הנושאים החמים
הנושאים החמים
ציפי פשפשה בכיס חצאיתה וכמות של מסמכים נשרו לרצפה.
"מוטי אני קופצת לסיבוב קטן, 'חבורה' עם הרבנית ולדמן משו קצר כזה"
מוטי נאנח, "כבר חוזר אליך, ביוש" מלמל לשפופרת ולחץ על השתק.
"שוב את יוצאת? אני כבר מכיר את ההרצאות שלך, סיבוב בשלוימלה וניוס של שעה עם כל החברות.
נראה אותך נשארת עם הילדים כל היום לבד, ממחר אני מתחיל ללכת להרצאות, נראה אותך." הטיח לעברה מוטי.
טוב לפחות תורידי את הגניזה בדרך".
"אתה פשוט נפשית לא מסוגל לראות אותי יוצאת מהבית! חייב לבקש משהו על הדרך. טוב נו." הרימה בחוסר שביעות רצון את שקית הגניזה והשתחלה מהבית בשקט.
מוטי לחץ שוב על כפתור ההשתק והידק את הנייד מתחת הכיפה, "אז איפה היינו, אתה שומע? לא יכול איתה כבר, כל היום מחפשת סיבות לצאת מהבית" מוטי היטיב אטב סורר לגרב מתנדנדת, והתכופף לקערת הכביסה.
ציפי הציתה את הרכב ועברה על הודעות הוואצאפ האחרונות, הפעילה את ה'מהדורה' על ווליום, ולגמה מפחית האקסל.
דקותיים של הפוגה ופתחה במרדף סוער לכיוןן בית הכנסת 'שערי'.
האולם היה שקט ואפלולי ובשלחן צדדי ישבו כמה בנות ופטפטו.
"בסקרים האחרונים של רפי סמית יש לו 61" טענה בלהט שרה פרוידליך.
"להההה..... עזבי אותך, רפי סמית עובד עם הליכוד, עמית סגל אומר את זה" עדינה חייבת תמיד להשבית שמחות.
"טוב, תביאי איזה אור החיים ככה ונשב קצת, משהו לנשמה" דבורה מעשית.
ציפי התחילה להקריא, "ויקרא אל משה.... אגב, עוד דקה אספר לך מה קיבלתי היום מ'כל מה שרץ', טוב נסיים את הפסקה הזו.... לא באמצע הלימוד...."
מוטי חישב להתפקע, מוישי סחב לו בצד אחד של המכנסיים, ובמקביל ניסה להפריד בין יענקוש לחיימקה שמרטו זה בשערותיו של האחר.
"דייייייייייי!"
מוטי שמע את עצמו פולט צווחה לא אנושית.
"עוד מעט אני מתקשר לאמא שתבוא ואז אוי ואבוי מה שהיא תעשה לכם! עם המטפחת היא תפליק לכם!"
הזאטוטים השתתקו בבהלה, ומוטי מימש את איומיו במקום, וחייג לנמען הראשון ברשימת אנשי הקשר.
"אוי ואבוי לה אם היא לא תענה עכשיו, עלק שיעור אור החיים חחחח, בטח זוללת קוגל עם החברות.
מהיום היא עושה 'חבורה' לעצמה בבית..."
הטלפון של ציפי רטט על השלחן ועל הצג הופיע "איש חיל".
אוף! לא עונה לו עכשיו.. אני באמצע שמונה עשרה שיסתדר.
עם החפירות שלו.. מתי את מגיעה מתי את מגיעה, די, קצת שקט מגיע לי.
"חחחח כשבעלי מתקשר אני עונה לו ומלמלת "אמן יהא שמיה נווו אוהו ננווו." דבורה עם הרעיונות שלה.
"הלו, כן אני פה ב'חבורה' חצי שעה ואנחנו גומרים..."
"חחח שקרנית!" לשרה תמיד היתה תאווה כזו להביך אחרות בשיחות.
ציפי מחצה את פומית הטלפון בחזקה, ונתנה מבט רושף לעברה של שרה.
"שששש, מה הקטע שלך תמיד להביך אותי בשידור?"
"טוב, מוטי אני לא יכולה לדבר עכשיו, אני אדבר איתך מאוחר יותר, בייי".
