מידע שימושי טקסט של "אוצרות יהודים"

[ברכות]

האם יש למישהו אפשרות להעלות לכאן את הטקסט של הקלטות הידועות "אוצרות יהודים"? (פריד)
מודה מאד!

 

[כתום וירוק]

של כל השירים?!

 

[good_say]

אולי תצייני איזה שיר ונשתדל לעזור לך.

 

[מאן דאמר]

יש לי שיר אחד אצלי, ועוד כמה אולי אוכל לכתוב מהזכרון....

 

[ברכות]

עדיף לכתחילה את כל השירים של 2 הקלטות.
מה שחשוב לי יותר: "יעקב" ו"שבת קודש".

 

[good_say]

בבית שמוזכרים בו תנאים/אמוראים יש שם אחד שאני לא מצליחה לזהות. אז אני משאירה את כ'אתגר' לבאים אחרי. (זה נשמע משהו כמו "ר' חיצא", הגיוני?)

את השירים הבאים שיש לי אני יעלה בעז"ה מחר בבוקר, יש לי גם את השירים עצמם אם את רוצה (לא את כולם).

שבת קודש​

שבת קודש, שבת קודש,
יהודים מתכוננים לשבת קודש
ששים ושמחים לשבת קודש,
יהודי רוצה להיות קדוש, איי בשבת קודש
רוצה לקבל חלק בראש, איי בשבת קודש

התנאים, אמוראים הנה מה טוב ומה נעים
מבקשים להכין לשבת קודש
בשר ודגים לשבת קודש
עם כל הכוח עם המוח, שבת
ר' חנינא מדליק לכבד שבת
רב דג מולח לכבוד שבת
רב זעירא מדליק אש
ר' ??? כרוב קוצץ
ר' נחמן מביא מים לכבוד שבת
ר' ספרא מנקה ראש של בהמה, הכול לכבוד שבת
הכול מיראה הכול מאהבה, הכול לכבוד שבת

שבת קודש, שבת קודש,
יהודים מתכוננים לשבת קודש
ששים ושמחים לשבת קודש,
יהודי רוצה להיות קדוש, איי בשבת קודש
רוצה לקבל חלק בראש, איי בשבת קודש

אח, איזו זכות, איזו התעלות,
כל יהודי בהתבהלות
טורח למען שבת קודש
מצחצח למען שבת קודש
מה עוד נשאר? הכול נגמר,שבת שבת,
להכין את הנרות, לכבוד שבת
להבריק הרצפות, לכבוד שבת
לרחוץ הילדים לשטוף את הכלים
להשחיז את הסכין לכבוד שבת
העיקר שיצא הקוגל מוצלח הכול לכבוד שבת
בינתיים זוז, זוז מהמטבח הכול לכבוד שבת

אח, איזו זכות, איזו התעלות
כל עקרת בית בהתבהלות
מה עוד לא ניסיתי לשבת קודש
מה עוד לא הכנתי לשבת קודש
מה עוד נשאר? הכול נגמר, שבת שבת
חלה אפתה כבר לכבוד שבת והמשקה קר לכבוד שבת
בעצמה בישלה, בעצמה הכינה
כך למדה מאימה, לכבוד שבת

יהודי רוצה להיות קדוש, איי בשבת קודש

 

[תם]

הטבע:

''רד ידיד אל הגן,
נצא אל השדה.
שם נחשוב מחשבות,
על נפלאות של בורא העולם.

מטפסת נמלה אל קינה,
על גבה עלה כה כבד.
הקיץ הסתיים,
החורף מתקיים,
מהקור יש להתחמם.

ראה מה יפים הפרחים,
מספר העלים כה מושלם.
קיץ וחורף מתחלפים,
כל שנה בדיוק בזמן.

בזמן נגמר היום ובא הלילה,
כמו שעון הולכים הכוכבים.
וסוף של העולם בהרים של קרח לבן,
גם הדוב השבע נרדם.

אדם של עור ועצם,
יציר הבורא הגדול.
ואיש עוד לא הבין,
איך הוא מדבר ורואה וחולם.

