התייעצות ככה זה בנות??

[999]

אף אחד לא אמר סתם.
ואכן עלולות להיות הרבה סיבות.
אבל סיבה מאד רווחת היא שילד התרגל או חושב בטעות שבקשה בטון יבבני תתמלא ביתר מהירות. ואת הטעות הזו כדאי לתקן.
כי בגיל 3 זה לא נורא, אבל אם לא מטפלים בזה בגיל מאוחר יותר זה פחות פוטוגני ויותר קשה לטיפול.
ילד יכול ללמוד לבקש יפה, לדבר יפה ולבכות כשכואב. ואם זה לא בא לו טבעי אפשר וראוי ללמד אותו את זה.

לא ניתן להכריע שהבכי בגלל של הילד נובע בגלל שזו הסיבה הרווחת.
צריך לבדוק כל מקרה לגופו, ולא להשוות בין ילד לילד.
זה נכון שכדאי לתקן טעויות בגיל צעיר, אבל אם התיקון עצמו נעשה בצורה שגויה מחוסר איבחון נכון, זה עלול רק להחמיר את הבעיה ולא לתקן אותה.
ניתן ללמד ילד לבקש יפה, אבל אם יש לו קושי לא יעזור אם יכריחו אותו לדבר יפה, כי הקושי שלו נשאר קיים ואולי גם יתעצם

 

[999]

אבל כשילד בוכה באופן ממושך ללא סיבה, יש לבדוק עייפות,
ואז מבינים שזה לא סתם, אלא עם סיבה. הוא פשוט היה עייף.

אם זה בכי ממושך שחוזר על עצמו יום יום, וזה בא ללא קשר לשעות המאוחות שבו הילד עייף, כנראה שזה לא קשור לעייפות

 

[nori]

לא ניתן להכריע שהבכי בגלל של הילד נובע בגלל שזו הסיבה הרווחת.
צריך לבדוק כל מקרה לגופו, ולא להשוות בין ילד לילד.
זה נכון שכדאי לתקן טעויות בגיל צעיר, אבל אם התיקון עצמו נעשה בצורה שגויה מחוסר איבחון נכון, זה עלול רק להחמיר את הבעיה ולא לתקן אותה.
ניתן ללמד ילד לבקש יפה, אבל אם יש לו קושי לא יעזור אם יכריחו אותו לדבר יפה, כי הקושי שלו נשאר קיים ואולי גם יתעצם

לא ניתן להכריע לגבי הילד הנוכחי, אבל מהתבוננות מסביב כן אפשר לראות שגורם בכי מאד רווח הוא טעות נפוצה של ילדים. לכן סביר שזה יעלה מהורים רבים בכזה שרשור.
לגבי כל היתר צודק. והדברים ידועים.
ההנחה היא שכל אחד יודע את הנ"ל. וגם אם יעלו פה עצות פרקטיות איך למנוע בכי מיותר מרבית ההורים יעשו את זה ברגישות ולאחד בדיקה שאין גורם אמיתי לבכי.

 

[בימבמבום]

מוכרררררר

לא יכול להיות שילד בוכה מסיבה אחרת,
ילד לא בוכה סתם!

ברור שלא סתם, רק בגלל שהוא רצה מיץ צהוב, לא - שוקו!, לא - מיץ אדווווםםםםם (צמא - קח מים...)
בעצם בכלל שוקולד, לא - במבה, ... וגם שוקולד ... וגם עוגיה (מה, שבת היום?)
ובכל הוא רצה ארוחת ערב לחם מטוגן, אז למה יש חביתות?!?!?! (לפני 5 דקות ביקשת!)
ומי הרשה לאמא שלו לגעת לו במשחקים??? (קרי - לנרמל קצת את החדר...)
ובכלל - הוא לא רוצה לישון עכשיו, הוא רוצה לשחק במגנטים. (ואז להיצבט מהם, ובכלל יש סיבה למסיבה...)
תכלס, גמנחנו מתעצבנים על כל מיני שטויות דומות, רק שאנחנו גדלנו, ולמדנו להבליג, וגם אם לא - אנחנו יודעים להסתיר את זה...

