"מבית מלוני קמתי בצוקי"
(מתוך סליחה מאת רבינו משה אבן עזרא - מגדולי הראשונים)
כמו רבים - גם אני חליתי בקורונה, המחלה שכל כך התפשטה הרבה, בפרט בחודש האחרון,
עד כדי כך שכל מי שכבר עבר אותה, בטוח שכבר יש חיסון עדר למחלה הזו...
כפי שידוע לכולכם, מחלה זו איננה מחלה כשפעת וכדו', שיחסית זמן ההחלמה ממנה הוא מהיר וקל,
במחלת הקורונה "זמני ההחלמה ארוכים מהרגיל", ראשית כל - מעצם זה שהחולה עצמו אינו יכול לקבל מבקרים, ועל אף שהחלים תוך יום יומיים, עדיין הינו נדרש למלא מכסת בידוד בן שבועיים ימים לכל הפחות. וכל המוסיף מוסיפין לו.
ושנית, כל בני המשפחה שהיו איתך במגע, צריכים מיידית להיכנס לבידוד בן שבועיים ימים!
מלבד כאב הראש המתמשך מעצם הבידוד, וההרגשה הקשה להיות בבידוד כל כך הרמטי, בפרט בתקופת חגים כל כך שמחה ולבבית,
כמו אצל בתים רבים אצל בני התורה, תופשי התורה ועמליה, הבית ב"ה מלא בזאטוטים קטנטנים שמכרכרים סביבך, וקשה מאד לתפקד כך, ובפרט ועל אחת כמה וכמה בעת חולי ומחלה.
כאשר כלו כל הקיצין מבחינתינו, החלטנו - וכפי ששמענו כך מרבים ממכרינו ומידידינו, כי בית מלון לחולי קורונה - זה הכתובת הנפלאה והמתאימה ביותר לחלץ עצמות מהקורונה הארורה הזאת!
ואכן, מיד לאחר מכן התחלנו במסע חיפוש בית מלון מתאים, ולאחר כל הפרוצדורה הדרושה מול כל הגורמים הרלוונטיים, הגענו לבית מלון בעיר ירושלים בשעטו"מ בערב ליל הושענא רבה ולקראת חג שמחת תורה - עייפים אך מרוצים!
באמת, אי אפשר שלא לציין, כי אכן היה ממש תענוג עילאי השהות במלונית, אמנם מתחילה קצת קשה עם ההסתגלות לתנאי המלונית וכו' וכו' - בבחינת "כל ההתחלות קשות", אך לאחר מכן באמת שנהנינו, פשוט לקבל שבוע - שבוע וחצי (ואולי אף יותר...) של שקט וחילוץ עצמות מכל התקופה הקשה הזאת של למעלה מחצי שנה, שאנחנו רצים מסגר לסגר, ומבידוד לבידוד...
בפרט שזה ממש לקבל בית מלון לטווח כה ארוך - מי מלל ומי פלל...
ממש פיצוי הולם והוגן (ממדינת ישראל...) לבני התורה על התדבקותם בנגיף הקורונה.
תקופה בה אתה שוכח לגמרי(!!!) מהקורונה הזאת, אין מסיכות, אין ריחוק חברתי, אין הגיינה(...), אבל יש זמן גם לרוחניות וגם לגשמיות, גם לבית מדרש מלא מפה לפה, וגם לשמחות והקפות מיוחדות מדי יום או לילה...
וכאן, רציתי לגעת בנקודה כואבת, שהאמת ניתנת להיאמר, שבאמת לא שמתי לב לזה, רק לאחר שעזבתי את המלון וחזרנו לביתינו, כאשר החילותי בשחזור החווייה במלונית, או אז שמתי לב לנקודה כואבת, שהצטערנו שלא נתננו את הדעת קודם לכך:
ובזה נגיע לעצם העניין, לאחר שהסתובבנו סחור סחור...
כפי שתיארתי, באמת החוויה במלון, היא נעימה, נופש חוויתי ותעשייתי, האוכל חינם עשיר ומגוון - כיד המלך, חדרי אירוח יפים ונקיים וכו' וכו'.