מיליונים של תאים מחוברים,
עורקים ורידי גידים ואיברים.
ומי ששכל בו ברור יהיה לו,
זה ה' שברא הכל.

אהה, אני מאמין,
שה' שם בשמים,
רק הוא ברא ועוד בורא
כזה עולם גדול יפה.

אחד היה הוא ויהיה,
בלי עזרה לבד עושה.
כי מי את זאת יוכל לדעת,
איך הוא עושה הכל לבד.

לו הפכו כל הימים לדיו,
וכל גבעול לעט נובע,
השמים לו הפכו פתאום,
ליריעת קלף ללא מידה.
ויכתבו שנים מאה,
לא תהיה אך התחלה,
לגדולתו של היוצר
שבכל יום גדלה יותר.

אתה הלא יודע,
שאין להניע לא רגל או יד.
גם לא ניתן לבלוע,
טיפה אחת מן הכד.

עד שהבורא הרשות יתן
הוא בעצמו יאמר לך "כן".
יאמר הוא "לך!" נלך,
יאמר "עצור!" נעצור,
ובלעדיו כלום לא יעזור.

הבית בו חי יהודי,
המשפחה איתה משתדך,
לא בחירה שלו היא
אלא שכך התברך.

הכל נכתב למעלה ונחתם,
גם כובע ונעל רשומים הם שם.
וכל שנעשה עוד יהיה יפה
כשיגיע הזמן לזה.

קצת קש נפל בדרך,
עלה מן העץ נשר.
נשאתם הרוח הנה
מונחים הם במקום שנגזר.

ובדיוק ברגע הנכון,
ודווקא לא בצעד העליון,
ושום דבר לא סתם מקרה אין בעולם,
ולכל עניין יש עוד עניין.

אהה, אני מאמין
שהבורא מביט מלמעלה,
והוא עצמו הכל מנהיג,
וגם אותנו כאן למטה.

הוא עכשיו עלי משגיח.
ולך הוא מבקש,
תאמין מאד בזה,
ורק אליו תקווה.

אל השמים עף הייתי,
אילו כנפיים רק היו לי.
על קצה הקשת אז עמדתי,
ולעולם שר את שירי.

מי שצריך לישועה
ומאמין בכל ליבו בל תיפול עליו רוחו,
הבורא הוא לצידו.''

התורה והאומות:

''בעזרת ה' נפתח בשיחה,
ונספר על ימי השמחה.
השמחה שורה על פני כולם,
התורה מגיעה לעולם.

בורא העולם הגיבור והנורא,
מחפש חתן לבתו - התורה.
השמחה שורה על פני כולם,
התורה מגיעה לעולם.

אל אומות העולם הוא פונה בשאלה -
מי רוצה את התורה ככלה?
האומות שואלות מה והיכן?
איי, אף אחד אינו מוכן.
ומה היה לבסוף עם התורה?
הבה נספר מה שקרה.


ירד המלאך עם התורה ובא,
הישר לרוסיה, למוסקבה.
לרוסים הוא הראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: חרשו,
אמור רק ...
אומר להם המלאך: "אנכי ה'",
מאחרים אין להתרשם.

אומרים הם לו: לא, תודה,
כנראה, חבר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
שלא כך מנהג העדה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי בגרמניה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.


טס המלאך וחוצה את פולין,
ומגיע לברלין.
לגרמנים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: בסדר, גרייט,
רק אמור וואס דארט שטייט
אומר להם המלאך: לא תרצח,
רצח הוא דבר מופרך.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה מיין הר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לרצוח בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי בצרפת - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.


טס המלאך במעוף זריז,
ומגיע לפריז.
לצרפתים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: סיבופלה,
רק דבר אחד גלה.
אומר להם המלאך דברים ברורים:
שִמרו חיי משפחה טהורים.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, מיסייה, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
שלא כך מנהג העדה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי באנגליה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.


