ביקורת ספרות מוסף סיפורים של 'יתד'. שווה קריאה. קצת ביקורות ומשוב.

[יהורם]

קראתי את המוסף סיפורים של יתד לסוכות וממש הופתעתי לטובה.
כל סיפור יותר יפה מהשני.
ובכל זאת אולי אתן שני סיפורים שתפסו אותי. אחד לטובה והשני במקום האחרון.
נתחיל מהשני, כקורא ותיק ומעריץ של מוישה גוטמן ממש ממש התאכזבתי ממנו, ולא פעם ראשונה...
הוא הולך לי על העתיד, מתאר (במומחיות אגב) את השתלטותה הטוטאלית של הבינה המלאכותית על הגלובוס. אמנם זה מקצועי אבל חסר את ה'מוישה גוטמן' לדוג' ב'מרוה' הוא לא מאכזב, נותן שם כל פעם סיפור טוב עם כל התיאורים הטהורים והשמות האגדיים שאוגדים יחד זה בזה געצל-זכריה ושמיל-מסעוד והמשחקי מילים המהוללים המתעללים וקורעים את קוראי העיתון.
והסיפור שמאד תפס אותי. פנינה פקשר. רעידת אדמה שהכניסה אברך לפחדים. מה שהכי קנה אותי בסיפור זה הקטעי הומור שם. פצצה.

אבל באמת כמעט כל הסיפורים היו מקסימים. כיפים לקריאה.
כל הכבוד.

 

[brachy 100]

תכנננתי בדיוק לכתוב על זה ביקורת עוקצנית
בחייאת
מוישה גוטמן
אנשים פותחים סיפור שלך, רוצים לשמוע על אברוהום - חיים, על השטיבל והירושה
לא על סיפורים עתידניים הזויים
התמקמת בז'אנר מסוים? הציבור אהב? אל תנסה לכתוב בסגנון שונה כ"כ
כי צר לי, אבל זה לא הלך.
ודרך אגב, בוקר טוב כפר שמריהו
בינהלה קיימת כבר שנה תיכף, מה נזכרת?


חיים גרינבוים, אחלה סיפור.
מגניב ביותר, כתוב טוב
הרגיז אותי השימוש בטכניקה הזו, שהייטיב להגדיר אותנ ידידנו @ראש לשועלים

יג. טכניקה מעניינת, שנעשה בה ב"התנקשות" שימוש בשוליים, היא העלמת פרטים מידיעת הציבור בלא ידיעתו (להבדיל מ"ההפך מספוילר", שם הקורא יודע שחסר לו מידע). למשל, פול נפגש עם אייל ומסכם אתו עניינים לקראת סגירת המעגלים. הסיכומים מונחים על השולחן וכל אחד יכול לקרוא עליהם. אחר כך נפגש פול עם רובנוב ומביא לו אקדח לרצוח בעזרתו את אייל בפגישתם. הרצח משתבש כאשר מתברר כי האקדח מכיל קליעים לא קטלניים באדיבות פול שפורץ לחדר באותו רגע על פי הסיכום עם אייל מראש. הקורא, נהנה מאד מרגע השיא בו אייל מתמוטט על הארץ ורגע אחר כך קם כאילו כלום. אבל גם חש קצת מרומה, הוא היה בפגישה של פול עם אייל, ושמע על מה הם דיברו. משהו מסתירים ממנו, חלק מהשיחה.
זה קורה לפעמים גם כאשר מתוארת סיטואציה, מחשבותיו של גיבור הסיפור נפרטות בפרישה רחבה, על השולחן. דקות אחר כך מתברר, שהגיבור באותו זמן ממש תכנן פעולה הרואית לחלץ שמונים איש מהמאדים. השאלה איך הצצנו למחשבותיו, ולא הבנו מזה כלום.

מגרד ממש וקצת מרגיז.

יאיר וינשטוק- סיפור חמוד.
קצת דביק, ודי צפוי מראש.
הפי הנד מושלם מדי.
נקודה שהרגיזה אותי מאוד - כל הדיאלוגים בסיפור מופיעים בצורה כזאת:
יוסי: כן?
אברהמי: אני צריך את העזרה שלך
יוסי: זה ממש דחוף להרגע?
וכן הלאה והלאה.
נראה שהסיפור לא היה מוכן, אבל לא היה ברירה כי היה צריך לשלוח כבר לדפוס.
במחילה, זה נראה רע.

נחמן סלצר - סיפור חביב
לא מחדש כלום
כלום הכוונה כלום.
לעוס ביותר

אליעזר אייזיקוביץ - שוב סיפור על בינה מלאכותית
אבל דווקא אהבתי אותו
סיפור מרענן מכל סיפור הבינה מלאכותית

מיה קינן -
כתיבה מיוחדת, כצפוי.
עלילה לא משהו, שלא כצפוי.
לא מתאים הסיפור למיה, זה לא הסטייל שלה בכלל.

פנינה פקשר -
אהבתי ממש!!

אורית הראל - צר לי, אבל לא.
ממש לא נשמע הגיוני הסיפור
כמעט כמו הקומיקסים של ניצחתי אותך אייכמן...

רחל שור- סיפור קלאסי שלה
היא כבר מתחילה לחזור על עצמה, וזה לא סימן טוב...
משום מה הסיפור הזכיר לי קצת את הספר המצוין "אחותי לשעבר". ואולי לא משום מה...


אסתר קווין - סיפור מעניין.
אהבתי את הקטע של ההפוך על הפוך...


ועכשיו, נזמין לפה את מר @הווה פשוט .
קראת את הסיפור הזוכה? הבנת למה לא זכית?
יפה.
יש לציין שדווקא ממש אהבתי את הסיפור!

חני זיסמן - לא הצלחתי להבין את מטרת הקטע, אשמח אם מישהו יאיר את עיני.
תודה!

ואחרי שקטלתי שם למעלה את מוישה גוטמן, אני רוצה להמליץ על הסיפוק שלו במוסף של המודיע
תדלגו על כל הסיפורים שם, הם לא משהו
רוצו לסוף
סיפור ארוך, 35 עמודים
פצצה!!!
אהבתי++++

 

[יהורם]

יישר כח. כל מילה פנינה.