כללים לכתיבת יצירה משובחת

[בשלווה]

מאחר ושמתי לב לאחרונה שיש פה כאלו הכותבים מאוד יפה ומבינים בכתיבה. או שזה התחביב והעיסוק שלהם. לכן הייתי רוצה לשאול כאן כמה דברים שיכולים לעזור לי ושלכמותי בעז"ה.

האם לדעתכם ישנם כללים ו/או יסודות; לכתיבה מקצועית, משובחת, איכותית. או לפחות להגיע לזה למי שהוא לא ככה. או שאין דבר כזה. אלא כל אחד/ת כותב/ת כפי איך שנראה לו/ה? האיך אתם מתייחסים לכל נושא הכתיבה?

וכן האם תמיד צריך ללכת לפי ההנחיות והמושגים בזה, במה זה תלוי?
תודה.

 

[♦ברכי קעניג♦]

מאחר ושמתי לב לאחרונה שיש פה כאלו הכותבים מאוד יפה ומבינים בכתיבה. או שזה התחביב והעיסוק שלהם. לכן הייתי רוצה לשאול כאן כמה דברים שיכולים לעזור לי ושלכמותי בעז"ה.

האם לדעתכם ישנם כללים ו/או יסודות; לכתיבה מקצועית, משובחת, איכותית. או לפחות להגיע לזה למי שהוא לא ככה. או שאין דבר כזה. אלא כל אחד/ת כותב/ת כפי איך שנראה לו/ה? האיך אתם מתייחסים לכל נושא הכתיבה?

וכן האם תמיד צריך ללכת לפי ההנחיות והמושגים בזה, במה זה תלוי?
תודה.

אחרי שיודעים את הכללים אפשר לשנות אותם, אבל בתנאי שיודעים את הכללים, ואז אפשר להתגמש וליצור טאצ' מיוחד שעל פיו נוח וזורם לכותב לכתוב

 

[מלבב]

מאחר ושמתי לב לאחרונה שיש פה כאלו הכותבים מאוד יפה ומבינים בכתיבה. או שזה התחביב והעיסוק שלהם. לכן הייתי רוצה לשאול כאן כמה דברים שיכולים לעזור לי ושלכמותי בעז"ה.

האם לדעתכם ישנם כללים ו/או יסודות; לכתיבה מקצועית, משובחת, איכותית. או לפחות להגיע לזה למי שהוא לא ככה. או שאין דבר כזה. אלא כל אחד/ת כותב/ת כפי איך שנראה לו/ה? האיך אתם מתייחסים לכל נושא הכתיבה?

וכן האם תמיד צריך ללכת לפי ההנחיות והמושגים בזה, במה זה תלוי?
תודה.

סתם כתיבה פשוטה לא צריכה הנחיות מיוחדות, כותבים כפי שמדברים בערך. אומנם כתיבות ייחודיות כאלו האמורות להשאיר רושם על הקוראים, לשכנע להשפיע או לשעשע במיוחד, אמורות להיות מחושבות היטב. להם ישנם הנחיות בסיס מקיפות - המכוונות את הכותב מתי יש להיצמד לכללים ומתי לחרוג מהם. היינו נותנות לו כיוון והשראה. המתבטאות בעיקר בדרך וצורת ההגשה ובאופני הטכניקות המגוונות.

בגדול מתחילים עם הנחיות ומסיימים עם כללים ורעיונות אישיים. ששורש כולם נובע מהתמצאות בנבכי הכתיבה וביחס לאותו מצב (קהל היעד, מצב חשיבתו ורוחו).
כמובן לאחר שמבינים ומתרגלים זה כבר נעשה זורם אוטומטי בלי לחשוב הרבה.
בכל מקרה ישנו משפט חזק שאומרים תמיד בהלצה, כזה שכדאי לזכור: "אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן"(איוב יב יא). - אפשר גם להרגיש באוזניים אם מקשיבים למה שכותבים.

 

[בראש מילה]

סתם כתיבה פשוטה לא צריכה הנחיות מיוחדות, כותבים כפי שמדברים בערך.

זה בתנאי שיודעים לדבר בצורה ברורה ונכונה...

 

[מלבב]

כמובן בסיסי מאוד אבל לא משהו..

 

[בשלווה]

אומנם כתיבות ייחודיות כאלו האמורות להשאיר רושם על הקוראים, לשכנע להשפיע או לשעשע במיוחד, אמורות להיות מחושבות היטב. להם ישנם הנחיות בסיס מקיפות - המכוונות את הכותב מתי יש להיצמד לכללים ומתי לחרוג מהם. היינו נותנות לו כיוון והשראה. המתבטאות בעיקר בדרך וצורת ההגשה ובאופני הטכניקות המגוונות.

