יש שירים שהם מצויינים בפני עצמם.
ובכל אופן אי שואלת,
קינתו של דוד כבר כתובה בצורת קינה,
מה הוסיפה קינה זו על קינת דוד?
(השיר הנל הוא רק דוגמה כנל שכתובי שיר השירים ומזמורי תהילים)
יש שירים שהם מצויינים בפני עצמם.
ובכל אופן אי שואלת,
קינתו של דוד כבר כתובה בצורת קינה,
מה הוסיפה קינה זו על קינת דוד?
(השיר הנל הוא רק דוגמה כנל שכתובי שיר השירים ומזמורי תהילים)
אז נכשלתי במשימה שהצבתי לעצמי...
כפי שציינתי בתגיות, יש כאן 'ווארט' - פרשנות שונה למילים מוכרות.
כוונתי כמובן למילים המפורסמות שקונן בהן דוד על יהונתן: "נפלאתה לי אהבתך מאהבת נשים".
בשיר זה, מתפרשות מילים אלו לא כפשוטן הראשוני, אלא על אהבת שתי נשים זו לזו - אהבת רחל ללאה, עד כדי כך שוויתרה לה על זכותה האישית כאשת יעקב על כל הכרוך בכך - העמדת השבטים הקדושים וכו'.
כלומר, אחרי שמתחדדת השאלה 'מנין שאב יהונתן מדה זו לוותר על מלכותו ועתידו עבור רעהו דוד', באה התשובה - 'מאהבת נשים' - מאהבת רחל ללאה, שהן סבותיהן של יהונתן (משבט בנימין, בני רחל) ודוד (שבט יהודה, בני לאה), ומשם מקורה של הנהגה מופלאה ואלטרואיסטית זו.
כאמור, יש כאן ווארט.
מנסיון העבר - זו משימה קשה להעביר ווארט עם כל הפאנץ' שבו, בשיר עם משלב מילים גבוה ולא פשטני עד כדי מפורש.
העליתי כאן אי אז את השיר למה צחקת, שהוא ווארט עמוק מאד ששמעתי בשם הרבי מליובאוויטש זיע"א כמדומני. אולי הגיע הזמן להסיר ממנו את הלוט, כי לא נראה לי שהחידוש שם הובן. (חוצמזה שיש שם הברקה לשונית נדירה שאסור לפספס) עשו טובה, תציצו בו שוב ותנסו לעלות עליו, אם לא ילך - אסביר גם אותו
כאמור לעיל, השיר עוסק בנתינת פרשנות לפסוק "צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב' פרק א כו).
בית ראשון 'ממען' את הקינה.
בית שני מתאר את מעשהו של יהונתן בוותרו על מלכותו עבור דוד וכפי שאמר לו אביו שאול: "בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי וגו" (שמואל א' פרק כ ל)
בית שלישי מציג את השאלה: מנין כוחות נפש אלו לוותר על כל עולמו לאחר.
בית רביעי תולה מעשה זה במקרה מן העבר, בו ויתרה רחל - סבתו של יהונתן, ללאה - סבתו של דוד על 'מלכותה'.
לְדָוִד שִׁיר יְדִידוּת
על משקל פתיחתם של מזמורי תהלים רבים שחיבר דוד המלך ע"ה. אָחִי, אָחִי וָרֹאשׁ
אחי - כפסוק הנושא, 'צר לי עליך אחי'.
אחי וראש - שנים משמות ילדי בנימין, שקרא על שם אחיו יוסף שנלקח ממנו. וכדרשת חז"ל אחי וראש 'אחי הוא וראשי הוא' (סוטה לו: )
קשר נוסף יש למילים אלו כאן, כיון שמקורם בבני בנימין, שמהם יצא יהונתן. מִשְׁפָּטַי לְבֶן-מֶלֶךְ
על פי תהלים עב א: "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך".
כלומר, דברי אלו מיועדים לבן המלך - יהונתן בן שאול. בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת
כינויו של יהונתן בידי שאול אביו בהקשר לתמיכתו בדוד. קוֹמַת בְּרֹשׁ
תואר כבוד המכוון לענייני בשמים. וכדברי הגמרא במגילה י: "ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר (שמות ל כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור". וכן על פי זה בפיוט מעוז צור 'כרות קומת ברוש'.
