הנושאים החמים
הנושאים החמים
שלושת השבועות תמיד הכבידו עליו. ימים מעצבנים כאלו, בינו לבין עצמו הודה שהם די מיותרים. אבל כמו להכעיס, כל שנה הם הגיעו. נפתחו בצום ארוך ומעיק, המשיכו לימים סמי-דיכאוניים, בהם נאלץ להיפרד מהנגן שלו, העמיקו לתשעה ימים מציקים, עם הבגדים המשומשים, והמקלחות שהיה גונב פה ושם, הרי גדול כבוד הבריות, וסוף סוף הגיע תשעה באב. הוא כמעט שמח לקראתו. סוף וקץ לכל צרותינו. בקינות היה יוצא ונכנס, קצת קורא, קצת מעיין בעלונים, קצת נרדם, בסוף גם העינוי הזה נגמר. מחצות היום, הרגיש את גאולתם של ישראל קמעא קמעא. הנה מותר כבר לשבת על כסא. לפני מנחה נהג לעשן בצנעה, וחיכה להסיר את הזקן שהחל לגרד.
הוא כמובן שמר על ההלכות, אך השתדל שהן יורגשו כמה שפחות. הסיסמא שלו היתה: באבילות הלך אחר המיקל.
וכך עברו החיים. היה עוד כמה פעמים בשנה שהוא חש את הניתוק הזה, בדרך כלל בשלוש רגלים, כשהגיע לקטע ומפני חטאינו גלינו מארצנו. אבל זה התערבל עם המחשבות על הטיול שיצאו אליו מיד אחרי התפילה. במחשבה שניה, לא היה מזיק לו בית המקדש בנוי. למה לא, אטרקציה לילדים. ועוד חינם. הוא רק מקווה שהבגדים החדשים שלהם לא יתלכלכו מהקורבנות. אומרים שדם לא יורד.
השנה היתה טובה. אחרי חנוכה ליבי נהייתה ראש צוות. המשכורת גדלה בהתאם. לכבוד זה החליט לפנק את המשפחה. השנה יצאו לנופש בחו"ל. מה כדאי, וינה? אולי בודפשט? גם גיאורגיה יפה.
ימי בין המצרים עברו עליו בזמזום עליז. מתוכנן להם שבוע חלומי בסלובקיה. סוף הדרך. היה על המלון מלא מלא המלצות בפרוג. והכשרות של הרב מאשקאוויטץ. הוא לא מכיר אותו אבל הבין שאפשר לסמוך. וחוץ מזה, אם כל כך הרבה אנשים היו שמה, בטוח שזה בסדר. אחרת הגדולים כבר היו יוצאים נגד.
הם ישבו בגייט, כשלפתע נשמע קול חזק ומהדהד. הפטפוט העליז פסק ואת מקומו תפסה חרדה. מה זה? אחרי שניה קלט. זה שופר. מי הליצן שתוקע עכשיו? אבל הקול היה חזק. לא אנושי. ואז הוא קלט באמת.
זה הוא, המשיח. תמיד ידע שהמשיח יבוא מתי שהוא. אבל למה דווקא עכשיו.
הוא הפנה מבט נבוך לליבי. מה נעשה?
היא דווקא לקחה את הענין באיזי. לא כל יום המשיח בא. נעלה לירושלים, נצטלם, נעלה לסטורי, ומחר נטוס. סלובקיה לא תברח.
הוא כמובן שמר על ההלכות, אך השתדל שהן יורגשו כמה שפחות. הסיסמא שלו היתה: באבילות הלך אחר המיקל.
וכך עברו החיים. היה עוד כמה פעמים בשנה שהוא חש את הניתוק הזה, בדרך כלל בשלוש רגלים, כשהגיע לקטע ומפני חטאינו גלינו מארצנו. אבל זה התערבל עם המחשבות על הטיול שיצאו אליו מיד אחרי התפילה. במחשבה שניה, לא היה מזיק לו בית המקדש בנוי. למה לא, אטרקציה לילדים. ועוד חינם. הוא רק מקווה שהבגדים החדשים שלהם לא יתלכלכו מהקורבנות. אומרים שדם לא יורד.
השנה היתה טובה. אחרי חנוכה ליבי נהייתה ראש צוות. המשכורת גדלה בהתאם. לכבוד זה החליט לפנק את המשפחה. השנה יצאו לנופש בחו"ל. מה כדאי, וינה? אולי בודפשט? גם גיאורגיה יפה.
ימי בין המצרים עברו עליו בזמזום עליז. מתוכנן להם שבוע חלומי בסלובקיה. סוף הדרך. היה על המלון מלא מלא המלצות בפרוג. והכשרות של הרב מאשקאוויטץ. הוא לא מכיר אותו אבל הבין שאפשר לסמוך. וחוץ מזה, אם כל כך הרבה אנשים היו שמה, בטוח שזה בסדר. אחרת הגדולים כבר היו יוצאים נגד.
הם ישבו בגייט, כשלפתע נשמע קול חזק ומהדהד. הפטפוט העליז פסק ואת מקומו תפסה חרדה. מה זה? אחרי שניה קלט. זה שופר. מי הליצן שתוקע עכשיו? אבל הקול היה חזק. לא אנושי. ואז הוא קלט באמת.
זה הוא, המשיח. תמיד ידע שהמשיח יבוא מתי שהוא. אבל למה דווקא עכשיו.
הוא הפנה מבט נבוך לליבי. מה נעשה?
היא דווקא לקחה את הענין באיזי. לא כל יום המשיח בא. נעלה לירושלים, נצטלם, נעלה לסטורי, ומחר נטוס. סלובקיה לא תברח.
