפת החוק ושתתמודד מולם ונראה אותה מצפצפת בבית המשפט/ברשות/וכדו' את מה שיש לה לומר בנידון.

 

[Tweenset]

כי זה החוק
והוא יודע את החוק
ולא רוצה להסתבך

והוא רוצה גם לתת ללקוח שרות טוב
אם ידעו שאצלו א"א להחזיר לא יקנו מראש
רק הוא יפסיד מזה,

(גם להתגרש אסור כי התחתנת מבחירה חופשית??)

נכון.
אני פעם קיבלתי זיכוי מחנות על סך 30 ש"ח. היתה שם מישהי שקנתה משהו, שאלתי אותה אםאפשר למכור לה את הזיכוי, המוכרת לא הסכימה (למרות שזו היתה טעות שלהם, שבגללה קיבלתי את הזיכוי)
אמרתי לה, תדעי לך שזיכויים נאבדים אצלי, ואם זה יקרה לזיכוי הזה אני לא דורכת פה יותר

הזיכוי נאבד.
עברו מאז קרוב לשבע שנים
יותר לא קניתי שם כלום.

 

[מרחבית]

זה לא משנה מה החנות כותבת, החוק גובר בכל מקרה.

וההלכה גוברת על החוק.
לכן, לפני שעושים משהו, לפני שמאיימים, לפני שמאשימים, לפני שמחליטים שנעשה כאן עוול כלשהו - חייבים לברר היטב אם אכן מבחינה הלכתית יש כאן עוול או שמא המוכר צודק.

 

[משחזר מידע]

לא כ''כ הבנתי בשם מה אתה מכנה את המוכר גזלן,
יתכן מאוד שמי שמכריח את המוכר להחזיר חפץ הוא הגזלן!

ע''פ ההלכה הפשוטה אין דבר כזה להתחרט מעסקה - פשוט אין!!!
קנית, הפעלת שיקול דעת, זה בלתי הפיך, (שו''ע חו''מ קפ''ט א')
אא''כ היה אונאה במחיר או מקח טעות בסוג או איכות החפץ.

מה שקורה היום שיש חוק המחייב להחזיר, הוא חוק שנוגד את דעת השו''ע,

אממה יש דין שדינא דמלכותא דינא,
לעניינינו זה לא ברור בכלל,
א. דעת הרבה פוסקים שאין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל.
ב. דעת הרבה פוסקים שאין דינא דמלכותא במלך יהודי, וק''ו כשאינו נוהג בחוקי התורה.
ג. דעת הרבה פוסקים שלממשלה דמוקרטית אין דין מלכות,

ומשום כל הנ''ל רבים מפוסקי דורינו (שאינם דתיים ציוניים)
מתייחסים לחוקי המדינה כספק או כאינם רלוונטים כלל,
(להוציא את הגר''מ שפרן ויתכן שעוד - לא הכל אני יודע)

ולמעשה המוכר יכול לומר קים לי כאותם פוסקים, וממילא כיון שהוא מוחזק אף אחד לא יוציא ממנו ממון ע''פ ד''ת, אא''כ הוא רוצה לגוזלו ע''פ חוקי המדינה.

נ.ב. בחנות שנמצאת באיזור חילוני או שרבים מלקחותיה אינם שומרים תומ''צ,
יש סברא לומר שגם המוכר ידע שהקונה (אפי' חרדי)
ירד על דעת זה שיכול לנהוג ע''פ החוק ולהחזיר את החפץ,
כיון שכך רגיל המוכר להתנהל בחנות זו,
וממילא זה חשוב כתנאי בעיסקה ויהיה חייב המוכר להחזיר את החפץ,

אינני בטוח שכל מי שקורה לבעלי החנויות גנבים יודע שמדובר בסוג חנויות כאלו.

נ.ב. אינני פוסק,
כך יצא לי כשלמדתי את הסוגיא הזו בשו''ע, וכששוחחתי על נושא זה עם דיינים.

עריכה, בשו''ע הנ''ל הוסיף הרמ''א שגם אם המוכר מוכן להחזיר העסקה אינה בטלה,
הוא (המוכר) צריך לקנות שוב (מהקונה) את החפץ!