ציפי פלטה אנחה עמוקה, ולקחה ביס ממהיאפצ'וק הרותח.
"מוטי אני קופצת לסיבוב קטן, 'חבורה' עם הרבנית ולדמן משו קצר כזה"
מוטי נאנח, "כבר חוזר אליך, ביוש" מלמל לשפופרת ולחץ על השתק.
"שוב את יוצאת? אני כבר מכיר את ההרצאות שלך, סיבוב בשלוימלה וניוס של שעה עם כל החברות.
נראה אותך נשארת עם הילדים כל היום לבד, ממחר אני מתחיל ללכת להרצאות, נראה אותך." הטיח לעברה מוטי.
טוב לפחות תורידי את הגניזה בדרך".
"אתה פשוט נפשית לא מסוגל לראות אותי יוצאת מהבית! חייב לבקש משהו על הדרך. טוב נו." הרימה בחוסר שביעות רצון את שקית הגניזה והשתחלה מהבית בשקט.
מוטי לחץ שוב על כפתור ההשתק והידק את הנייד מתחת הכיפה, "אז איפה היינו, אתה שומע? לא יכול איתה כבר, כל היום מחפשת סיבות לצאת מהבית" מוטי היטיב אטב סורר לגרב מתנדנדת, והתכופף לקערת הכביסה.
ציפי הציתה את הרכב ועברה על הודעות הוואצאפ האחרונות, הפעילה את ה'מהדורה' על ווליום, ולגמה מפחית האקסל.
דקותיים של הפוגה ופתחה במרדף סוער לכיוןן בית הכנסת 'שערי'.
האולם היה שקט ואפלולי ובשלחן צדדי ישבו כמה בנות ופטפטו.
"בסקרים האחרונים של רפי סמית יש לו 61" טענה בלהט שרה פרוידליך.
"להההה..... עזבי אותך, רפי סמית עובד עם הליכוד, עמית סגל אומר את זה" עדינה חייבת תמיד להשבית שמחות.
"טוב, תביאי איזה אור החיים ככה ונשב קצת, משהו לנשמה" דבורה מעשית.
ציפי התחילה להקריא, "ויקרא אל משה.... אגב, עוד דקה אספר לך מה קיבלתי היום מ'כל מה שרץ', טוב נסיים את הפסקה הזו.... לא באמצע הלימוד...."
מוטי חישב להתפקע, מוישי סחב לו בצד אחד של המכנסיים, ובמקביל ניסה להפריד בין יענקוש לחיימקה שמרטו זה בשערותיו של האחר.
"דייייייייייי!"
מוטי שמע את עצמו פולט צווחה לא אנושית.
"עוד מעט אני מתקשר לאמא שתבוא ואז אוי ואבוי מה שהיא תעשה לכם! עם המטפחת היא תפליק לכם!"
הזאטוטים השתתקו בבהלה, ומוטי מימש את איומיו במקום, וחייג לנמען הראשון ברשימת אנשי הקשר.
"אוי ואבוי לה אם היא לא תענה עכשיו, עלק שיעור אור החיים חחחח, בטח זוללת קוגל עם החברות.
מהיום היא עושה 'חבורה' לעצמה בבית..."
הטלפון של ציפי רטט על השלחן ועל הצג הופיע "איש חיל".
אוף! לא עונה לו עכשיו.. אני באמצע שמונה עשרה שיסתדר.
עם החפירות שלו.. מתי את מגיעה מתי את מגיעה, די, קצת שקט מגיע לי.
"חחחח כשבעלי מתקשר אני עונה לו ומלמלת "אמן יהא שמיה נווו אוהו ננווו." דבורה עם הרעיונות שלה.
"הלו, כן אני פה ב'חבורה' חצי שעה ואנחנו גומרים..."
"חחח שקרנית!" לשרה תמיד היתה תאווה כזו להביך אחרות בשיחות.
ציפי מחצה את פומית הטלפון בחזקה, ונתנה מבט רושף לעברה של שרה.
"שששש, מה הקטע שלך תמיד להביך אותי בשידור?"
"טוב, מוטי אני לא יכולה לדבר עכשיו, אני אדבר איתך מאוחר יותר, בייי".
ציפי פלטה אנחה עמוקה, ולקחה ביס ממהיאפצ'וק הרותח.
נערך לאחרונה ב:
