שיתוף עבודה בנושא משלוח מנות--

[שלומי ארט]

מעניין לדעת איזה רעיון הציור הזה מביע בעיניכם--- אשמח לתגובות/הארות
[צירפתי תהליך בזיפ למי שמתעניין...]

 

[אלמוג מ.]

רמה גבוהה. הסגנון מרתק

 

[TALTOOLS]

כל כך יפה ומרגש.
הבעת הפנים של הסבא - וואו!

 

[חנה חיה]

מרגש מאוד!

 

[משששששה]

וואו מגניב!!!!
ואהבתי מאוד את הזווית!!

 

[כל שם שתרצה]

מעניין לדעת איזה רעיון הציור הזה מביע בעיניכם

זה מסוג הציורים שאפשר להתבונן בהם הרבה זמן.
הציור כמו עולה מאליו.
התגובה של הסב עומדת במרכז, כמובן. והיא תגובה מיוחדת.

לאמיתו של דבר, היא זו שמעניקה את המסתורין לכל הסיפור.

ובכן, עינינו הרואות ומחשבותינו הצופות מספרות לנו את אשר אירע שם.
הסכיתו ושמעו, מעשה שאפשר שאירע - כך אפשר שאירע:

ר' יעקב (נקרא לו כך לצורך הענין, לפי שתפילין של בר המצוה המונחות אחר כבוד בארון העליון, לא היו בלתי שמישות לחלוטין אצלו) היה אב גאה בבנו המוכשר, דביר, עלם חמודות יפה תואר משכמו ומעלה גבוה מכל העם, איש נבון וחרוץ לכל דבר וענין.
ר' יעקב ייעד לו גדולות ונצורות. "הוא עוד יהיה רופא מנתח", סיפר לכל מי שרצה לשמוע, וגם למי שלא כל כך.

למען האמת, לא נולד ר' יעקב למשפחת שואפי הרפואה וחושקי הניתוח, נולד הוא למשפחה ברוכה, על אדני התורה ערוכה, אלא שגיל ההתבגרות נתן בו אותותיו, פרק עולו מעליו ורחק ממסורת אבותיו, החליט להקים דור חדש ומיוחד, לא הנחיל לבנו אף ענין רוחני אחד..
גידל את בנו בחממת הבערות, השגיח ודאג שלא ידע מאומה על יהדות, הבאיש מוחו ברדיפה אחר כבוד וממון, להתעלות בזה על אנשי ההמון.

אך חושב מחשבות לא כן חשב, וברצונו גם הרחוק יכול להיות שב..

ימים חלפו, שנים עברו, גלגל החיים התגלגל ועל יושבי תבל התגולל, וראשו של דביר החל להצטלל.
ראה במקרה דמות רבנית, שמע הרצאה עם מענית, הציץ לחברה בדלנית, ובלבו החלה התפנית.
האב המאוכזב לא ידע את נפשו, ניסה בטוב וברע להניא את בנו ממחשבתו, אך מאומה לא עלה בידו.
גמר אומר לנדות את בנו, אשר ביישו ברבים לעת זקנתו, ניתק קשר עם מחמדו, וכלל לא ידע על קיומו של נכדו.
ושוב התגלגל הגלגל, דור הולך ודור בא, ונסיונות ר' דביר הנכבד נשאו פרי תנובה.
באורח פלא נעתר האב לשיחה, עם בנו היקר שהיה כבר בעל משפחה, נסו מהרה יגון ואנחה, ואת מקומם תפסה השמחה.
החלו להיפגש הבן והאב, לב אל לב התקרב ונשאב, היו הימים מתגלגלים והולכים, עד שהגיעו ימי השמחה הברוכים.
הופיע הבן ובידו מנחה, משלוח ערוך בתוספת ברכה, הגיש את בנו המתוק והנעים, בלב הומה ורגשות גואים, לנקוש על דלת הסב, אשר רק לאחרונה החל שב.
פתח הסב הדלת, והנה דמות מוכתרת, בסל מנות מעוטרת, ודמותו שלו כנער - לפתע נזכרת.
עמד לו זמן מה, בוהה בנכד בתדהמה, בראשו מזכרת שנות ילדות נעימה, תקופות נשכחות עלו עמה.
עמד גם הבן, הבין לנפש אביו, לא דחק להיכנס ולא הביט סביב, מתוק הוא הרגע וכה חביב, ורק הנכד לא השיג אפילו שביב.

עמד צייר מוכשר והנציח רגעים, העלה לפרוג את פרי הביצועים, שאל את פי הניקים לפשר הענין, וזה אשר בנה לו הדמיון בנין..

 

[שלומי ארט]

זה מסוג הציורים שאפשר להתבונן בהם הרבה זמן.
הציור כמו עולה מאליו.
התגובה של הסב עומדת במרכז, כמובן. והיא תגובה מיוחדת.

תודה!

ובכן, עינינו הרואות ומחשבותינו הצופות מספרות לנו את אשר אירע שם.
הסכיתו ושמעו, מעשה שאפשר שאירע - כך אפשר שאירע:

ר' יעקב (נקרא לו כך לצורך הענין, לפי שתפילין של בר המצוה המונחות אחר כבוד בארון העליון, לא היו בלתי שמישות לחלוטין אצלו) היה אב גאה בבנו המוכשר, דביר, עלם חמודות יפה תואר משכמו ומעלה גבוה מכל העם, איש נבון וחרוץ לכל דבר וענין.
ר' יעקב ייעד לו גדולות ונצורות. "הוא עוד יהיה רופא מנתח", סיפר לכל מי שרצה לשמוע, וגם למי שלא כל כך.

