בכל מוצאי חג מתלבטת אם להגיב באשכולות המבקרים את עיתוני החג או לשתוק.
אני לא קול אובייקטיבי. ואולי לא הוגן שאשמיע את קולי.
בכל זאת משמיעה אותו. משתי סיבות.
הקול הראשון הוא קול שמבקש אמת. אחת הטענות שמהדהדת באשכול הזה שוב ושוב מתעקשת להגיד שכמויות התוכן בעיתוני החג יורדות באשמת הפרסומות. לא יודעת מה המצב בעיתונים אחרים. כן יכולה לדבר על העיתון שבו אני עובדת - 'משפחה'. וספציפית, על עיתון 'בתוך' ועל עיתון 'ילדים', וכן על מוסף הסיפורים.
עובדתית, הטענה הזאת לא נכונה.
נתחיל במוסף הסיפורים. קיים רק בחגים. ככל הזכור לי, שום סיפור בו לא היה שיווקי.
עוברת לעיתון 'ילדים'. בכל שבוע רגיל, עיתון ילדים מכיל 32 עמודים. עיתון החג הכיל 24 עמודי 'ילדים', עוד 24 עמודי 'נעורים'. הספקתי רק לרפרף על העיתון, טרם קראתי. אבל מזווית המבט שלי, נראה כמו עיתון בלי פרסומות.
עוברת ל'בתוך'. בכל שבוע רגיל יש בין שלוש לארבע כתבות. בעיתון החג היו שבע כתבות. חלק מהן היו פי שניים באורכן ובעומקן מכתבה רגילה. גילוי נאות: אחת מהן שלי. אם אני לא טועה, הופיעו כל המדורים. אם במשך השנה יש רוטציה בין מדורים, וחלק מהם מופיעים פעם בשבועיים, בעיתון החג הופיעו כולם, זה לצד זה.
עד כאן לגבי העובדות היבשות. לא מעורבת בכלל במגזין ובמוספים האחרים, אז לא מביעה עליהם דעתי.
עכשיו תראו, לא מנסה לשכנע לגבי התוכן. זכותם של קוראים לחשוב מה שהם רוצים לחשוב על התוכן שהם קראו. זכותם לאהוב, לשנוא, לשמוח, להתעצב בגלל המילים הכתובות שצברו בחג. כן מבקשת, אם תרשו לי, לשים פה את העובדות היבשות. כשאתם מתרגזים על תוכן שיווקי שמגיע במסווה של סיפור תוכן, אני אתכם לגמרי. כשאתם מתלוננים על משקל העיתון, אין לי אלא להציע שתגלגלו אותו ותהרגו איתו יתושים. טריק שתמיד עובד. כשאתם טוענים שהפרסומות באות על חשבון התוכן, אני מוכרחה לדייק ולהסביר איך עיתוני החג עובדים - יש יותר פרסומות, כי יש יותר תוכן. זאת המשוואה. ולא: יותר פרסומות = פחות תוכן. כך לפחות לגבי 'בתוך'.
עוד המלצה שמגיעה גם היא מהמקום הסובייקטיבי שלי ככותבת: נסו לא להיעלב. בבקשה. מבטיחה לכם, אף כותב לא יושב בערב פסח, על שואב אבק ומשולש פיצה, וחושב לעצמו: 'אז איך אני יכול לזלזל בקוראים שלי? אה, אני יודע. אכתוב להם את הסיפור הכי דפוק שאי פעם כתבתי'.
רובנו יושבים מול מחשב, על בטן ריקה, חודשים לפני שהשואב מתחיל לעבוד, וחושבים איך להפגיז. איך להביא את התוכן הכי טוב, הכי איכותי, הכי שווה בעיתון החג. גם אנחנו מודעים לציפיות ממנו.
וזה שלא תמיד הולך לנו? וזה שלא תמיד הקוראים חושבים שהצלחנו?
זה בסדר, זה לגיטימי. כבר דיברנו על זכות הקוראים להרגיש מה שהם מרגישים ולחשוב מה שהם חושבים. אבל בבקשה, אל תחשבו שעשינו לכם דווקא. שנתקפנו חשק לעצבן אתכם. ככה, בלי סיבה.
בקשר לסיבה השנייה שאני כותבת עכשיו -
טוב, זה דווקא הגיג אישי שלי כקוראת. אבל אותי דווקא ריגשו הפרסומות בעיתון 'בתוך'. דפדפתי ביניהן וחשבתי על האנשים הטובים מאחוריהן; יהודי או יהודייה שמנסים לעשות לביתם ולפרנס ולהחזיק משפחה. אחרי שנה של קורונה, אחרי סגרים שפגעו בבעלי עסקים שוב ושוב, היה מרגש, ואפילו משמח, לדפדף בין כל הפרסומות, לזהות עוד בית עסק ששרד את השנה האחרונה. והנה, הוא אפילו מפרסם ומעז לחלום על העתיד.
סתם הגיג שלא חובה להסכים איתו, כאמור לעיל
.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
