שיתוף - לביקורת מדורת העיתונים שלי

[המכחול והנפש]

בס''ד.

מדורת העיתונים שלי// לג' בעומר..

איציק בן השבע נכנס הביתה מבית הספר ועיניו בורקות,
אבא, הוא צועק,

השנה אני הולך לעשות את המדורה הכי ענקית בשכונה,
ובעוד אני מנסה להכין את עצמי למעשה הקונדס התורן,
אני רואה אותו גורר אחריו שק אשפתון ענק מלא בעיתונים,

אתה רואה אבא, הוא מתלהב,
נכון השכן שמואל הקשיש מקומה ראשונה,
פינה היום את כל אוסף העיתונים שלו,
לא אשפתון אחד, שבע כאלה שמתי לי מאחורי הבנין..

אין.. אין.. זה הולכת להיות המדורה הכי הכי ענקית..

ואני תופס את עצמי,
תוהה איך אני מסביר לחמודי הזה שמדורה לא עושים מעיתונים..
תראה, אני אומר לו, מדורה.. כאילו..

נכון, זתומרת,
ברגע הראשון הניירות ידלקו והאש תתרומם אל על,
זה יראה טוב, מחזה מרהיב אפילו,
אבל זה לדקה אחת או שניים, מקסימום שלוש..
אבל מדורה?... זה לא..

אני מנסה להסביר לילד החמוד כל כך,
שיש מדורה, ויש להבה מרהיבה של רגע..
ואז הכל נגמר..

וואוו.. קול פנימי עולה לי..
איפה אני בסיפור הזה ?..

ממה עשויה המדורה שלי,
ממה הדליקה הפנימית שלי,
לא מהעיתונים שאני זורק לשם?..
מריגושי שנקל וחצי,
ניירות צבעוניים כאלו,
נכון, בהתחלה יש ריגוש מהמחזה הויזואלי המרהיב,
אש שנדלקת בקלות, זמינה,
אבל זמנית ומתכלה במהירות,

מאבק חיי הערכים בחיי הריגושים
כמוהו כמדורת עצים ועיתונים,
כדי ליצור אש להאיר, לבשל, לחמם,
צריך ללכת לאסוף עצים, לסחוב,
לפעמים יקרעו הבגדים,
לפעמים גם ישרטו האצבעות,
לא תמיד זה יהיה נחמד,
יקח גם זמן להעמיד את המדורה,
נצטרך גם להמתין בסבלנות עד שתידלק האש,
אבל לכשתיתפס האש, ידלקו העצים,
ויעלו הלהבות נדע שהכל היה שווה,

ולקול צלילי האש נביט בעיני רוחינו
על כל מדורות העיתונים שמתנוססות
ומתנוצצות בשלל צבעים,

ובעוד אנו נטרח ונתייגע בהעמדת מדורת העצים,
יהיו מי שילגלגו עלינו,
על האלה שמתעקשים לסבול כמו פעם,

ואנו רק נמתין זמן מה בדומיה,
עד אשר מדורות העיתונים סביבנו
יהפכו לאבק בהיסטוריית ריגושי השנקל וחצי,
ותפנה את מקומה למדורת העצים שכאן בשביל להישאר...

כי האדם עץ השדה..

וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.. שנזכה..

 

[סיפור8]

בעז"ה

אהבתי מאד את ההשוואה בין מדורת העצים למדורת העיתונים.
לא רק ביחס לגאולה, שאז -

מדורות העיתונים סביבנו
יהפכו לאבק בהיסטוריית ריגושי השנקל וחצי,
ותפנה את מקומה למדורת העצים שכאן בשביל להישאר

אלא גם היום, ההשוואה בין תרבות העצים, הבוערים לעומק ובאופן תמידי, לבין תרבות העיתונים, שתופסת סנסציות מיידיות והופכת לאבק ליום המחרת. השוואה מדויקת ומעוררת מחשבה.
הייתי ממליצה פחות לעבד בשבילנו את המסר. להגיש לנו את העניין, אבל לתת לנו אפשרות קצת להתבונן ולהשלים את החשיבה בעצמנו. להשתמש יותר בתיאור ופחות בהסבר.
בהצלחה רבה!

 

[המכחול והנפש]

תודה רבה על ההארה
אקח לתשומת ליב

בעז"ה

אהבתי מאד את ההשוואה בין מדורת העצים למדורת העיתונים.
לא רק ביחס לגאולה, שאז -

אלא גם היום, ההשוואה בין תרבות העצים, הבוערים לעומק ובאופן תמידי, לבין תרבות העיתונים, שתופסת סנסציות מיידיות והופכת לאבק ליום המחרת. השוואה מדויקת ומעוררת מחשבה.
הייתי ממליצה פחות לעבד בשבילנו את המסר. להגיש לנו את העניין, אבל לתת לנו אפשרות קצת להתבונן ולהשלים את החשיבה בעצמנו. להשתמש יותר בתיאור ופחות בהסבר.
בהצלחה רבה!

י

 

[ifatrosh]

ממה עשויה המדורה שלי,
ממה הדליקה הפנימית שלי,
לא מהעיתונים שאני זורק לשם?..
מריגושי שנקל וחצי,
ניירות צבעוניים כאלו,
נכון, בהתחלה יש ריגוש מהמחזה הויזואלי המרהיב,
אש שנדלקת בקלות, זמינה,
אבל זמנית ומתכלה במהירות,

נמשל יפה. מחשבה נכונה.