טס המלאך לכיוון הנידון,
ומגיע ללונדון.
לאנגלים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: Thank you, Sir,
רק עוד קצת הסבר חסר.
אומר להם המלאך: "לא תחמוד"
זה דבר שחשוב ללמוד.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, מיסטר, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לחמוד בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי באמריקה - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.


ממשיך המלאך בטיסת המרתון,
ומגיע לוושינגטון.
לאמריקאים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: Thank you, fine,
מה כאן הביזנס, באיזה ליין?
אומר להם המלאך בקול רועם:
קיימו כיבוד אב ואם.

עונים הם לו: לא, תודה,
אומתנו תמיד צעירים כיבדה
מבוגרים נועדו אך ורק כדי
לחגוג את Mother's Day.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי הערבים - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.


טס המלאך במעוף מהיר,
ומגיע לקהיר.
לערבים הוא מראה את התורה,
אולי יאהבו לשמרה.

אומרים הם לו: טוב, מבסוט,
רק צריך לדעת, זה לא פשוט.
אומר להם המלאך: "לא תגנוב",
לגנוב זה דבר לא טוב.

עונים הם לו: לא, תודה,
כנראה, חוואג'ה, שאינך מודע,
שאותנו המסורת לימדה
לחמוד בלי גבול ומידה.

לא-לא-לא, לא, תודה,
אצלנו לא זו העמדה.
אולי אל-יהודים - לך תדע,
יקבלו אותך באהדה.

באמצע הדרך עומד המלאך,
והנה הוא רואה יהודי משולח.
טלית קטן לו ארוכה ורחבה,
התמלא לבו בחדווה.

ליהודי הוא מסר את התורה,
והוא הודה לו וקרא:
רק המתן נא שעה קלה,
אתן לך קבלה.

אין לי זוג יותר מוצלח,
כך חושב לו המלאך.
גם התורה וגם היהודים,
בעולם הם מנודים.

יהודים מאמינים הם בתורה,
ואינם יכולים לעשות כל רע.
על השבת הקדושה שומרים,
ומכבדים את ההורים.

מששמע את זאת המלאך,
חזר למקום שמשם נשלח.
את התורה זיווג, הותיר בעולם,
במקום הטוב מכולם!''

יאקוב:

''במדינת אוז'בקיסטן
בין הרי דיגא'ן בגבול הודו ואפגניסטן ,
שוכן כפר אחד, נידח מבודד, מגיעים אליו
רק במטוס מיוחד,
הלילה דממה, ציוץ לא נשמע,
הכפר וההר אפופים תרדמה,
ואי שם בשדה, מורחק מנודה,
טרקטור קטן בין שבילים מדדה,
יושב על הטרקטור בחור מגודל לנהוג
כך נראה לעולם לא יחדל נקרא הוא
בשם יעקב הזמר מנין הוא איש
לא יודע לומר מפויחות הפנים משומנת היד,
תקלה יש בטרקטור מתקן הוא מיד,
כמוהו אין איש שיודע בכפר
לחלץ את הטרקטור מבוץ ועפר,
בכל האזור איש לא ידע את סודו,
עד כמה רחוק הוא נמצא מעיר מולדתו,
איך אותו הטילה רכבת רוסית לכאן בדרך ניסית,
ועם הטרטקור יוצא הוא יום יום לעבוד קשה ואיום.
נהג הוא לשיר מנגינות ערבות בלילות,
למרחקים הן היו נשמעות ומצלצלות,
צלליות אנשים שם היו מתכנסות,
מקשיבות ואינם תופסות,
מיהו זה הטג'יק המוזר מבטו עליהן לא הוחזר,
כי בלילות תקפו אותו הגעגועים,
לא להרים ולא לטג'יק אם פראים,
מתעגעג היה לביתו להוריו לבית שאולי כבר חרב,
לישיבה שבה נהג לבלות בלימוד בימים ובלילות,