מה זה הטכניקות, זה כמו אל תכתבו 'דני הלך' אלא 'הלך דני'?

 

[מלבב]

טכניקה היא כתיבה בדרכים לא רגילות, כמו בדרך אשליה למשל; אשר בה נותנים הרגשה לקורא ולדמויות שהפתרון הגיע (ה"שודד" נתפס וכדומה) והסיפור קרב לסיום, אלא שבפועל העלילה מסתבכת ומובילה אל השיא.

 

[הגיג]

מה זה הטכניקות, זה כמו אל תכתבו 'דני הלך' אלא 'הלך דני'?

זה לא טכניקות - זה כללים.

ומהם לא אמורים לסטות...

 

[שפריץ]

יש ויש.

לפי איך שראיתי, נראה לי שזה תלוי בסגנון של הספר.
א"א לספר סיפור קליל ופשוט ולכתוב בו "הלך דני"

 

[נוי]

יצירה משובחת מתחילה בתוכן, אחר כך עובר לצורה.
מהו תוכן טוב?
על החיים ומתוך החיים: שיש בו אמירה מזוית מעניינת, אמירה כנה, אמירה מקורית.
ויש גם את נישת הדמיון השייכת ליצירתיות מתפרצת.
צורה?
בהתאמה לתוכן, אבל כללית:
דבר ראשון: שהקורא לא ילך לישון. יש טכניקות ליצור עניין, וסגנון קולח.
דבר שני: רהיטות.
דבר שלישי: תבלינים. ביטויים מעניינים, חידוש מילים כיד הלהטטנות הלשונית הטובה על הסופר. כמו בתבלין- הסוד לטעם הטוב הוא המינון.
אם אזכר בעוד פרטים חשובים, אכתוב אי"ה.

 

[תהילה חזקיאן]

מי שיודע לכתוב ויש לו את זה - שילך לחפש כללים וטכניקות. ומי שאין לו - שלא יבזבז זמן.
יש לך את זה? אז קודם כל - תכתוב. תכתוב. תכתוב. ותכתוב. בלי כללים. בלי טכניקות. ובלי להטטנות מילים. אח"כ אפשר תמיד להתמקצע. להשתכלל. לשפר ולהכנס לגבולות הכללים.
ואם אין לך את זה - מה יעזור ללמוד כללים? זה כמו שאני לעולם ועד לא אלך ללמוד ציור. כי אין לי את זה ולא יהיה לי אפילו אם מוטי הלר ילמד אותי...

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

לפי איך שראיתי, נראה לי שזה תלוי בסגנון של הספר.
א"א לספר סיפור קליל ופשוט ולכתוב בו "הלך דני"

זה מאד תלוי בסופר, ובסגנון שהוא רוצה להוציא מתחת ידו, עיין ערך קובי לוי, מוישה גוטמן והרב זריצקי.

הם מ א ד שונים, ומאד יחודיים.
וכולם טובים.

חשוב מאד שלא יצרומו המונח/הביטוי/ההטיה וכו' לאוזן, ושהקריאה תזרום. וכמו שנאמר 'למען ירוץ בו הקורא' (או 'למען ירוץ הקורא בו').

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

מי שיודע לכתוב ויש לו את זה - שילך לחפש כללים וטכניקות. ומי שאין לו - שלא יבזבז זמן.
יש לך את זה? אז קודם כל - תכתוב. תכתוב. תכתוב. ותכתוב. בלי כללים. בלי טכניקות. ובלי להטטנות מילים. אח"כ אפשר תמיד להתמקצע. להשתכלל. לשפר ולהכנס לגבולות הכללים.
ואם אין לך את זה - מה יעזור ללמוד כללים? זה כמו שאני לעולם ועד לא אלך ללמוד ציור. כי אין לי את זה ולא יהיה לי אפילו אם מוטי הלר ילמד אותי...

חזק. מתחבר מאד!

וגם, לקרוא המון המון המון ספרים וסיפורים של כל מיני סופרים (מי שאוהב כתיבה וסיפורת, לא צריך את ההמלצה הזו... אוי כמה לילות 'שרפתי' על ספרים.), וכך להכנס לאוירה, ואז אפשר יהיה 'לשאול' מכל סופר את הסיגנונות שלו ולשלבם יחד.

 

[הגיג]

לפי איך שראיתי, נראה לי שזה תלוי בסגנון של הספר.
א"א לספר סיפור קליל ופשוט ולכתוב בו "הלך דני"

כוונתי היתה למקומות בהם לא נכון לכתוב הלך דני...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מאחר ושמתי לב לאחרונה שיש פה כאלו הכותבים מאוד יפה ומבינים בכתיבה. או שזה התחביב והעיסוק שלהם. לכן הייתי רוצה לשאול כאן כמה דברים שיכולים לעזור לי ושלכמותי בעז"ה.

