נכתב ע"י כוכב103;1871674:
קדום כל- תפרידו:
מה מסוכן ומה לא
מה קשה ומה לא.
EBV- נוראי ולא מסוכן
CMV- פחות קשה וממש מסוכן להריון.
(כל סכנה אחרת אין למונו מלבד הריון)
ולאשתו- הייתי ממליצה אם יש לו CMV להזהר מאוד מאוד!!!
ההתעסקות סביב הרקע הרגשי והנפשי ממש פוגעת עמוקות בחולה,
זהו וירוס ככל הוירוסים רק שהזולת לא יכול להבין מה מרגיש החולה והוא מפרש את החולשה כנפשית.
וזה ממש לא נכון!!!
זו חולשה שאין כח לסחוב את הידיים, וללכת כמה פסיעות לוקחות אנרגיה כמו ריצת מרתון.
רק תפנימו שאתם לא יכולים להבין מה מרגיש החולה. וזהו. אל תשפטו!
בטח הבנתם שהיה לי מונו לפני כמה שנים, ואחד המשפטים שהכי עודדו אותי שהרופא אמר לי שיש לו חבר שחקן כדורגל (או משהו בסגנון לא זוכרת) וכשהוא חטף מונו הוא שכב חצי שנה בלי לזוז מהמיטה עד שזה עבר.
ואח"כ חזר לעצמו ולאימוניו...
הגוף צריך מנוחה בתקופה הראשונה (ואצל כל אחד זה לוקח פרק זמן אחר)
לגבי תזונה- אני חושבת שעדיף שיאכל החולה ולא שירעב בגלל שזה לא ממש בתפריט המומלץ
(אצלי פירה, ומרק ירקות היה התפריט במשך כמה שבועות)
וכשמתחילים להתאושש רצוי לדרבן פעילות קצרה מהנה ולא מעייפת מידי,
לאט ובהדרגה - עד שהגוף יחזור לעצמו.
בשלב הסופי יתכן שכן צריכים דחיפה כלשהי לחזור לשגרה כי זה לא קל...
לגבי נכות- רק אחרי 90 יום - וחוסר תפקוד רציני - אפשר לקבל אולי- מקווה בשבילו ובשביל כל אחד שלא תגיעו לזה. (לא שמעתי על רופא זיהומים וכדו'. אולי)
רפואה שלימה!
גם אני הייתי עם EBV
התיאור שאין כח להרים את היד מדויק, הייתי תלותית לחלוטין, 3 חודשים אחרי החתונה!!!!
בעלי עשה הכל!!!!! בבית,
ד"ר דופארקמבית וגן אמר שברגע שיכולים לעשות מה שיכולים ובהדרגה כי הגוף מתרגל לא לעשות כלום ואז החזל"ש יותר קשה,
אני הייתי יוצאת מהבית להליכה, 2 הייתי עוברת 2 בנינים מהבית שלי וחוזרת הביתה סחוטה, לאט לאט יכולתי ללכת יותר,
חזרה לשיגרת חיים רגילה לקחה לי הרבה יותר זמן, משהו כמו עוד 3 חודשים...
צריך לא להלחם עם המציאות
לגבי ההרגשה הנפשית- הבנ"א מרגיש כל כך חסר אונים, שזה לגמרי גומר נפשית, החולה זקוק להמון הכלה ותמיכה נפשית והרגעה שבעז"ה זה יעבור והוא יחזור לעצמו, כשהחולה לא מקבל את התמיכה קשה לו הרבה יותר!
ולגבי התזונה- אני אכלתי מרק עוף צח בוקר צהרים וערב, זה ממש מחזק וגם עוזר שלא להתיבש...
הנושאים החמים
הנושאים החמים
