הנושאים החמים
הנושאים החמים
ההכרח הוא אבי ההמצאה!
במיוחד כשזה בא בהפתעה...
מה היית עושה אם בעלך היה מגיח מבין הקניות ומצליח להפתיע אותך עם זר שושנים אדומות לכבוד חג השבועות, ואת מגלה שאין לך אגרטל מתאים? (חידה: נחשו מה כל כך מפתיע פה
... הרי ה"מתנה" הזו די צפויה בהתחשב בחג הקרב ובמנהגיו, לא כך?!)
אז אני כמובן אמרתי תודה וכל הכבוד ש... (הופס... רמז!), והוא המשיך הלאה בסידורים, וככה מצאה אותי ילדתי חמדתי בת ה- 4.5 (היחידה שהיה לה חופש) מסתובבת ברחבי הבית עם זר שושנים בצלופן, מחפשת כלי קיבול מתאים ולא מוצאת
ואז,
צד את עיני בקבוק מיץ ענבים ריק ומיותם שנזנח לו מבויש במרפסת המטבח.
איזה יופי. זה נראה ממש בגודל המתאים. גבוה וצר, ויציב מספיק,
אך,
איזה לא יופי.
זה יפה זה?! ככה לשים על שולחן החג שושנים בתוך בקבוק? הוא אמנם פונקציונאלי, אך זה ממש לא רציונלי!!!
ואז,
נזכרתי,
שכבר שנתיים לפחות, שוכבים להם בסבלנות כמה גלילי חבל דק שקניתי בבולמוס של "קנאת סופרים" למראה יצירות נפלאות שהוצגו באשכולות הדרכה, כאן, בפורום הנפלא הזה ממש! (ע"ע בלון+דבק+חוט חבל מלופף כרשת = קערת נוי, ושות')
ומאז,
כמה צפוי,
עוד מחכים במגירת היצירה, סגורים בעטיפה, עד שיזכו לקבל איזו צורה...
וידעתי,
שהגיע הזמן והשעה,
במיוחד שככה אני אתפוס שני ציפורים במכה: (אפרופו ציפורים, מחכה לכם פה חידה. בהצלחה!)
גם אגרטל, גם תעסוקה.
וזה כל מה שנדרש כדי להעביר שעת איכות עם אמא ולהציג בגאווה לאבא:
בקבוק מיץ ענבים מזכוכית
דבק פלסטי
גליל חבל דק (40 מטר הספיקו בדיוק!)
וחצי שעה פנויה + 2 ידיים קטנות ונרגשות ("אני אספר לגגנת שעשיתי לבד עציץ! ויהיה לנו מקושט כמו הר סיני...") ועוד 2 ידיים בוגרות ו"מפנשות" ("בטח, זה נקרא שעשית את זה בעצמך! אני רק שפכתי את הדבק לצלחת, ורק שמרתי לך על החוט השובב שלא יתגלגל עד לקצה החדר, ורק מדי פעם צמצמתי את הרווחים שאף אחד לא ינחש מה יש מתחת לחוט, ורק איפה שהיה שיפוע, אז קצת עזרתי לך כי זה באמת קשה! אפילו לאימהות...")
איך יצא?
במיוחד כשזה בא בהפתעה...
מה היית עושה אם בעלך היה מגיח מבין הקניות ומצליח להפתיע אותך עם זר שושנים אדומות לכבוד חג השבועות, ואת מגלה שאין לך אגרטל מתאים? (חידה: נחשו מה כל כך מפתיע פה
... הרי ה"מתנה" הזו די צפויה בהתחשב בחג הקרב ובמנהגיו, לא כך?!)אז אני כמובן אמרתי תודה וכל הכבוד ש... (הופס... רמז!
), והוא המשיך הלאה בסידורים, וככה מצאה אותי ילדתי חמדתי בת ה- 4.5 (היחידה שהיה לה חופש) מסתובבת ברחבי הבית עם זר שושנים בצלופן, מחפשת כלי קיבול מתאים ולא מוצאתואז,
צד את עיני בקבוק מיץ ענבים ריק ומיותם שנזנח לו מבויש במרפסת המטבח.
איזה יופי. זה נראה ממש בגודל המתאים. גבוה וצר, ויציב מספיק,
אך,
איזה לא יופי.
זה יפה זה?! ככה לשים על שולחן החג שושנים בתוך בקבוק? הוא אמנם פונקציונאלי, אך זה ממש לא רציונלי!!!
ואז,
נזכרתי,
שכבר שנתיים לפחות, שוכבים להם בסבלנות כמה גלילי חבל דק שקניתי בבולמוס של "קנאת סופרים" למראה יצירות נפלאות שהוצגו באשכולות הדרכה, כאן, בפורום הנפלא הזה ממש! (ע"ע בלון+דבק+חוט חבל מלופף כרשת = קערת נוי, ושות')
ומאז,
כמה צפוי,
עוד מחכים במגירת היצירה, סגורים בעטיפה, עד שיזכו לקבל איזו צורה...
וידעתי,
שהגיע הזמן והשעה,
במיוחד שככה אני אתפוס שני ציפורים במכה: (אפרופו ציפורים, מחכה לכם פה חידה. בהצלחה!)
גם אגרטל, גם תעסוקה.
וזה כל מה שנדרש כדי להעביר שעת איכות עם אמא ולהציג בגאווה לאבא:
בקבוק מיץ ענבים מזכוכית
דבק פלסטי
גליל חבל דק (40 מטר הספיקו בדיוק!)
וחצי שעה פנויה + 2 ידיים קטנות ונרגשות ("אני אספר לגגנת שעשיתי לבד עציץ! ויהיה לנו מקושט כמו הר סיני...") ועוד 2 ידיים בוגרות ו"מפנשות" ("בטח, זה נקרא שעשית את זה בעצמך! אני רק שפכתי את הדבק לצלחת, ורק שמרתי לך על החוט השובב שלא יתגלגל עד לקצה החדר, ורק מדי פעם צמצמתי את הרווחים שאף אחד לא ינחש מה יש מתחת לחוט, ורק איפה שהיה שיפוע, אז קצת עזרתי לך כי זה באמת קשה! אפילו לאימהות...")
איך יצא?
נערך לאחרונה ב:
