דיון נספח לאתגר דו שבועי - בלתי צפוי

[הדוויג]

כשנסעתי לַבית-חולים אמא הביאה לי בובת הלו קיטי גדולה. ברגע הראשון הלב שלי קפץ משמחה. אבל אז היא אמרה לי "קחי את זה למתנה".
כל פעם זה ככה. אמא מביאה לי משהו אני מתחילה לשמוח, אבל אז היא אומרת לי שאני אקח את זה למתנה. ואני מתאכזבת.
נמאס כבר מזה. הכל היא נותנת למתנה.

ספוילר

מה, לי לא מגיע? רק לאחותי החולה, 'מתנה'?

 

[הדוויג]

ברוכים הבאים לגן עדן - כתוב על השֶלֶט.
השער הגדול נפתח ומכניסים אותו פנימה.

"שלום. ברוך הבא"
מקבלים את פניו בשמחה.
הבטיחו לו שזה מקום מקסים, אבל הוא קצת חושש מהמקום הלא מוכר.

"אל תפחד, מאוד כיף פה בגן עדן. מאוד טוב פה לכולם. תראה איך כולם נהנים"
זה באמת נראה שנפלא ונהדר פה בגן עדן, אבל הוא לא מכיר אף אחד.
כל החברים שלו נשארו מאחור.

"ככה זה. לוקח קצת זמן להתרגל. אבל בסוף תראה שאתה תיהנה מאוד. כולם נהנים אצלנו"

ספוילר

אומרת הגננת, עדן.

 

[מ"ם]

אני יודע שאמורים ללמוד בישיבה, יודע. כולם אמרו לי את זה.
אמרו לי שבישיבה לומדים, מתעלים, שוקעים אל תוך הגמראו וצוללים אל ים הראשונים והאחרונים.
אמרו לי שבישיבה, בדיבוק חברים, אפשר להתעלות, אפשר להחכים, אפשר להשיג מעלות רמות.
אבל מה לעשות.
אני לא שם.
לא מתחבר לזה.


למרות הכל, אני עדיין מעדיף ללמוד בעמידה. ככה אני לא נרדם.

יפה מאוד. ברוך שובך.

מזכיר לי סטטוס שכתבתי פעם:
אם אפשר ללמוד הכל בעמידה, למה לומדים בישיבה?
ת. נהיגה אפשר ללמוד רק בישיבה.

(אגב, מסתמנת חלוקה מעניינת בין היצירות: אלו היושבות על משחק מילים אחד של תרתי משמע, ואלו שיש מאחוריהן הטעיה רעיונית. מעניין יהיה לחקור את זה בסיום האתגר).

 

[גוגלית]

קטע פצצה!
אהבתי ממש.

תודה!
אתגרתי את עצמי לכתוב על עולם תוכן אחד ולכוון לעולם תוכן אחר,
ועם זאת להשתמש במושגים חופפים.
נראה לי שתלתי איזה 10...
(לא שחשבתי שמישהו יתעמק...סתם לכיף שלי)
למשל:
גג נדפוק איזה טיזר = נוהל הקש בגג
וכן הלאה.

 

[yonatanr]

- תראה, טייערער, שבעים שנה אני מסתדר מצוין עם המאוורר ולא חסר לי כלום, בשביל מה להכניס מזגן הביתה?

שבעים שנה כבר יש מאווררים?
מעניין לשאול את הזקנים.

 

[יאן]

שבעים שנה כבר יש מאווררים?
מעניין לשאול את הזקנים.

בתאי הגזים היו מאווררים ששאבו את הגז החוצה לפני שנכנסו הזונדר קומנדו

 

[yonatanr]

בתאי הגזים היו מאווררים ששאבו את הגז החוצה לפני שנכנסו הזונדר קומנדו

אכן, המאוורים עצמם הומצאו לפני 150 שנה. אך שאלתי הייתה לגבי שימוש פרטי, בבית.
כמדומני שמדובר על עידן מאוחר יותר.

