ב"ה
להשקיט את רוחי הסוערת הלכתי, אל הכותל, לאבנים עתיקות יומין שגובהן עד הרקיע ועד בכלל.
לאחר מכן פניתי לעבר גרם מדרגות העתיק שעולה מעלה מעלה ובפניה קלה שמאלה מצאתי את עצמי אצל דויד מלך ישראל חי וקיים.
פירשתי שיחתי, כששתי בנות חמד פונות אלי במתק שפתיים:
"אולי את רוצה להשתתף בשיעור?
אמנם התפלאתי, הרי להתפלל הגעתי ומה לי ולשיעור עכשיו, כמובן שאמרתי להן שאינני פנויה כרגע, אבל הן לא הרפו, השיעור כאן קרוב ואת מוזמנת לבוא ואפילו לכמה דקות.
ומי אני שאסרב, ואולי שליחות המה לבקש ממני להגיע למקום בו אני אמורה להמצא.
אז הלכתי אחריהן לחדר קטן שלא הכרתי, "חדר תהילים" שמו, חדר עתיק עם תאורה עמומה, ישבו שם כמה נשים מהסביבה ועוד כמה אורחות ודיברו על מחיית עמלק, שכן ערב פורים היה זה.
בצד החדר צדו עיני מן מראה של אבנים מעוגלות, ומעליהן קורות מרובעות שבאמצען תלוי חבל וכד מים.
כמה יפה הוא הבאר שיצרתם השתוממתי בפני מארחות השיעור, לקחתן חלק שהיה בחדר המעניין הזה, וכדי לתת לו מראה ייחודי השוויתם לו מראה של באר, מה שקרוי להשתמש בחלק החסר ולתת לו יתרון, אמרתי ושאלתי בו זמנית.
לא ולא, הן ענו, מניעות את ראשן לאות לאו, זו אכן באר מים חיים בואי ותראי בעצמך הן הזמינו אותי.
ואכן למרבה ההפתעה במעמקי הבאר זרמו מים.
אני רוצה ליטול כאן ידיים הבעתי בפניהן את משאלתי.
"את יודעת הן סיפרו לי, הצדיק ה"בבא סאלי" זי"ע לפני שהיה הולך להתפלל בכותל היה מגיע קודם לכן לכאן ונוטל כאן את ידיו הקדושות.
הסרתי את טבעותי ונטלתי ידי בחרדת קודש, מימי הבאר העתיק שמי יודע עד להיכן מימיו מגיעים ומה עומק סודו.
רק מאוחר יותר בליל שבת קודש, כשקראתי את מגילת שיר השירים שהוא כולו קודש קודשים וקראתי את המילים: "מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" לרגע חזרתי למקום ההוא.
לבאר המים החיים, והלא נוזליו מגיעים מן הלבנון שמרמז על מקום המקדש.
זו היתה אחת הפעמים בה קיבלתי הארה מהמקום.
בפעם נוספת חיפשנו את המקום בו היה מתפלל רבי אשר פריינד זצ"ל, הגענו במוצאי שבת קודש, שזהו הזמן בו מתעוררת זכותו של דויד מלך ישראל, וכמו ששמענו מצדיקים נסתרים עניין מלווה מלכה בקבר דויד המלך מעורר את עניין הגאולה, את מלכות בית דויד ואת הכוח של בן ישי שיבוא ויגאלנו.
ואפילו שמעתי אומרים שדויד המלך בכבודו מגיע למלווה מלכה המתקיים כל מוצאי שבת בהר ציון.
שעת ערב מאוחרת וחשיכה אבל בסייעתא דשמייא פגשנו אישה שהכירה את המקום, שנמצא לצד רחבת האבן כדקה הליכה בשביל עפר.
ושם במקום בו שמיים וארץ מתחברים עולה מאליה תפילה של ושבו בנים לגבולם.
באחת הפעמים שהגענו, בנסיעה של שעת לילה מאוחרת מביתר עילית, עשרים וחמש דקות מפרידות בינך ובין המקום ששוב אנו זוכים לבוא ולהתרפק בו.
שם במוצאי שבת קודש כאשר חשים את הייחוד של הזמן והמקום וממש מרגישים את הכוח של מלווה מלכה.
בצד הרחבה העליונה יותר, ישבה משפחה והעמידה שולחנה, פרסה לה מפה לבנה, הביאה בסליה מזון וצידה, וכלים בידי בניה לשמוע דברי תורת מלווה מלכה, היה זה משובב נפש לראות את החיבור למקום.
עוד עשרים ושלוש דקות ואנחנו כבר חזרה בבית, אבל הזיכרון הזה של מוצאי שבת ומלווה מלכה בקבר דויד נותן את הכוח לשבוע הבא עלינו לטובה.
ומכאן אשתף בכמה סיפורים ששמעתי על גדולת הסעודה של מלווה מלכה, שהרב שטיינמן זצ"ל אמר שמי שיאכל פת לא יתחרט על כך.
ואם באכילה עסקינן, אז לא כל כך קשה הוא הדבר.
וסיפור על הרב עובדיה זצ"ל שהיה בדרכו לבית החולים בעקבות התקף לב, אבל האמבולנס מחכה עד אשר יאכל הרב במצבו זה, כזית פת.
את הפסוקים של ה"נ" כדאי מאוד לומר בשעת הסעודה, על פי סוד מהמקובלים, כי הלא בכוחן לבטל כל מיני עין הרע, ובכוחן להוות הגנה אדירה כנגד עינא בישא, ואת הפסוק הראשון לומר שלוש פעמים, וכי מי אינו זקוק לשמירה עליונה והגנה.
ובנוסף כדאי מאוד לומר לפחות פרק תהילים אחד, כי הלא הרי מדובר בסעודתו של דויד המלך נעים זמירות ישראל.
מי ייתן וימשיך לנבוע המעיין ממקור שרשו ונזכה להדבק באור עליון שנמשך ומגיע עד למקום הר ציון זה שכנת בו.
הנושאים החמים
Reactions: אוראל סולטן, ח.ד. וחלק ו-הווה פשוט3 //