תכלס -
שלי כולה שנתיים וחצי ובדיוק ככה,
הרבה פעמים זה עייפות, אבל לפעמים סתם כי לא מסתדר לה משו בדיוק כמו שהיא חשבה,
בדר"כ (אחרי שאני בודקת שאין סיבה אמיתית לבכי!), אני אומרת לה שמי שלידי לא בוכה, ואני מרשה לה לבכות - אבל בחדר (עם מוצץ ושמיכה.... )
היא חוזרת אחרי 2 דקות רגועה לגמרי...
בהצלחה!!!
זה ב 99% עובר עם הגיל...

 

[999]

אני אומרת לה שמי שלידי לא בוכה

אז ליד מי הוא יבכה?
אם הבכי נובע מאיזה קושי, הוא צריך דוקא את העזרה מההורים שלו

זה ב 99% עובר עם הגיל...

הכל עובר עם הגיל, השאלה אם זה עבר בצורה תקינה או עם עומס בקושי רגשי שלא טופל

 

[bracha]

מעניין שאף אחד כאן לא קראה לזה בשמו "גיל המרי".
וזה בדיוק הגיל הזה 2-3 שמה שתעשי היא תרצה הפוך.

כשזה חשוב אני נלחמת וכשלא לא.
ואגב, בנים לא פחות "מורדים" אבל לפחות זה לא מגיע עם בכי מעצבן שתקוע לך בתוך האוזן שעתיים ברצף.

הקטנה שלי היתה בוכה ולא היתה אומרת למה. אמרתי לה "חבל, אני רוצה לעזור לך, אבל אני לא יכולה, כי אני לא יודעת למה את בוכה, אז כשתרצי לספר לי, תבואי" והייתי הולכת. והיא כמובן היתה רצה אחרי, הסברתי לה ש"זה קשה לי ככה עם הבכי שלך, אם את רוצה להיות לידי רק בשקט. אם לא, תלכי לבכות בחדר". והייתי לוקחת אותה לחדר שתבכה שם.
זה לא עונש, זה פשוט מפריע לכולם והיא יכולה לצאת מתי שהיא רוצה אבל בלי בכי.
בהתחלה זה לקח הרבה זמן, עד שהיא יצאה, אחר כך הזמנים התקצרו לאט לאט, עד שהיא קלטה שאם יש בעיה -מדברים.

ולמי שכתבה שילד לא בוכה סתם.
אמא יודעת מתי הבן שלה בוכה סתם ומתי כואב לו משהו.
לכל דבר יש בכי אחר.
לעייפות יש בכי אחד
לכאב יש בכי אחר
ולסתם בכי, יש את הבכי שלו.
ואמא יודעת, בדיוק מתי הוא בוכה סתם ומתי לא.

 

[is]

(טוב בעצם לפעמים כן משיגה, כשהסבלנות שלי נגמרת..)

ופה זה נעוץ. היא קלטה שאם היא תבכה ה-מ-ו-ן זמן יש סיכוי שהסבלנות שלך תגמר והיא תקבל מה שהיא רוצה.
העקביות הכרחית.
תשאלי אותה: כואב לך משהו, מציק לך, קיבלת מכה, מישהו העליב אותך? תסבירי יפה למה את בוכה וכך אוכל לעזור לך.
אם היא ממשיכה לבכות, בלי להסביר, תגידי לה שהיא יכולה להמשיך לבכות אבל רק בחדר שלה, ותמשיכי בעיסוקייך.
אם תהיי עקבית תראי ישועות.

 

[בימבמבום]

אז ליד מי הוא יבכה?
אם הבכי נובע מאיזה קושי, הוא צריך דוקא את העזרה מההורים שלו

(אחרי שאני בודקת שאין סיבה אמיתית לבכי! עייפות זה גם סיבה אמיתית)
אני לא מבינה, כל בכי אצלך הופך לחקירה מעמיקה על סיבת הבכי, וטיפול בנושא? (טוב, קח גם שוקולד),
אני לא חושבת שילד שבוכה כי מתחשק לו משו שאמא לא מרשה אמור לקבל יותר מידי "הכלה", מותר לו לקבל גם חינוך...
תכלס - הבת שלי חוזרת שמחה ורגועה שנתתי לה את הדרך לרדת מהעץ,
היא חוזרות להיות הילדה השמחה והרגועה שלי...

