הנושאים החמים
הנושאים החמים
את הספרים היפים לילדים של שרי וולך הרבה מכירים. את הכתיבה השופעת שלה, וההיסטוריה המדויקת הכי שאפשר עד לפסיק האחרון, היא כנראה זו שגורמת לי לקרוא שוב את 'סמטה וחצר' למרות שהם ספרי ילדים לכל דבר ועניין.
כמה כיף היה להיכנס לאתר של חנות הספרים ולגלות שם ספר טוב של שרי, והפעם - למבוגרים.
לקח קרוב לשבוע עד שהחבילה נחתה אצלי בפתח הבית (אתמול!) והיום אני לא יכולה שלא לכתוב.
אז נכון שאף פעם לא מצאתי את עצמי כותבת ביקורת לספר שלם ובטח שלא בבמה הזו אבל הפעם לא יכולתי שלא.
הסיפור הזה הוא הסיפור של חייקה - ילדה של אחרי. הוא הסיפור של דבורה'לה - ילדה של אחרי. וגם הסיפור של שמואל חיים - ילד של אחרי.
אחרי - אחרי - אחרי - אחרי---
אחרי מה?
שרי לא עושה טעויות. הם לא רק ילדים של 'אחרי' יש להם גם אופי משלהם, עם חלומות, טעויות, דמיונות, מעשים, משפטים, ותחביבים.
הדמויות מאופיינות בכישרון מיוחד, כזה שלא מאפשר לקורא לנחש מה יהיה המשפט הבא, אבל כן ברור לו שאת המשפט הזה רק ... יכול להוציא מהגרון.
אבל כל האפיון המושלם הזה לא נותן לדמויות לעוף קדימה לכל עבר. הם ילדים של אחרי...
גברת גרינברג יכולה לספר שדודה דינה הוזה ולא יתכן שהתיאורים המזוויעים הללו יכולים אכן להיות, אבל התיאורים האלו לא נותנים לאהרון מנוח...
אין שואה בספר הזה. אנחנו אחרי, לא?
וצל שחור ומפחיד מכסה את הסיפור, לא נותן לו מנוח.
בני ברק חולית, תל אביב מעלה ניחוח מלוח של ים וגלים... אבל אהרון ודינה מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב לימים של עשן ופיח ולא מהסוג שעולה מהמנועים של דן - חברה שאף פעם לא תקבל את אהרון כחבר אמיתי. במחנה הוא עבד בלתקן מנועים - וזה גם מה שהוא עושה היום.
ועדיין לבני ברק יש ריח משכר של גבעות ושל ואדי, עם ילדים אדוקים שמקפצים ביניהם. הילדים האלו לא יודעים מה היה, לפחות לא מבינים, אבל הם כן מבינים שעדיף לשתוק - אף אחד לא יאמין שהזוועה אכן היתה, ולהוזים - יש מרפאות נפש מיוחדות.
אוספים אהרון וטויבע את עברם, משאירים אותו ללילה ולכרית וחיים בשביל הדור הבא - בשביל שלפחות הם יוכלו לחיות. להם עצמם כבר אין סיכוי.
ויש גם עלילה - מסתעפת ומסתלסלת, עולה ויורדת, משפחתית ומלוכדת, זרה ומנוכרת. איצ'ה נפטר, דינה רוצה משפחה, אהרון לא יכול לתת לה אותה, וטויבע מנסה הכי שאפשר. חייק'ה משתדלת להיות אחות של דבורה'לה וזה קשה כשדודה דינה מתערבת ומראה לה את הדלת מהצד האחורי
אבל לא רק עלילה יש בסיפור הזה.
יש אנשים.
אחרי.
ואולי גם לנו, אנשים של אחרי-אחרי-האחרי יש עוד חומר חדש לגלות. זה לא שואה. זה עוד טרגדיה. הסיוטים בלילה, הקושי להתאקלם, חוסר הידע הציבורי בזוועות, הנסיון לשרוד, העדר המשפחה, לחיות את אלו שכבר פגשו במוות, והחיים המרים ממוות.
לכל שבת יש מוצאי שבת. והספר מאיר על עוד פיסת חיים ועל עוד עולם מלא. אין דבר כזה היה ואיננו, אין סוף סיום וגמרנו. תמיד יש מי שיבוא אחרי.
תודה שרי, היתה חוויה מיוחדת, וגם אם הספר נגמר נשאר 'אחרי'.
כמה כיף היה להיכנס לאתר של חנות הספרים ולגלות שם ספר טוב של שרי, והפעם - למבוגרים.
לקח קרוב לשבוע עד שהחבילה נחתה אצלי בפתח הבית (אתמול!) והיום אני לא יכולה שלא לכתוב.
אז נכון שאף פעם לא מצאתי את עצמי כותבת ביקורת לספר שלם ובטח שלא בבמה הזו אבל הפעם לא יכולתי שלא.
הסיפור הזה הוא הסיפור של חייקה - ילדה של אחרי. הוא הסיפור של דבורה'לה - ילדה של אחרי. וגם הסיפור של שמואל חיים - ילד של אחרי.
אחרי - אחרי - אחרי - אחרי---
אחרי מה?
שרי לא עושה טעויות. הם לא רק ילדים של 'אחרי' יש להם גם אופי משלהם, עם חלומות, טעויות, דמיונות, מעשים, משפטים, ותחביבים.
הדמויות מאופיינות בכישרון מיוחד, כזה שלא מאפשר לקורא לנחש מה יהיה המשפט הבא, אבל כן ברור לו שאת המשפט הזה רק ... יכול להוציא מהגרון.
אבל כל האפיון המושלם הזה לא נותן לדמויות לעוף קדימה לכל עבר. הם ילדים של אחרי...
גברת גרינברג יכולה לספר שדודה דינה הוזה ולא יתכן שהתיאורים המזוויעים הללו יכולים אכן להיות, אבל התיאורים האלו לא נותנים לאהרון מנוח...
אין שואה בספר הזה. אנחנו אחרי, לא?
וצל שחור ומפחיד מכסה את הסיפור, לא נותן לו מנוח.
בני ברק חולית, תל אביב מעלה ניחוח מלוח של ים וגלים... אבל אהרון ודינה מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב לימים של עשן ופיח ולא מהסוג שעולה מהמנועים של דן - חברה שאף פעם לא תקבל את אהרון כחבר אמיתי. במחנה הוא עבד בלתקן מנועים - וזה גם מה שהוא עושה היום.
ועדיין לבני ברק יש ריח משכר של גבעות ושל ואדי, עם ילדים אדוקים שמקפצים ביניהם. הילדים האלו לא יודעים מה היה, לפחות לא מבינים, אבל הם כן מבינים שעדיף לשתוק - אף אחד לא יאמין שהזוועה אכן היתה, ולהוזים - יש מרפאות נפש מיוחדות.
אוספים אהרון וטויבע את עברם, משאירים אותו ללילה ולכרית וחיים בשביל הדור הבא - בשביל שלפחות הם יוכלו לחיות. להם עצמם כבר אין סיכוי.
ויש גם עלילה - מסתעפת ומסתלסלת, עולה ויורדת, משפחתית ומלוכדת, זרה ומנוכרת. איצ'ה נפטר, דינה רוצה משפחה, אהרון לא יכול לתת לה אותה, וטויבע מנסה הכי שאפשר. חייק'ה משתדלת להיות אחות של דבורה'לה וזה קשה כשדודה דינה מתערבת ומראה לה את הדלת מהצד האחורי
אבל לא רק עלילה יש בסיפור הזה.
יש אנשים.
אחרי.
ואולי גם לנו, אנשים של אחרי-אחרי-האחרי יש עוד חומר חדש לגלות. זה לא שואה. זה עוד טרגדיה. הסיוטים בלילה, הקושי להתאקלם, חוסר הידע הציבורי בזוועות, הנסיון לשרוד, העדר המשפחה, לחיות את אלו שכבר פגשו במוות, והחיים המרים ממוות.
לכל שבת יש מוצאי שבת. והספר מאיר על עוד פיסת חיים ועל עוד עולם מלא. אין דבר כזה היה ואיננו, אין סוף סיום וגמרנו. תמיד יש מי שיבוא אחרי.
תודה שרי, היתה חוויה מיוחדת, וגם אם הספר נגמר נשאר 'אחרי'.
