מצרים. ב' תמ"ז
בתחילה היו אלו רק שמועות עקשניות שחגו סביבנו. "ואם עד לכאן הן הגיעו", אמר אבא, "למחוז פדמאן המרוחק, כנראה שהתנפחו מעט בדרכן הארוכה, קיבלו צבע וגוונ---"
אבל אבא לא סיים את דברו, כשאל הבקתה פרץ חוהאם, אחי הבכור. אדום וסוער.
"זה אמיתי!" התנשף. "מולנפוס חזר אמש מרעמסס. אומרים שזו תהיה מכה-"
"אומרים!" לגלג אבא. " דבר! נו באמת, איך יוכל אלוקי היהודים להמית את כל מקננו?"
"ולא זאת בלבד," הצטרפה מואזה לבוז, "הוא גם יבדיל בין מקנה מצרים למקנה ישראל—"
"ורק הצאן אשר ישאר בשדה-" געה חודנופ בצחוק, "ימות! שמעתם כדבר הזה?"
"אבא!" ניסה חוהאם להגן על כבודו האבוד. "אין זו מכתו הראשונה של בן עמרם. וכל המכות האחרונות התקיימו בדיוק מדאיג!"
"אם רצונך לשמוע בקולו- הכנס את מקנך אל הבית." לעגה מואזה.
חוהאם נמלט החוצה, מכלה את זעמו על עוד עבד יהודי אומלל, אחד מהמאות הממלאים את חצרינו.
אחרי שבוע של מכת דבר, כולנו דיברנו אחרת.
אבא ניסה לרכוש בשארית כספו מבהמותיו של חוהאם. חודנופ נמלט לביתו ולא העז להוציא את חוטמו החוצה, ומואזה?
מואזה המשיכה ללגלג. היא צחקה גם כשהגיע השחין הנורא, גם כשכדור ברד כמעט ופיצח את גולגלתה לשניים, והותיר בה צלקות לכל חייה. היא הוסיפה ללעוג גם למול הארבה שכילה את יבול השנה כולה, וגם בכלא החושך האיום-
עד למכת בכורות.
אז-
לא יכלה עוד לצחוק.
ישראל, ה'תש"פ
"והחי- ייקח אל ליבו."
בתחילה היו אלו רק שמועות עקשניות שחגו סביבנו. "ואם עד לכאן הן הגיעו", אמר אבא, "למחוז פדמאן המרוחק, כנראה שהתנפחו מעט בדרכן הארוכה, קיבלו צבע וגוונ---"
אבל אבא לא סיים את דברו, כשאל הבקתה פרץ חוהאם, אחי הבכור. אדום וסוער.
"זה אמיתי!" התנשף. "מולנפוס חזר אמש מרעמסס. אומרים שזו תהיה מכה-"
"אומרים!" לגלג אבא. " דבר! נו באמת, איך יוכל אלוקי היהודים להמית את כל מקננו?"
"ולא זאת בלבד," הצטרפה מואזה לבוז, "הוא גם יבדיל בין מקנה מצרים למקנה ישראל—"
"ורק הצאן אשר ישאר בשדה-" געה חודנופ בצחוק, "ימות! שמעתם כדבר הזה?"
"אבא!" ניסה חוהאם להגן על כבודו האבוד. "אין זו מכתו הראשונה של בן עמרם. וכל המכות האחרונות התקיימו בדיוק מדאיג!"
"אם רצונך לשמוע בקולו- הכנס את מקנך אל הבית." לעגה מואזה.
חוהאם נמלט החוצה, מכלה את זעמו על עוד עבד יהודי אומלל, אחד מהמאות הממלאים את חצרינו.
אחרי שבוע של מכת דבר, כולנו דיברנו אחרת.
אבא ניסה לרכוש בשארית כספו מבהמותיו של חוהאם. חודנופ נמלט לביתו ולא העז להוציא את חוטמו החוצה, ומואזה?
מואזה המשיכה ללגלג. היא צחקה גם כשהגיע השחין הנורא, גם כשכדור ברד כמעט ופיצח את גולגלתה לשניים, והותיר בה צלקות לכל חייה. היא הוסיפה ללעוג גם למול הארבה שכילה את יבול השנה כולה, וגם בכלא החושך האיום-
עד למכת בכורות.
אז-
לא יכלה עוד לצחוק.
ישראל, ה'תש"פ
"והחי- ייקח אל ליבו."