הכל עובר עם הגיל, השאלה אם זה עבר בצורה תקינה או עם עומס בקושי רגשי שלא טופל

כמה עומס רגשי יכול להיות בגיל הזה?!?
נראה לי שהעומס הרגשי של כל בני הבית ממוזיקת הרקע שהיא מספקת הרבה יותר גבוה,
והעומס הרגשי עלי כשמישהו צופר לי באוזן, וודאי עובר את שלה כי היא לא קיבלה מיץ...

זה לא עונש, זה פשוט מפריע לכולם והיא יכולה לצאת מתי שהיא רוצה אבל בלי בכי.

ולמי שכתבה שילד לא בוכה סתם.
אמא יודעת מתי הבן שלה בוכה סתם ומתי כואב לו משהו.
לכל דבר יש בכי אחר.
לעייפות יש בכי אחד
לכאב יש בכי אחר
ולסתם בכי, יש את הבכי שלו.
ואמא יודעת, בדיוק מתי הוא בוכה סתם ומתי לא.

מסכימה 100%
ומי שבוכה סתם - מוזמן לעשות את זה בחדר... (כמובן שאסביר לה בצורה יפה, ולא סתם אזרוק אותה שם...)

בהצלחה!!

 

[rachelevanon]

כאמא לבנות, מכינה אתכן שיש גיל שהשיחה המלבבת הזאת, נראית ככה:

זה באמת מתסכל שנשפך לך הבסלי

ואההה!

, אני ממש מבינה אותך,

ואהההה!

ז אולי אפשר לאסוף את זה?

ואההההההההההההההה!!!!

מה את אומרת ?)

ואההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הקושי הגדול הוא להישאר מאד מאד קשובה לעצמך , וברגע שאת מרגישה שאת עומדת להתפקע , לזהות את זה במיידיות ופשוט לצאת מהאיזור

לגמרי.

 

[אהבת עולם]

כאמא לבנות, מכינה אתכן שיש גיל שהשיחה המלבבת הזאת, נראית ככה:


ואההה!



ואהההה!



ואההההההההההההההה!!!!



ואההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

.

בגיל כזה חבל לפעמים לבזבז אנרגיות על דיבור, אפשר פשוט לשתוק ולהיות שם .
וכשהילדה מוכנה - אפשר לנסות לדבר.

 

[אלף אורות]

אני מחכה בכיליון עיניים ליום בו באמת ימציאו אטמי אוזניים שמסננים צרחות ובכיות של ילדים, כמו שמתואר בספר "אחד מאלף" של מאיה קינן....
או במילים אחרות - אם את יודעת בוודאות שאין סיבה אמיתית לבכי, פשוט תשנני לעצמך שהבת שלך בהחלט יכולה לתקשר בדרך נעימה יותר ולכן את פשוט תחכי שהיא תעשה את זה.
ברגע שהיא תראה שהבכי לא נוגע לך, היא תפסיק.

 

[elibeli]

כאמא להרבה בנות
נכון שבנות בוכות יותר מבנים
אבל לעולם אסור לתלות בזה בכי מוגזם
היתה לי ילדה גם בת 3 בכינית כמו בת
ותמיד צחקנו שהיא יצאה בננה אמיתית
בלי קשר היא עברה ניתוח כפתורים
והלא יאמן קרה
הילדה נרגעה בבום
אז לפני שמאשימים את הבכי בגלל שהיא בת
תבדקו את המיסביב

נכון מאד
אותו סיפור עם הבן שני לפני כשנתיים.
וניתוח הכפתורים פתר גם את הבכי.(עדיין הוא ה'בת' היחידה שלנו, באופי, עד שתבוא בעז"ה הבת האמיתית...)
כנראה שיש אופי של בנות ויש סיבות מסביב...

 

[elibeli]

ולמי שכתבה שילד לא בוכה סתם.
אמא יודעת מתי הבן שלה בוכה סתם ומתי כואב לו משהו.
לכל דבר יש בכי אחר.
לעייפות יש בכי אחד
לכאב יש בכי אחר
ולסתם בכי, יש את הבכי שלו.
ואמא יודעת, בדיוק מתי הוא בוכה סתם ומתי לא.

בעלי אמר שבתור בחור או ילד גדול יחסית הוא אף פעם לא הבין איך ההורים שלו ידעו תמיד מה מאחורי הבכי ואבא שלו היה אומר לו כשתהיה אבא בעצמך תבין... היום בתור אבא, הוא מבין.
וזה גם מה שאני עונה לבן ה-9 שלי כשהוא שואל איך אני יודעת מה הקטן רוצה, מי אמר לי שהוא בכלל עייף וכו'

 

[אהבת עולם]

(אחרי שאני בודקת שאין סיבה אמיתית לבכי! עייפות זה גם סיבה אמיתית)
אני לא חושבת שילד שבוכה כי מתחשק לו משו שאמא לא מרשה אמור לקבל יותר מידי "הכלה", מותר לו לקבל גם חינוך...

כל פעולה שלנו היא חינוך,
השאלה היא אם אנחנו רוצים לחנך אותו שכשהוא מתוסכל סתם - שיתמודד לבד ויחזור אלינו שמח ורגוע.
או לחנך אותו שמותר לפעמים להיות קצת מתוסכלים בלי סיבה, ואמא פה איתך גם כשאתה עצבני, זה בסדר.
אמא יכולה להקשיב לבכי שלך , זה לא מזיז אותה, אבל היא נמצאת איתך גם בתסכול ולא רק כשאתה נחמד או כשאנחנו מבינים בשכל שיש סיבה קונקרטית והגיונית לבכי.

תכלס, גם אנחנו לפעמים מתוסכלים סתם , כי היה יום קשה ומעצבן.
היית רוצה שיגידו לך : זה שאת עצבנית זה בעייתך, לי אין כח להקשיב לך עכשיו , תרגעי ואז נדבר?

 

[גילה:)]

את האמת שבני חביבי הרבה פחות בכו, למרות שגם את זה הם יודעים לעשות,
אבל הבנות-- פשוט מגזימות.
בדר"כ, כשכבר לא התייחסתי לילד האלא הלכתי לדרכי ולעיסוקי (אחרי נסיונות להבין את רצונותיה, ונכשלתי,,,) היא נרגעה מיד.
כשלא הייתי בשטח לא השתלם לה לבכות.
תנסי, מאחלת לך כל הנחת שבעולם.
ויש להם נס לילדים שלנו שהם כאלו מתוקים ואנחנו משוגעות עליהם למרות ובגלל הכל!!!!!!

 

[בימבמבום]

כל פעולה שלנו היא חינוך,
השאלה היא אם אנחנו רוצים לחנך אותו שכשהוא מתוסכל סתם - שיתמודד לבד ויחזור אלינו שמח ורגוע.
או לחנך אותו שמותר לפעמים להיות קצת מתוסכלים בלי סיבה, ואמא פה איתך גם כשאתה עצבני, זה בסדר.
אמא יכולה להקשיב לבכי שלך , זה לא מזיז אותה, אבל היא נמצאת איתך גם בתסכול ולא רק כשאתה נחמד או כשאנחנו מבינים בשכל שיש סיבה קונקרטית והגיונית לבכי.

אז עדיף שכל בני הבית יצטרכו להתמודד לבד עם הסימפוניה כי עכשיו אנחנו רוצים להראות לו שאנחנו איתו גם כשהוא עצבני?
סורי, אני חושבת שאם אמא אמרה לך בנחת וברוגע לנוח קצת בחדר, זה לא אומר שהיא לא איתך,
זה רק אומר שהיא גם עם שאר בני הבית, ומתי שרק תרצה - אתה מוזמן לבוא ולדבר...

תכלס, גם אנחנו לפעמים מתוסכלים סתם , כי היה יום קשה ומעצבן.
היית רוצה שיגידו לך : זה שאת עצבנית זה בעייתך, לי אין כח להקשיב לך עכשיו , תרגעי ואז נדבר?

לא אמרתי לה אין לי כוח להקשיב לך, אמרתי לה אני לא יכולה לשמוע אותך כשאת רק בוכה,
היא ילדה שמדבר שוטף ויודעת להסביר את עצמה מצויין - כשהיא רוצה...

 

[אהבת עולם]

אז עדיף שכל בני הבית יצטרכו להתמודד לבד עם הסימפוניה כי עכשיו אנחנו רוצים להראות לו שאנחנו איתו גם כשהוא עצבני?

אני חושבת שזו גם התמודדות טובה לכל המשפחה, לשמוע ילד בוכה, ולהבין שלא קורה כלום . זה בסדר.
נכון קצת מעצבן הבכי, אבל מותר לנו לצאת מאיזור הנוחיות שלנו כשאח שלנו עצבני.
ואם למישהו קשה - אפשר בהחלט לעזור להם ולאפשר להם מרחב שקט.
אולי גם הייתי הולכת עם הילד לחדר כדי לעזור לו להרגע לא על חשבון אף אחד.
בדרך כלל כשמקשיבים ורגועים הבכיות חולפות הרבה יותר בקלות ומהירות.

סורי, אני חושבת שאם אמא אמרה לך בנחת וברוגע לנוח קצת בחדר, זה לא אומר שהיא לא איתך,
זה רק אומר שהיא גם עם שאר בני הבית, ומתי שרק תרצה - אתה מוזמן לבוא ולדבר...

בתנאי שאתה רגוע.
זה אומר שהיא איתך כשאתה רגוע ומדבר, וכשאתה מתקשה לדבר , מתוסכל ועצבני - תתמודד לבד.

אני לא חושבת שזה גרוע מה שאת עושה, אבל אם רוצים עוד יותר לעזור לילד לעבד את הרגשות שלו, חבל לפספס הזדמנויות כאלו בהן הוא מתמודד איתן ואפשר לעזור לו , להרגיש אותו וללמד אותו לקבל את עצמו בכל מצב.
הבונוסים שהוא יקבל מזה לחיים יהיו משמעותיים.

דמייני עכשיו מישהו שממש בוכה , כי היצירה שהוא עבד עליה כמה שנים התפרקה, האם תגידי לאדם כזה שאת לא רוצה לשמוע אותו ולא יכולה לעזור לו כי הוא לא מדבר? שידבר, שיגיד מה כואב לו !
אז זהו, שהרגשות העוצמתיים ביותר הם בלי דיבור, ודווקא בכי הוא אפשרות מדהימה של ביטוי של רגש.
נכון שזה קצת מצחיק להשוות את הילד שעצבני כי נשפך לו הבכי, אבל זה באותו עיקרון בקטנה.
גם בכי על שטות הוא ביטוי של משהו (תסכול , עצבים . יאוש) וכל משהו כזה , אם נתיחס אליו וניתן לילד כלים להתמודד איתו - ניתן לו מתנה ענקית של כח להכיל ולהתמודד עם רגשות הרבה יותר משמעותיים.

הכלה רגשית ויכולת עיבוד רגשות מתחילה מגיל קטן ורגשות קטנים.

 

[bracha]

כל פעולה שלנו היא חינוך,
השאלה היא אם אנחנו רוצים לחנך אותו שכשהוא מתוסכל סתם - שיתמודד לבד ויחזור אלינו שמח ורגוע.
או לחנך אותו שמותר לפעמים להיות קצת מתוסכלים בלי סיבה, ואמא פה איתך גם כשאתה עצבני, זה בסדר.
אמא יכולה להקשיב לבכי שלך , זה לא מזיז אותה, אבל היא נמצאת איתך גם בתסכול ולא רק כשאתה נחמד או כשאנחנו מבינים בשכל שיש סיבה קונקרטית והגיונית לבכי.

תכלס, גם אנחנו לפעמים מתוסכלים סתם , כי היה יום קשה ומעצבן.
היית רוצה שיגידו לך : זה שאת עצבנית זה בעייתך, לי אין כח להקשיב לך עכשיו , תרגעי ואז נדבר?