 

[הדוויג]

עוד מעט הם יבואו לקחת אותו.
הוא כבר מוכן לכל. כבר אמר וידוי.

תופים גדולים מרעימים, לפידים בוערים מרצדים.
הנה זה מתחיל. אוי ריבונו של עולם.

הנה הם באים.
צמרמורות אוחזות בו, ליבו הולם בקרבו, הוא חיוור כסיד, פיו יבש.
מישהו מנסה להגיש לו כוס מים.
"אסור" קול תקיף דוחה את ההצעה.

שני גברים חסונים מתקרבים אליו. הם קושרים סביבו את החבל ומחזיקים בזרועותיו בחוזקה. רגליו כמעט כושלות אך השניים מתעלמים ומתחילים להוליך אותו החוצה.

הוא ידע שזה יגיע, הכינו אותו ליום הזה. אבל למרות הכל כשזה מגיע - זה מוחשי ומפחיד.
עוד כמה דקות זה ייגמר, הוא יודע. עוד כמה דקות.

הם יוצאים החוצה, מעמידים אותו במרכזו של שטח גדול, על בימה מוגבהת קטנה.
קהל רב מתאסף סביב, חלקם באו לטקס מרצון, חלקם הוכרחו להגיע ולצפות במחזה.

הכל תולים בו את עיניהם.
בני משפחתו נמצאים שם כולם.
אחותו הקטנה בעיניים אדומות ודומעות.
סבתא לא גומרת להתייפח.
כל החברים גם הם שם, 'לפחות הספקתי להיפרד מכולם בימים האחרונים' חולפת בו מחשבה.

עיניו עצומות, ידיו רועדות. שפתיו החרבות לוחשות תפילה.

והנה מגיע הכרוז.

הכרוז נעמד על הבימה בפומפוזיות, עתיר חשיבות עצמית, ומכריז:

ספוילר

מורינו ראש הישיבה מכובד בסידור חופה וקידושין

 

[מ"ם]

עוד מעט הם יבואו לקחת אותו.
הוא כבר מוכן לכל. כבר אמר וידוי.

תופים גדולים מרעימים, לפידים בוערים מרצדים. הנה זה מתחיל. אוי ריבונו של עולם.

הנה הם באים.
צמרמורות אוחזות בו, ליבו הולם בקרבו, הוא חיוור כסיד, פיו יבש.
מישהו מנסה להגיש לו כוס מים.
"אסור" קול תקיף דוחה את ההצעה.

שני גברים חסונים מתקרבים אליו. הם קושרים סביבו את החבל ומחזיקים בזרועותיו בחוזקה. רגליו כמעט כושלות אך השניים מתחילים להוליך אותו החוצה.

הוא ידע שזה יגיע, הכינו אותו ליום הזה. אבל למרות הכל כשזה מגיע - זה מוחשי ומפחיד.
עוד כמה דקות זה ייגמר, הוא יודע. עוד כמה דקות.

הם יוצאים החוצה, מעמידים אותו במרכזו של שטח גדול, על בימה מוגבהת קטנה.
קהל רב מתאסף סביב, חלקם הגיעו מרצון, אך חלקם הוכרחו להגיע ולצפות במחזה.

הכל תולים בו את עיניהם.
בני משפחתו נמצאים שם כולם.
סבתא לא גומרת להתייפח.
אחותו הקטנה בעיניים אדומות ודומעות.
כל החברים שם, 'לפחות הספקתי להיפרד מכולם בימים האחרונים' חולפת בו מחשבה.

עיניו עצומות, ידיו רועדות. שפתיו החרבות לוחשות תפילה.

והנה מגיע הכרוז.

הוא נעמד על הבימה, עתיר חשיבות עצמית, ומכריז:
מורינו ראש הישיבה מכובד בסידור חופה וקידושין

אדיר!!!
לדעתי הטוב ביותר מכל אלו שהעלית עד כה.
שלח אותו להתמודדות באשכול.