אמר רבא אמר רב פפא ואילו אביי אחרת חושב,
קושייה חדשה הוא מיישב, מביא ראיה והכל מתיישב ,
והמהרש"א רשב"א ריטב"א,
עובר לו הזמן אך הוא לא חש בו רמב"ם רמב"ן רבינו תם,
תענוג עילאי נפלא ומסותם אמר רב הונא סבר המנונא,
שמאי סברא חדשה העלה תקף אותו הלל בשאלה,
עד שבחוץ השחר עלה,

בשבת בבית התה ליד הקומוקם הוא ישב לו, יעקב,
עם החברים על הריצפה,
את הגעגועים הוא לא שכח וזה מאוד כאב לו, יעקב.
ולא הוקל לו אף כמלוא טיפה,
והנה פונה אליו הבעל הבית ראש השבט,יעקב.
נדבר ישר ולעניין,
את ביתי אתן לך היא צעירה ומלבבת, יעקב.
וגם כספית זה עסק מצויין, 30 פרות 20 שוורים,
הרבה בגדים לך אתנה, יעקב.
סכום כסף רב וגם עוד מתנות,
ושומעים זאת הטג'יקים והם צועקים בוא הנה, יעקב.
אין כמוה בין כל הבנות,

יעקב יושב מושפל פנים ואינו אומר דבר,
ומפליג עשרות שנים הרחק הרחק אל העבר,
הוא רואה את אמו מדליקה נרות ובפיה תחינה,
על יענקלה, בורא שמור נא שלא יאבד את האמונה,
יעקב מתרומם ומכריז הוא הזאת יהודי אני לא אוכל לעשות זאת,
התורה עלי אוסרת לקחת אישה שאינה מאמינה בתורה הקדושה,
ישב ראש השבט ועיבד לו תוכנית להכין למחר סעודה המונית,
את יעקב יביאו שלא מרצונו וכך על כורחו הוא יהיה חתנו,
בשעת בין הערביים יעקב יושב לו לבד,
יושב וחושב מבין שהסיכוי כבר אבד,
עוד מעט הם לכאן מגיעים ואותו על כורחו מביאים,
ישקוהו באופיום ובשפע יינות עד שיאבד העשתונות,
מאחורי ההרים אט אט השמש גלשה,
יעקב ממתין אומר הוא ווידוי בלחישה,
אי שם צבוע מרים את קולו, הפסגות ניבטות למולו,
פניהם לשמים אומרות בלא מילים החיים אכן לא קלים,
והנה לפתע הוא שומע הוא קול נגינה,
את הכלה מובילים כבר לשם ברינה,
וכמו משינה הוא פתאום מתנער ומתחיל ללכת מהר,
הוא רק יכנס ויקח מחדרו את חפציו וצרורו,

הולך לאיטו כמו אל מותו מגיע לשער פותח דלתו,
ומביט אל תוך האולם המואר ריח היין באפו כבר בער,
אמר רבא אמר רב פפא אותיות הוא רואה כמו מתוך הגמ'
מדברות וקוראות זועקות במורא מה לך ר' יענקל ברח מהרה,
התזמורת מנגנת הכלה בראש יושבת, יעקב.
וסביבה עשרות זרי פרחים,
ואביה ואמה ביחד עם כל בני השבט, יעקב.
להביא אותך הם כבר הולכים.

ובראש ההר בשעות הליל האפלות והעלומות,
מטפס לו יעקב חרש בעיניים עצומות,
ובשני צידיו שוחות לעומק לטרפן הם שוחרת,
אך יעקב כלל אינו חושש ופניו בגיל מאירות,
דרך התורה אחת היא ובדרך זו אצעד טוב יותר להתרסק כאן וממנה לא לנטות לצד,
אין דבר שיטיל מורא על לב בן ישראל,
רק ילך בדרך התורה וישמור אתו הק-ל.''