פן נוסף לענייננו הוא שמרדכי היה אף הוא משבט בנימין ומצאצאי שאול המלך. צַר לִי עָלֶיךָ.
כלשון הפסוק.
אַלּוּפִי, מְיֻדָּעִי, יְהוֹנָתָן
אלופי ומיודעי על פי תהלים נה יד "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי". מוֹשָׁבְךָ פִּנִּיתָ
שפינה עבורו את מושב המלך שהיה מיועד לו בתור יורש העצר. וִתַּרְתָּ זֵר מֶלֶךְ
זר - כתר. הֲלֹא אִם בְּעֵינֶיךָ קָטָן
שיבוץ משובש עפ"י דברי שמואל הנביא לשאול המלך "הלוא אם קטן אתה בעיניך" (שמואל א' טו יז).
כלומר, גם אם מעשה זה של ויתור על מלכות קטן הוא בעיניך, הרי - דֶּרֶך אֶרֶץ שִׁנִּיתָ
שינית בכך מדרך בני אדם, שלא היו מוותרים על זכותם מלידה. חָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֶךָ
שיבוץ על פי "וחיתה נפשי בגללך" (בראשית יב יג) שאמר אברהם לשרה.
כי כידוע, לא רק זאת שיהונתן תמך במלכות דוד, אלא אף הציל את חייו תוך סיכון עצמו במעשה אבן האזל והחיצים.
אַהֲבָתְךָ אַהֲבַת עוֹלָם
אהבת יהונתן לדוד היא 'אהבת עולם' כדאיתא בפרקי אבות (ה טז) "כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם. איזו היא... ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן". ויעויין בתנא דבי אליהו רבה פרק ו בתחילתו. צְבִי יִשְׂרָאֵל
כינוי מתוך קינת דוד על שאול ויהונתן. וברש"י שם. בְּשׂוּמְךָ לִי כֵּס-מֶלֶךְ
נְתַתַּנִי מְלוֹא עוֹלָם
פשוט. וְכֹל שׁוֹאֵל
וכל מי שרואה התנהגות מופלאה זו, תמה ושואל: שְׁאֵר מִי חוֹפֵף עָלֶיךָ
שאר-רוחו של איזה אדם נח על יהונתן וגורם לו לנהוג בצורה מיוחדת זו?!.
מִדַּת קְדוּמוֹת נִמְלֵאת
דו משמעי.
א. מדה קדומה באופן כללי, דהיינו מדות המיוחסות לדורות העבר. ב. מדת 'קדומות' מסוימות, והיא - רחל זקנתו. עָלְתָה בְּךָ רוּחַ הַמּוֹחֵל
על פי הפסוק בקהלת (י ד) "אם רוח המושל תעלה עליך".
כאן נעשה שימוש בתבנית לשון זו, אך בשינוי למילת 'המוחל', על שם מחילתו על כבודו וזכויותיו עבור דוד. רוּחַ עֹז מֶלֶךְ
מטבע לשון מהפסוק "ועוז מלך משפט אהב" (תהלים צט ד).
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מלכת אנגליה אליזבת הראשונה בנאומה המפורסם לחייליה לפני הקרב נגד הארמדה הספרדית, אמרה: 'לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך'. מֵאַהֲבַת נָשִׁים נִפְלֵאתָ
פואנטת השיר.
לשון הפסוק.
במשמעות שהתנהגותך הפלאית יונקת מאותה ברית הקרבה קדומה בין - לֵאָה וְרָחֵל
וזוהי 'אהבת נשים', אהבת שתי הנשים שהן סבתי וסבתך. קוֹל סָבָתְךָ הוּא קוֹלֶךָ
קולה של זקנתך רחל הוא המוליך ומתווה את דרכך האצילית.
האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
ביאור יקר זה מצאתי בספר 'עטרת שלמה' לרבי שלמה הראשון מבאבוב נכד הדברי חיים מצאנז. ואחר כך ראיתי שעל זו הדרך פירשו בעוד כמה ספרים.
ומסתמך הוא על דברי התרגום חסרי הביאור: "עָקַת לִי עֲלָךְ אֲחִי יְהוֹנָתָן, חֲבִיבַת לִי לַחֲדָא. מַפְרְשָׁא רְחִמְתָּךְ לִי מֵרְחִימַת תַּרְתֵּין נְשִׁין". תרתין נשין - שתי נשים.
אם הכוונה לשיר חמק עבר, אזי שלקחתי פסוק משיר השירים שנאמר בדרך כלל בלי התבוננות, ונתתי לו תאורת במה ממוקדת, על התופעה הפסיכולוגית שבו, החוזרת בחיינו שוב ושוב.
אכן שיר שהוא שכתוב גרידא אין בו טעם, אלא אם כן לקח טקסט שאינו שיר והפך אותו לכזה..
אם הכוונה לשיר חמק עבר, אזי שלקחתי פסוק משיר השירים שנאמר בדרך כלל בלי התבוננות, ונתתי לו תאורת במה ממוקדת, על התופעה הפסיכולוגית שבו, החוזרת בחיינו שוב ושוב.
אכן שיר שהוא שכתוב גרידא אין בו טעם, אלא אם כן לקח טקסט שאינו שיר והפך אותו לכזה..
תקוותי שההסבר מספק.
אוכל לומר על השירים שאני כותב, שכולם ללא יוצא מן הכלל בעלי ערך מוסף.
במבט ראשון, במבט שני ולפעמים... רק אחרי שמבקשים הסבר.
אבל תמיד!
ותודה על ההזדמנות להסביר שירים שלולא השאלה היו נשארים מעומעמים להרבה קוראים.
(מה הוא מקשקש?! - מכירים?)
מחשש איסור 'לא תקפוץ' רק אציין כאן את השיר המיוחד 'למה צחקת'.
לא יכול לומר שהבנתי את כל התוכן הטמון בו העוסק בצחוקו של רבי עקיבא ותגובת חביריו.
אבל היתה שם שורה מפעימת לב ודעת על 'חרוב ושקמה' שאם הבנתי את העומק כיוונו לחורבן והשיקום.
ועל זאת אין לי לומר אלא 'גיוואלדיג!!'
מחשש איסור 'לא תקפוץ' רק אציין כאן את השיר המיוחד 'למה צחקת'.
לא יכול לומר שהבנתי את כל התוכן הטמון בו העוסק בצחוקו של רבי עקיבא ותגובת חביריו.
אבל היתה שם שורה מפעימת לב ודעת על 'חרוב ושקמה' שאם הבנתי את העומק כיוונו לחורבן והשיקום.
ועל זאת אין לי לומר אלא 'גיוואלדיג!!'
תודה על המחמאות ועל ההזדמנות להחיות שיר ששקע בתהום הנשיה.
ראשית, אכן זו היתה הכוונה ב'חרוב ושקמה'.
[חרוב ושקמה הם צמד המופיע במשנה. בבא בתרא כז:] יש לציין שהמילה 'שיקום' היא מילה חדשה שי-קום, כשה'שי' משמש במקום ה'RE' באנגלית Restart, Refresh ("עד 'שקמתי' דבורה" זו ש' השימוש).
ועכשיו להסבר:
השאלה הנשאלת על רבי עקיבא הצוחק היא, ומה בכך שבעתיד תהיה נחמה, הן עתה אנו בשלב האסון המר!
התשובה היא, שהגלות והחורבן הם כמו החרישה, שבמהותה היא פעולת הרס - קריעת והפיכת האדמה.
אבל זו הדרך היחידה לזרוע ולהצמיח.
והרס זה של חרישת השדה - הוא הוא תחילת הצמיחה.
ולכן, משנתקיימה נבואת 'ציון שדה תחרש' - כבר התחילה נבואת 'עוד ישבו...'
וזהו:
הנושאים החמים
הנושאים החמים
, אם לא ילך - אסביר גם אותו