האם לדעתכם ישנם כללים ו/או יסודות; לכתיבה מקצועית, משובחת, איכותית. או לפחות להגיע לזה למי שהוא לא ככה. או שאין דבר כזה. אלא כל אחד/ת כותב/ת כפי איך שנראה לו/ה? האיך אתם מתייחסים לכל נושא הכתיבה?

וכן האם תמיד צריך ללכת לפי ההנחיות והמושגים בזה, במה זה תלוי?
תודה.

אני יודע שיש כללים
אני לא מספיק חכם בכדי לבצע בו זמנית את שתי הפעולות המסובכות הללו: לכתוב, ולבדוק שאני עומד בכללים.
לכן אני רק כותב.

 

[♦ברכי קעניג♦]

אני יודע שיש כללים
אני לא מספיק חכם בכדי לבצע בו זמנית את שתי הפעולות המסובכות הללו: לכתוב, ולבדוק שאני עומד בכללים.
לכן אני רק כותב.

מי שמספיק טוב בכתיבה לא צריך כללים של כתיבה ספרותית אלא רק כתיבה ללא שגיאות
מי שרוצה לכתוב ואין לו את זה ברמה הגבוהה אלא יש את זה אבל חביב
שיכתוב לפי כללים
יקרא ויוסיף תבלינים שמן טיגון בשר צבע מאכל וכו'

בדרך כלל מי שכותב בסגנון של הכללים קשה לו לכתוב אומנותי

ויש כאלו שכותבים בצורה ספרותית קולחת יקשה אליהם להיצמד לכללים

למשל כשלמדתי הבעה כל המורות חשבו שאני אהיה בין הציונים המובילים בגלל שהעיתון של הסמינר שלנו הוא כמעט שלי
אבל במציאות העצובה הציונים שלי היו בין הנמוכים (גם הורידו לי הרבה כי ציפו ממני ליותר)
ירידת הציונים היתה בגלל אי שימת לב לכללים בכתיבת מאמר (שזה הדבר הכי מגעיל לכתוב מי צריך כאלו כללים מגושמים שאי אפשר להטות אותם לפי הרצון האישי?!)
ודווקא הבנות החלשות בכיתה בתחום הכתיבה הן קיבלו ציונים יותר גבוהים ממני

ואני הגעתי למסקנה שכללים טוב לדעת אותם ואחרי שיודעים-
משנים איך שרוצים
ואז נוצרת יצירה אנטי כללים.

 

[בתנופה]

קיצור, לטעמי הכתיבה היא שפת הלב...

ראשית, את שאתה כותב יש לחוות בכל יישותך. לחיות את העלילה והתוכן.

וכעת,מי שיכול להביע בכתב את אשר בליבו, לתאר את תחושותיו במדויק ולפרטי פרטים, לזה יקרא כותב.
אך לזה קשה יהיה לקבוע כללים, כי בשפת ליבו הוא הוא דובר - ושפת הלב תמיד מתקבלת על ליבו של הקורא -אז למה לנו כללים?

אולם מי שלא מכיר את שפת הלב, לא יודע תאר את אשר חש,
יכתוב הוא כאחד הכותב באנגלית כל עוד אין לו ידע בה..

 

[עדיאל]

אם לא תדע את הכללים, איך תדע איך לא לכתוב?...
קקטוס, למד אותי איך "רק כותבים", אף פעם זה לא הולך לי...

 

[כוכב מאיר]

ראשית, בשביל זה קיימות 'סדנאות כתיבה' כדי שאלו שיש להם גישה לדבר וכתבו הרבה כתיבה 'למגירה' כפי שזה נקרא יוכלו להתמקצע מה לעשות וממה לחדול.
שנית. הכתיבה הראשונית היא תמיד קולחת כפי שפת הלב ו/או המוח, עד כדי כך שסופר אינו יכול להמתין בסבלנות למקשי המקלדת כי הכתיבה רצה לו בראש. לאחר שסיימת לכתוב, כעת מגיע שלב ה'עריכה' בשלב זה מתקנים טעויות, משפרים וכו' וכו', ככל שתירבה העריכה כך תושבח הכתיבה.
לאחר מכן מעבירים ל'עריכה לשונית/דקדוקית/ספרותית' הם לא משנים את התוכן רק בודקים את היתכנות העלילה וחוקי הכתיבה.
עד כאו ב(כתיבה) קצרה
בהצלחה

 

[בתנופה]

כשסופר אמיתי כותב שלא לפי הכללים,
היצירה שלו הופכת פתאום לז'אנר חדש...