א. כן, זה חינוך מאד טוב, ילד יכול לדעת שאם הוא מתוסכל סתם, הוא צריך ללמוד להרגיע את עצמו, אחרת עד סוף החיים הוא יהיה תלוי בסביבה, שתרגיע אותו ותכיל אותו. והוא יהיה מסכן מזה.
וגם שהילד בחדר, אמא איתו, איתו, אבל לא עם הבכי שלו, יש לך בעיה, תבוא, תספר, נעזור לך. אבל הבכי זה לא דרך של תקשורת, ואת זה הוא צריך להבין.
ולדעתי זה לימוד מאד מאד חשוב לחיים, ללמד אותו לתקשר נכון, ע"י דיבור ופתיחות. ואת יכולה למצוא הרבה מבוגרים כאלה, שלא יודעים לבקש ברור מה שהם רוצים, ורק רומזים ומשדרים, ועושים כל מיני פעולות כדי שהשני יבין שהם רוצים להביע משהו. וזה כי הם לא למדו תקשורת בריאה כשהיו קטנים.

ב. זה נשמע מאד חינוכי ומכיל להגיד ש"אמא פה איתך גם כשאתה עצבני ואתה יכול לבכות".
אבל בפועל זה ממש לא ככה כי אז כל בני הבית שנהיים מתוסכלים מזה שיש פה רעש ובכיות והם לא יכולים לדבר בטלפון, ולא יכולים להתרכז, ואז אמא צריכה להבין אותם ולהיות איתם בתסכול שלהם.
ואז אמא בעצמה נהיית מתוסכלת.
ומתקשרת לאבא ומתסכלת גם אותו כי כולם פה עצבניים ואין לה כבר כח להתמודד.
ואז אבא נהיה מתוסכל כי הוא חוזר הביתה לכאוס מוחלט.
בקיצור, משפחה של מתוסכלים.

בקיצור, לא חינוכי, לא מכיל, ולא אצלי....

 

[אהבת עולם]

א. כן, זה חינוך מאד טוב, ילד יכול לדעת שאם הוא מתוסכל סתם, הוא צריך ללמוד להרגיע את עצמו, אחרת עד סוף החיים הוא יהיה תלוי בסביבה, שתרגיע אותו ותכיל אותו. והוא יהיה מסכן מזה.

להרגיע ילד זה לומר : אל תבכה מתוק, בוא אני אביא לך / אעזור לך / ארים אותך / וואי תראה מה יש פה.
לאפשר זה פשוט להיות, לא להיבהל מהבכי , הוא לא מפריע לנו ולא מאיים עלינו,
אם הוא מפריע טכנית אפשר לעבור חדר עם הילד בשביל המשפחה.
לאפשר זה לא להרגיע את הילד, אבל גם לא להיבהל מהבכי , להקשיב לילד ולהגיב לו באמפטיה ובעניניות.
להעביר את המסר שהבכי בסדר, ואם עצוב לך אנחנו כאן עד שתרגע לבד .

 

[אמא+]

להרגיע ילד זה לומר : אל תבכה מתוק, בוא אני אביא לך / אעזור לך / ארים אותך / וואי תראה מה יש פה.
לאפשר זה פשוט להיות, לא להיבהל מהבכי , הוא לא מפריע לנו ולא מאיים עלינו,
אם הוא מפריע טכנית אפשר לעבור חדר עם הילד בשביל המשפחה.
לאפשר זה לא להרגיע את הילד, אבל גם לא להיבהל מהבכי , להקשיב לילד ולהגיב לו באמפטיה ובעניניות.
להעביר את המסר שהבכי בסדר, ואם עצוב לך אנחנו כאן עד שתרגע לבד .

גישה מקסימה
ילד שיכילו אותו בגיל קטן ילמד להכיל את עצמו ולווסת את רגשותיו כשיגדל
נכון שזה דורש הרבה סבלנות שאין לנו. אבל בשביל זה אנחנו פה. לעבוד על המידות שלנו
כי יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה.
הרבה נחת לכולן!