 

[יאן]

היה זה יום סגריר. האם זה מסמל משהו?
הוא הביט מבעד לחלון, ליבו הולם בעוז.
הנה הוא מתקרב אליו. מתקרב. הוא שמע את הדלת נפתחת.
הנה הוא בפנים. הגיע הרגע.
פיו נעשה צחיח. מי יודע איזו דרך נכונה לו עכשיו.
בקושי שמע את הפקודה הקצרה שהשמיע הלז.
מה? קרקר, כשהוא מלחלח את שפתיו.
הדובר חזר על הפקודה באדישות מכוונת.
הפעם הפקודה נקלטה במוחו המאובן.
ידיו עבדו מאליהם.
הוא לא ידע מה תהיה הפקודה הבאה.
תרגיע, ומהר! צווה על עצמו.
לאט לאט דפיקות הלב האטו. הוא החל לחוש ביטחון.
ואז, זה קרה.
הוא פספס.

הוא קפא על מקומו, והפנה מבט המום אל היושב לצידו.
הלז רק אמר, בתמרור 302 יש לעצור עצירה מוחלטת. כעת עצור והתחלף עם הנבחן השני.





ידוע לי שישנם כמה אי דיוקים בנוגע למציאות. אנא התעלמו באלגנטיות.

 

[undo]

עוד מעט הם יבואו לקחת אותו.
הוא כבר מוכן לכל. כבר אמר וידוי.

תופים גדולים מרעימים, לפידים בוערים מרצדים.
הנה זה מתחיל. אוי ריבונו של עולם.

הנה הם באים.
צמרמורות אוחזות בו, ליבו הולם בקרבו, הוא חיוור כסיד, פיו יבש.
מישהו מנסה להגיש לו כוס מים.
"אסור" קול תקיף דוחה את ההצעה.

שני גברים חסונים מתקרבים אליו. הם קושרים סביבו את החבל ומחזיקים בזרועותיו בחוזקה. רגליו כמעט כושלות אך השניים מתעלמים ומתחילים להוליך אותו החוצה.

הוא ידע שזה יגיע, הכינו אותו ליום הזה. אבל למרות הכל כשזה מגיע - זה מוחשי ומפחיד.
עוד כמה דקות זה ייגמר, הוא יודע. עוד כמה דקות.

הם יוצאים החוצה, מעמידים אותו במרכזו של שטח גדול, על בימה מוגבהת קטנה.
קהל רב מתאסף סביב, חלקם באו לטקס מרצון, חלקם הוכרחו להגיע ולצפות במחזה.

הכל תולים בו את עיניהם.
בני משפחתו נמצאים שם כולם.
אחותו הקטנה בעיניים אדומות ודומעות.
סבתא לא גומרת להתייפח.
כל החברים גם הם שם, 'לפחות הספקתי להיפרד מכולם בימים האחרונים' חולפת בו מחשבה.

עיניו עצומות, ידיו רועדות. שפתיו החרבות לוחשות תפילה.

והנה מגיע הכרוז.

הכרוז נעמד על הבימה בפומפוזיות, עתיר חשיבות עצמית, ומכריז:

ספוילר

מורינו ראש הישיבה מכובד בסידור חופה וקידושין

הייתי בטוחה שמדובר בכהן גדול ביום הכיפורים. תואם אחד על אחד!

 

[הדוויג]

"אז הוא נוחת בארץ, מה ההתרגשות הגדולה?"

מה זאת אומרת? אני חסיד שלו. אתה לא יודע מה זה אומר?"

"לא ממש. מה?"

"מעריץ אותו, שואף ללמוד ממנו, מנסה להידמות אליו. אתה יודע מה זה בשבילי שהוא מגיע לביקור בארץ אחרי כל כך הרבה שנים? צמרמורות."

"אתה הולך לדבר איתו?"

"פחחח, נראה לך? כנראה אף פעם לא ראית מעמד מהסוג הזה. אם אני אצליח אפילו רק לראות אותו מרחוק אני אהיה המאושר באדם"

"עד כדי כך?"

