אתגר עוד נשוב לשם

[R.E.Y]

(החרוזים והמשקל לא משהו, מתנצלת מראש)

יש דמיון,
והוא עומד בתכנון.
יהיה לי רכב,
ונהג צמוד.

יש חלום,
וידעתי איך יתגשם,
תהיה חתונה,
בעזרת ה'.

יש ורציתי,
וידעתי לדמיין,
ילדים ילדים בשורה,
ורוח יהודית של חן.

יש תקווה,
והיא מרצדת בשביל שהתוויתי,
רציתי דירה, ונחת,
ואת כולם בעיני רוחי - ראיתי.

יש משאלות,
וכולן מתגשמות.
במציאות, בדמיון, או בהתהוות.
וכולן אני יודע איך יראו.
תהיה דמעה, ושמחה,
ואולי אפילו ריקוד.

אבל כשיבוא גואל,
וזה יהיה פתאום.
מחר, מחרתיים, אפילו היום.
לא יודע איך זה יהיה,
וכמה דמעות של שמחה יווצרו,
לא יודע כמה ערבים בעזה - נקום ינקמו.

לא יודע כמה נחילים של אדם -
שחוזרים כולם אל כור מחצבתם.
לא יודע איך תישק אמא לבת,
ועוללים וסבים וכולם.

אבל ידעתי, ובלי חלום, הקיץ או דמיון,
זה יהיה הכי טוב, ומאוד מאוד בקרוב.

 

[מוריופ]

הלילה בני, אם תקדים לשכב - סיפור לך אבחר.
שמע בני, סיפור קצר, מעולם שכבר נגמר.
כמה זמן עבר מאז? היכן? ואיך? אט לך, ילדי.
שכב בשקט, ילד קט, הסכת לסיפורי:
היה היתה, לפני שנים פיסת חול וטרשים.
מדבר שמם ועזובה, כמעט בלי אנשים.
אלף שלוש-מאות שנים, כן ה-מ-ו-ן של זמן.
חיכתה פיסה של אדמה. למי? לנו, כמובן.
ושבנו, ילד, כן, כבר אז אבותינו בה זכו.
במחיר כבד, כי אז דמים באדמות הומרו.

שבנו אנו - עבריים, באהבה לארץ צבי
והיא פרחה, איך היא פרחה! זכתה לראות עיני
אך ילדי, הן לא תזכור, איך היו ימי גלות...
אחח.. ארץ צבי סבלה קשות מנגע מרירות,
רצועה זרה אליה נספחה, ובה קן מרצחים.
אל תפחד, זה כבר נגמר! זהו רק סיפור דברים.

סבלה הארץ כה רבות משוט החובלים אכזר.
כל עונשי גלות סבלה מרצועה, כל מצוק וצר.
אתה בוכה, ילד טוב? בכה, אני בכיתי גם,
אותם ימים בכה כל מי שהיה בו לב אדם.
היה מפחיד, היה עצוב, דם דמעות ואש...
אבל אז, הסכת ושמע היטב, את שהתרחש:

מתוך החושך הנורא, יהודה עוד ישבה עצבה,
פתאום זה קרה! כן, בן, פתאום הוא - בא!
לא אשכח את השמחה, את האור שבי זרח
איך רצתי לחבק את כל מי שבכיתי כשנלקח
אתה, ילדי, בן גאולה, לא תבין את המתיקות,
של יהודי אבוד כשהוא מצא לפתע את אור האלוקות.

אני בוכה? אה, זו שמחת ליבי. גדולה משאכיל,
אהבתו, וזיו טובו, הכל עלי האציל.
מה שאלת? הרוצחים? כן, בטח הם שילמו!
שבעתיים חרפתם, עד קצה ציפורן - לא נוקו...
עמלק נמחק עד דק, וכל יורשי דת חרבו,
ואנו, כולנו, מראשון עד אחרון, חיים לעומתו.
בבת אחת רצועת צרות הפכה מסכת ניסים,
זכורני איך הלכנו שם, דומעים מצחוק, חשנו כחולמים...

זה כל הסיפור, ילדי, על ארץ ורצועה
על כאב שהפך לשחוק, על ימי שחר הגאולה.
עכשיו, מהר! שכב לישון, נום ילדי הקט,
מחר מעזה למקדש נביא מנחת מחבת.

 

[פרפרזה]

ספוילר

מה שעבר על עם ישראל בשמחת תורה תשפ"ד היה ללא ספק אירוע בסדר גודל תנכ"י. ניסיתי לדמיין איך זה היה נכתב בתנ"ך...

א וַיְהִי בִּשְׁנַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת בִּנְיָמִין בֶּן בֶּן־צִיּוֹן נְתַנְיָהוּ, וְיִשְׂרָאֵל עֲדַיִן לֹא שׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת ה', וַיְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּתוֹת וַיַעֲשׂוּ מִן הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם ה' לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת:

ב בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי אָמַר יָרִיב בֶּן אַרְיֵה שַׂר הַמִּשְׁפָּט אֶל הָעָם, אֲנִי אָשִׂים שׁוֹפְטִים בִּירוּשָׁלַיִם לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וְלֹא יִהְיוּ הַשּׁוֹפְטִים שָׁמַיִם לָהֶם שׁוֹפְטִים מִכָּל אֲשֶׁר יִבְחֲרוּ:

ג וַיֹּאמְרוּ הָעָם יוֹשְׁבֵי תֵּל־אָבִיב אֵלָיו לֹא, כִּי הַשּׁוֹפְטִים טוֹבִים וּמִשְׁפָּטָם אֱמֶת וְאַתָּה לֹא תָּשִׂים עַל הָעָם שׁוֹפְטִים כִּלְבָבְךָ:

ד וַתְּהִי הַמַּחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים:

ה וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ יוֹם צוֹם לְיִשְׂרָאֵל, וַיְבַקְשׁוּ הָעָם לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּרְחוֹב הָעִיר תֵּל־אָבִיב:

ו וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַמּוֹחִים לֹא, כִּי אֵין מָקוֹם לְמִנְהַג יִשְׂרָאֵל בָּעִיר תֵּל־אָבִיב:

ז וַתְּהִי הַמַּחֲלֹקֶת גַּם בְּיוֹם הַצּוֹם, הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ לְיִשְׂרָאֵל:

ח וַיָּשׁוּבוּ הָעָם בְּחַג הַסֻּכּוֹת וִיבַקְשׁוּ לָחֹג בִּרְחוֹב הָעִיר תֵּל־אָבִיב, לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי ה' בְּתוֹרָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:

ט וְהָעָם יוֹשְׁבֵי תֵּל־אָבִיב אָמְרוּ לֹא תַּעֲשׂוּ בָּעִיר חַג לָה' כִּי אֵין לָנוּ חֵלֶק בַּהּ' וּבְתוֹרָתוֹ:


י וַיְהִי בְּחַג הַסֻּכּוֹת וַיֵּצְאוּ נְעָרִים וּבְתוּלוֹת אֶל הַשָּׂדֶה מִנֶּגֶב לְרֵעִים לָקַחַת לָהֶם מִן הַסַּמִּים הַמְּשַׁגְּעִים:

יא וַיָחוֹגּוּ בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, וְיִרְקְדוּ לִפְנֵי הַפֶּסֶל אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם ה' לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה:

יב וּבַשְּׁמִינִי לְחַג סֻכּוֹת בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, עוֹד הַנְּעָרִים שׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וַיְשַׁלְּחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים יוֹשְׁבֵי עַזָּה חֲצִי־אֵשׁ רַבִּים עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:

יג וַיַּעֲלוּ עַל הַנְּעָרִים הַחוֹגְגִים וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי הַנֶּגֶב עַד אֳפָקִים, וְיַהַרְגוּ בְּיִשְׂרָאֵל וּבְעַבְדֵיהֶם אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת נֶפֶשׁ, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן:

יד וַיַּעַרְפוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיְּעֲנוּ אֶת הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת:

טו וְיָבֹזּוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם וַיַּעֲלוּ אֶת גְּוִיּוֹתֵיהֶם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וּכְלֵי מֶרְכַּבְתָּם בָּאֵשׁ:

טז וַיִּשְׁבּוּ מִיִּשְׂרָאֵל וּמֵעַבְדֵיהֶם שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים וּמָאתַיִם אִישׁ וְאִשָּׁה:

יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לַאֲחֵיהֶם, וַיָּבוֹאוּ יוֹצְאֵי צָבָא וַיִּלָּחֲמוּ בַּיִּשְׁמְעֵאלִים הַנּוֹתָרִים בָּאָרֶץ וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב:

יח וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְהֲלוּ וַיִּירְאוּ מְאוֹד:

יט וַיִּתְאַבְּלוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּבְכִי וְעֶצֶב שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:

כ וְרַבִּים מִגְּוִיּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַצְמוֹתֵיהֶם מֻשְׁלָכִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וַיָּבוֹאוּ הָאוֹסְפִים וַיִּלְקְטוּ אוֹתָם יָמִים מִסְפָּר וְיִקְבְּרוּם:


כא וְהַמֶּלֶךְ בִּנְיָמִין וְיוֹאָב שַׂר צְבָאוֹ וְאַלּוּפֵי הַצָּבָא מְטַכְּסִים עֵצָה מָה לַעֲשׂוֹת בְּיִשְׁמְעֵאלִים יוֹשְׁבֵי עַזָּה:

כב וַיֹּאמְרוּ הָעָם הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר הָיְתָה בָּנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ כַּבֵּד זֶה אֶת זֶה:

כג וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ בִּנְיָמִין עֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעָם וְלָשִׂים שָׂרִים עַל שְׁרֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ לְמַעַן הִלָּחֵם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיִּשְׁמְעֵאלִים:

כד וּבִנְיָמִין בֶּן נַחוּם וְאִתּוֹ גַּדִּי בֶּן מֵאִיר אֲשֶׁר שָׂנְאוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּנְיָמִין מֵעוֹדָם הִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ, וַתְּהִי בְּיִשְׂרָאֵל מֶמְשָׁלָה גְּדוֹלָה לְמַעַן הַשְׁכֵּן שָׁלוֹם בְּעַם וְהִלָּחֵם בַּיִּשְׁמְעֵאלִים:

כה וְיָאִיר בֶּן יוֹסֵף וַאֲבִיגְדוֹר בֶּן לֵב לֹא הָיוּ עִם הַמֶּלֶךְ בִּנְיָמִין וְלֹא הִתְחַבְּרוּ לְמֶמְשַׁלְתּוֹ:


כו וּמֶלֶךְ אֱדוֹם שָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת בְּנֵיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְיִשְׂרְפוּם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וַאֲשֶׁר שָׁבוּ מֵהֶם לָרֹב:

כז וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ לְכָל אֲשֶׁר עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל מִנַּעֲרוּתוֹ:

כח וַיֹּאמֶר לְיִשְׂרָאֵל עָלוּ עַל עַזָּה לַמִּלְחָמָה וְאָנוֹכִי אֶשְׁלַח יוֹצְאֵי צָבָא וְאַלּוּפֵיהֶם וְאוֹנִיּוֹת הַמִּלְחָמָה דֶּרֶךְ הַיָּם הַגָּדוֹל, לְבַל יַעֲלֶה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ פָּרַס אֲשֶׁר כָּרַת בְּרִית עִם הַיִּשְׁמְעֵאלִים יוֹשְׁבֵי עַזָּה:


כט וַיְהִי לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֶּאֱסֹף יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף יוֹצְאֵי צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, וְרִכְבֵי בַּרְזֶל הַרְבֵּה מְאוֹד, וְגַם מִן הָרְכָבִים הַמְּעוֹפְפִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם בְּנֵי אֱדוֹם:

ל וַיַּעֲלוּ עַל עַזָּה וַיִּשְׁלְחוּ קְלִיעִי־אֵשׁ בְּבָתֵּיהֶם וַיַּהַרְגוּ רַבִּים מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים:

לא וְיוֹשְׁבֵי עַזָּה שׁוֹלְחִים עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל חֲצִי־אֵשׁ רַבִּים מְאוֹד, וַיָּבוֹאוּ הַחִצִּים מֵאֵילַת עַד חֵיפָה, וַיַּחֲרִיבוּ תַּחְתָּם רַבִּים מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל:

לב וְיִשְׂרָאֵל מְשַׁלְּחִים נֶגְדָּם חֲצִי־אֵשׁ וְיַפִּילוּ רַבִּים מֵהַחִצִּים אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים:


לג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יוֹשְׁבֵי הַלְּבָנוֹן כִּי עָלוּ יִשְׂרָאֵל עַל עַזָּה, וַיֹּאמְרוּ בְּלִבָּם לֹא נִתֵּן יִשְׂרָאֵל כְּבֹשׁ אֶת עַזָּה, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּנֵי בְּרִית הֵם לָנוּ:

לד וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק גַּם שָׂרֵי פָּרַס לֵאמֹר עָלוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב מִלְחָמָה וְלֹא יְנַצְּחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עַזָּה וְיִשְׁמָעֵאל:

לה אַךְ צְבָא אַנְשֵׁי־הָאֵל וּמַלְכָּם חַסַּן אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן יָרְאוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁמְעוּ כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַזָּה:

לו וְלֹא בָּאוּ בְּמִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, רַק שִׁלְּחוּ עַל יִשְׂרָאֵל חִצֵּי־אֵשׁ בְּעָרֵי הַצָּפוֹן:

לז וַיָּשִׁיבוּ יוֹצְאֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְיִשְׂרָאֵל קְלִיעִי־אֵשׁ לִלְבָנוֹן, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה יָמִים רַבִּים:


לח וּלְפָרַס בְּנֵי בְּרִית בְּאֶרֶץ תֵּימָן וַיִּשְׁלְחוּ עַל יִשְׂרָאֵל אֶת חֲצִי־הָאֵשׁ הַגְּדוֹלִים:

לט וּצְבָא אָדֹם שִׁלְּחוּ נֶגְדָּם חֲצִי־אֵשׁ מֵאוֹנָיוֹת־הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר לָהֶם וַיַפִּילוּם:

מ כִּי לֶאֱדֹם צָבָא גָּדוֹל וּכְלֵי מִלְחָמָה רַבִּים:

מא וְגַם אֶל חֲצִי־הָאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא הִפִּילוּ אָדֹם שִׁלְּחוּ נֶגְדָּם יִשְׂרָאֵל חֲצִי־אֵשׁ וַיַּפִּילוּם:


מב וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֹדֶשׁ יָמִים וַיִתֵּן ה' אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּיַד יִשְׂרָאֵל:

מג וַיַּכּוּ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי עַזָּה הַיִּשְׁמְעֵאלִים וַיַּחֲרִיבוּ אֶת כָּל בָּתֵּיהֶם, וְהַנּוֹתָרִים נָסוּ עַל נַפְשָׁם לְבִלְתִּי הַכּוֹת אוֹתָם יִשְׂרָאֵל:

מד וְיַצִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים בַּשְּׁבִי:

מה וַיָּשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם נִסִּים בְּנַצְּחָם אֶת יִשְׁמָעֵאל:

מו וְיִירְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ עַזָּה וַיֵּשְׁבוּ בָּהּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' לְאַבְרָהָם לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן מִן הַנָּהָר נְהַר הַיַּרְדֵּן עַד הַיָּם הַגָּדוֹל:

מז וַיִּבְנוּ בְּעַזָּה עָרִים גְּדוֹלוֹת וְגַם בָּתִּים לַה' לָרֹב מְאוֹד:

מח וְיִלְמְדוּ אֶת תּוֹרָתוֹ וְיִשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה עֶבֶד ה':

 

[מימיי]

האתגר ננעל.
בעז''ה שיפוט יעלה בקרוב.

 

[מימיי]

אחח, כמה מהר עברו להם שבועיים.
אז אחרי שקראתי כל כך הרבה על העתיד של עזה, די קשה לי לבחור איזה עתיד הייתי רוצה שיהיה לה.
אז פשוט נשאיר את השאלה הזאת לכל יכול.
אבל בנוגע לעתיד הדמיוני (או במקרים מסויימים - הלוואי שיהיה אמיתי) ישבתי וחשבתי על שלושת המקומות הראשונים.
פייר? היה-לי-ממש-קשה-לבחור-רק-שלושה-קטעים.
אבל התגברתי על הקושי ובחרתי.