למען האמת, לא נולד ר' יעקב למשפחת שואפי הרפואה וחושקי הניתוח, נולד הוא למשפחה ברוכה, על אדני התורה ערוכה, אלא שגיל ההתבגרות נתן בו אותותיו, פרק עולו מעליו ורחק ממסורת אבותיו, החליט להקים דור חדש ומיוחד, לא הנחיל לבנו אף ענין רוחני אחד..
גידל את בנו בחממת הבערות, השגיח ודאג שלא ידע מאומה על יהדות, הבאיש מוחו ברדיפה אחר כבוד וממון, להתעלות בזה על אנשי ההמון.

אך חושב מחשבות לא כן חשב, וברצונו גם הרחוק יכול להיות שב..

ימים חלפו, שנים עברו, גלגל החיים התגלגל ועל יושבי תבל התגולל, וראשו של דביר החל להצטלל.
ראה במקרה דמות רבנית, שמע הרצאה עם מענית, הציץ לחברה בדלנית, ובלבו החלה התפנית.
האב המאוכזב לא ידע את נפשו, ניסה בטוב וברע להניא את בנו ממחשבתו, אך מאומה לא עלה בידו.
גמר אומר לנדות את בנו, אשר ביישו ברבים לעת זקנתו, ניתק קשר עם מחמדו, וכלל לא ידע על קיומו של נכדו.
ושוב התגלגל הגלגל, דור הולך ודור בא, ונסיונות ר' דביר הנכבד נשאו פרי תנובה.
באורח פלא נעתר האב לשיחה, עם בנו היקר שהיה כבר בעל משפחה, נסו מהרה יגון ואנחה, ואת מקומם תפסה השמחה.
החלו להיפגש הבן והאב, לב אל לב התקרב ונשאב, היו הימים מתגלגלים והולכים, עד שהגיעו ימי השמחה הברוכים.
הופיע הבן ובידו מנחה, משלוח ערוך בתוספת ברכה, הגיש את בנו המתוק והנעים, בלב הומה ורגשות גואים, לנקוש על דלת הסב, אשר רק לאחרונה החל שב.
פתח הסב הדלת, והנה דמות מוכתרת, בסל מנות מעוטרת, ודמותו שלו כנער - לפתע נזכרת.
עמד לו זמן מה, בוהה בנכד בתדהמה, בראשו מזכרת שנות ילדות נעימה, תקופות נשכחות עלו עמה.
עמד גם הבן, הבין לנפש אביו, לא דחק להיכנס ולא הביט סביב, מתוק הוא הרגע וכה חביב, ורק הנכד לא השיג אפילו שביב.

עמד צייר מוכשר והנציח רגעים, העלה לפרוג את פרי הביצועים, שאל את פי הניקים לפשר הענין, וזה אשר בנה לו הדמיון בנין..

ובכן, ריתקת!!!!

והאמת, זה בהחלט מתקרב למה שעבר לי בראש כשציירתי... מה שאומר שהציור מסביר את עצמו די טוב, [מקבל את המחמאה ].
מעניין אילו משמעויות נוספות נצפו בעיני הצופים הכבודים האחרים...

 

[כל שם שתרצה]

והאמת, זה בהחלט מתקרב למה שעבר לי בראש כשציירתי... מה שאומר שהציור מסביר את עצמו די טוב,

טוב לשמוע, וברוך שכיוונתי..
המבט של הסב אומר הרבה. הוא לא נרגש מדאי, אפילו לא פותח פה ומחייך. יש בו הרבה מסתורין שמקפל את הסיפור.
אבל באמת יהיה מעניין לשמוע גם סיפורים אחרים..

 

[reframing]

הרבה זמן לא הסתכלתי כ"כ הרבה בתמונה אחת... (אין לי אימוגי מחייך עם דימעה, וחבל)
מרגש, משהו חם ואמיתי, מעלה לי תחושה שהאב והבן מביאים משלוח מנות לזקן מסכן שאף אחד לא זכר אותו (אולי הבן עולל לו פעם משו?...)

 

[שלומי ארט]

מעלה לי תחושה שהאב והבן מביאים משלוח מנות לזקן מסכן שאף אחד לא זכר אותו

מדויק לתחושה שלי [בתוספת שזה היה שכן מהבניין...]

 

[שלומי ארט]

והנה עם שיפורון קטן בנראות הכוללת...

 

[יראת שמימדיגע רעבצין]

יש ארגוני חסד ששולחים משלוחי מנות לאנשים בודדים וכו'
השנה שלחנו לאיזה כתובת שנתנו לנו
הקשישה שפתחה את הדלת פחדה לפתוח ואחרי שהיא פתחה היא אמרה שכבר ששה שבועות אף אחד לא דפק על הדלת שלה. דמעתי והצטמררתי. היא כל כך התרגשה שחושבים עליה.

התמונה הזאת היא ביטוי חזק לנ"ל

 

[בתצי]

מיוחד ומרגש!!!!

 

[שמואל י]

וואו יפיפה.
אהבתי במיוחד את הזווית והצביעה.