האח האבוד/סיפור בהמשכים
פרק א'.
שמואל שניצלברג פתח את המקרר. הוא נאנח. הוא היה רעב מאוד, ולא מצא כלום, חוץ מהיוגורט החצי ריק ששמר מאתמול, ולא התחשק לו לסיים אותו. מה גם שכל הכפיות היו בכיור.
שמואל התיישב על הספה החורקת ומחשבות עצובות עלו בו. מאז שזלמן נעלם, הוא חשב, אין לו חשק לכלום. רק אתמול הוא קיבל הודעה מהחוקר הפרטי שלא נמצאו שום רמזים בנוגע לאחיו זלמן. בהמשך להודעה נכתב גם כי עליו לשלם את הוצאות החקירה בסך כמה אלפי שקלים.
שמואל נאנח שוב, ואז מחשבה חדשה עלתה בו. למה שאני לא אחפש את זלמן?
הוא יצא לחוף הים, עצוב ומהורהר. איך בדיוק הוא ימצא את אחיו? הרמז היחיד שנמצא אחרי שזלמן נעלם היה הודעה נזעמת מהספריה על איחור של חצי שנה בהחזרת הספר "104 צמחים נדירים". שמואל גרר את רגליו בחול שלחוף הים, כשלפתע ראה משהו צף בין גלי הים. שמואל צמצם את עיניו והתבונן בריכוז. זה היה בקבוק פלסטיק בצבע ירוק שקוף. סתם פסולת, הוא חשב, ואז הבחין שיש בתוכו דף נייר צבעוני. שמואל נכנס למים בסקרנות ומשה את הבקבוק מהמים.
הוא יצא מהים, התיישב על החול והביט בבקבוק. שמואל שם לב שהכיתוב על הבקבוק בספרדית, או בשפה דומה. כנראה בקבוק של משקה מוגז, לפי הציור של הבועות. הוא פתח את הבקבוק. בתוכו היה דף צבעוני קרוע מספר. על הדף היתה תמונה גדולה של צמח כתמתם.
שמואל הפך את הדף והופתע לראות מילים בעברית. כשהסתכל בשולי הדף נעצרה נשימתו של שמואל שניצלברג כשראה את שם הספר: "104 צמחים נדירים".
המשך יבוא... בלי נדר.