הנושאים החמים
הנושאים החמים
+972509753123 היה הראשון שראה אותו.
הוא ישב מול החלון הגדול של הסלון שלו, ורק במקרה הרים רגע את הראש שלו (הוא היה שקוע במשחק כדורגל משנת 2019) - ואז ראה אותו. מסתובב לו ברחוב כאילו אין קורונה בחוץ. זקנו הארוך כאילו לא שמע על כללי ההיגיינה הבסיסיים. מעיף מבטים תוהים על הריקנות שסביבו, ונועץ קלות את סנדלו בבטנה של הבהמה המוזרה שעליה רכב.
"ס'תכלו רגע בחלון," שלח +972509753123 הודעה בקבוצה של 'רח' אגסי ', "יש שם איש מה זה מוזר."
"קורע, הבנאדם," הקליד/ה +972549182735, "מסתובב עם בגדים משנת תשפפ"ו. כאילו לא 2024 עכשיו."
+972587612490 הצליח להנציח תמונה של היצור, ומיד שיתף בכל 221 הקבוצות שלו, כולל זו של הבניין. +972548851902 המאוכזב, שבדרך כלל הוא זה ששולח לבניין תמונות מעניינות מהנשקף בחלון, שיתף גם הוא את התמונה של האיש המוזר ב-127 הקבוצות שלו.
התמונה - והבדיחות שקמו מיד בעקבותיה - רצו עד מהרה בכל הקבוצות הישראליות, ויש אומרים שגם כמה קבוצות ששמן באותיות לטיניות זכו לשזוף אותה.
ומי שלא היה עסוק בלשלוח או בלצחוק סלש לגחך, שאל את עצמו לרגע חושב אחד: מי זה האיש? ומהי הבהמה ארוכת-האוזניים שאיתו?
***
חולה מספר 502 ישב בחדרו, והביט לרגע בקירות הירוקים שהקיפו אותו.
אומרים שהוא בין האחרונים, כך ניחם את עצמו ושב אל המכשיר שלו. אמנם לוקח לו זמן, אבל סך הכול לא נורא כל-כך. הוא שורד, פיזית לפחות. ונפשית - יש לו הקבוצה המשפחתית והקבוצה של החברים מהתיכון והקבוצה של הקהילה והקבוצה של 'הורי גן נעמי' (יעלהלי שלו כבר מזמן שולחת תמונות של הסיפורים שהיא כותבת בבית-הספר המקוון של משרד החינוך, אבל הקבוצה עדיין נותרה כזכר לימים החופשיים). יש לו חברה בסך הכול.
והנה, הצפצוף המוכר. הוא נוגע במקשים ברעד נרגש שעדיין לא פג, ופותח את התמונה.
יש לו זמן. הוא לא צריך לקום לתנור ולמכונת הכביסה ולאופה הלחם ולמייבש. הוא נכנס לוויקי-תמונות ומכניס את התמונה של האיש עם החיה. ויקיפדיה מזהה מיד את החיה.
חמור.
הוא מרים את מבטו שוב אל הקירות הירוקים, ותוהה מהיכן מוכרת לו החיה הזו. למה מצלצל לו המושג הזה.
ואז שומע את הצליל.
זה לא צליל של הווטסאפ ולא של ההודעות (שכבר מזמן שותקות). זה לא צליל של אף אחת מהאפליקציות שלו (כדי לגוון את הזמן הוא עשה לכל אחת צליל שונה).
זה לא צליל מהמכשיר, בכלל.
זהו צליל חד, ארוך, גבוה, מרטיט. ולבו רוטט מהתרגשות - כמה זמן לא היה בבית הכנסת בראש השנה? - ובשיעול אחד אחרון הוא מתרומם מכיסאו ופונה אל הדלת, הנעולה כבר זמן רב כל-כך.
חלקיקי תמונות וצלילים מתחברים בלבו לפאזל עתיק-נושן-עתידי-מתוק. הוא יודע של מה הצליל. והוא יודע של מי החמור.
קול השופר, אמיתי וחי, נשמע ברמה.
משיח בא.
הוא ישב מול החלון הגדול של הסלון שלו, ורק במקרה הרים רגע את הראש שלו (הוא היה שקוע במשחק כדורגל משנת 2019) - ואז ראה אותו. מסתובב לו ברחוב כאילו אין קורונה בחוץ. זקנו הארוך כאילו לא שמע על כללי ההיגיינה הבסיסיים. מעיף מבטים תוהים על הריקנות שסביבו, ונועץ קלות את סנדלו בבטנה של הבהמה המוזרה שעליה רכב.
"ס'תכלו רגע בחלון," שלח +972509753123 הודעה בקבוצה של 'רח' אגסי ', "יש שם איש מה זה מוזר."
"קורע, הבנאדם," הקליד/ה +972549182735, "מסתובב עם בגדים משנת תשפפ"ו. כאילו לא 2024 עכשיו."
+972587612490 הצליח להנציח תמונה של היצור, ומיד שיתף בכל 221 הקבוצות שלו, כולל זו של הבניין. +972548851902 המאוכזב, שבדרך כלל הוא זה ששולח לבניין תמונות מעניינות מהנשקף בחלון, שיתף גם הוא את התמונה של האיש המוזר ב-127 הקבוצות שלו.
התמונה - והבדיחות שקמו מיד בעקבותיה - רצו עד מהרה בכל הקבוצות הישראליות, ויש אומרים שגם כמה קבוצות ששמן באותיות לטיניות זכו לשזוף אותה.
ומי שלא היה עסוק בלשלוח או בלצחוק סלש לגחך, שאל את עצמו לרגע חושב אחד: מי זה האיש? ומהי הבהמה ארוכת-האוזניים שאיתו?
***
חולה מספר 502 ישב בחדרו, והביט לרגע בקירות הירוקים שהקיפו אותו.
אומרים שהוא בין האחרונים, כך ניחם את עצמו ושב אל המכשיר שלו. אמנם לוקח לו זמן, אבל סך הכול לא נורא כל-כך. הוא שורד, פיזית לפחות. ונפשית - יש לו הקבוצה המשפחתית והקבוצה של החברים מהתיכון והקבוצה של הקהילה והקבוצה של 'הורי גן נעמי' (יעלהלי שלו כבר מזמן שולחת תמונות של הסיפורים שהיא כותבת בבית-הספר המקוון של משרד החינוך, אבל הקבוצה עדיין נותרה כזכר לימים החופשיים). יש לו חברה בסך הכול.
והנה, הצפצוף המוכר. הוא נוגע במקשים ברעד נרגש שעדיין לא פג, ופותח את התמונה.
יש לו זמן. הוא לא צריך לקום לתנור ולמכונת הכביסה ולאופה הלחם ולמייבש. הוא נכנס לוויקי-תמונות ומכניס את התמונה של האיש עם החיה. ויקיפדיה מזהה מיד את החיה.
חמור.
הוא מרים את מבטו שוב אל הקירות הירוקים, ותוהה מהיכן מוכרת לו החיה הזו. למה מצלצל לו המושג הזה.
ואז שומע את הצליל.
זה לא צליל של הווטסאפ ולא של ההודעות (שכבר מזמן שותקות). זה לא צליל של אף אחת מהאפליקציות שלו (כדי לגוון את הזמן הוא עשה לכל אחת צליל שונה).
זה לא צליל מהמכשיר, בכלל.
זהו צליל חד, ארוך, גבוה, מרטיט. ולבו רוטט מהתרגשות - כמה זמן לא היה בבית הכנסת בראש השנה? - ובשיעול אחד אחרון הוא מתרומם מכיסאו ופונה אל הדלת, הנעולה כבר זמן רב כל-כך.
חלקיקי תמונות וצלילים מתחברים בלבו לפאזל עתיק-נושן-עתידי-מתוק. הוא יודע של מה הצליל. והוא יודע של מי החמור.
קול השופר, אמיתי וחי, נשמע ברמה.
משיח בא.