אבל דבר אחד, אתה לא בבית!
אתה נמצא עם עוד כ-1,000 איש או 2,000 איש, שמתוכם כמחצית ויותר הם נשים ולא גברים!!!
שזה אומר, להיות שבוע (במקרה שלנו) עד חודש ימים! בלובי אחד, בחדר אוכל אחד, בשולחנות משפחתיים, בחדרי שינה - משפחה לצד משפחה צמודים עם לובי משותף, קרי - כמעט סלון משותף...
שזה כולל, דחיפות (אולי בצדק אולי לא...) בחדר אוכל למנות עיקריות שחסרות, כולל נשים שמתנדבות לדחוף, ולפעמים אפילו דחיפות גברים על נשים...
חשוב לי להדגיש, שרוב המשפחות במלון הם ממש מ"טובי" (ממש "אליטות" - בלע"ז) המשפחות, משפחות של אברכים בני תורה, מבני ברק - אלעד - מודיעין עילית - ביתר עילית וכו'.
והנה התיאור המוחשי, שכל יושבי המלוניות יכולים להעיד עליו פה אחד:
שולחן שבת:
אתה יושב שלצידך משפחה נוספת, ולצידך בצד השני עוד משפחה, שכולם ישובים סביב השולחן, גברים ונשים, נערים ונערות. ומה יעשה הנער ולא יחטא?
הגשה עצמית:
אתה הולך למזוג לעצמך גבינה מהקערה הגדולה, ופתאום מצטרפת אליך אשה, שגם היא מעוניינת בכמה כפות גבינה, וממלאת יחד גבינה לצלחת...
מעדנים בארוחת בוקר:
השעה 8.10 בבוקר - מזעזע! אשה צועקת בקול גדול על הערבי התורן (עם הלבוש ה"קורנאי") על כך שהוא אינו מוציא מספיק מעדנים, גם בעבור בני משפחתה הנכבדים...
מנה עיקרית:
גברים ונשים, נערים ונערות נדחפים יחד - "מבוהלים ודחופים" - בדבר המנה עיקרית החסרה בעקבות ההתנפלות ההמונית, כאילו מי יודע מה יקרה אם לא יתנפלו...
ומה יעשה הבן (או האב...) ולא יחטא?
הצעת שידוך:
הורה ממורמר לבנות סמינר מבוגרות, פונה אלי בבקשה לדאוג לשידוכם המהיר של בנותיו, שכבר מתבגרות. "אתה יכול לספר לכולם במה מדובר - כבר ראית"... ה"י.
לובי - בר:
נשים ובחורות ממלאים את הלובי בצעקות שמחה וכו' וכו', ועם זה בחג ושבת - הרי שהם דואגים לבשם את עצמם, ויוצאות מקושטות בבגדי צבעונין - כיאות לאשת אברך ת"ח...
ושוב, אותה בעיה, אתה צריך לעבור בלובי, כדי להגיע לבית הכנסת! אתה צריך לעבור ללובי כדי לקחת משלוח שהגיע אליך! בחורי ישיבות טהורים וקדושים - יושבים ומשחקים בתמימות עם חבריהם - בלובי המלון - בעת הפנאי! ואידך זיל גמור.
שמחת בית השואבה / הקפות שניות:
אכן, ב"ה בחלק הזה, הגברים היו בצד אחד של אולם חדר האוכל, וב"ה לפחות הנשים לא יצאו "בתופים ובמחולות", אבל שוב אתה רואה - נשים רבות נדחקות לצד הגברים מחוסר מקום, ללא שום מחיצה (כמעט).
כך שמבוגר או בחור וכדו' שמעוניין לצאת מן האולם, הוא חייב לבקש את רשותה של האשה התורנית האדיבה, שתפנה לו את מקומה, שיוכל לצאת החוצה...
