דיון מהי הסיבה שאת/ה כותב?

[מנוחה כהן]

יש שיר מתורגם מרוסית על השודד והסופר- מי יותר גרוע?
השודד שרצח אלפי אנשים בחייו או הסופר שכתב דברים נוראיים?
והתשובה היא הסופר.
כי השודד- ברגע שמת, הפסיק להרוג. ו
הסופר- גם אחרי מותו ממשיכים להדפיס את הספרים שלו והוא ממשיך להרעיל אנשים נוספים.

אז מתוך הבנה שיש בידנו כלי עוצמתי במיוחד-
מה הסיבה שדוחפת אותך לכתוב?
מה את/ה מבקש להעביר דרך הכתיבה שלך?
מה הערך המוסף (אם יש כזה) שאת/ה מכניס לכתיבה שלך?

 

[אבי2000]

יש שיר מתורגם מרוסית על השודד והסופר- מי יותר גרוע?
השודד שרצח אלפי אנשים בחייו או הסופר שכתב דברים נוראיים?
והתשובה היא הסופר.
כי השודד- ברגע שמת, הפסיק להרוג. ו
הסופר- גם אחרי מותו ממשיכים להדפיס את הספרים שלו והוא ממשיך להרעיל אנשים נוספים.

אז מתוך הבנה שיש בידנו כלי עוצמתי במיוחד-
מה הסיבה שדוחפת אותך לכתוב?
מה את/ה מבקש להעביר דרך הכתיבה שלך?
מה הערך המוסף (אם יש כזה) שאת/ה מכניס לכתיבה שלך?

כתיבה היא כלי, ועם כלי ניתן להשתמש לדברים טובים ופחות..
כך שיש כאלו שדוחפים אג'נדה, מסר או דיון..

אישית מה שדוחף אותי,
זה לעביר זווית שונה, מבט ממקום אחר, וכך להרחיב אופקים לקורא, לעורר דיון, שלוקח את הקורא נדבך נוסף מהמקום שהוא היה שם.
זה יכול להיות עי"ז שהוא שם לב יותר לרגשות השני, זה גם אפשרי עי"ז שהוא קורא שיש צד שני למרות שבחיי היום יום הוא לא היה נחשף לשוני שקיים, להנגיש דבר מורכב בצורה חוויתית..
ולפעמים הכתיבה היא בשביל להשתפך ולהוציא את הבפנים אל הכתב, ואו.. אז זה קולח וזורם.. כך מתלבנים רגשות, חומר לימודי, וסתם זה עושה סדר בראש..

 

[7שבע7]

יש שיר מתורגם מרוסית על השודד והסופר- מי יותר גרוע?
השודד שרצח אלפי אנשים בחייו או הסופר שכתב דברים נוראיים?
והתשובה היא הסופר.
כי השודד- ברגע שמת, הפסיק להרוג. ו
הסופר- גם אחרי מותו ממשיכים להדפיס את הספרים שלו והוא ממשיך להרעיל אנשים נוספים.

רואים שמדובר בשיר רוסי...
בתור יהודייה אני מאמינה שהקב"ה לא סתם נתן בידיי את כלי הכתיבה, ואני רוצה להשתמש בו בשביל להוסיף טוב בעולם - כדי שגם אחרי מותי אנשים נוספים יוכלו להיות טובים יותר (מקווה) בזכות כתיבתי...
ולכן כתיבה מצריכה זהירות רבה. אמנם לכל כותב יש את התשוקה הטבעית לכתוב ולבנות את עולמו מסיפורים - וגם שיקראו ויגיבו על כתיבתו - ובכל-זאת, לא כל דבר ראוי להיכתב, או לפחות - לא כל דבר ראוי להתפרסם.
מתפללת שאצליח בכך. ושה' יסייע בידי.
ובכל אופן - אני מקווה שאני גרועה פחות מאותו שודד רוסי שבשיר, וכן - גם מאותו סופר רוסי...

 

[וי שלוק]

ויש כאלה שכותבים כי זה מפעפע בתוכם, בוער, כמה לצאת, משתוקק להשתזף...

וללא שום מטרת חינוך האומה, ותיקון היקום.

 

[רחל סרולוביץ]

ויש כאלה שכותבים כי זה מפעפע בתוכם, בוער, כמה לצאת, משתוקק להשתזף...

וללא שום מטרת חינוך האומה, ותיקון היקום.

לדעתי זו הסיבה הנפוצה יותר...

 

[מנוחה כהן]

ואז אחרי שהסיפור מוכן הם מסתכלים עליו בעיניים של יהודים-דתיים-חרדים, ואומרים: טוב, אם אנחנו רוצים שיקנו את זה, צריך להוסיף קצת תוכן!
אז נצייר אותם עם כיפה פאות וציצית,
נצמיד להם בעזרת ה', ברוך ה', ברכות וגילגול עיניים מתחסד,
נשנה טיפה'לה את סגנון הדיבור למשלב גבוה יותר,
והנה- יש לנו ספר חרדי כשר למהדרין, עם מסר מדהים.

רק לי זה מרגיש כמו הסוכריות האלה, שממולאות בג'לי חמוץ?
הציפוי המתוק כל כך דק, שהוא פשוט לא מורגש.
וחבל.

 

[מנוחה כהן]

למרות שאני מבינה בהחלט את הקושי בלכתוב עם מסר.
זה קשה לסופר.
זה מעיק לקורא.
זה ממש לצאת ביום גשום ולהיזהר לא להירטב.

אני לא באה להאשים/לתקוף אף אחד, רק להעלות נושא שלדעתי לוקה בחסר בספרים שקראתי, ולחזק את הסיפורים היפים שהועלו כאן, שרובם ככולם היו בעלי מסר מוטמע.
אשריכם!

 

[אבי2000]

למרות שאני מבינה בהחלט את הקושי בלכתוב עם מסר.
זה קשה לסופר.
זה מעיק לקורא.
זה ממש לצאת ביום גשום ולהיזהר לא להירטב.

אני לא באה להאשים/לתקוף אף אחד, רק להעלות נושא שלדעתי לוקה בחסר בספרים שקראתי, ולחזק את הסיפורים היפים שהועלו כאן, שרובם ככולם היו בעלי מסר מוטמע.
אשריכם!

מסר מוטמע זה המילה...
ברור שמי שמנסה לכתוב את המסר אחרי שסיפר כמה טוב הרוע זה לוקה לא רק בחסר אלא זה סיפור שלילי לחלוטין.

 

[פירי]

דיון - מסר מתוכנן?

סופר מכניס את האמירה שלו לתוך הסיפור, כך שהמסר מגיע מתוכו. אבל מה קורה כשמסר קבוע, אחת מאמונות הסופר, חוזר על עצמו בכל סיפור? (למעט הסיפורים המבוססים על מציאות אמיתית). יש מה לעשות כדי שזה לא יקרה? האם להחליט מראש על מסר, ולהסתכן בסיפור מודבק ולא טבעי, או לזרום עם הגיבורים שיביאו למסר הקבוע...

www.prog.co.il

מאמר - סטוריטלינג, מסר וסיפור חוזר, ומה הדבר שאנחנו באמת אוהבים ברולינג

www.prog.co.il

לא נראה לי שצריך להוסיף משהו כרגע.
ולי יש שאלה - למה שואלים את זה דוקא על ספרות?
אבל אין צורך לענות - הבאתי כאן ערמות של תגובות...

 

[מ"ם]

פעם הייתי עונה שאני כותב כדי להתפרנס. זו איכשהו האמת.
איני בטוח שאם אזכה בלוטו אמשיך לכתוב. למרות כל הערכים, הדיבורים, המסרים והמימוש העצמי.

אך עם השנים למדתי שהאושר הגדול שלי בכתיבה זו האפשרות שדברים שכתבתי יתנחלו בליבו של מישהו אחר.

זה נשמע דרמטי, אבל אני מתכוון לדבר הכי פשוט: למשל, אם אני יודע שאדם כלשהו ברחבי הגלובוס הלך ברחוב ופתאום נזכר במילה שאמרתי או שכתבתי וחייך לעצמו חיוך קל, זה גורם לי לאושר רב.

לא צריך שהוא ידע שאני כתבתי את הדברים ולא צריך שאני אדע מי הוא. הנ"ל מספיק לגמרי וכל המוסיף גורע.

 

[וו החיבור]

אני חושבת שיש בכתיבה תהליך מטהר של הנפש.
סוג של תרפיה.
יש מי שבשביל להרגיש טוב עם עצמו ישמע שירים, יש אחר שישרבט ציורים.
ויש מי שיכתוב. אני מכירה הרבה נשים ובנות שכותבות בשביל עצמן.
לא תמיד העלילה תהיה הסיפור של הכותב ממש, אך מבלי משים ישתרבבו לשורות הרגשות והתחושות שלו.
זו הסיבה לדעתי שמתוך כל תחומי האומנות רק בכתיבה יש את המושג של שם עט.
יש משהו אישי בכתיבה. הכותב מביא בה את עצמו, את תחושותיו והשקפת עולמו, שלא כמו בציור/גרפיקה/צילום שהתוצר הוא על פי בקשת הלקוח.
הכתיבה היא הכותב, הכותב הוא הכתיבה.
למה אני כותבת?
כי זה זה משחרר. כי זה כיף.
(בוודאי שישנה הנאה מהתשלום שבא בסופו של סיפור, אך לא זו המטרה)

 

[פירי]

וו החיבור נהניתי מהתגובה.

זו הסיבה לדעתי שמתוך כל תחומי האומנות רק בכתיבה יש את המושג של שם עט.

רק העובדה הזו לא נכונה.
(מה שעלה לי מיד: אברהם פריד. מרדכי בן דוד. אהרן הלוי. כנראה שיש גם בציור ותחומים נוספים)

 

[וו החיבור]

רק העובדה הזו לא נכונה.
(מה שעלה לי מיד: אברהם פריד. מרדכי בן דוד. אהרן הלוי. כנראה שיש גם בציור ותחומים נוספים)

במוזיקה שם עט לא יועיל משום שגם כך הדמות עצמה מופיעה מול קהל ולא מאחורי הקלעים.