בנוסף כתוב שם ובסימנים שאח''כ,
שאפילו מי שקנה חפץ בקניין שלא מועיל,
אסור לו לחזור מהעיסקה, -ז''א, אפי' שהקניין לא חל הוא צריך לטרוח ולחזור ולקנות בקניין המועיל,
כדי לקיים את העסקה ולעמוד בדיבורו,

ומי שעובר על זה נאמר עליו כך -
מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור ההפלגה,
ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים שטבעו בים,
הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
חו''מ סי' ר''ד ס' ד'

לפני החוק הזה
גם אם קנית מוצר ובאת הביתה פתחת וזה היה שבור
המקסימום שהיית מקבל זה איזה פתקון עלוב שמשום מה היו קוראים לזה זיכוי
אני אכן מסכים לזה שזה היה נקרא זיכוי אך ורק בגלל שזה אכן זיכה את החשבון בנק שלו
(כי הוא היה מחזיר את זה לספק ומקבל תמורה נגד זה, זאת אומרת שהוא הרוויח פעמיים
גם את החדש הוא מכר וגם על השבור שלי הוא קיבל כסף נקי לכיס והרוב המוחלט מימשו את הזיכוי)

ולכן קים לי שכל מה שכתבת הם עורבא פרח במקרה כזה

 

[משחזר מידע]

מצחיק שנתינת זיכוי נחשבת כגזל,
אולי לא פייר, לא יפה,
זה שבן אדם קונה ואחרי כמה שעות מחליט להתחרט ועוד מאבד את הפתק לא עושה את בעל החנות לגזלן.

כשמכרו דבר לא תקין וקיבלו זיכוי שידוע מראש מה הסוף של הזיכוי הזה ולמה זה שווה
זה נקרא גזל

 

[Tweenset]

וההלכה גוברת על החוק.
לכן, לפני שעושים משהו, לפני שמאיימים, לפני שמאשימים, לפני שמחליטים שנעשה כאן עוול כלשהו - חייבים לברר היטב אם אכן מבחינה הלכתית יש כאן עוול או שמא המוכר צודק.

עניתי פרקטית בלבד וציינתי זאת

אני לא נכנסת לפן ההלכתי.

הלכתית כבר כתבו לפני.

 

[cantor]

ממש לא,
הקונה יכול לחשוב כמה תנאים שהוא רוצה,
השאלה היא האם המוכר גם הסכים לתנאי,
במידה ולא זה לא יעזור לקונה כלום אא''כ הוא התנה בפירוש...
בעל חנות שבאופן עיקבי לא מחזיר הריהו מצהיר שהוא נוהג כדעת השו''ע
ואינו מתחשב בחוק או במשאלות הלב של הלקוחות.

זה לא מדויק כי בכל קנין צריך גמירות דעת משני הצדדים באותו מידה וגם אם המוכר נוהג אחרת באופן עיקבי מכל החנויות ואינו מציית לחוקי הגנת הצרכן עדיין אם ברור לכולם שדעת הקונה היה שיוכל לנהוג כפי החוקים דעתו רלוונטית באותו מידה של דעת המוכר (לא מדבר על הסיפור שלנו שכתוב בפירוש מדבר על כל סיפור קלאסי אחר...)

 

[cantor]

לא כ''כ הבנתי בשם מה אתה מכנה את המוכר גזלן,
יתכן מאוד שמי שמכריח את המוכר להחזיר חפץ הוא הגזלן!

ע''פ ההלכה הפשוטה אין דבר כזה להתחרט מעסקה - פשוט אין!!!
קנית, הפעלת שיקול דעת, זה בלתי הפיך, (שו''ע חו''מ קפ''ט א')
אא''כ היה אונאה במחיר או מקח טעות בסוג או איכות החפץ.

