נא להתפלל הדסה בת שרה יוכבד במצב קשה

[yaffab]

גם אני אקבל שבת מוקדם ואומר שיר השירים.
צריך להזכיר בשבת שם החולה בשיר השירים, אני תמיד מסופקת?

 

[לשם שינוי]

גם אני אקבל שבת מוקדם ואומר שיר השירים.
צריך להזכיר בשבת שם החולה בשיר השירים, אני תמיד מסופקת?

יש שם יפה ברשימה - זו את?
או שצריך להוסיף אותך לרשימה?

אני אומרת את השם בתפילה שאחרי שמופיעה בחלק מהסידורים ("רבוש"ע תהא השעה הזאת...")

 

[לשם שינוי]

שבת אחרונה של השנה.
מי שיכולה להצטרף, להד"נ מוקדמת/ שיה"ש/ הפרשת חלה תבורך:
https://docs.google.com/spreadsheets/d/1zFLeGFnj_pIYB2sfIRLGtf5Fd94E4V6L0Qwj_Z-wJf8/edit?usp=sharing

וקריאת תהילים כאן: http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=bc3Hj0xhJm

 

[שמואל גרינשטיין]

הוספתי את שמי וגם את אחותי בקובץ הנ"ל.
בעז"ה שנה חדשה ובשורות חדשות טובות

חני

 

[לשם שינוי]

חני, צדיקה!
אני מתפעלת איך שתמיד את הראשונה להרתם
שהקב"ה ירעיף עליכם רוב טובה וברכה ושפע על כל האכפתיות הזו.

יישר כח!

 

[לשם שינוי]

יישר כח לכל הנשים המקסימות שהצטרפו מבלי שאנו יודעים בכלל מי הן.
תזכנה למצוות!!!

נשמח כמובן להענות של כמה שיותר, מי שיכולה- תבורך!

שבת שלום!

 

[start]

הוספתי שמי וגם נתפלל בע"ה

 

[Queenit]

טוב זה מה שנשלח לבנות הכיתה שלנו ואני מעבירה לכולן שנזכה לשמוע בשורות טובות:
תחזקנה ידי כל מי שהתגייסה,
בעזרת הבורא ברוך הוא, נודע לי כי ב"ה המצב מעט יותר טוב ממה שכתבנו בהתחלה.
צריך עוד המון תפילות אבל בהחלט יש משמעות עצומה לתפילות. וגם התקדמות מועטת, התקדמות היא.
ב"ה


תמשיכו להתפלל!! ולאסוף זכויות!!

בשרות טובות!!
גמר חתימה

 

[אשמורת]

אשמח לדעת מה מצבה.

אם מעלים שם לאתר, כדאי לעדכן מה מצב החולה מידי פעם.
אני אישית מתפללת בכל תפילה וחשוב לי לדעת.

 

[אשמורת]

???

 

[מקטעים]

גם אני אשמח לדעת, מזכירה אותה בקביעות בהדלקת נרות
השורות טובות.

 

[Queenit]

לפי מה שידוע לנו אין שינוי וצריך עוד הרבה תפילות,
תודה לכל המתמידים ושנשמע בשורות טובות!

 

[לשם שינוי]

מחילה שלא עניתי מיד.
רוב שעות היום אין לי גישה למחשב.

תודה רבה ויישר כח לכל המתפללים.
השבוע שלחתי עדכון לאנשי הקשר שהתפללו (זה עידכון ראשון מעשי"ת, אתם לא באיחור)ומשום מה חשבתי שכאן זה יהיה טרחה להקפיץ את האשכול.
מחמם את הלב לדעת שיש כאן הנושאים בעול ומעתירים בתפילה גם על מי שאינם מכירים.

ב"ה נודע לי שמתבצע כעת טיפול נסיוני. וצריך עדיין מאד להרבות בתפילות ובע"ה בלי נדר אעדכן כשיהיו בשורות טובות!

 

[gs]

אשה יקרה זו נמצאת כרגע בחו"ל בטיפול נסיוני, השאירה את הילדים כאן ומקוים שתחזור אמא בריאה ושמחה, המשיכול להתפלל

 

[Queenit]

משפחתה של דסי מאד התחננו שנרבה בתפילות , היא עברה עכשיו טיפול נוסף בחו"ל ובשבועות הקרובים מקווים ומתפללים לשמוע שהוא אכן הועיל בעז"ה.
תודה לכל מי ששותפה לאמירת התהילים וגם מי שלא ,כל פרק הוא קריטי!
בשורות טובות!

 

["מלכותי"]

משהו יודע מה מצבה?
האם נכונות השמועות?

בשורות טובות

 

[CS Design]

משהו יודע מה מצבה?
האם נכונות השמועות?

בשורות טובות

לצערינו, השמועות כנראה נכונות
ברוך דיין האמת

 

[מור100]

ה"י.

יש פרטים על מועד הלוייה?

 

[qa123]

מי זו ???
שלא נדע מצרות

 

[mend]

תקראו.....
היום בבוקר נפטרה הכותבת... הדסה בת שרה יוכבד.
תזכורת כואבת לתשעת הימים, החל היום בערב...
בשורות טובות!

---------------------------------------------------------------------------------------

מפיצה: הדסה בת שרה יוכבד לרפו"ש
מהי אבלות?
אבלות ,זה זמן שנתנו חז"ל להתייחד עם האבל ,לשקוע בו,לדבר,לפרוק, להתנתק מהעולם,לחיות את העצב ולעכל את החסר.

תשאלו כל אדם שישב שבעה על אחד מקרוביו האהובים ונהג מנהגי אבלות והוא יסביר לכם כמה חסד עשו חז"ל שנתנו את ימי השבעה,ואחר כך השלוישים ואצל הורים גם שנה.

האפשרות הלגיטימית לשבת ופשוט להרגיש את הכאב, להתעמק בו, לא,לא לנסות להמשיך, רק לשבת ולדבר. לדבר על הנפטר,להתרפק על הזכרונות היפים ולקלוט לאט לאט שעכשיו זהו,
זה נגמר,עכשיו זאת מציאות אחרת וקשה יותר.
וכך עם פריקת הרגשות הקשים לתת איכשהו אפשרות לטעון כוחות ולהמשיך בחיים למרות החסר הגדול.

כך זה ימי בין המצרים.

ימי בין המצרים הם ימי אבל,פשוט התאבלות.פעם בשנה נותנים לנו להתחבר אל הדיכאון שבתוכינו,להתייחד עם הקשיים שמוציאים אותנו מדעתנו,לנשום עמוק ולהגיד, וואו,כמה קשה.
וכל הקושי נובע מהגלות.
חינכו אותנו ובצדק,לחיות בשמחה, לתת לעצמינו כוחות,לשמוח במה שיש,להודות על כל דבר קטן,וזה מצוין.
אבל עכשיו,באבלות,זה אחרת.
עכשיו זה זמן שאפשר להתלונן,להגיד לעצמנו שכן,שיש אפשרות של אושר בלי גבול,של ברכה ושפע,של חוסר קשיים,של שמחה ושמחה ,של שמועות טובות,של חיים רגועים ושלוים,של סיפוק,של אמת,ועוד ועוד.
אבל מה?
די,התרגלנו לצורת החיים הזאת,של שיעבוד לקושי,של שמועות קשות בלי סוף,של חוסר יכולת להתמודד,של חרדות,של טירוף ,של חוסר יכולת להשלים עם מציאויות קשות, של ריצה כל היום אחרי לשמח את עצמינו ולתת לעצמינו כוחות.
התרגלנו להתבוסס בבוץ ולהנות גם בתוכו,אולי עם דלי ומגרפה ולבנות ארמון מבוץ.ואולי לנסות להחליק בתוכו ולנסות איכשהו להנות מזווית ההחלקה,אבל תכלס,זה בוץ .ויש עולם יפה בחוץ
ואנו מתבוססים בבוץ,

פעם בשנה אומרים לנו חז"ל, תעצרו,תחשבו על הצער,תיכנסו אל הכאב והקושי יש פה משהו רע ורע ורע ,אתם בתוך בוץ,אתם בתוך גלות.

