שיר כשכואב צועקים

[ליפסקר]

השיר הזה לא כתוב בחרוזים, הוא גם לא נעשה לפי כל כללי הכתיבה.
אבל הוא נכתב מהלב.
מפצע כואב שלא הגליד עדיין.

כוח הרס גדל לאט לאט,
טיפות שקטות שחודרות עמוק.
ולב צעיר שרואה הכל,
ושותק.
ויום אחד הוא יקום,
לא יסלח לאשר הביאו
אל מקומו,
החשוך הזה.
ויצעק רחוק,
ויבעט
בהכל.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אוי,
לא חייב...

 

[RACHELIZ]

ואז הוא יוצא
מנקה קצת את מעילו
המרופט והקרוע
מחפש שביל שיקח אותו
אל מקום אחר.
הכי רחוק שאפשר.
והלב שלו, הזקן, כבר לא שותק
הוא נוהם.
והטיפות ממשיכות לטפטף
כי הן באות איתו לכל מקום.
והוא כבר לא יכול יותר.
מורעל.
ואז הסכר עולה, מוהל את הטיפות.
שוטף את הכל.
מחבק את החושך בליבו.
והוא חוזר.
מלקט אוצר באהבה ודם
מבין ערימות הזבל שבעט.

 

[ליפסקר]

ואז הוא יוצא
מנקה קצת את מעילו
המרופט והקרוע
מחפש שביל שיקח אותו
אל מקום אחר.
הכי רחוק שאפשר.
והלב שלו, הזקן, כבר לא שותק
הוא נוהם.
והטיפות ממשיכות לטפטף
כי הן באות איתו לכל מקום.
והוא כבר לא יכול יותר.
מורעל.
ואז הסכר עולה, מוהל את הטיפות.
שוטף את הכל.
מחבק את החושך בליבו.
והוא חוזר.
מלקט אוצר באהבה ודם
מבין ערימות הזבל שבעט.

וואו!! המשך מדהים!

 

[RACHELIZ]

וואו!! המשך מדהים!

תודה
היה לי קצת קשה הסיום שם...

 

[ליפסקר]

היה לי קצת קשה הסיום שם...

גם לי

 

[א-ירושלמית]

ויצעק רחוק,
ויבעט
בהכל.

אפשר לקחת את הבעיטות למקומות טובים.
החיים שלו מלאים ערמות פסולת, קרטונים, זבל, דעות קדומות, וכל מיני מרעין בישין.
בעיטה בכל אלו תגלה פתאום את הדרך הישרה, האמיתית, הברורה.