הנושאים החמים
הנושאים החמים
רחל סרולוביץ
כתיבה שיווקית וקופירייטינג
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
•
יש נשים שהשתיקה יפה להן
-רחל סרולוביץ-
רציתי לומר לכן תודה לבבית ועמוקה. אתן אפילו לא מכירות אותי, אבל יודעות טוב ממני מה טוב לי, מה נעים לי, מה משמח אותי, מה חשוב לי ועל מה לא אוותר. זה מדהים איך בלי שהחלפנו מילה, אתן משקפות את הרצונות הכמוסים שלי, את השאיפות, את האידאולוגיה שלי. כל כך מדהים עד שאני נותרת חסרת מילים, כשאתן מתמללות אותי, מתרגמות אותי, מדברות בשם הלב שלי.
אני אישה. סליחה שלא הזדהיתי עד עכשיו. המגזר? לא משנה. המגדר הוא זה שקובע. שמעתי שאתן יוצאות למלחמה על הזהות הנשית, על המעמד. שמעתי שאכפת לכן באמת שנהיה בפוקוס, שלא יסתירו אותנו מאחורי מחיצות, שינפנפו בנו בראש כל חוצות, שנככב על במות. אתן מדברות בשמי, ובשם נשות כל המגזרים. גם המגזר שלי. איזה מגזר? כבר אמרנו- לא באמת משנה.
באמת יפה מאד שלקחתן על עצמכן תיק כזה, לדברר אותנו. אתן עושות זאת נפלא. מכות גלים ורעש, משיגות חשיפה לא רעה וכותרות ראשיות. רק יש לכן פספוס אחד קטן. אני יודעת שמבחינתכן הוא לא משמעותי, ואתן מעדיפות לא להתעכב עליו, אבל בכל זאת חשוב לציין אותו ככה, בהערת שוליים: אתן שוכחות לשלוח לי את החומר לאישור. ואז אני מופיעה באלף המדיות של המסרים שלכן, מצוטטת, מגודרת בגרשיים, מספרת שהמעמד שלי שקוף ועלוב, נחות ועצוב, נטוש ועזוב. רק ש... שכחתן לאמת את זה.
אני יודעת שכואב לכן. יודעת שאתן מחפשות לעצמכן לגיטימציה, כבוד, תאורה, עשן וצלצולים. יודעת שאתן מרגישות חסרות. העניין הוא, שאני לא מרגישה כך. אתן לא חייבות להאמין כי אולי זה מורכב בשבילכן - אבל ממש טוב לי. אני בניגוד אליכן לא מחפשת כבוד ושוויון. לא מפני שהתייאשתי, פשוט מפני שיש לי אותם.
ידעתן שאני הזכיינית הבלעדית על הכנסת השבת בבית? לא משנה מי עזר לי או לא, תמך בי או לא, נשא איתי בנטל או לא, הדלקת הנרות שלי היא זו שאומרת את המילה האחרונה בבית ליום שישי ופותחת דלת לשבת. ידעתן שעוד לפני שמתחילה סעודת שבת הפוקוס מתמקד בשיר שמוקדש כולו לי, אשת החיל? שכל שורותיו מתמקדות בי ובעשיה שלי ומשבחות אותה?
מסתבר שכל הידע שלכן, עלי ועל השאיפות שלי לא נשען על מאום. מתברר שהכאב שלכן לא נוגע אליי. סליחה אם אני מאכזבת ומערערת לכן כמה תזות ועמדות אידאולוגיות מרשימות. אני פשוט לא שם, במקום בו אתן מתעקשות להניח אותי. אך מתוך אמונתי הגדולה בא/נשים, מאמינה שיום יבוא וגם אתן תבינו שיש נשים שהשתיקה יפה להן.
כל הזכויות שמורות.
-רחל סרולוביץ-
רציתי לומר לכן תודה לבבית ועמוקה. אתן אפילו לא מכירות אותי, אבל יודעות טוב ממני מה טוב לי, מה נעים לי, מה משמח אותי, מה חשוב לי ועל מה לא אוותר. זה מדהים איך בלי שהחלפנו מילה, אתן משקפות את הרצונות הכמוסים שלי, את השאיפות, את האידאולוגיה שלי. כל כך מדהים עד שאני נותרת חסרת מילים, כשאתן מתמללות אותי, מתרגמות אותי, מדברות בשם הלב שלי.
אני אישה. סליחה שלא הזדהיתי עד עכשיו. המגזר? לא משנה. המגדר הוא זה שקובע. שמעתי שאתן יוצאות למלחמה על הזהות הנשית, על המעמד. שמעתי שאכפת לכן באמת שנהיה בפוקוס, שלא יסתירו אותנו מאחורי מחיצות, שינפנפו בנו בראש כל חוצות, שנככב על במות. אתן מדברות בשמי, ובשם נשות כל המגזרים. גם המגזר שלי. איזה מגזר? כבר אמרנו- לא באמת משנה.
באמת יפה מאד שלקחתן על עצמכן תיק כזה, לדברר אותנו. אתן עושות זאת נפלא. מכות גלים ורעש, משיגות חשיפה לא רעה וכותרות ראשיות. רק יש לכן פספוס אחד קטן. אני יודעת שמבחינתכן הוא לא משמעותי, ואתן מעדיפות לא להתעכב עליו, אבל בכל זאת חשוב לציין אותו ככה, בהערת שוליים: אתן שוכחות לשלוח לי את החומר לאישור. ואז אני מופיעה באלף המדיות של המסרים שלכן, מצוטטת, מגודרת בגרשיים, מספרת שהמעמד שלי שקוף ועלוב, נחות ועצוב, נטוש ועזוב. רק ש... שכחתן לאמת את זה.
אני יודעת שכואב לכן. יודעת שאתן מחפשות לעצמכן לגיטימציה, כבוד, תאורה, עשן וצלצולים. יודעת שאתן מרגישות חסרות. העניין הוא, שאני לא מרגישה כך. אתן לא חייבות להאמין כי אולי זה מורכב בשבילכן - אבל ממש טוב לי. אני בניגוד אליכן לא מחפשת כבוד ושוויון. לא מפני שהתייאשתי, פשוט מפני שיש לי אותם.
ידעתן שאני הזכיינית הבלעדית על הכנסת השבת בבית? לא משנה מי עזר לי או לא, תמך בי או לא, נשא איתי בנטל או לא, הדלקת הנרות שלי היא זו שאומרת את המילה האחרונה בבית ליום שישי ופותחת דלת לשבת. ידעתן שעוד לפני שמתחילה סעודת שבת הפוקוס מתמקד בשיר שמוקדש כולו לי, אשת החיל? שכל שורותיו מתמקדות בי ובעשיה שלי ומשבחות אותה?
מסתבר שכל הידע שלכן, עלי ועל השאיפות שלי לא נשען על מאום. מתברר שהכאב שלכן לא נוגע אליי. סליחה אם אני מאכזבת ומערערת לכן כמה תזות ועמדות אידאולוגיות מרשימות. אני פשוט לא שם, במקום בו אתן מתעקשות להניח אותי. אך מתוך אמונתי הגדולה בא/נשים, מאמינה שיום יבוא וגם אתן תבינו שיש נשים שהשתיקה יפה להן.
כל הזכויות שמורות.
נערך לאחרונה ב:
). 
