הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ובחלומי, הנה אני וזעמיל, ידידי הוותיק, ואני באמצעו של טיול אמצע השנה, מתגנבים למדשאה נטושה במרכז טבריה, מחפשים עטיפות מלוכלכות של ביסלי על מנת לצלם אותם ולהוציא את דיבתה של טבריה רעה.
לא הספקנו לצעוד יותר ממטר וחצי, ונביחות אדירות נשמעו מפינה נסתרת בחצר. ושני כלבי ענק זינקו לעברנו כהלומי רעם. לשונותיהם שלוחות קדימה, משתלשלות, שפתותיהם קופצות במן סטרס ייחודי השמור לכלבים כעורי מראה, שיניהם חשופות לעומתנו ומאיימות לעשות בנו שפטים, רחמנא לצלן ולשיזבן. במחשבה לאחור, אני יודע מדוע לא פתחתי באמירת הווידוי: ההלם הפתאומי הקפיא את יישותי באחת, כמו מכת קור מממורכזת ומתוכננת.
בכנות, מכת קור פתאומית הינה דבר כמעט פלאי. גם כשרואים וחווים אחת כזו בפעולה - המוח ממאן להאמין ומסרב לקבל את המכה.
כשהייתי ילד בכיתה ז' נסענו לטיול במפעל לייצור קרחונים. קראנו להם אז 'קרטיבים', או 'ארטיקים'. טעויות של ילדים. הטיול היה מעניין, והעשיר אותנו בידע רב ומרתק. אותי 'תפס' המראה המדהים של תהליך הקפאת הקרחונים. עשר זרועות מתכת מוסעות במחזוריות מעל דיסקית מתכתית גדולה; מגש עגול בקוטר של שבעים סנטימטרים להערכתי, ובה שקעים מסודרים במעגלים. הצינוריות פולטות את המיץ המתקתק והדביק לתוך השקעים, והדיסקית מסתובבת ומסתובבת, כך שבכל רגע צצים תחת הצינוריות שקעים חדשים, תבניות חדשות, ריקות, לשם מילוין בנוזל. תוך שניות בודדות הנוזל קופא בתבנית והופך למעדן הילדוּת האולטימטיבי - קרחון.
המראה לכד אותי בעבותות עתק. לא הייתי מסוגל להתיק את מבטי מהתבניות הקטנות הקופאות ברגע קצר ממכת הקור המדוייקת.
הפעלתי שוב ושוב את ה'סטופר' בשעון הקסיו הלבן שלי עם הרצועה הכחולה, מדדתי באדיקות את הזמן. זכור לי במעומעם-משהו המִספר עשרים ואחת שניות. קשה לדעת, התבנית המתכתית לא הייתה שקופה, מטבע הדברים, והקשתה עליי. נאלצתי למצמץ ולכווץ את העיניים, ולהתמקד בתבנית אחת מסויימת. ניסיתי ללכת סביב הדיסקית, במהירות מתואמת עם קצב סיבובה, אבל העובדים במקום, תושביה כבויי המבט של קריית עלצון, מבוגרים ורבועים, דחקו בי למהר ולצאת. 'זה מסוכן, ילד'.
מאז לא זכיתי לראות שוב את תהליך ההקפאה המהירה.
לפני שנה ומספר חודשים, נסעתי עם זעמיל ידידי לטיול באיזור המפעל. תכננו את הטיול במשך חודשים קודם לכן. מה חפצתי לשוב ולהיזכר במראות ההם!
כה נתאכזבתי למראה המפעל שפשט רגל, ושעריו הגדולים נעולים, קודרים ועצובים. קורי עכביש רבים משוחים עליהם, חורים פעורים בגג האסבזט, וגדר המתכת המקיפה את המפעל לא מאירה פנים לתייר המזדמן. הגדר הבהירה בנוקשות, אותיות אדומות על רקע צהוב חרדלי: סכנה! הכניסה אסורה! לשווא הקפתי ברגליי את המפעל, מתאווה למצוא פרצה בגדר ולהתגנב פנימה, להציץ שוב על מסועי הענק, משתוקק לשזוף בעיניי את המקום בו היו בעבר ארגזי הקרטון הגדולים, הקפואים, הטעונים קרחונים וגלידות מכל טוב הארץ סלה.
ובזאת צלצל השעון המעורר, ושם קץ לכל הנ"ל, והציל אותי משיני הרשעים, ברוך השם וברוך שמו לעד.
לא הספקנו לצעוד יותר ממטר וחצי, ונביחות אדירות נשמעו מפינה נסתרת בחצר. ושני כלבי ענק זינקו לעברנו כהלומי רעם. לשונותיהם שלוחות קדימה, משתלשלות, שפתותיהם קופצות במן סטרס ייחודי השמור לכלבים כעורי מראה, שיניהם חשופות לעומתנו ומאיימות לעשות בנו שפטים, רחמנא לצלן ולשיזבן. במחשבה לאחור, אני יודע מדוע לא פתחתי באמירת הווידוי: ההלם הפתאומי הקפיא את יישותי באחת, כמו מכת קור מממורכזת ומתוכננת.
בכנות, מכת קור פתאומית הינה דבר כמעט פלאי. גם כשרואים וחווים אחת כזו בפעולה - המוח ממאן להאמין ומסרב לקבל את המכה.
כשהייתי ילד בכיתה ז' נסענו לטיול במפעל לייצור קרחונים. קראנו להם אז 'קרטיבים', או 'ארטיקים'. טעויות של ילדים. הטיול היה מעניין, והעשיר אותנו בידע רב ומרתק. אותי 'תפס' המראה המדהים של תהליך הקפאת הקרחונים. עשר זרועות מתכת מוסעות במחזוריות מעל דיסקית מתכתית גדולה; מגש עגול בקוטר של שבעים סנטימטרים להערכתי, ובה שקעים מסודרים במעגלים. הצינוריות פולטות את המיץ המתקתק והדביק לתוך השקעים, והדיסקית מסתובבת ומסתובבת, כך שבכל רגע צצים תחת הצינוריות שקעים חדשים, תבניות חדשות, ריקות, לשם מילוין בנוזל. תוך שניות בודדות הנוזל קופא בתבנית והופך למעדן הילדוּת האולטימטיבי - קרחון.
המראה לכד אותי בעבותות עתק. לא הייתי מסוגל להתיק את מבטי מהתבניות הקטנות הקופאות ברגע קצר ממכת הקור המדוייקת.
הפעלתי שוב ושוב את ה'סטופר' בשעון הקסיו הלבן שלי עם הרצועה הכחולה, מדדתי באדיקות את הזמן. זכור לי במעומעם-משהו המִספר עשרים ואחת שניות. קשה לדעת, התבנית המתכתית לא הייתה שקופה, מטבע הדברים, והקשתה עליי. נאלצתי למצמץ ולכווץ את העיניים, ולהתמקד בתבנית אחת מסויימת. ניסיתי ללכת סביב הדיסקית, במהירות מתואמת עם קצב סיבובה, אבל העובדים במקום, תושביה כבויי המבט של קריית עלצון, מבוגרים ורבועים, דחקו בי למהר ולצאת. 'זה מסוכן, ילד'.
מאז לא זכיתי לראות שוב את תהליך ההקפאה המהירה.
לפני שנה ומספר חודשים, נסעתי עם זעמיל ידידי לטיול באיזור המפעל. תכננו את הטיול במשך חודשים קודם לכן. מה חפצתי לשוב ולהיזכר במראות ההם!
כה נתאכזבתי למראה המפעל שפשט רגל, ושעריו הגדולים נעולים, קודרים ועצובים. קורי עכביש רבים משוחים עליהם, חורים פעורים בגג האסבזט, וגדר המתכת המקיפה את המפעל לא מאירה פנים לתייר המזדמן. הגדר הבהירה בנוקשות, אותיות אדומות על רקע צהוב חרדלי: סכנה! הכניסה אסורה! לשווא הקפתי ברגליי את המפעל, מתאווה למצוא פרצה בגדר ולהתגנב פנימה, להציץ שוב על מסועי הענק, משתוקק לשזוף בעיניי את המקום בו היו בעבר ארגזי הקרטון הגדולים, הקפואים, הטעונים קרחונים וגלידות מכל טוב הארץ סלה.
ובזאת צלצל השעון המעורר, ושם קץ לכל הנ"ל, והציל אותי משיני הרשעים, ברוך השם וברוך שמו לעד.