מה שקורה היום שיש חוק המחייב להחזיר, הוא חוק שנוגד את דעת השו''ע,

אממה יש דין שדינא דמלכותא דינא,
לעניינינו זה לא ברור בכלל,
א. דעת הרבה פוסקים שאין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל.
ב. דעת הרבה פוסקים שאין דינא דמלכותא במלך יהודי, וק''ו כשאינו נוהג בחוקי התורה.
ג. דעת הרבה פוסקים שלממשלה דמוקרטית אין דין מלכות,

ומשום כל הנ''ל רבים מפוסקי דורינו (שאינם דתיים ציוניים)
מתייחסים לחוקי המדינה כספק או כאינם רלוונטים כלל,
(להוציא את הגר''מ שפרן ויתכן שעוד - לא הכל אני יודע)

ולמעשה המוכר יכול לומר קים לי כאותם פוסקים, וממילא כיון שהוא מוחזק אף אחד לא יוציא ממנו ממון ע''פ ד''ת, אא''כ הוא רוצה לגוזלו ע''פ חוקי המדינה.

נ.ב. בחנות שנמצאת באיזור חילוני או שרבים מלקחותיה אינם שומרים תומ''צ,
יש סברא לומר שגם המוכר ידע שהקונה (אפי' חרדי)
ירד על דעת זה שיכול לנהוג ע''פ החוק ולהחזיר את החפץ,
כיון שכך רגיל המוכר להתנהל בחנות זו,
וממילא זה חשוב כתנאי בעיסקה ויהיה חייב המוכר להחזיר את החפץ,

אינני בטוח שכל מי שקורה לבעלי החנויות גנבים יודע שמדובר בסוג חנויות כאלו.

נ.ב. אינני פוסק,
כך יצא לי כשלמדתי את הסוגיא הזו בשו''ע, וכששוחחתי על נושא זה עם דיינים.

עריכה, בשו''ע הנ''ל הוסיף הרמ''א שגם אם המוכר מוכן להחזיר העסקה אינה בטלה,
הוא (המוכר) צריך לקנות שוב (מהקונה) את החפץ!

בנוסף כתוב שם ובסימנים שאח''כ,
שאפילו מי שקנה חפץ בקניין שלא מועיל,
אסור לו לחזור מהעיסקה, -ז''א, אפי' שהקניין לא חל הוא צריך לטרוח ולחזור ולקנות בקניין המועיל,
כדי לקיים את העסקה ולעמוד בדיבורו,

ומי שעובר על זה נאמר עליו כך -
מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור ההפלגה,
ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים שטבעו בים,
הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
חו''מ סי' ר''ד ס' ד'

אני לא חושב שיש כאן התייחסות לעניין מנהג מדינה אלא לענין דינא דמלכותא שאין כל קשר בין שני הדברים דינא דמלכותא היא משום איש את רעהו חיים בלעו ועל זה יש לדון אם שייך בארץ ישראל או לא
מנהג מדינה הוא ענין שקשור לאומדנא דמוכח למה היתה כוונתו כשלא סיכמו בדיוק את הפרטים אומרים שהולכים אחר מנהג מדינה שוודאי לפי זה היה כונת המקח ולכן זה שייך בארץ ישראל כבכל מקום ואפי' מי שלא נותן תוקף לממשל דמוקרטי וכו'
ואפי' כשזה לא כפי ההלכה כי לכאורא הוא נוהג על פי החוק והא ראיה שאם יכנס גוי או חילוני ויקנה הוא יחזיר לו כי הוא יפחד שילך לשלטונות אז כבר בשעת הקנין מכר על דעת כן כי החזקה שאינו רוצה להסתבך עם השלטונות
(יכול להיות אם זה יהודי חרדי שהמוכר אינו עולה על דעתו אינו חושב שילך לשלטונות אולי יש לחשוב שאין המנהג מוכיח אבל זה וודאי לא ברור ויותר מסתבר שגם כאן הכל כמנהג המדינה כי גם לו יש את האפשרות לגרום לו לכך וכבר היה וכנראה עוד יהיה לעולמים)
לגבי שיטת הרב שפרן שציינת הוא מדבר על דינא דמלכותא דינא והוא סובר שאסור להעלים מס מהמדינה וזה כמו ועד בית וכל קופה משותפת ואין כל קשר לכאן

 

[pnina912100]

כשמכרו דבר לא תקין וקיבלו זיכוי שידוע מראש מה הסוף של הזיכוי הזה ולמה זה שווה
זה נקרא גזל

אוי, באמת, אף אחד לא מדבר על למכור דבר לא תקין,
ואם מתברר ללקוח שהמוצר לא תקין, ברב המקרים הוא כנראה כבר פתח והשתמש במוצר, כך שגם מבחינת החוק כבר אי אפשר לקבל כסף חזרה.

וחוץ מזה, קבלתי המון זיכויים בחיים שלי, מעולם לא אבד לי זיכוי,
כמו שאני שומרת על השטרות בארנק, כך אני שומרת על הזיכוי,
(עכשיו קניתי עם זיכוי מלפני 10 שנים, המוצר עלה קצת פחות מהזיכוי, המוכר החזיר לי כסף מזומן עודף)

 

[SN]

מסתבר
אבל יש הבדל אחד קטן (או אולי גדול)
פעם זה היה הרוב המוחלט שחגגו/גנבו/גזלו
היום זה אחוז מזערי (כרגע)

מה שמדהים זה הפרדוקס
בעבר הם גנבו אותנו בשם החוק
(לא יכולים לבטל עסקה אחרי שנכנס למחברת/למחשב/חשבונית)
והיום הם גונבים בשם ההלכה
(אסור ללכת לבית משפט/להתלונן/משטרה וכו')

לא הבנתי למה זה נקרא "גונבים"?
הם מוכרים מוצר, את החלטת לקנות אותו.
בא לך להחזיר אותו? בבקשה, את מקבלת אפשרות לקחת מוצר אחר בסכום הזה
איפה הגניבה פה?? מה המוכר עשה רע??

 

[דולה ומשקה]

יש מושג שנקרא מנהג המדינה והוא מחייב גם לפי ההלכה אא"כ מדובר בחנות חרדית פרטית [לא ברשת גדולה שבודאי פועלת רק לפי החוק] ובמקרה כזה המוכר יכול להגיד לך שנינו אנשים דתיים אצלינו במקרה כזה נוהגים לפי ההלכה וזה שהחוק לרעתי אינו אומר שאני רוצה לקבל אותו ואז אם אין מקח טעות אסור, כך שמעתי מאיזה דיין אבל הוא אמר את הסברא הזאת בתור לחשוש... כמובן אין לסמוך למעשה...

 

[טוליפ]

נכון.
אני פעם קיבלתי זיכוי מחנות על סך 30 ש"ח. היתה שם מישהי שקנתה משהו, שאלתי אותה אםאפשר למכור לה את הזיכוי, המוכרת לא הסכימה (למרות שזו היתה טעות שלהם, שבגללה קיבלתי את הזיכוי)
אמרתי לה, תדעי לך שזיכויים נאבדים אצלי, ואם זה יקרה לזיכוי הזה אני לא דורכת פה יותר

הזיכוי נאבד.
עברו מאז קרוב לשבע שנים
יותר לא קניתי שם כלום.

זיכוי זה כמו כסף. לא חושבת שהחנות רשאית למנוע ממך להעביר אותו ללקוח אחר.

 

[דורהלה]

לפני החוק הזה
גם אם קנית מוצר ובאת הביתה פתחת וזה היה שבור
המקסימום שהיית מקבל זה איזה פתקון עלוב שמשום מה היו קוראים לזה זיכוי
אני אכן מסכים לזה שזה היה נקרא זיכוי אך ורק בגלל שזה אכן זיכה את החשבון בנק שלו
(כי הוא היה מחזיר את זה לספק ומקבל תמורה נגד זה, זאת אומרת שהוא הרוויח פעמיים
גם את החדש הוא מכר וגם על השבור שלי הוא קיבל כסף נקי לכיס והרוב המוחלט מימשו את הזיכוי)

ולכן קים לי שכל מה שכתבת הם עורבא פרח במקרה כזה

במחילה מכבודו,
אין קשר בין מה שכתבתי לתגובה שלך.