יוסף מוקיר שבת:

''שמעו נא מעשה נושן שבגמרא הוא כבר מובא
מספרים אותו באופן קבוע
חי לו יהודי אי שם אישה וילדים שבעה
בשם יוסף מוקיר שבת ידוע

עני ואביון מתחת לכל דמיון
בקתתו העלובה על שפת הים ניצבה

והבקתה הקטנטנה מלוכלכת ומוזנחת
הוא לא בזבז אפילו לירה
עבד קשה יומם וליל
על לחם צר הוא מתקיים
והכסף הוא חסך כל השבוע

האישה הבנים והבנות
לא היו להם כל תלונות
בבית, אמנם, אין דבר
אבל הכל ידעו זאת כבר

שבהגיע יום חמישי
יאמר בשמחה "יקירתי"
"הכיני נא אשתי היקרה
את סלי הקניות מהרה
הנה כל הכסף בידך
קני כל מה שיעלה בדעתך
דגים רק מצויינים,
גדולים, וטריים ושמנים
גם יין טוב ובשר
דבר שלא יחסר
פירות טובים ורעננים
המחירים כלל לא משנים"

והאישה יצאה לקניות
וחזרה עמוסה חבילות טעונות
מיד התחילה בעבודה
וכל הלילה לא ישנה.

ואפתה ובשלה תבשילים טעימים עוגה גדולה
ובשלה ואפתה לרגע לא שקטה

ולשבת הקדושה הביאו אורחים שלושה
הבקתה יפה ומאירה כמו גן עדן מזהירה
ובראש השולחן
ר' יוסף על כסאו מוכן

יושב כמלך בפנים מאירות
בחן וברגש שר זמירות
אשת חיל מי ימצא
כמו השבת אין בנמצא.

"יוסף מוקיר שבת, יוסף מוקיר שבת"...

ושם מעבר לפינה מספר דקות רק הליכה
עמד ארמון גדול וקצת צנוע
וסביבו היתה גינה וגם גדר שם ארוכה
ושער שאף פעם לא פתוח

והאדם ששם ישב מליונר גדול נחשב
ובליבו הרע רק ידע לכל יהודי שנאה
וצורר היהודים זקן מופלג מאד היה
אולי אפילו בן שמונים וכמה
ואשתו עם ילדיו נסעו הרחק באוניה
ואיש כבר לא ידע על מה ולמה

והוא היה קמצן, לא הביט בפני קבצן
כך חי לו לבדו מבלי אנשים לצידו
עברה תקופה קצרה, והוא חלה במחלה חמורה
אל ביתו הביא רופא שגם בכוכבים צופה
וכך הוא מנחש כל מה שיתרחש

והוא אמר כי הוא יודע דבר
שהרכוש שהוא צבר
את כל כולו יירש
ר' יוסף היהודי הרש

הגוי שמע והחווירו פניו
אי, זה כלל לא מצא חן בעיניו
הוא לא המתין עד מחר
ואת כל רכושו הגדול מכר

וקנה תמורתו יהלום,
הגדול ביותר ממש חלום
הוא פרם את מגבעתו
ובתוכה תפר אותו

וכך הלך חסר הדעת על הרים, ירד בקעות
בורח מחברת בני אדם
ומראשו את המגבעת לא להסיר הקפיד מאד
אכן איתה הוא גם ישן

בדרך הוא בה עבר
והגיע לשפת נהר
והגשר שעליו נטוי
היה עבורו פיתוי

וממש באותה שניה כשעל הגשר הוא עלה
החלה רוח סערה נשמעת
גשם זעף פתאום נהיה הרוח בזעם יללה
העיפה מראשו את המגבעת

הרוח אותה חטפה
ואל המים מיד סחפה
והגוי מרוב זעמו
קפץ אחריה בעצמו

והנה הופיע דג יותר מדיי הוא לא בדק
את המגבעת הוא בלע ומשם בשחייה עלה
יחד עם עוד דגים אל רשת הדייגים

השבת כבר התקרבה כשהדג אל החוף הובא
הדייגים מסתובבים, מחפשים אך שום קונה אינם מוצאים
החליטו כי מוצא אחרון יוסף מוקיר שבת הוא הפתרון
אומר ר' יוסף "טוב אבל לאשתי אין כבר כוח, כמה חבל"
אומרת היא "לא נורא, יש לי עוד קדירה"

את הבטן היא פתחה ובקול גדול צרחה
"יהלום יהלום" הרי זה ממש חלום
יהלום יהלום, ר' יוסף מעיף מבט
"יהלום, מממ.. יהלום, אבל זה לא כמו השבת"

אמר על כך יהודי אחד
שבסיפור אין שום חידוש מיוחד
מה שעל השבת מבזבזים
חוזר בתוספת אחוזים''

קרדיט לאתר "חסידיסק" כאן יש עוד....http://www.chasidisk.com/default.asp

להקליד בחיפוש פריד ואז מקבלים את כל השירים של פריד.

 

[א-ירושלמית]

גוד סיי, המילים שחסרות לך הן ר' חיסדא.

ברכות, התכוונת למילים באידיש, או בעברית?

 

[good_say]

...

 

[good_say]

כל נדרי
''באופק שוקעת אט אט החמה
על גלים את קרניה שולחת
בלב ים עומדת ספינת מלחמה
חיילים רוסיים היא לוקחת
רב החובל שם ניצב בראשה
בידו אוחז הוא משקפת
והנה רואה הוא מולו יבשה
ועליה אודסה נזקפת
מינורות נמלאה בוקעת אורה
יהלומים מנצנצת זורחת
ולפתע נשמעת משם קול שירה
מתקופה עתיקה ונשכחת
מזכיר לו השיר זכרונות מגיל רך
משנים של עונג ויופי
לא בטהובן מוצארט לא ואגנר או באך
לשיר סוג שונה של אופי
אחרי הניגון אל עבר העיר
לשם נמשך הוא בלהט
מתיר הוא סירה ובשיט מהיר
רץ על החוף כמו בלי דעת
הוא רץ ברחובות נכנס ויוצא
השירה מתחזקת גוברת
ומקום לעצמו הוא איננו מוצא
את ליבו הנוסטלגיה שוברת
אחרי הניגון הוא יוצא מן העיר
ושם בין בתי החרושת
באמצע שביל צר אפל וזעיר
נעלם הניגון ביבושת
והנה מבחין הוא באישה זקנה
עומדת בצד נאנחת
תחת ידה חבילה קטנטנה
סביב לעיניה מטפחת
אוי אמהל'ה! עזרי לי! הוא פונה בתחינה
שירה נפלאה אני שומע
וליבי כה נמשך אחרי המנגינה
אני חש שאני משתגע
נשמה יהודית היא עונה יש לך
בחיים חסרי תוכן כבר די לה
ולכן היא עכשיו כה חסרת מנוחה
כי ליל יום כיפור הוא הלילה
הוא פורץ בזעקה אוי! יום כיפור הוא הרי...
אני נזכר בימים של פעם
והשיר הנפלא הוא נגון כל נדרי
בפי חי עדיין הטעם
אי! ברוך ה' צהלה האשה
תמיד ובזמן מסייע
את כל החזנים היבסיקציה גירשה
להתפלל כאן אין מי שיודע
הוא מובל אל חצר בין ארבעת כתלים
לחים רטובים הם מבכי
בין הציבור הוא מבחין בקצינים מהוללים
דמעות שוטטות על הלחי
באולם הקטן דולקים הנרות
הובאה לו טלית מאובקת
הוא מפנה לציבור את פניו החיורות
מתחיל הוא לקרוא בשקט
"בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה,
אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"
ומעיניו זולגות הדמעות
זולגות על פניו החיורות
בחוץ שם שוררת עלטה וצינה
הגשים מתחיל כבר לרדת
לשווא הספינה בנמל ממתינה
שולחת אלומת אור מוטרדת
את רב החובל היא מנסה לאתר
גם בין כוכבים היא מרצדת
אך הוא התעלה כבר גבוה יותר
לעולם לא ישוב עוד לרדת
לדמעות הוא מניח בחופש לזרום
ואינו מנסה כלל למנוע
עומד שם גם אבא ירד ממרום
כל נדרי רוצה הוא לשמוע
אך עתה לדבר מי זה יכול
כשכמעט מתפוצץ כבר המוח
מסתובב הוא כמו פורץ במחול
ומתחיל להכריז בכל כח:
יהודים, התדעו ההשגחה נפלאה
מעשים מופלאים היא יוצרת
איך נשמתי במחצית השעה
לפתע הפכה מאושרת
אכן היום הזה יצאתי ממיצר
בליבי אש הקודש יוקדת
חיפשתי ניגון ומצאתי אוצר
את אמונתי האובדת.

גם את השיר הזה וגם את הקודם לקחתי מ"חסידיסק", תם - תודה על המקום!

 

[good_say]

עלה קטן

עומד לו עץ בצידי דרכים
מושיט לצד ענפים רכים
ולפתע עלה קטן נתלש
על הארץ הוא גלש
צדיק עובר שם ומתפלא
ושואל הוא את העלה
אמור נא מדוע ועל מה
הושלכת לאדמה
והעלה לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
הענף לפתע פתאום נרעד
ואותי השליך לעד

ענף, ענף הממונה
אולי תתן לי מענה
מדוע לפתע אתה נרעד
ומשליך העלה לעד
והענף לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
הרוח לפתע פתאום נשבה
והעלה היא סחבה

רוח, רוח הממונה
אולי מענה תתני לי נא
מדוע לפתע פתאום נשבת
ואת העלה סחבת
והרוח לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
המלאך שלי עלי ציווה
ופתחתי בנשיבה

מלאך, מלאך הממונה
אולי תתן לי מענה
על הרוח מדוע תצווה
לנשוב על העלה
והמלאך לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
בורא העולם הגדול והנורא
לעשות זאת לי הורה

בורא העולם שליט עליון
אולי תסביר לי בהגיון
עלה קטן זה מפני מה
הושלך לאדמה
והבורא הוא בכבודו
מסביר לצדיק ברוב חסדו
הרם משם את העלה
ומה שתחתיו גלה
תולעת שוכבת שם קטנטנה
בודדה היא ומסכנה
על העץ ישבה במקומה
ובקושי רב נשמה
להירדם לא עלה בידה
כי השמש בעוז יקדה
וקראה אלי בורא הצל
תן לי גם קצת צל

מיד הוריתי למלאך
את הרוח הוא שלח
היא על הענף נשבה
ואת העלה היא סחבה
לתולעת באדמה
והוא הסתיר לה את החמה
והתולעת הקטנה שקעה לה בשינה

 

[good_say]

