הנושאים החמים
הנושאים החמים
מדובר בבן אדם לא צעיר השומר מאוד מאוד על הגבלות משרד הבריאות כבר הרבה לפני שהם נכתבו לעם.
אבל פה הוא חש שההגבלות גומרות את נפשו ודתו!!! (והוא מעלה את כאבו על הכתב)
בס"ד
הבוקר, י"א ניסן פה עיה"ק בני ברק.
השכמתי להתפלל במניין המרפסות, שכל היתרו הדחוק
הוא על שליח הציבור העומד בחצר, התעטפתי והנחתי טו"ת,
ואז נשא אלי הש"צ הקבוע (חיוב) עיניו ואמר:
"זהו. יש מודעה בעיתון שאסור גם לש"צ להיות בחוץ בחצר".
רציתי לומר לו אז נשנה את שמך ל"בעל קורא" והכל יבוא
על מקומו בשלום, אבל לבי לא נמשך למילתא דבדיחותא...
טוב. כמייסד המניין וכקובע את סדריו, יצאתי החוצה עם הטו"ת,
נשאתי עיני לשכנים משתי הכניסות שאינם יכולים לראות זא"ז
ואמרתי "חג שמח לכולכם, מניינו מסתיים הבוקר, היו בריאים".
השכנים עם טו"ת, חלקם אשכנזים חלקם ספרדים הביטו בתדהמה.
"צר לי, אבל זו ההוראה שכתובה בעיתון בשם מרנן".
נכנסתי חזרה הביתה להתפלל. אבל זה לא הלך. ממש לא.
כשם שבני אדם שונים, כך דעותיהם שונות. כידוע.
כך גם אופיים שונה ויכולותיהם שונות.
כותב השורות מתקשה מנעוריו מאד להתרכז בתפילה.
הוא מנסה מאד כל הזמן, אבל מחשבותיו רצות בלי להרגיש.
כשהוא במניין הרבה יותר קל לו. כוח הציבור, המחוייבות
ההלכתית להשתתף עם סדר הציבור ולעמוד בזמן, מסייעים
לו מאד להתרכז יותר. לא לחינם נוסדה תפילת הציבור.
שהרי כך כותב מרנא ה"נפש החיים" בביאורו "רוח חיים"
על אבות, בפרק ב משנה יג "ואל תהי רשע בפני עצמך. רצה לומר
שלא תתפלל ביחידות בפני עצמך כי אם תתפלל ביחידות יכול להיות
שתהיה נקרא רשע חס ושלום כי התפלה ביחיד צריך כוונה יתירה
ובאימה ויראה ומסירות נפש ואם לאו תפלתו נדחית לבר,
ואמר הוי זהיר בקריאת שמע ותפלה להתפלל עם הצבור
ולא תהיה רשע בפני עצמך לפרוש מן הצבור".
נו. יש ב"ה הרבה בני תורה עם ריכוז גבוה, עם יראת שמים
גדולה, שמגדלין עצמן בתפילה. לא נורא שיתפללו בסלון ביתם.
אבל מה יעשו איזובי הקיר הרבים שתפילתם בלי הציבור כמאן
דליתא דמיא ? מה יעשו חסרי השקט וחסרי ריכוז ?
מה יעשו אלו שתפילתם אינה כ"כ בכוונה כמו שכתב השו"ע שעכשיו
אין אנו מכוונים כ"כ בתפילה...
ומי שיודע שקשה לו מאד לכוון בלי הציבור מה יעשה ?
אולי פטור מתפילה ? צריך עיון.
הבטתי מבעד לתריס בשכנים ממול, שעד הבוקר אמנם לא יכלו להצטרף
לעשרה בצד שלנו, אבל כשהיו לנו עשרה ע"י ראיית הש"צ, הצטרפו
גם הם לענות, כנפסק בשו"ע, ועכשיו? ברחו איש לפינתו לכוון באבות...
הבטתי בבחורים ובאברכים צעירים, וידעתי שחלק מהם, ימשיכו מחר
לישון שנת ישרים בבוקר ויקומו להתפלל לפני חצות, כי 'המחייב'
שלהם להתפלל במניין הדחוק האחרון לשחרית, כבר פג תוקפו...
אוי לך קורונה ארורה, ראי כמה ק"ש בזמנה תבטלי.
הבטתי מבעד לתריס והבנתי, שאין עוד חשיבות לויטמין C ו-D ואבץ,
ושאר מגבירי חיסון, שהרי כל המומחים מזהירים שדיכאון, מדכא מאד
את המערכת החיסונית. אז שירוצו מהר לקנות תרופות אנטי דיכאוניות.
אבל רגע, איך ?
הרי הגטו סגור, ואין מעבר, ואפילו אם יאמינו הזקיפים במחסום
והז'נדרמים המשוטטים שדרכך לרוקח, הרי התור בפתח בית המרקחת
מסוכן מאד... צריך עיון. שילמדו הרבה מוסר למניעת הדיכאון.
אבל זו גזירת שמים. אין יותר ש"צ בחוץ, ומי שאיתרע מזלו
ואין לו מרפסות אלו מול אלו, וגם עם הארץ גדול איננו לחשוב
שמשני צידי הרחוב מצטרפים. דהא ליתא, שהרי הלכה פסוקה,
שאפילו שביל היחיד מפסיק...
אז שמא פטור הוא כלל מתפילה בעת הזאת, שהרי למי יש כוח
לתפילה ביחיד במסירות נפש כדברי ה"רוח חיים"?
פטור או לא ? ניתי ספר וניחזי.
אבל נקדים שכותב השורות,
חזר הבוקר לסלונו, הסתובב כמו ארי בסוגר אנא ואנא וניסה מעט
לרכז מחשבותיו למילים הקדושות, וללא הצלחה.
את הפסוק הראשון בק"ש קרא שבע או שמונה פעמים כדי
להצליח לכוון בדוחק פעם אחת... אוי גיוועלד.
ותפילת העמידה, היא ריחפה לה בעולמות אחרים, ואפילו ב'אבות'
לא התיישבה לה הכוונה. כמה חסד יש בפסקו של הרמ"א, שלא יחזור
כי חזקה שגם בחזרתו לא יכוון באבות.
אז חייב בתפילה או פטור ? צריך עיון...
והנה מצדו האחורי של הבית, שומע אנוכי קול תפילה גדול.
הצצתי לצד ההוא וראיתי "מניין חסידי". שמימי, כמנהג החסידים.
למה שמימי? כי לפי ההלכה כאן בארץ אין לו זכר של מניין.
"שליח ציבור" מטעם עצמו, עומד במרפסת עם בחור אחד.
הוא צועק יתגדל ויתקדש, ואני התגנבתי לשניות ספורות לחצר,
להביט ולראות מהיכן "שריא שכינתא ביה עשרה".
בבניין שלו עצמו, איש אינו רואהו. וגם לא היו שם חצי מניין.
ובבניין שממולו, ששביל הרבים מפריד ביניהם, עמד בחור
ספרדי אחד בתוך החדר ולא בחלון והתפלל בדבקות.
איש מלבדו לא נראה בחלונות.
נמלטתי מהר כדי שלא אצטרך לענות על קדיש יתום.
יתום ממניין לפי כל השיטות המקלות ביותר.
אבל מתוך ביתי שמעתי דקות אחר כך את השכן מלמעלה,
צועק קדיש יתום על אמו ז"ל. נו נו. רצונו העז של
שכני ודאי יהא לעילוי נשמתה. הקדיש עצמו? לא יודע.
טוב. מחר בעז"ה אין לי צורך להשכים קום, אקרא ק"ש
של שחרית, בישיבה במיטה, ואחזור להשלים שינה של
ערבי פסחים שמתחילה כשעתיים לפני עלות השחר,
ואקום ל"צלותא דאברהם" לפני שינטו צללי ערב.
אבל אז נזכרתי שהיתה תוכנית לבוקר.
מכוניתי הקטנה זקוקה לניקיון מחמץ. בכל שנה אני נוסע
לרוחצי הרכב המקצועיים, משלם מחיר מפולפל ל"ניקיון
פסח", מסייע לנקות את התאים מלאי החפצים.
והנה שלב נוסף בביעור חמץ.
אבל השתא ? שקורו נא, סגרה את כולם, אאלץ
לרדת לחצר עם שואב אבק ומטליות, ולקרצף את
עגלתי הנושנה בכבודי ובעצמי.
אבל רגע. אסור לצאת מן הבית. הרי בדיקת
ואפילו ביעור חמץ בשריפה או באקונומיקה או בזרייתו
לכל הרוחות, היא רק דרבנן, שהרי מדאורייתא, סגי בביטול.
מה גם שספק אם יש כזית במקום אחד, וצ"ע
אם הבגאז' מצטרף למושבים.
ומה סמוק דמה של בדיקת חמץ מדמה של תפילה בציבור ?
צריך עיון.
טוב. אלך לקניות אמרתי לעצמי. שהרי זקוק אני לחסה למרור.
מצות יש לי ב"ה מהודרות 3 קילו מצות יד של חבורה
למהדרין. אבל אין לי צורך בכל כך הרבה שהרי אני
והרבנית, סגי לנו השתא, בפחות מחצי, אבל מרור ?
מי יכול לעבור את הסדר השנה בלי הרבה מרור ?
אבל רגע. מרור בזמן הזה לכו"ע דרבנן, לא כן ?
לצאת מהבית בשביל דרבנן ? מאן דכר שמיה ?
צריך עיון.
רגע, מצאתי להן תקנה מן התורה.
שקדי מרק.
נזכרתי שצריך שקדי מרק לליל הסדר.
אלו הזהובים הקטנים שנעים בצלחת בחוסר שקט.
עם הכשר למהדרין כשר לפסח בהשגחת הבד"ץ
של העדה החרדית.
לקנות אותם זהו עניין חיוני ! איש לא אסר זאת.
לא פוסקי ההלכה ולא המשרד של הבריאות, ולא
השומרים הסובבים בעיר. זה ללא סכנה.
עם השקדי מרק אדחוף לי בשקט לשקית (10 אג')
גם שש חבילות חסה...
======================
אבל אלו שמחוץ לעירנו החרדית, הם חיים בכוכב אחר.
להם אין דילמות.
אבל פה הוא חש שההגבלות גומרות את נפשו ודתו!!! (והוא מעלה את כאבו על הכתב)
בס"ד
הבוקר, י"א ניסן פה עיה"ק בני ברק.
השכמתי להתפלל במניין המרפסות, שכל היתרו הדחוק
הוא על שליח הציבור העומד בחצר, התעטפתי והנחתי טו"ת,
ואז נשא אלי הש"צ הקבוע (חיוב) עיניו ואמר:
"זהו. יש מודעה בעיתון שאסור גם לש"צ להיות בחוץ בחצר".
רציתי לומר לו אז נשנה את שמך ל"בעל קורא" והכל יבוא
על מקומו בשלום, אבל לבי לא נמשך למילתא דבדיחותא...
טוב. כמייסד המניין וכקובע את סדריו, יצאתי החוצה עם הטו"ת,
נשאתי עיני לשכנים משתי הכניסות שאינם יכולים לראות זא"ז
ואמרתי "חג שמח לכולכם, מניינו מסתיים הבוקר, היו בריאים".
השכנים עם טו"ת, חלקם אשכנזים חלקם ספרדים הביטו בתדהמה.
"צר לי, אבל זו ההוראה שכתובה בעיתון בשם מרנן".
נכנסתי חזרה הביתה להתפלל. אבל זה לא הלך. ממש לא.
כשם שבני אדם שונים, כך דעותיהם שונות. כידוע.
כך גם אופיים שונה ויכולותיהם שונות.
כותב השורות מתקשה מנעוריו מאד להתרכז בתפילה.
הוא מנסה מאד כל הזמן, אבל מחשבותיו רצות בלי להרגיש.
כשהוא במניין הרבה יותר קל לו. כוח הציבור, המחוייבות
ההלכתית להשתתף עם סדר הציבור ולעמוד בזמן, מסייעים
לו מאד להתרכז יותר. לא לחינם נוסדה תפילת הציבור.
שהרי כך כותב מרנא ה"נפש החיים" בביאורו "רוח חיים"
על אבות, בפרק ב משנה יג "ואל תהי רשע בפני עצמך. רצה לומר
שלא תתפלל ביחידות בפני עצמך כי אם תתפלל ביחידות יכול להיות
שתהיה נקרא רשע חס ושלום כי התפלה ביחיד צריך כוונה יתירה
ובאימה ויראה ומסירות נפש ואם לאו תפלתו נדחית לבר,
ואמר הוי זהיר בקריאת שמע ותפלה להתפלל עם הצבור
ולא תהיה רשע בפני עצמך לפרוש מן הצבור".
נו. יש ב"ה הרבה בני תורה עם ריכוז גבוה, עם יראת שמים
גדולה, שמגדלין עצמן בתפילה. לא נורא שיתפללו בסלון ביתם.
אבל מה יעשו איזובי הקיר הרבים שתפילתם בלי הציבור כמאן
דליתא דמיא ? מה יעשו חסרי השקט וחסרי ריכוז ?
מה יעשו אלו שתפילתם אינה כ"כ בכוונה כמו שכתב השו"ע שעכשיו
אין אנו מכוונים כ"כ בתפילה...
ומי שיודע שקשה לו מאד לכוון בלי הציבור מה יעשה ?
אולי פטור מתפילה ? צריך עיון.
הבטתי מבעד לתריס בשכנים ממול, שעד הבוקר אמנם לא יכלו להצטרף
לעשרה בצד שלנו, אבל כשהיו לנו עשרה ע"י ראיית הש"צ, הצטרפו
גם הם לענות, כנפסק בשו"ע, ועכשיו? ברחו איש לפינתו לכוון באבות...
הבטתי בבחורים ובאברכים צעירים, וידעתי שחלק מהם, ימשיכו מחר
לישון שנת ישרים בבוקר ויקומו להתפלל לפני חצות, כי 'המחייב'
שלהם להתפלל במניין הדחוק האחרון לשחרית, כבר פג תוקפו...
אוי לך קורונה ארורה, ראי כמה ק"ש בזמנה תבטלי.
הבטתי מבעד לתריס והבנתי, שאין עוד חשיבות לויטמין C ו-D ואבץ,
ושאר מגבירי חיסון, שהרי כל המומחים מזהירים שדיכאון, מדכא מאד
את המערכת החיסונית. אז שירוצו מהר לקנות תרופות אנטי דיכאוניות.
אבל רגע, איך ?
הרי הגטו סגור, ואין מעבר, ואפילו אם יאמינו הזקיפים במחסום
והז'נדרמים המשוטטים שדרכך לרוקח, הרי התור בפתח בית המרקחת
מסוכן מאד... צריך עיון. שילמדו הרבה מוסר למניעת הדיכאון.
אבל זו גזירת שמים. אין יותר ש"צ בחוץ, ומי שאיתרע מזלו
ואין לו מרפסות אלו מול אלו, וגם עם הארץ גדול איננו לחשוב
שמשני צידי הרחוב מצטרפים. דהא ליתא, שהרי הלכה פסוקה,
שאפילו שביל היחיד מפסיק...
אז שמא פטור הוא כלל מתפילה בעת הזאת, שהרי למי יש כוח
לתפילה ביחיד במסירות נפש כדברי ה"רוח חיים"?
פטור או לא ? ניתי ספר וניחזי.
אבל נקדים שכותב השורות,
חזר הבוקר לסלונו, הסתובב כמו ארי בסוגר אנא ואנא וניסה מעט
לרכז מחשבותיו למילים הקדושות, וללא הצלחה.
את הפסוק הראשון בק"ש קרא שבע או שמונה פעמים כדי
להצליח לכוון בדוחק פעם אחת... אוי גיוועלד.
ותפילת העמידה, היא ריחפה לה בעולמות אחרים, ואפילו ב'אבות'
לא התיישבה לה הכוונה. כמה חסד יש בפסקו של הרמ"א, שלא יחזור
כי חזקה שגם בחזרתו לא יכוון באבות.
אז חייב בתפילה או פטור ? צריך עיון...
והנה מצדו האחורי של הבית, שומע אנוכי קול תפילה גדול.
הצצתי לצד ההוא וראיתי "מניין חסידי". שמימי, כמנהג החסידים.
למה שמימי? כי לפי ההלכה כאן בארץ אין לו זכר של מניין.
"שליח ציבור" מטעם עצמו, עומד במרפסת עם בחור אחד.
הוא צועק יתגדל ויתקדש, ואני התגנבתי לשניות ספורות לחצר,
להביט ולראות מהיכן "שריא שכינתא ביה עשרה".
בבניין שלו עצמו, איש אינו רואהו. וגם לא היו שם חצי מניין.
ובבניין שממולו, ששביל הרבים מפריד ביניהם, עמד בחור
ספרדי אחד בתוך החדר ולא בחלון והתפלל בדבקות.
איש מלבדו לא נראה בחלונות.
נמלטתי מהר כדי שלא אצטרך לענות על קדיש יתום.
יתום ממניין לפי כל השיטות המקלות ביותר.
אבל מתוך ביתי שמעתי דקות אחר כך את השכן מלמעלה,
צועק קדיש יתום על אמו ז"ל. נו נו. רצונו העז של
שכני ודאי יהא לעילוי נשמתה. הקדיש עצמו? לא יודע.
טוב. מחר בעז"ה אין לי צורך להשכים קום, אקרא ק"ש
של שחרית, בישיבה במיטה, ואחזור להשלים שינה של
ערבי פסחים שמתחילה כשעתיים לפני עלות השחר,
ואקום ל"צלותא דאברהם" לפני שינטו צללי ערב.
אבל אז נזכרתי שהיתה תוכנית לבוקר.
מכוניתי הקטנה זקוקה לניקיון מחמץ. בכל שנה אני נוסע
לרוחצי הרכב המקצועיים, משלם מחיר מפולפל ל"ניקיון
פסח", מסייע לנקות את התאים מלאי החפצים.
והנה שלב נוסף בביעור חמץ.
אבל השתא ? שקורו נא, סגרה את כולם, אאלץ
לרדת לחצר עם שואב אבק ומטליות, ולקרצף את
עגלתי הנושנה בכבודי ובעצמי.
אבל רגע. אסור לצאת מן הבית. הרי בדיקת
ואפילו ביעור חמץ בשריפה או באקונומיקה או בזרייתו
לכל הרוחות, היא רק דרבנן, שהרי מדאורייתא, סגי בביטול.
מה גם שספק אם יש כזית במקום אחד, וצ"ע
אם הבגאז' מצטרף למושבים.
ומה סמוק דמה של בדיקת חמץ מדמה של תפילה בציבור ?
צריך עיון.
טוב. אלך לקניות אמרתי לעצמי. שהרי זקוק אני לחסה למרור.
מצות יש לי ב"ה מהודרות 3 קילו מצות יד של חבורה
למהדרין. אבל אין לי צורך בכל כך הרבה שהרי אני
והרבנית, סגי לנו השתא, בפחות מחצי, אבל מרור ?
מי יכול לעבור את הסדר השנה בלי הרבה מרור ?
אבל רגע. מרור בזמן הזה לכו"ע דרבנן, לא כן ?
לצאת מהבית בשביל דרבנן ? מאן דכר שמיה ?
צריך עיון.
רגע, מצאתי להן תקנה מן התורה.
שקדי מרק.
נזכרתי שצריך שקדי מרק לליל הסדר.
אלו הזהובים הקטנים שנעים בצלחת בחוסר שקט.
עם הכשר למהדרין כשר לפסח בהשגחת הבד"ץ
של העדה החרדית.
לקנות אותם זהו עניין חיוני ! איש לא אסר זאת.
לא פוסקי ההלכה ולא המשרד של הבריאות, ולא
השומרים הסובבים בעיר. זה ללא סכנה.
עם השקדי מרק אדחוף לי בשקט לשקית (10 אג')
גם שש חבילות חסה...
======================
אבל אלו שמחוץ לעירנו החרדית, הם חיים בכוכב אחר.
להם אין דילמות.