אני זוכרת שנה שעברה בתשעת הימים כשהייתי
בתקופה מאד קשה של המחלה והתמודדתי עם דברים קשים ביותר,ישבתי בשולחן שבת בסעודה שלישית אצל המארחים שלי בארצות הברית, ארץ הטיפולים שלי,ואני אומרת להם, וואו סוף סוף מגיע תשעה באב,סוף סוף מותר לי להיות עצובה,אם כל הזמן אני עובדת על עצמי להיות בשמחה עכשיו אני יכולה להרפות מהעבודה הקשה הזאת .
תשעה באב יצא שנה שעברה במוצאי שבת וכבר בסעודה שלישית היתה השקיעה אך עוד לא יצא שבת וכבר רציתי לתת לעצמי להישטף בגל העצבות לדורות והמארחת היקרה שלי מבקשת,פליז,דסי,עוד לא יצאה שבת,עכשיו עדיין תשמחי, חייכתי בכל כוחי,לכבוד השבת,אבל באמת כבר רציתי לבכות ולא להתנחם.
ולפני שנתיים בשלבי ההתחלה של מחלתי בתשעת הימים לא הבנתי מה היה לי כל השנים כל כך קשה שלא להתקלח בתשעת הימים וכל דיני האבלות שהכבידו עלי כל כך,באמת,חשבתי לעצמי,אני אפילו לא מרגישה את עצמי מרוב טירוף הקושי והחרדה.

אבל השנה אספר לכן בסוד שכבר התרגלתי למחלה,ולא שאני לא נורמלית,אני יודעת טוב טוב שאני חיה במציאות קשה ,אבל התרגלתי.
בתחילה המחלה היתה נוראה ואיומה ,ובצדק,הייתי רגילה לחיים השפויים פחות או יותר של לפני המחלה,
הנפילה אל תוך מציאות כל כך קשה דיכאה את כל כוחותי הגופניים והנפשיים והייתי מרה.כמו ציפור שכרתו לה את הכנפיים ואפילו לפרפר היא לא יכולה,
אבל היום,שנתיים וחצי אחרי ,ברוך השם, לא שאני סובלת פחות מהתחלה ולא שנהיה לי יותר קל,אבל מה ?
התרגלתי!!!
פשוט התרגלתי לחיות עם הסבל המתמשך ולמצוא לי את ההנאות, התרגלתי לזה שאני בקושי מתפקדת בבית והבית נהפך לרשות הרבים בעזרה ותושיה,התרגלתי לחרדת המוות הלופתת,התרגלתי לפרידות הקשות מהילדים.
כן, פשוט התרגלתי,התרגלתי להכל.
אז גם אנו כעם פשוט התרגלנו,התרגלנו להכל
בתחילה אבותינו לא ידעו מאיפה להתנחם ,תדבק לשוני לחיכי הם אמרו,ישבו ובכו בזכרם את ציון וזעקו בכל כוחם :השיבנו!!,חדש ימינו כקדם.
וכיום פשוט התרגלנו,התרגלנו לגלות הארוכה לצרות ולקשיים ולחרדות,למלחמות ולמחלות,ולמחסור ועוד ועוד.
ולעיתים כשכבר אי אפשר אנו צועקים אבא!!!! וזה הכל .
אבל רבותי,זה גלות.
ההרגל הוא חסד השם,אבל עכשיו אנו באבילות.
בואו נתייחד עם הקשיים שלנו בתוכנו פנימה, ניתן למרירות ולכאב הכללי של עם ישראל וכאב האישי של כל אחת ואחת לשטוף אותנו,כי זה הזמן.

זהו עת בכות.
אחר כך כבר תגיע הנחמה,ונתחזק ונתעודד ונקבל כוחות.
אבל בשביל לקבל כוחות אנו צריכות היום לפרוק, לבכות,
על חורבן נורא ואיום.