הנושאים החמים
הנושאים החמים
מעשה בעגלון
ובכן, סיפור עלילתנו מתרחש לו אי שם באחת מעיירות אירופה. בין שביליה הציוריים מכרכרת כרכרתו של מוטל העגלון. מוטל יושב גבוה ומנדנד את רגליו על פי קצב דהירות סוסו. מוטל, חובה לציין, איש הגון הנו, מרוויח לחמו בעמל וביושר על כן בגדיו מרופטים ומגפיו סדוקים. מבוקר עד ליל משוטט בעיירה שמא תזדמן לידו נסיעה שתמלא את אמתחתו בשכר נאה. אך מה לעשות כי בעיירתו ישנם אנשים נוספים ששולחים ידיהם במלאכה זו כמותו. איי איי איי, לא קלה פרנסתו. אך לא אדם כמוטל ירים ידיו. בעצם, כן אדם כמוהו ירים ידיו בתפילה, בבקשה ובתחנונים.
יום אחד והנה - חלום. ובחלומו: יער עבות. עצים רבים נטועים שורות שורות וקול הד הולך ולוחש 'ביער הסמוך, בשורה ל"ג הימנית, תחת עץ מספר קמ"ד, מוחבאת תיבה ובה אוצר. גש מהירה שמא יקדימך אחר'. מוטל קם כקפיץ, משפשף את עיניו ושוקל במוחו האם חלומו בגדר 'חלומות שווא ידברון' או בגדר 'חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה'?
מוטל שלנו מחליט לחפש. וכי כיצד יתרץ הקושיה ללא חיפוש אחר התשובה?
ויהי בוקר. מוטל משכים קום. שיר עליז בוקע מגרונו. רץ לבית המדרש. חולץ תפיליו מבתיהן. מתפלל ברגש חם ובדמעות יוקדות. אחר, פוסע בדילוגים לחצרו, חולב הפרה, אוכל עם זוגתו פת שחרית ואץ רץ לעבר פתרון חלומו.
היער עבה. צמרות העצים הגבוהות מסתירות כמעט את אור השמש. מוטל מביט על השורה הימנית והחל סופר עצים, נכנס לעובי היער. לפתע, קופא על מקומו: שלושה שודדים וחרבות שלופות בידיהם, עומדים כנגדו. "הב לנו את כל רכושך!" פוקד אחד, נראה כראש החבורה. מוטל רועד כולו ומגמגם: "יייש יש בידי מטבע אחד שחוק, אין שוויו רב".
"זאת נראה תיכף. ערכו חיפוש על בגדיו, ואף במגפיו" לא אחרה הפקודה להגיע. השניים מבצעים את דברו ומשרואים כי דובר אמת הוא, חדלים. "קחוהו לעגלה, חלק היער הזה חשוף מדי לשומרי היער. בהמשך הדרך נטפל בו".
מוטל מבין כי כלתה אליו הרעה ומחליט לגלות את סודו וזאת בתמורה לחירותו. שמא יעמדו במילתם. ברירה אחרת לא נותרה בידו.
לעת עתה, נתנו את מילתם.
מוטל חוזר לקצה היער מלווה באחד משודדיו ויחד סופרים שוב:
ע'.. ק'.. קמ'.. קמ"ג.. קמ"ד.
הנה העץ. חופרים תחתיו. מקיפים את גזעו. טרם נמצאה התיבה.
ליבו של מוטל החל שוקע בקרבו. עוד רגע קט מסיימים להקיף את הגזע, ומה יהא על חייו? על חלום העושר לא חשב כלל. הנה מגיעים לקצה הגזע וקול רעש עמום נשמע. המעדר נתקע בחפץ קשיח. אכן, יש תיבה. יש תיבה!
התיבה, עשויה עץ עתיק שהעתים נתנו בה את אותותיהם, חתומה בחותמת שעווה שלמה המעידה כי טרם נפתחה.
לרגע משתררת דממה. גם ליבות השודדים, המורגלים באוצרות שנופלים לידיהם, מבינים כי מדובר באוצר נדיר ויקר ועל כן מחסירים פעימה.
מוטל מתכבד לשבור החותמת.
חותמת נשברת.
התיבה ריקה.
כמעט.
קלף מתפורר מונח בתוכה. מה כתוב בו? האם כל התלאות שהיו מנת חלקם היוו התחלה למסע מפרך?
מוטל מגלגל את הקלף וקורא: "לא יהיה כלום כי אין כלום".
חרישית פוסע מוטל אל חירותו.
****
בעקבות הדיון באשכול יש לי חלום,
נזכרתי שכתבתי את זה פעם (לא בגלל המושג 'חלום'
).
