מתוך עלון שמורה במבול, מאת גב' לאה ראם:
אהובותי,
קשה עד מאד הכתיבה,
הדמעות מציפות את הלב כנחל שוצף,
הכאב צורב
והצער ממלא בעוצמה כל פינה בלב…
ובכל זאת,
היקרות שישבו כאן אתמול ושאלו,
בשמן ובשם אחרות:
האמנם?...
לא נותנות לי מנוח.
"עשרות בגדים נזרקו" "כמויות של קבלות טובות" "אלפי פרקי תהילים"...
איך יתכן?
"באתי לקבל תשובה"
הן אמרו.
ובאמת,
דווקא עבורי,
שליבי יודע מרת נפשי,
אין בכלל שאלות.
כמו כן,
אני רוצה להזכיר שוב
שלמרות שאנחנו חיים בעולם שכולם רוקמים דילים עם הקב"ה
שיש תעריף ידוע לכל ישועה
ועוד
אנחנו כאן בשמורה מתחילות ממקום אחר
אנחנו כאן בהכרה ברורה שה' הטוב מרעיף לנו אין סוף מחסדיו
וזאת הזדמנות שלנו להשיב לו טיפה מהים.
אבל מאחר ובכל זאת חיכינו לראות משהו…
קצת לסדר את המשוואה של הצלת הילד מהמבול בשמורה בזכות השמורה במבול…
אמרתי לנפשי שאחלוק עימכן את האור הגדול שה' הטוב משפיע עלינו בשעתינו הכואבת.
שמור במבול
אין זה סוד שלבננו היקר והמופלא, עלם שעשועים, טהור העיניים וזך הלבב -
היתה נטיית לב אחרת מהקרקע המשובחת בה גדל.
ולעולם לא אוכל לדעת מה היתה הנקודה שגרמה לו לבקש משהו אחר. אבל זאת ודאי אוכל לדעת, שהעובדה שהישיבות הקדושות הן היום תיבת נח אמיתית מפני מבול התקופה - אין עליה עוררין. כשאפרים ביקש משהו אחר, הוא נכנס לסיכון אימתני.
כמו להלך על חוט דק בין שני צוקים אדירים. סכנת הנפילה וההתרסקות גדולה, מוחשית, קיימת ולמגינת לב, רבים חללים הפילה.
אפרים יקירינו פסע בשבילים, סלל דרך, ניכש עשבים, חצב בהר ודאה על כנפי רוח -
ובכל הדרכים הקשות הללו, זכה בשמירה מיוחדת.
הוא נשאר נפש נקיה וצחה, נשמה קדושה וטהורה, בן עליה אמיתי
ואני כאמא, העוקבת בחיל ובדאגה,
יודעת גם יודעת שאילו פי מלא שירה כים ולשוני רינה כהמון גליו ושפתותי שבח כמרחבי רקיע אין די בלהביע התודה לה' על הזכות האדירה שבננינו היקר היה תמיד ילד שעשועים, בן מחמדים, צח וקדוש
מלא שמחה של עבודת ה' מחד, ורצינות של יראת ה' מאידך.
בשביל לזכות באוצר הנדיר של הנשמה הגבוהה הזאת, לא מספיק זכויות של אמא אחת
ואף לא של משפחה שלמה
צריך את הזכויות שלכן, ליבות כלל ישראל,
ועל כך תודתי לה' הטוב ולכל אחת ואחת מתחזקת כאן בקהילה הקדושה הזאת.
מתוך הערפל:
כל כך הרבה סיפורים מסתיימים אחרת. כאלף נעדרים כאן בארץ הקטנה שלנו בלעה אותם האדמה ולא נודע כי באו אל קרבנה. לאף אחד אין ביטוח, וה' הטוב ברחמיו העצומים ובחסדו הגדול עלינו - מנע מאיתנו את האסון הבלתי נתפס הזה.
ולא די בזאת, אלא גברו רחמיו יתברך עלינו ביותר.
ביום ראשון השתתף אפרים באזכרה כעשירי במניין בדרך פלאית. פתאום הוא הגיח מתוך המסלול של נחל עמוד בדרכו רגלית ממירון. כאב לנו מאד החשש שמא הוא עשה ביום שני, בסופה הנוראה, את המסלול המסוכן הזה בתנאי מזג אויר אלו.
בחסדי ה' עלינו, הוא נמצא בנקודה כזאת שהיעד אליה הוא מערה ידועה, מוכרת ומקובלת לכל מי שרוצה לקרוא אל ה' יתברך בהתבודדות. גורמי הביטחון אומרים לנו באופן ודאי שלא עשה שום מעשה או מסלול חריג או מסוכן!
מה' מצעדי גבר, וניתן לראות בברור שקטע היציאה לכוון המערה נעשה חלקלק בתנאי מזג האויר האיומים ואפרים, כמו גם המחלצים שהגיעו, החליק בנקודה מסויימת לתוך שוחה שקשה היה במזג אוויר זה, בתשישות שלו אחרי הצעידה הרגלית בת השעה, להיחלץ ממנה.
כהורים ודאי היינו יודעים שדבר כזה או דומה ארע לו, אבל עבור כל מי שלא הכיר אותו - יש כאן חסד גדול כשהערפל הכבד מתבהר ומתבררת התמונה השלמה והמתאימה לנשמה הגבוהה ובעלת החיות הזאת.
אור גדול:
ומכאן, לאור העצום והגדול שזכינו לו, מה שאין כמעט בני אנוש בדורינו הזוכים
להארת פנים המופלאה הזאת - הנשיקה הענקית מבורא העולם, הטוב. והמטיב.
אפריים, בני אהובי מחמד ליבי, השיב נשמתו למעלה מתוך שלא יכול לסבול יותר את קור העולם הזה, תרתי משמע, שכב תחת השיחים במרחב הפתוח.
יער שורץ חיות השואגות לטרף ומבקשות אוכלם, עופות דורסים מייחלים למציאות מעין אלו ועוד פגעי מזג האויר ומרעין בישין.
זאת ועוד,
שבאופן טבעי מרגע שהנשמה עוזבת את הגוף, אין בכוחה להפיח חיים בחומר שמתחיל להרקיב, לשנות מראה צורה וצבע, להעלות צחנה ובמילים אחרות - לאבד צלם אנוש.
הגענו לזהות את אפריים.
הזהירו אותנו ממראות קשות.
הכינו אותנו שהלוויה תתעכב הרבה משום שזיהוי אחרי ימים ארוכים כל כך - דורשת זמן רב.
בעלי נכנס לזהות,
והיה המום כולו.
הוא גילה את אותו מלאך מתוק שהכרנו
ללא שום שינוי כלל בכל גופו
בפנים מלאכיות, טהורות וקדושות
אין שום דרך טבעית להסביר את הפלא האדיר הזה.
נסענו איתו 3 שעות ברכב זק"א
חמישה ימים אחרי שהנשמה עזבה את הגוף הטהור
וכולו ניחוח גן עדן.
מלווין מרכב החברה קדישא, שחוו דבר או שניים מימיהם,
לא האמינו לתחושת אפם…
שום קמצוץ של ריח לא נעים… חמישה ימים אחרי פטירה…
מתוכם ארבעה ימים בשכיבה בטבע -
רק עם שמירה של ה' יתברך.
אהובותי,
זה לא היה חייב להיות ככה…
זאת מתנה אדירה, חיבוק עז ונשיקה גדולה מה' יתברך
שלמרות שאנחנו בעולם ההסתרה
בכל זאת גילה לנו טפח והצצה נדירה לעולמות עליונים
להביא נחמה לכאב נפשינו
איני יכולה להאריך
המנחמות כבר מתחילות להגיע
בעזרת ה' בודאי עוד נשוב ונתחזק יחדיו
זהו כאן בקצרה לעכשיו
אוהבת אתכן
מודה בכל לב על ההשתתפות הכנה
ומתפללת יחד עמכן לבא הגאולה השלמה,
לאה
הנושאים החמים
הנושאים החמים
)