וכאן אני שואל את עצמי, שאלה קשה ונוקבת:
- מדוע אנחנו נלחמים בכל האירועים שלנו (חתונות, בר מצוות, שבתות שמחה וחתן וכו'), שיהיו מחיצות מלאות ללא פירצה בין גברים לנשים, בו בשעה שכאן בגלל הקורונה - הכל פתאום נעשה פרוץ ומותר!!!
- איה ההפרדה המלאה בין גברים לנשים? ומדוע לא קמים כאן גדולי הרבנים בקול רעש גדול לעורר ולדאוג שהכל יהיה על טהרת הקודש - וכי הלזה יקרא מלוניות לחרדים על "טהרת הקודש" (כהבטחת פיקוד העורף...)?
- איפה כל אותם יראים ושלמים, שתמיד זעקו את זעקת ה"מלונות" ו"שבתות נופש" בבתי מלון ובחדרי אירוח - שאין רוח חכמים נוחה מהם, ואין זה "צביון" בני תורה ללכת לבתי מלון וכו' וכו'...
אין בכוונתי לקטרג ח"ו על עם ישראל קדושים, אלא לעורר נקודה שכאבה אצלי שלצערי לא ידעתי עליה. וחבל לי שיהיו אנשים שיבכו על כך לאחר מעשה...
וגם לאלו שבכל זאת מתעקשים על מלוניות קורונה - ובצדק...
ברור לי במאת האחוזים, שאם אכן תצא הקריאה, בצורה ברורה ובהירה מאת גדולי הרבנים וראשי הקהל - מקבלי ההחלטות - יש חלופות רבות ומגוונות. כמו למשל, לסדר מתחם מיוחד לאלו המקפידים (לפחות בשבתות ויו"ט), לגברים לבד ונשים לבד. [אפשרי להסתדר עם זה, כמו תמיד שהסתדרנו עם זה בשבתות שמחה וכו']. וכן ע"ז הדרך למצוא את החלופות המתאימות בכל דבר ועניין.
אלו הם הדברים שרציתי לעורר לב מרגיש ומבין.
וה' הטוב יכפר בעד עמו ישראל - והוא רחום יכפר עוון...
(מתוך סליחה מאת רבינו משה אבן עזרא - מגדולי הראשונים)
כמו רבים - גם אני חליתי בקורונה, המחלה שכל כך התפשטה הרבה, בפרט בחודש האחרון,
עד כדי כך שכל מי שכבר עבר אותה, בטוח שכבר יש חיסון עדר למחלה הזו...
כפי שידוע לכולכם, מחלה זו איננה מחלה כשפעת וכדו', שיחסית זמן ההחלמה ממנה הוא מהיר וקל,
במחלת הקורונה "זמני ההחלמה ארוכים מהרגיל", ראשית כל - מעצם זה שהחולה עצמו אינו יכול לקבל מבקרים, ועל אף שהחלים תוך יום יומיים, עדיין הינו נדרש למלא מכסת בידוד בן שבועיים ימים לכל הפחות. וכל המוסיף מוסיפין לו.
ושנית, כל בני המשפחה שהיו איתך במגע, צריכים מיידית להיכנס לבידוד בן שבועיים ימים!
מלבד כאב הראש המתמשך מעצם הבידוד, וההרגשה הקשה להיות בבידוד כל כך הרמטי, בפרט בתקופת חגים כל כך שמחה ולבבית,
כמו אצל בתים רבים אצל בני התורה, תופשי התורה ועמליה, הבית ב"ה מלא בזאטוטים קטנטנים שמכרכרים סביבך, וקשה מאד לתפקד כך, ובפרט ועל אחת כמה וכמה בעת חולי ומחלה.
כאשר כלו כל הקיצין מבחינתינו, החלטנו - וכפי ששמענו כך מרבים ממכרינו ומידידינו, כי בית מלון לחולי קורונה - זה הכתובת הנפלאה והמתאימה ביותר לחלץ עצמות מהקורונה הארורה הזאת!
ואכן, מיד לאחר מכן התחלנו במסע חיפוש בית מלון מתאים, ולאחר כל הפרוצדורה הדרושה מול כל הגורמים הרלוונטיים, הגענו לבית מלון בעיר ירושלים בשעטו"מ בערב ליל הושענא רבה ולקראת חג שמחת תורה - עייפים אך מרוצים!
באמת, אי אפשר שלא לציין, כי אכן היה ממש תענוג עילאי השהות במלונית, אמנם מתחילה קצת קשה עם ההסתגלות לתנאי המלונית וכו' וכו' - בבחינת "כל ההתחלות קשות", אך לאחר מכן באמת שנהנינו, פשוט לקבל שבוע - שבוע וחצי (ואולי אף יותר...) של שקט וחילוץ עצמות מכל התקופה הקשה הזאת של למעלה מחצי שנה, שאנחנו רצים מסגר לסגר, ומבידוד לבידוד...
בפרט שזה ממש לקבל בית מלון לטווח כה ארוך - מי מלל ומי פלל...
ממש פיצוי הולם והוגן (ממדינת ישראל...) לבני התורה על התדבקותם בנגיף הקורונה.
תקופה בה אתה שוכח לגמרי(!!!) מהקורונה הזאת, אין מסיכות, אין ריחוק חברתי, אין הגיינה(...), אבל יש זמן גם לרוחניות וגם לגשמיות, גם לבית מדרש מלא מפה לפה, וגם לשמחות והקפות מיוחדות מדי יום או לילה...
וכאן, רציתי לגעת בנקודה כואבת, שהאמת ניתנת להיאמר, שבאמת לא שמתי לב לזה, רק לאחר שעזבתי את המלון וחזרנו לביתינו, כאשר החילותי בשחזור החווייה במלונית, או אז שמתי לב לנקודה כואבת, שהצטערנו שלא נתננו את הדעת קודם לכך:
ובזה נגיע לעצם העניין, לאחר שהסתובבנו סחור סחור...
כפי שתיארתי, באמת החוויה במלון, היא נעימה, נופש חוויתי ותעשייתי, האוכל חינם עשיר ומגוון - כיד המלך, חדרי אירוח יפים ונקיים וכו' וכו'.
אבל דבר אחד, אתה לא בבית!
אתה נמצא עם עוד כ-1,000 איש או 2,000 איש, שמתוכם כמחצית ויותר הם נשים ולא גברים!!!
שזה אומר, להיות שבוע (במקרה שלנו) עד חודש ימים! בלובי אחד, בחדר אוכל אחד, בשולחנות משפחתיים, בחדרי שינה - משפחה לצד משפחה צמודים עם לובי משותף, קרי - כמעט סלון משותף...
שזה כולל, דחיפות (אולי בצדק אולי לא...) בחדר אוכל למנות עיקריות שחסרות, כולל נשים שמתנדבות לדחוף, ולפעמים אפילו דחיפות גברים על נשים...
חשוב לי להדגיש, שרוב המשפחות במלון הם ממש מ"טובי" (ממש "אליטות" - בלע"ז) המשפחות, משפחות של אברכים בני תורה, מבני ברק - אלעד - מודיעין עילית - ביתר עילית וכו'.
והנה התיאור המוחשי, שכל יושבי המלוניות יכולים להעיד עליו פה אחד:
שולחן שבת:
אתה יושב שלצידך משפחה נוספת, ולצידך בצד השני עוד משפחה, שכולם ישובים סביב השולחן, גברים ונשים, נערים ונערות. ומה יעשה הנער ולא יחטא?
הגשה עצמית:
אתה הולך למזוג לעצמך גבינה מהקערה הגדולה, ופתאום מצטרפת אליך אשה, שגם היא מעוניינת בכמה כפות גבינה, וממלאת יחד גבינה לצלחת...
מעדנים בארוחת בוקר:
השעה 8.10 בבוקר - מזעזע! אשה צועקת בקול גדול על הערבי התורן (עם הלבוש ה"קורנאי") על כך שהוא אינו מוציא מספיק מעדנים, גם בעבור בני משפחתה הנכבדים...