"לגמרי. ואני לא היחיד. הבן שלי כבר לא ישן יומיים מרוב התרגשות"

"מה אתה אומר?"

"מה שאתה שומע. תראה, זה ביקור שמתכוננים אליו כבר חודשים, ומדברים עליו כבר שנים."

"אואה"

"כן. אין לך מושג מה זה בשבילנו מסי"

 

[ביזנסטורי - אילה]

עוד מעט הם יבואו לקחת אותו.
הוא כבר מוכן לכל. כבר אמר וידוי.

תופים גדולים מרעימים, לפידים בוערים מרצדים.
הנה זה מתחיל. אוי ריבונו של עולם.

הנה הם באים.
צמרמורות אוחזות בו, ליבו הולם בקרבו, הוא חיוור כסיד, פיו יבש.
מישהו מנסה להגיש לו כוס מים.
"אסור" קול תקיף דוחה את ההצעה.

שני גברים חסונים מתקרבים אליו. הם קושרים סביבו את החבל ומחזיקים בזרועותיו בחוזקה. רגליו כמעט כושלות אך השניים מתעלמים ומתחילים להוליך אותו החוצה.

הוא ידע שזה יגיע, הכינו אותו ליום הזה. אבל למרות הכל כשזה מגיע - זה מוחשי ומפחיד.
עוד כמה דקות זה ייגמר, הוא יודע. עוד כמה דקות.

הם יוצאים החוצה, מעמידים אותו במרכזו של שטח גדול, על בימה מוגבהת קטנה.
קהל רב מתאסף סביב, חלקם באו לטקס מרצון, חלקם הוכרחו להגיע ולצפות במחזה.

הכל תולים בו את עיניהם.
בני משפחתו נמצאים שם כולם.
אחותו הקטנה בעיניים אדומות ודומעות.
סבתא לא גומרת להתייפח.
כל החברים גם הם שם, 'לפחות הספקתי להיפרד מכולם בימים האחרונים' חולפת בו מחשבה.

עיניו עצומות, ידיו רועדות. שפתיו החרבות לוחשות תפילה.

והנה מגיע הכרוז.

הכרוז נעמד על הבימה בפומפוזיות, עתיר חשיבות עצמית, ומכריז:

ספוילר

מורינו ראש הישיבה מכובד בסידור חופה וקידושין

וואו.

בחדר אחד, עשרות יהודים

על דרגשי עץ דקים, בחום ובקור.

האישה לא איתם, שם גם אין ילדים,

העולם שבחוץ מי יזכור.


ברעד כל יד תלפות פת נשברת

ותחטוף אל חיקה המורעב,

ויש מי שיצפין את חלקה למשמרת

כי ערכה אין כמותו בזהב.


בחדר אחד, עשרות יהודים.

על דרגשי עץ דקים, בחום ובקור.

הדפס של פסים מעטר הבגדים

העולם שבחוץ מי יזכור.


ופתאום אז נשמע הד ניגון מפינה

ועוטף, וסוחף, מתגבר כשלהבת.

ומכל פה, כאחד, עולה מנגינה

בגעגוע שורף משולבת.


טפח מעל מתרוממות נשמות,

לא זוכרות מטרדה, מכאב או מפחד

רק מילים של שבת, טהורות וחמות,

עשרות יהודים כך ביחד.


ובעת דום שירה אז נזכך המבט

וכוח חדש אז חשות עצמות,

ספוילר: ***

שוב הן זכו, בעוד ליל שבת
בטיש, עם הרבי, להיות

וואו. וואו.
קטעים אחד אחד.
יש כאן אתגר ב' עם יצירות לא פחות יפות מאשכול המקור.

 

[ביזנסטורי - אילה]

עוד מעט הם יבואו לקחת אותו.
הוא כבר מוכן לכל. כבר אמר וידוי.

תופים גדולים מרעימים, לפידים בוערים מרצדים.
הנה זה מתחיל. אוי ריבונו של עולם.