 

[@Simcha]

יש משהו אישי בכתיבה. הכותב מביא בה את עצמו, את תחושותיו והשקפת עולמו, שלא כמו בציור/גרפיקה/צילום שהתוצר הוא על פי בקשת הלקוח.
הכתיבה היא הכותב, הכותב הוא הכתיבה.

אף כתיבה הנעשית עבור לקוח, עלולה להיות מנותקת מהוויתו של הכותב. מנגד גם בציור, הצייר לרוב מביא את עולמו הפנימי עלי קנבס ולוח.
מה שכן, ציור לרוב יותר מופשט מכתיבה כך שהחשיפה האישית פחות בוטה ונתונה ליותר פרשנות ומרחב מאחוריהם יכול הצייר להסתתר, אף תחת שמו עמו נולד.

 

[וו החיבור]

גם כתיבה שנעשית עבור לקוח עלולה להיות מנותקת מהוויתו של הכותב ומנגד גם בציור הצייר לרוב מביא את עולמו הפנימי עלי קנבס ולוח.

כתיבה שנעשית עבור לקוח (כתיבת ברכות/ כיתבה שיווקית/ועוד) אכן פחות מביעה את תחושות הכותב.
אם הבנתי נכון את שאלת פותחת האשכול, היא לא שאלה על סוג כתיבה כזה, יותר בכיוון של כתיבה חופשית.

 

[פירי]

במוזיקה שם עט לא יועיל משום שגם כך הדמות עצמה מופיעה מול קהל ולא מאחורי הקלעים.

אלא אם כן הוא שר רק באולפן - לדיסקים וכו', בלי הופעות.

 

[@Simcha]

כתיבה שנעשית עבור לקוח (כתיבת ברכות/ כיתבה שיווקית/ועוד) אכן פחות מביעה את תחושות הכותב.
אם הבנתי נכון את שאלת פותחת האשכול, היא לא שאלה על סוג כתיבה כזה, יותר בכיוון של כתיבה חופשית.

שלא כמו בציור/גרפיקה/צילום שהתוצר הוא על פי בקשת הלקוח.

רק אומר שההשוואה בין כתיבה חופשית לציור מוזמן אינה נכונה.
או כתיבה חופשית וציור חופשי, או כתיבה שיווקית וציור משווק.

 

[אשר שרבר]

אך עם השנים למדתי שהאושר הגדול שלי בכתיבה זו האפשרות שדברים שכתבתי יתנחלו בליבו של מישהו אחר.

אהבתי את זה. זו הרגשה חינוכית מאוד חזקה. והיא גם ארוכת טווח.
(אני תוהה אם היא יושבת לך בזמן הכתיבה. למרות שהיום מן הסתם היא קיימת גם בזמן הכתיבה כי אתה כבר כולך בתוך זה).

 

[Yiskah Goteherer]

לסופר או לכל אחד שכותב, יש את הכוח להביע את עצמו, ויותר מזה, לגרום לאחרים להאמין במה שהוא אומר.
גם אם את לא מציינת במדויק את המסר שאת רוצה להעביר, רוח הכתיבה שלך מספרת הכל.
בין המילים והשורות, אפשר לכתוב עוד דברים, אפשר להעביר עוד מסרים.
והמשל על הסופר והשודד מתאר כמה נזק עשה הסופר ההוא, שתמה מה הוא עשה, הרי הוא רק חיבר ספרים, לא?
לא! הוא היה מדריך והמוטיבציה של אנשים לפעול. הוא היה תווה המחשבה, הדרך על פיה אנשים פעלו.
ושודד, שבדרך כלל מטיל מורא על בני אדם, כוחו פחות משל הסופר. הוא יכול לכפות על מישהו לעשות דבר מה, אך זהו זה.
הסופר עשה משהו גרוע הרבה יותר. הוא שכנע את האדם לפעול, לחשוב בצורה כלשהי, להעביר את המחשבה הזאת לבנו ולהטמיע זאת לדורות.

 

[הוריקן]

לסופר או לכל אחד שכותב, יש את הכוח להביע את עצמו, ויותר מזה, לגרום לאחרים להאמין במה שהוא אומר.
גם אם את לא מציינת במדויק את המסר שאת רוצה להעביר, רוח הכתיבה שלך מספרת הכל.
בין המילים והשורות, אפשר לכתוב עוד דברים, אפשר להעביר עוד מסרים.

מזדהה לגמרי!
יש דברים שאפשר להביע ע"י כתיבה יותר מכל אמצעי אחר יש בה כל כך הרבה אפשרויות ודרכים מגוונות להעביר מסר או תחושה. וגם לעצמי זה נותן הרבה בפן האישי להרגיש ולחוות לעומק מה שקורה סביבי ובתוכי.