מנה עיקרית:
גברים ונשים, נערים ונערות נדחפים יחד - "מבוהלים ודחופים" - בדבר המנה עיקרית החסרה בעקבות ההתנפלות ההמונית, כאילו מי יודע מה יקרה אם לא יתנפלו...
ומה יעשה הבן (או האב...) ולא יחטא?
הצעת שידוך:
הורה ממורמר לבנות סמינר מבוגרות, פונה אלי בבקשה לדאוג לשידוכם המהיר של בנותיו, שכבר מתבגרות. "אתה יכול לספר לכולם במה מדובר - כבר ראית"... ה"י.
לובי - בר:
נשים ובחורות ממלאים את הלובי בצעקות שמחה וכו' וכו', ועם זה בחג ושבת - הרי שהם דואגים לבשם את עצמם, ויוצאות מקושטות בבגדי צבעונין - כיאות לאשת אברך ת"ח...
ושוב, אותה בעיה, אתה צריך לעבור בלובי, כדי להגיע לבית הכנסת! אתה צריך לעבור ללובי כדי לקחת משלוח שהגיע אליך! בחורי ישיבות טהורים וקדושים - יושבים ומשחקים בתמימות עם חבריהם - בלובי המלון - בעת הפנאי! ואידך זיל גמור.
שמחת בית השואבה / הקפות שניות:
אכן, ב"ה בחלק הזה, הגברים היו בצד אחד של אולם חדר האוכל, וב"ה לפחות הנשים לא יצאו "בתופים ובמחולות", אבל שוב אתה רואה - נשים רבות נדחקות לצד הגברים מחוסר מקום, ללא שום מחיצה (כמעט).
כך שמבוגר או בחור וכדו' שמעוניין לצאת מן האולם, הוא חייב לבקש את רשותה של האשה התורנית האדיבה, שתפנה לו את מקומה, שיוכל לצאת החוצה...
וכאן אני שואל את עצמי, שאלה קשה ונוקבת:
- מדוע אנחנו נלחמים בכל האירועים שלנו (חתונות, בר מצוות, שבתות שמחה וחתן וכו'), שיהיו מחיצות מלאות ללא פירצה בין גברים לנשים, בו בשעה שכאן בגלל הקורונה - הכל פתאום נעשה פרוץ ומותר!!!
- איה ההפרדה המלאה בין גברים לנשים? ומדוע לא קמים כאן גדולי הרבנים בקול רעש גדול לעורר ולדאוג שהכל יהיה על טהרת הקודש - וכי הלזה יקרא מלוניות לחרדים על "טהרת הקודש" (כהבטחת פיקוד העורף...)?
- איפה כל אותם יראים ושלמים, שתמיד זעקו את זעקת ה"מלונות" ו"שבתות נופש" בבתי מלון ובחדרי אירוח - שאין רוח חכמים נוחה מהם, ואין זה "צביון" בני תורה ללכת לבתי מלון וכו' וכו'...
אין בכוונתי לקטרג ח"ו על עם ישראל קדושים, אלא לעורר נקודה שכאבה אצלי שלצערי לא ידעתי עליה. וחבל לי שיהיו אנשים שיבכו על כך לאחר מעשה...
וגם לאלו שבכל זאת מתעקשים על מלוניות קורונה - ובצדק...
ברור לי במאת האחוזים, שאם אכן תצא הקריאה, בצורה ברורה ובהירה מאת גדולי הרבנים וראשי הקהל - מקבלי ההחלטות - יש חלופות רבות ומגוונות. כמו למשל, לסדר מתחם מיוחד לאלו המקפידים (לפחות בשבתות ויו"ט), לגברים לבד ונשים לבד. [אפשרי להסתדר עם זה, כמו תמיד שהסתדרנו עם זה בשבתות שמחה וכו']. וכן ע"ז הדרך למצוא את החלופות המתאימות בכל דבר ועניין.
אלו הם הדברים שרציתי לעורר לב מרגיש ומבין.
וה' הטוב יכפר בעד עמו ישראל - והוא רחום יכפר עוון...
| תשובההעברה |