ובכן, סיפור עלילתנו מתרחש לו אי שם באחת מעיירות אירופה. בין שביליה הציוריים מכרכרת כרכרתו של מוטל העגלון. מוטל יושב גבוה ומנדנד את רגליו על פי קצב דהירות סוסו. מוטל, חובה לציין, איש הגון הנו, מרוויח לחמו בעמל וביושר על כן בגדיו מרופטים ומגפיו סדוקים. מבוקר עד ליל משוטט בעיירה שמא תזדמן לידו נסיעה שתמלא את אמתחתו בשכר נאה. אך מה לעשות כי בעיירתו ישנם אנשים נוספים ששולחים ידיהם במלאכה זו כמותו. איי איי איי, לא קלה פרנסתו. אך לא אדם כמוטל ירים ידיו. בעצם, כן אדם כמוהו ירים ידיו בתפילה, בבקשה ובתחנונים.
יום אחד והנה - חלום. ובחלומו: יער עבות. עצים רבים נטועים שורות שורות וקול הד הולך ולוחש 'ביער הסמוך, בשורה ל"ג הימנית, תחת עץ מספר קמ"ד, מוחבאת תיבה ובה אוצר. גש מהירה שמא יקדימך אחר'. מוטל קם כקפיץ, משפשף את עיניו ושוקל במוחו האם חלומו בגדר 'חלומות שווא ידברון' או בגדר 'חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה'?
מוטל שלנו מחליט לחפש. וכי כיצד יתרץ הקושיה ללא חיפוש אחר התשובה?
ויהי בוקר. מוטל משכים קום. שיר עליז בוקע מגרונו. רץ לבית המדרש. חולץ תפיליו מבתיהן. מתפלל ברגש חם ובדמעות יוקדות. אחר, פוסע בדילוגים לחצרו, חולב הפרה, אוכל עם זוגתו פת שחרית ואץ רץ לעבר פתרון חלומו.
היער עבה. צמרות העצים הגבוהות מסתירות כמעט את אור השמש. מוטל מביט על השורה הימנית והחל סופר עצים, נכנס לעובי היער. לפתע, קופא על מקומו: שלושה שודדים וחרבות שלופות בידיהם, עומדים כנגדו. "הב לנו את כל רכושך!" פוקד אחד, נראה כראש החבורה. מוטל רועד כולו ומגמגם: "יייש יש בידי מטבע אחד שחוק, אין שוויו רב".
"זאת נראה תיכף. ערכו חיפוש על בגדיו, ואף במגפיו" לא אחרה הפקודה להגיע. השניים מבצעים את דברו ומשרואים כי דובר אמת הוא, חדלים. "קחוהו לעגלה, חלק היער הזה חשוף מדי לשומרי היער. בהמשך הדרך נטפל בו".
מוטל מבין כי כלתה אליו הרעה ומחליט לגלות את סודו וזאת בתמורה לחירותו. שמא יעמדו במילתם. ברירה אחרת לא נותרה בידו.
לעת עתה, נתנו את מילתם.
מוטל חוזר לקצה היער מלווה באחד משודדיו ויחד סופרים שוב:
ע'.. ק'.. קמ'.. קמ"ג.. קמ"ד.
הנה העץ. חופרים תחתיו. מקיפים את גזעו. טרם נמצאה התיבה.
ליבו של מוטל החל שוקע בקרבו. עוד רגע קט מסיימים להקיף את הגזע, ומה יהא על חייו? על חלום העושר לא חשב כלל. הנה מגיעים לקצה הגזע וקול רעש עמום נשמע. המעדר נתקע בחפץ קשיח. אכן, יש תיבה. יש תיבה!
התיבה, עשויה עץ עתיק שהעתים נתנו בה את אותותיהם, חתומה בחותמת שעווה שלמה המעידה כי טרם נפתחה.
לרגע משתררת דממה. גם ליבות השודדים, המורגלים באוצרות שנופלים לידיהם, מבינים כי מדובר באוצר נדיר ויקר ועל כן מחסירים פעימה.
מוטל מתכבד לשבור החותמת.
חותמת נשברת.
התיבה ריקה.
כמעט.
קלף מתפורר מונח בתוכה. מה כתוב בו? האם כל התלאות שהיו מנת חלקם היוו התחלה למסע מפרך?
מוטל מגלגל את הקלף וקורא: "לא יהיה כלום כי אין כלום".
חרישית פוסע מוטל אל חירותו.
****
בעקבות הדיון באשכול יש לי חלום,
נזכרתי שכתבתי את זה פעם (לא בגלל המושג 'חלום'
).
נערך לאחרונה ב:
