הנושאים החמים
הנושאים החמים
מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
מאת הניק @איש המילה הכתובה
הקיץ בא. הוא תמיד בא. בניגוד לטכנאי מזגנים הנודניק שהבטיח שהוא אוטוטו בא, אבל הוא לא; הוא דווקא כן בא, והוא דואג שאף אחד לא יפספס את הנוכחות המעיקה שלו.
לא זכורה לי שנה אחת בודדת בה הוא לא בא. מה שלא מפריע לי בכל שנה מחדש לקוות שהפעם הוא לא יבוא. ככה אני, אופטימי חסר תקנה, או טיפש. אתם תחליטו.
הוא בא בכסות מיתממת של עונה לגיטימית בשנה. הוא אפילו הצליח ללכד סביבו לא מעט אנשים מעריצים ואוהדים שמהללים בחופי הים בשבח שמשו הזורחת, הפריחה המלבלבת תחתיו, וסלסילת פירות הקיץ שהוא מביא איתו. מה שהוא לא טרח לספר להם זה שבחודשים הבאים הוא עומד לצלות, לטגן ולאדות אותם בשלל טכניקות בישול שונות ומשונות, ולשטוף אותם במקלחת זיעה איומה ובלתי פוסקת.
כשהילדים מתחילים לשיר 'אביב הגיע פסח בא', אני מבין שהאסקפיזם החורפי תם נגמר לו, וסיוטי קיץ לוהטים עומדים לפשוט שוב במחוזותינו. רעננים יותר. טריים יותר. נחושים יותר; והירוקים מבנינו אף יטענו שחמורים הרבה יותר מאשתקד.
אני פסע מלפקוד על הילדים לחדול מלשיר, ואז אני נזכר שהוא יבוא בכל זאת. אז שירו ילדים שירו. פיזרו נא מלח דק על פצעי החשופים. בישרו לי על בואו של קיץ נטול רחמים, באמצעות תוויים עליזים ופואטיקה מנותקת.
אני כבר מדמיין את עצמי נסחב הביתה עם שקיות עמוסות וכבדות מ'אושר עד' ומנסה לפלס את דרכי באוויר הסמיך והדחוס, נאבק בטיפות זיעה שמסתננות לעיני, ובהעדר יד פנויה לנגב אותן ממשיך לדדות הביתה בעזרת מעט ראייה מטושטשת שעוד נשארה לי. אט אט הטיפות מתגברות ומאיצות עד שהן יוצרות מפל מלוח ומריר. עכשיו הראייה לא מטושטשת. היא איננה.
צלצול פלפון רם. שקיות נשמטות. כפתור ירוק נלחץ. אשתי ממשרד ממוזג שחה בנועם על קורות יומה, ובעדר משוב, היא נעשית תכליתית, ומבקשת-דורשת "צריך לעבור דרך הגן של ציפי לאסוף אותה, ולקחת את השקית שאחותי צריכה למסור לי, היא גרה לא רחוק, רק חצי שעה מהגן, ואם תספיק גם להיכנס לירקן לקנות בננות...."
צליל של ניתוק שיחה. מסך שחור. התעלפות קצרה. התאוששות מהירה, והמשך המסע אל תוך הקיץ. כמו אותו בשר על מתקן שווארמה שחייב להמשיך להסתובב למרות מכת החום שהוא חוטף.
וכאשר אני כבר מגיע הביתה איכשהו, המזגן לא עובד. הודות לאותו טכנאי מזגנים נודניק שהבטיח שהוא בא, אבל הוא לא; בניגוד לקיץ שהוא בא גם בא, ובגדול.
כל מה שאני מקווה עכשיו זה להצליח לשרוד ולצלוח את הקיץ למרות הכול, כדי לברוח לזרועותיו החמות-קרות של החורף המנחם, עד שיפקיר אותי שוב לקיץ בשנה שלאחר מכן.
ואתם האנשים שאוהבים את הקיץ ומכורים אליו, שרוצים עכשיו לצלות אותי, בדיוק כמו שמושא אהבתכם אוהב לעשות לי. תדעו שאין לי שום דבר נגדכם. אני מקבל אותכם למרות הבחירה השגויה בקיץ על פני החורף. אז קבלו נא גם אותי; החם, הלח והסובל.