אז קבלו אותם בצלילים ובמחולות (או בבומים ואזעקות, תלוי באיזה אזור בארץ אתם גרים..) :
במקום שלישי:
@Yes it's me - הקטע כתוב טוב, עצוב ונוגע, אבל גם עם סוף שמח.
לצערינו יש יותר מידי ילדים כאלה, שנולדו יהודים אבל בטוחים שהם ערבים לכל דבר.
הלוואי וכולם יתוודו להיותם יהודים ויחזרו ליהדות הכי מהר שאפשר.

במקום שני:
@הזדמנות - נהנתי מאוד לקרוא את הקטע. ההומור שבו ממש העלה לי חיוך.
מקווה שהפריטים הלא מזוהים מהגן חיות יהפכו הכי מהר שאפשר למין נכחד.

ובמקום הראשון:
@-חיה- - בכתיבה שלך הצלחת לעלות בי הרבה רגשות. פחד, אימה, עצב, תקווה, אמונה, שמחה וגעגוע.
הלוואי ועוד הלילה כל החטופים שלנו ישתחררו, יבואו איתנו לבית המקדש על ענני הכבוד ויוכלו לספר לנו בעצמם מה עבר עליהם.

תודה לכל המשתתפים באתגר.
וכאן אני מוסרת את השרביט לחיה, בהצלחה באתגר הבא!.

 

[-חיה-]

אחח, כמה מהר עברו להם שבועיים.
אז אחרי שקראתי כל כך הרבה על העתיד של עזה, די קשה לי לבחור איזה עתיד הייתי רוצה שיהיה לה.
אז פשוט נשאיר את השאלה הזאת לכל יכול.
אבל בנוגע לעתיד הדמיוני (או במקרים מסויימים - הלוואי שיהיה אמיתי) ישבתי וחשבתי על שלושת המקומות הראשונים.
פייר? היה-לי-ממש-קשה-לבחור-רק-שלושה-קטעים.
אבל התגברתי על הקושי ובחרתי.

אז קבלו אותם בצלילים ובמחולות (או בבומים ואזעקות, תלוי באיזה אזור בארץ אתם גרים..) :
במקום שלישי:
@Yes it's me - הקטע כתוב טוב, עצוב ונוגע, אבל גם עם סוף שמח.
לצערינו יש יותר מידי ילדים כאלה, שנולדו יהודים אבל בטוחים שהם ערבים לכל דבר.
הלוואי וכולם יתוודו להיותם יהודים ויחזרו ליהדות הכי מהר שאפשר.

במקום שני:
@הזדמנות - נהנתי מאוד לקרוא את הקטע. ההומור שבו ממש העלה לי חיוך.
מקווה שהפריטים הלא מזוהים מהגן חיות יהפכו הכי מהר שאפשר למין נכחד.

ובמקום הראשון:
@-חיה- - בכתיבה שלך הצלחת לעלות בי הרבה רגשות. פחד, אימה, עצב, תקווה, אמונה, שמחה וגעגוע.
הלוואי ועוד הלילה כל החטופים שלנו ישתחררו, יבואו איתנו לבית המקדש על ענני הכבוד ויוכלו לספר לנו בעצמם מה עבר עליהם.

תודה לכל המשתתפים באתגר.

תודה רבה @מימיי !
היו כל כך הרבה קטעים יפים, אנשים מוכשרים פה.
וכמו שכתבת, רק שנזכה לגאולה האמיתית והשלמה, לא יאמן שאחים שלנו שם כבר יותר מחודש.

וכאן אני מוסרת את השרביט לחיה, בהצלחה באתגר הבא!.

סיבכת אותי עם אתגר בתקופה מאתגרת
מקווה שאצליח לחשוב על רעיון מוצלח.

 

[הזדמנות]

זה היה אתגר מנחם לחשוב על זה שיום אחד נהיה אחרי כל הטרפת. הלוואי שזה יגיע מהר.

תודה! ומחמיאה לי הבחירה שלך, בפרט שבאמת יש כאן קטעים מיוחדים מאוד.

 

[Yes it's me]

@מימיי תודה לך, מחמיא לי
והקטעים שיש כאן היו מיוחדים אחד אחד!
הלואי שיתממשו נבואות הנחמה שכתבתם