 

[דורהלה]

זה לא מדויק כי בכל קנין צריך גמירות דעת משני הצדדים באותו מידה וגם אם המוכר נוהג אחרת באופן עיקבי מכל החנויות ואינו מציית לחוקי הגנת הצרכן עדיין אם ברור לכולם שדעת הקונה היה שיוכל לנהוג כפי החוקים דעתו רלוונטית באותו מידה של דעת המוכר (לא מדבר על הסיפור שלנו שכתוב בפירוש מדבר על כל סיפור קלאסי אחר...)

יש הבדל בין גמירות הדעת הנצרכת לקניין עצמו, שהייתה כאן,
לבין גמירות הדעת של התנאי, שלא הייתה כאן.
דהיינו סיכמו המוכר והקונה על חפץ x תמורת סכום y,
על זה עם דיברו וכך הייתה דעתם בדעה גמורה,
ולכן זה חל.
בא הקונה ואומר שהוא הוסיף תנאי כל שהוא למכירה ללא שאמר זאת בפירוש למוכר,
דברים שבלבו ואינם בלב כל אדם אינם דברים.
ןלכן חנות שתמיד מצפצת על החוק, ויותר מזה תולה שלט שאין החזרות,
לא יעזור ללוקח כל המחשבות שהוא חשב,
כי גמירות דעת לקניין היה,
והתנאי לא חל.

 

[דורהלה]

אני לא חושב שיש כאן התייחסות לעניין מנהג מדינה אלא לענין דינא דמלכותא שאין כל קשר בין שני הדברים דינא דמלכותא היא משום איש את רעהו חיים בלעו ועל זה יש לדון אם שייך בארץ ישראל או לא
מנהג מדינה הוא ענין שקשור לאומדנא דמוכח למה היתה כוונתו כשלא סיכמו בדיוק את הפרטים אומרים שהולכים אחר מנהג מדינה שוודאי לפי זה היה כונת המקח ולכן זה שייך בארץ ישראל כבכל מקום ואפי' מי שלא נותן תוקף לממשל דמוקרטי וכו'
ואפי' כשזה לא כפי ההלכה כי לכאורא הוא נוהג על פי החוק והא ראיה שאם יכנס גוי או חילוני ויקנה הוא יחזיר לו כי הוא יפחד שילך לשלטונות אז כבר בשעת הקנין מכר על דעת כן כי החזקה שאינו רוצה להסתבך עם השלטונות
(יכול להיות אם זה יהודי חרדי שהמוכר אינו עולה על דעתו אינו חושב שילך לשלטונות אולי יש לחשוב שאין המנהג מוכיח אבל זה וודאי לא ברור ויותר מסתבר שגם כאן הכל כמנהג המדינה כי גם לו יש את האפשרות לגרום לו לכך וכבר היה וכנראה עוד יהיה לעולמים)
לגבי שיטת הרב שפרן שציינת הוא מדבר על דינא דמלכותא דינא והוא סובר שאסור להעלים מס מהמדינה וזה כמו ועד בית וכל קופה משותפת ואין כל קשר לכאן

אין מנהג המדינה בדבר שהוא לא ברור לחלוטין,
למשל בבורסה עסקאות נסגרות עם לחיצת יד, אף אחד לא מערער על זה,
למרות שאין קניין כזה בעצם, המקח חל מדין סיטומתא כי ברור שלכך נתכוונו,
אותו דבר כשסוגרים עסקה ולא דיברו מפורש על הפרטים אבל ברור לכולם ללא ספק שהכוונה לכך
ממילא המקח חל בהתאם למנהג המקום,
במקרה שלנו באיזורים החרדים חלק ענק מבעלי החנויות נוהג כפי דעת השו''ע ולא מקבל החזרות,
בוודאי שאין פה מוחלטות של מנהג המדינה.


אגב כל זה הוא ברמה ההלכתית,
ברמה העסקית זה פשוט טעות של העסק להתנהג כך,
לקוח מרוצה שווה הרבה יותר מבגד שיחכה כמה ימים על המדף עד שימכר שוב.