הנושאים החמים
הנושאים החמים
פורים, פרזים, ה'תשע"ט.
עצב ושמחה, תענית ומשתה, משלוח, מתנות ומקרא, נדחסו להם יחדיו וסחפו אותנו בשיטיון ופיכחות אל מציאות מורכבה.
רשמים.
לקראת סיומו של צום. בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם.
הקפאין, קפאין אהוב שלי, כבר הולם ברקותי ותוהה בזעקות "למה עזבתני?". אני עונה לו בשלווה כי כבר, כבר אתפנה אליו, עשרה פרקי מגילה ומייד בתומם נתאחד יחדיו בריכוז ובעונג עד אשר נהיה לבשר אחד.
בצעדים מדודים וחלושים פוסע לבית הכנסת. לא יודע כי בפנים כבר נרקמה לה מזימה. בערי דעת ורכי שנים, כרסם עמוסה להתפקע, מילאו פיהם משרוקיות וידיהם רעשנים, נרעשים ונרגשים לקראת עשרות 'המן'ים, 'ממוכן'ים ועוד. אוזני נחרשות, ראשי דואב, פי צחיח וליבי נכלם. השעון מזדחל במחוגים מאופקים, האיגרת מדופדפת בשלוות עולמים.
סליחה, קפאין אהוב שלי.
תובנות.
לקראת סיומו של פורים. וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.
לא עוד. קפאין אהוב שלי, אתבע את עלבונך ואלחם על כבודך.
לשנה הבאה אסיר חרפה זו מעלינו. אטכס עצה ותבונה ואמנע את יצור ושיווק כלי המרעיש הללו בקרב צאן קדושים ושוטים. לאחר חג החנוכה, ארחיק נדוד לסין הרשעה, אמצא את מפעלי הרעה, ואפסיק את תפוצתם הרחבה באמצעות מיני מחלה. הפועלים יבודדו, המוצרים יצתרעו, המפעלים ישותקו, המשלוחים יקורקעו ואני, אני אסיים את הצום בקריאה נעימה, רצופה ותכליתית.
קפאין אהוב שלי, שמור לי אמונים ובחנני נא בזאת. מה שהיה לא עוד.
נ.ב. הדברים נכתבו לשם היצירה והחדווה ואין בהם משום הודאה או לקיחת אחריות על תפוצת מחלות כאלו ואחרות אשר מסתובבות בעולם ועושות שמות בבני האדם.
עצב ושמחה, תענית ומשתה, משלוח, מתנות ומקרא, נדחסו להם יחדיו וסחפו אותנו בשיטיון ופיכחות אל מציאות מורכבה.
רשמים.
לקראת סיומו של צום. בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם.
הקפאין, קפאין אהוב שלי, כבר הולם ברקותי ותוהה בזעקות "למה עזבתני?". אני עונה לו בשלווה כי כבר, כבר אתפנה אליו, עשרה פרקי מגילה ומייד בתומם נתאחד יחדיו בריכוז ובעונג עד אשר נהיה לבשר אחד.
בצעדים מדודים וחלושים פוסע לבית הכנסת. לא יודע כי בפנים כבר נרקמה לה מזימה. בערי דעת ורכי שנים, כרסם עמוסה להתפקע, מילאו פיהם משרוקיות וידיהם רעשנים, נרעשים ונרגשים לקראת עשרות 'המן'ים, 'ממוכן'ים ועוד. אוזני נחרשות, ראשי דואב, פי צחיח וליבי נכלם. השעון מזדחל במחוגים מאופקים, האיגרת מדופדפת בשלוות עולמים.
סליחה, קפאין אהוב שלי.
תובנות.
לקראת סיומו של פורים. וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.
לא עוד. קפאין אהוב שלי, אתבע את עלבונך ואלחם על כבודך.
לשנה הבאה אסיר חרפה זו מעלינו. אטכס עצה ותבונה ואמנע את יצור ושיווק כלי המרעיש הללו בקרב צאן קדושים ושוטים. לאחר חג החנוכה, ארחיק נדוד לסין הרשעה, אמצא את מפעלי הרעה, ואפסיק את תפוצתם הרחבה באמצעות מיני מחלה. הפועלים יבודדו, המוצרים יצתרעו, המפעלים ישותקו, המשלוחים יקורקעו ואני, אני אסיים את הצום בקריאה נעימה, רצופה ותכליתית.
קפאין אהוב שלי, שמור לי אמונים ובחנני נא בזאת. מה שהיה לא עוד.
נ.ב. הדברים נכתבו לשם היצירה והחדווה ואין בהם משום הודאה או לקיחת אחריות על תפוצת מחלות כאלו ואחרות אשר מסתובבות בעולם ועושות שמות בבני האדם.
נערך לאחרונה ב:
