1. חצי שעה זה יחסית מעט בשביל לסרק ילדה ברמה מושלמת. אצלי זה לוקח לפעמים הרבה יותר זמן.
2. לפני שלושה שבועות סירקתי בעמל ילדה חמודה אחת שנדבקה מחברותיה שוב ושוב, ורטנתי על כל 'האמהות העצלניות שמכינות מטעמים לחגים במקום לנקות את ראשי בנותיהן, ובגללן אני עכשו מנקה את הראש של הבת שלי במקום להכין מטעמים לחגים'.
אז טוב שכתבת, כך הייתה לי הזדמנות להבין שלא תמיד זה בגלל הזנחה של האמא.
3. סיפורי עלילה ארוכים ומשתרכים. לי יש את סיפור 'המכשפה בעלת המסרק הסמיך', סיפור קסום על יער, ילדות, אגדות, וארון סודי ובו אלפי מסרקים סמיכים מכל הסוגים והצבעים, ועוד כהנה וכהנה. בכל פעם הסיפור התפתח לכיוונים נוספים, ובנות הגיל הרך השתתפו בו בפועל - הן היו הילדה שמסרקים לה עכשו את הראש. אגדה נוספת היא על הכינה הזקנה שושנה, שהיא סבתא רבא של כל החמולה. נולדים לה צאצאים וצאצאיות בהתאמה, וגם כאן הסירוק הוא חלק מהסיפור - המסרק הוא מחרשת ברזל מפחידה שמתרוצצת על פני החצר השלווה של הסבתא שושנה, וברקע משולבות הדרכותיה של סבתא שושנה לנכדיה בדבר אפשרויות ההתחמקות מהמסרק. בנינו גם מוסדות לימוד מפוארים לכינים, ואנחנו מדי פעם חורשים את הגן שלהם/בית הספר שלהם/ הבית שלהם. אחרי שתופסים את הסבתא הזקנה, שולחים אותה לחיים חדשים בחור של האמבטיה, ואחר כך עושים לה איחוד משפחות עם כל הנכדים, שמאד שמחים ללכת לחור ולהפגש שוב עם סבתא הנחמדה.
אבל זה באמת יותר לגיל הרך - 2-8.
4. לגיל היותר מבוגר זה יכול ללכת עם שיחה נעימה. (אחרי כמויות של מרכך שנשארות על הראש רבע שעה לפני ששוטפים אותן, פלוס ספריי סרקל). חצי שעה שבה האמא והילדה מדברות, כמו שהציעו כבר לפני. רק שתיהן, בחדר סגור, עם כל תשומת הלב לילדה.
ואם שאלת: איך מכריחים אותן לעשות דבר שהן לא רוצות? אז זו חלק מהתשובה: קודם כל, מנסים להקל עליהן במה שאפשר.
5. אני מנסה לכתוב בעדינות ובזהירות, אבל יש מושג של סנקציות הוריות. מי שלא שומע בקול אבא ואמא, לא יכול ללכת לסבתא/לטיול/לקנות חבל או מדבקות/לקבל גלידה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
).