הנה הם באים.
צמרמורות אוחזות בו, ליבו הולם בקרבו, הוא חיוור כסיד, פיו יבש.
מישהו מנסה להגיש לו כוס מים.
"אסור" קול תקיף דוחה את ההצעה.

שני גברים חסונים מתקרבים אליו. הם קושרים סביבו את החבל ומחזיקים בזרועותיו בחוזקה. רגליו כמעט כושלות אך השניים מתעלמים ומתחילים להוליך אותו החוצה.

הוא ידע שזה יגיע, הכינו אותו ליום הזה. אבל למרות הכל כשזה מגיע - זה מוחשי ומפחיד.
עוד כמה דקות זה ייגמר, הוא יודע. עוד כמה דקות.

הם יוצאים החוצה, מעמידים אותו במרכזו של שטח גדול, על בימה מוגבהת קטנה.
קהל רב מתאסף סביב, חלקם באו לטקס מרצון, חלקם הוכרחו להגיע ולצפות במחזה.

הכל תולים בו את עיניהם.
בני משפחתו נמצאים שם כולם.
אחותו הקטנה בעיניים אדומות ודומעות.
סבתא לא גומרת להתייפח.
כל החברים גם הם שם, 'לפחות הספקתי להיפרד מכולם בימים האחרונים' חולפת בו מחשבה.

עיניו עצומות, ידיו רועדות. שפתיו החרבות לוחשות תפילה.

והנה מגיע הכרוז.

הכרוז נעמד על הבימה בפומפוזיות, עתיר חשיבות עצמית, ומכריז:

ספוילר

מורינו ראש הישיבה מכובד בסידור חופה וקידושין

קצת מזכיר לי קטע אחד שהעליתי פעם:
https://www.prog.co.il/threads/כרטיס-הכניסה-לכתום-כתום-הזה.473191/
(ואשמח אם מישהו יוכל ללמד אותי איך מכניסים קישור בתוך מילה אחת אחרת.)

 

[אשר שרבר]

מסי

מסיבא?

 

[מ"ם]

(ואשמח אם מישהו יוכל ללמד אותי איך מכניסים קישור בתוך מילה אחת אחרת.)

מדגישים עם העכבר את המילה/שורה הרצויה.
לוחצים על סמל הסיכה המשרדית שנמצא בין הסמלים מעל ההודעה, ומדביקים שם את הקישור.

 

[ביזנסטורי - אילה]

ככה?

נסיון לקישור.
תודה רבה על ההסבר.

 

[א-ירושלמית]

מסיבא?

פחחח.... בחיים לא תנחשו |וכאן צריך להגיע אייקון... לא יודעת איזה.|

ספוילר: לגלות?

כולה שחקן כדורגל מפורסם. כולה. כולה!

 

[בא בחשבון]

לְיוֹנֵל אַנדְרֶס "לֵאוֹ" מֶסִי קוּצִ'יטִינִי הוא כדורגלן ארגנטינאי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בקבוצת ברצלונה ובנבחרת ארגנטינה, בהן הוא משמש קפטן. מסי מכונה לעיתים בכינוי "הפרעוש", בשל זריזותו ושיעור קומתו הנמוך. מסי נולד וגדל ברוסאריו, שם החל לשחק בילדותו במועדון הכדורגל של "ניואל'ס אולד בויס". ויקיפדיה

פוי.

 

[יאן]

לְיוֹנֵל אַנדְרֶס "לֵאוֹ" מֶסִי קוּצִ'יטִינִי הוא כדורגלן ארגנטינאי המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בקבוצת ברצלונה ובנבחרת ארגנטינה, בהן הוא משמש קפטן. מסי מכונה לעיתים בכינוי "הפרעוש", בשל זריזותו ושיעור קומתו הנמוך. מסי נולד וגדל ברוסאריו, שם החל לשחק בילדותו במועדון הכדורגל של "ניואל'ס אולד בויס". ויקיפדיה

פוי.

יישר כח. אבל לא לעצור באמצע.
הבנתי מה זה "מסי".
עכשיו צריך להסביר לי מה זה "קשר התקפי".