הקיץ בא. הוא תמיד בא. בניגוד לטכנאי מזגנים הנודניק שהבטיח שהוא אוטוטו בא, אבל הוא לא; הוא דווקא כן בא, והוא דואג שאף אחד לא יפספס את הנוכחות המעיקה שלו.
לא זכורה לי שנה אחת בודדת בה הוא לא בא. מה שלא מפריע לי בכל שנה מחדש לקוות שהפעם הוא לא יבוא. ככה אני, אופטימי חסר תקנה, או טיפש. אתם תחליטו.
הוא בא בכסות מיתממת של עונה לגיטימית בשנה. הוא אפילו הצליח ללכד סביבו לא מעט אנשים מעריצים ואוהדים שמהללים בחופי הים בשבח שמשו הזורחת, הפריחה המלבלבת תחתיו, וסלסילת פירות הקיץ שהוא מביא איתו. מה שהוא לא טרח לספר להם זה שבחודשים הבאים הוא עומד לצלות, לטגן ולאדות אותם בשלל טכניקות בישול שונות ומשונות, ולשטוף אותם במקלחת זיעה איומה ובלתי פוסקת.
כשהילדים מתחילים לשיר 'אביב הגיע פסח בא', אני מבין שהאסקפיזם החורפי תם נגמר לו, וסיוטי קיץ לוהטים עומדים לפשוט שוב במחוזותינו. רעננים יותר. טריים יותר. נחושים יותר; והירוקים מבנינו אף יטענו שחמורים הרבה יותר מאשתקד.
אני פסע מלפקוד על הילדים לחדול מלשיר, ואז אני נזכר שהוא יבוא בכל זאת. אז שירו ילדים שירו. פיזרו נא מלח דק על פצעי החשופים. בישרו לי על בואו של קיץ נטול רחמים, באמצעות תוויים עליזים ופואטיקה מנותקת.
אני כבר מדמיין את עצמי נסחב הביתה עם שקיות עמוסות וכבדות מ'אושר עד' ומנסה לפלס את דרכי באוויר הסמיך והדחוס, נאבק בטיפות זיעה שמסתננות לעיני, ובהעדר יד פנויה לנגב אותן ממשיך לדדות הביתה בעזרת מעט ראייה מטושטשת שעוד נשארה לי. אט אט הטיפות מתגברות ומאיצות עד שהן יוצרות מפל מלוח ומריר. עכשיו הראייה לא מטושטשת. היא איננה.
צלצול פלפון רם. שקיות נשמטות. כפתור ירוק נלחץ. אשתי ממשרד ממוזג שחה בנועם על קורות יומה, ובעדר משוב, היא נעשית תכליתית, ומבקשת-דורשת "צריך לעבור דרך הגן של ציפי לאסוף אותה, ולקחת את השקית שאחותי צריכה למסור לי, היא גרה לא רחוק, רק חצי שעה מהגן, ואם תספיק גם להיכנס לירקן לקנות בננות...."
צליל של ניתוק שיחה. מסך שחור. התעלפות קצרה. התאוששות מהירה, והמשך המסע אל תוך הקיץ. כמו אותו בשר על מתקן שווארמה שחייב להמשיך להסתובב למרות מכת החום שהוא חוטף.
וכאשר אני כבר מגיע הביתה איכשהו, המזגן לא עובד. הודות לאותו טכנאי מזגנים נודניק שהבטיח שהוא בא, אבל הוא לא; בניגוד לקיץ שהוא בא גם בא, ובגדול.
כל מה שאני מקווה עכשיו זה להצליח לשרוד ולצלוח את הקיץ למרות הכול, כדי לברוח לזרועותיו החמות-קרות של החורף המנחם, עד שיפקיר אותי שוב לקיץ בשנה שלאחר מכן.
ואתם האנשים שאוהבים את הקיץ ומכורים אליו, שרוצים עכשיו לצלות אותי, בדיוק כמו שמושא אהבתכם אוהב לעשות לי. תדעו שאין לי שום דבר נגדכם. אני מקבל אותכם למרות הבחירה השגויה בקיץ על פני החורף. אז קבלו נא גם אותי; החם, הלח והסובל.
