בואו נבדוק אם התגובה שלי תימחק.
כשלמדתי בשנה ד' גרונטולוגיה (תורת ההזדקנות) למדנו כמובן המון על המח, תפקודים וכו'.
המרצה סיפרה שמכון בארה"ב שהבטיח לאנשים שהוא עוזר לשפר את תפקודי המח נתבע על מיליוני שקלים בידי לקוחותיו, והלקוחות זכו במשפט.
כיום זה נחשב להונאה! אין דבר כזה חדר כושר למח!
הנכון הוא שהמח ממשיך כל הזמן להתפתח, ליצור קשרים חדשים וכך לשפר תפקודים.
הלא נכון הוא שהמח הוא שריר (הוא לא!) שאפשר לאמן אותו, וגם חלקים שנמחקו, לא נבנים מחדש, אם היה שטף דם ותאים מתו, הם לא מתחדשים! מה שכן, המח מתפתח ומפתח קשרים חדשים שעוזרים להתגבר על החלקים החסרים, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולהצמיח תאים שמתו...
רוצה לדבר על שיקום נוירולוגי?
בואי נדבר קצת נוירופסיכולוגיה:
עצב שמת לא יחזור לחיים, והמח לא לייצר נוירונים חדשים. זה נכון. מה שמת-מת.
אבל:
1. לכל נוירון יש זרועות רבות, "מיותרות". לרוב הוא נפגע ומאבד את חלקן, ואחרי הפגיעה-התרגול עושה שימוש באחרות
2.פעמים רבות נפגעים רק הקשרים, כלומר המחלה/התאונה חתכה את הקשרים בין הנוירולוגים. אבל אפשר אח"כ אימון/תרגול/למידה/וואטאבר לחבר אותם מחדש, או אחרת. כל מחשבה, כל מעשה, כל דיבור - יוצר קשר, או מחזק אותו. אחרי חזרות רבות הדבר נהיה "אוטומטי" בתפקוד/חשיבה וכו'. זה אגב למה לא חוזרים בשמונה עשרה אחד 90 תפילות, וזה הדרך ללמוד בעלפה, ועוד.
(באוטיזם, למשל, קשרים נוירולוגים בין אזורים חברתיים במח לא מצליחים להתעבות לרשת. לכן זה לא מצליח...)
3. יכולת נוספת מופלאה שיש למוח, היא שגם אם מתו נוירונים, נוירונים אחרים לוקחים את התפקוד להם.
למשל: אנשים שאני מכירה. אחת שבMRI של כל איזור השפה שחור ומחוק לגמרי, אבל היא כן מדברת וכותבת וקוראת ומבינה. לא מאה אחוז אבל 85%. איך?
אז כן, זה מה שאמרה גם המרצה שלך, אבל זה הענין שלא אמרת - זה עובד! אנשים חזרו ללכת, או לאכול, או לדבר אע"פ שהאיזור הזה במח שלהן מת...
לא תקין, לא 100אחוז ואפילו לא 50, אבל כן, זה עובד. אז למי אכפת אם זה אותו נוירון שמת או לא?
כן רוצה להגיד לחמשפחות שיקירן מתמודד עם CP/אירוע מוחי/גידול במח וכל אחד מהצרות האלה. כשהנוירונים הנותרים צריך לקחת את תפקידם של המתים/החסרים, זה מעייף מאוד. ויכול לגרום לטשטוש ואיבוד ריכוז וכאבי ראש ככל המאמץ הקוגנטיבי גבר. קצת כמו מפעל שפיטר חצי מהעובדים והשאר מחוייבים לתת את אותו הספק באותו זמן... הם יהיו מרוטים וגמורים ותשושים.
זה האבל הגדול שעליו יושבצ כל תורת השיקום המוחי וניתוחים המוח, והיא שעושה את הדור שלנו, ב"ה, הרבה יותר מתפקד אחרי פגיעות תאונות ומחלות מוחיות -
המוח הוא לא שריר,
אבל הקשב מגיב לתרגול כמו ששריר מגיב - מתחזק עם תרגול, נרפה בלעדיו.
וחוץ מתרגול, אפשר ללמוד אסטרטגיות חדשות (בספרים, ריפוי בעיסוק) ללמידה ולזכרון ולכל דבר כמעט.
לדוגמא, אני לא מצליחה לזכור מספרי טלפון בע"פ, אז למדתי לדמיין את המיקום שלהן בטלפון.. לא הייתי חושבת על זה לבד.
אם היית צודקת וא"א לאמן את המוח, יכולת לסגור היום את כל מחלקות השיקום נוירולוגי בשיבא, רעות, בית לויינשטיין והדסה.
אבל הי, הן עדיין פתוחות!
ומה שיש לי להגיד על הסיפור של המרצה שלך:
הטמטום הגדולהוא בזה שהמכון
הבטיח.
וזה מה שאמרתי פה כל הזמן -
איך אפשר להבטיח משהו, על משהו, שקשור במח?
וגם, כתמיד, שרטלינים מבטיחים. זה הסימן שלהם. הרב פיהרר לא מבטיח, ועדיין הולכים אליו...
ומנגד, זה שלא מבטיחים, לא אומר שזה לא יכול לקרות.
ואחרון, ספיציפית לשיעור שלך -
הזדקנות זה דבר אחר לגמרי לגמרי....
משיפור התפתחות מאוחרת, או משיקום.
שם זה באמת מת, באופן טבעי (אנחנו מאבדים אלפי נוירולוגים ביום, באופן טבעי. לא מרגיים את זה בחייו כי המח עדיין גדל עד גיל 25, ואח"כ הלמידה והקשרים החדשים ומשטשים את הרושם. נולדנו עם יתרה, באיזה שהוא גיל מרגישים בירידה, ובסוף זה משמעותי) או מתפורר, אצל חולי היילצמר. או נפגע באירוע מוחיים, בצורה שהרבה יותר קשה לשקם. ועדיין יש שיפור גם בגיל הזה בשיקום, וגם את זה ראיתי בעייניי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
