אני מצפה ממי שכתבה שברור שיוצאים מהעבודה כשההורים מבקשים הקפצה, שתכתוב איך בדיוק זה מסתדר עם חיי המעשה, זה הכל. וכששאלתי קיבלתי תשובה שאם היו מכבדים יותר לא היו מגיעים למינוס. זה עלבון לאינטלגנציה ומשאיר את ההצהרות האלו ברמת הסיסמאות הלא אפשריות ולא נכונות.לאיזה סוג תשובות את מצפה?
שכשאי אפשר אז לא יוצאים. אז למה צריך לכתוב? כל אחד יודע מתי הוא הגיע לקצה וזה בלתי אפשרי. וצריך לתת דוג' מאד מפורטת כדי לקבל תמיכה שזה בסדר ולא נורא שאכזבת את ההורים שלך כי היית במצב שבאמת בלתי אפשרי לכבד אותם.
כל עוד זה לא רמת השאלה, התשובה תהיה כמו של המורה בכתה ז' שמצות כבוד הורים אין לה שיעור. כי זו האמת.
כמו שאמרת כולנו מכירים את אלו שיצאו מהעבודה, באמצע ההשכבה, מארוע ומבילוי. וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה (כי לחלוטין כל התשובות נכונות). כדי לכבד את הוריהם.
זו המציאות האידיאלית. אתה לא יכולה לחיות איתה תחיה איך שאתה כן מסוגל. אבל איך החברה בפרוג יכולים לעזור??
כמו כן, חוסר ההבנה שסיטואציות כאלו מאיימות על שלום הבית ועל ההתנהלות התקינה מסוכנת. המחשבה שבכל מקרה חייבים לקפוץ לרשות ההורים גם כשהבית והמשפחה הגרעינית נפגעים מזה, רק מעצימה את גודל הנזק ואת הסיכון לשלום הבית.