לב של אם
ערב יום כיפור
ממתין הציבור
אצל הרב מברדיטשוב בפתח
הראש מורכן
הכסף מוכן
ניתן לממש את המתח
הרבי הבהיר
השנה הוא מזהיר
דמי פדיון מוכרח הוא לקחת
בתוקף ידרוש
רובל לראש
ולא יוותר במלוא מחט
זקן וצעיר
גם ילד זעיר
רובל פדיון לכל נפש
הרבי יכתוב
בספר הטוב
ירחץ הנשמות מן הרפש
אימה וחרדה
הקהילה כה מרודה
המשפחה הן בקושי אוכלת
לתת איך ניתן
סכום כלל לא קטן
כשבבית יש שנים עשר ילד
אך הרבי ציווה
וזאת היא חובה
איש כלל אינו מתווכח
נאנחים, כואבים
ממשכנים ולווים
מביאים והרבי לוקח
ליד השולחן
הרבי מוכן
את הציבור מקבל הוא בנחת
קערה שם הונחה
ומטבעות בתוכה
רשימה לצידה גם מונחת
הדלת נפתחה
שם עומדת בוכה
אישה עניה מיוסרת
באה בדמעות
עם בנה הפעוט
לרבי בכאב מספרת
אלמנה בודדה
קטן הוא עוד בנה
אך לרגע אותו לא שוכחת
החיים כה קשים
אין לה לשים
רק רובל אחד לשניהם יחד
אוי, אימה וחרדה
האישה נרעדה
אך הרבי מתעלם מהצער
צריך עוד אחד
הוא אומר בקול חד
עוד מעט ואסגור את השער
היא רצה ברחובות
מבקשת לבכות
כל אחד משתדל לסייע
אך מכמה אגורות
רובל לפרוט
זה דבר שקשה לבצע
עמוסות הדרכים
לבית הכנסת הולכים
היא רצה מהר מבוהלת
עם בנה הפעוט
אל הרב בדמעות
לבל ייסגר עוד הדלת
הלילה קרב
אך הרב מסרב
לקום ממקומו אל הדלת
הרבנית מתחננת
הארוחה מצטננת
התענית עוד מעט כבר מתחלת
הדלת נפתחה שם עומדת בוכה
האישה והתינוק בידיה
אוי, יאמין לי הרב
חיפשתי זמן כה רב
לא עלה בידי עוד מטבע
עונה הרבי עזות
לא אסכים לזאת
ארשום רק אותך אני מציע
ילדך הן בוכה
אין מה לפחד
גם אם ברשימה לא יופיע
אוי, אימה וחרדה
האישה נרעדה
אך עם הגזירה לא השלימה
אוי, רבי יללה
האם לא יחוש לב של אמא
ישמע נא רבי
מה עלה בליבי
את הרובל בידו אני נותנת
את בני נא יכתוב
עבורי זה כר טוב
בעצמי אני לא מתעניינת
הרבי קופץ
הלא בזאת הוא חפץ
המתין רק למילים כגון אלה
אוי, ה' אנא שמע
לחשוב אין עוד מה
זה עתה ראית דבר פלא
איך אם עלובה על עצמה לא חשבה
מסרה למען בנה את חייה
עם ישראל הוא בנך
מבקש אני ממך
רחם נא כמו אם על בניה

היכן הצדיק
עומד הרב מסאסוב ליד עגלת הילד
עברתי בדרך לתפילה
והנה שמעתי יללה
אני ניגש ופתאם נפגש בתינוק בעריסה
הוא שקע בתרדמה
ואמו אמרה אז לעצמה
חבל חכות רק לכמה דקות
אלך קול נדרי אשמע
באולם כבר כולם
מחכים להתחלת המניין
רק הרב לא קרב כלל עדיין אל הבניין
השמש כבר שקעה
בלבבות חרדה מעיקה
כל העיניים ברטט דומעות
ביית הכנסת כבר תפוסים כל המקומות
בשעה שכזו לא חסר שום איש באולם
רק הרב, הרב נעלם

עומד הרב מסאסוב ליד מיטת הילד
מוחה הצדיק דמעה קטנטנה
את העריסה הוא מניע אנה ואנה
הס ילד, שן חמודי
תערב עליך השנה
בבית הכנסת עומדת אימך
לה' מתפללת היא ובוכה
שישמור אותך ילדי
וכל יהודי
ויוציאנו מעמק הבכא
באולם כבר כולם
דואגים מהשעה שהתאחרה
מי ידע, מי ידע
הצדיק מה איתו קרה
לאן הוא נעלם
זה עדיין לא קרה מעולם
העיניים השמימה מביטות בחרדה
הצדיק, הצדיק, היכן הוא מי ידע
בשמים מרחף לו ענן צחור
אולי הוא מסתתר מאחור

עומד הרב מסאסוב לי עגלת הילד
ראה ילדי ענן צחור
מלאכים מסתתרים בו מאחור
והם צוהלים ומסתכלים בשנינו דרך החור
ראה איך השעה התארחה
וכל העולם ממתין ביראה
נאלץ לחכות שתפסיק לבכות
ואלך כל נדרי אקרא
הצדיק פתח בהליכה
אך התינוק שוב חזר ובכה
אל תבכה, אל תבכה, לא אשאיר אותך כאן לבדך
הצדיק אל השמים פונה
ובזעקה ובקול רם קורא
איך אפשר להשאיר ילד קט כך בוכה
ה' שמע את בני עמך הנדכה
נעזב והושלך כהפקר הוא נחשב
הבא לו את המשיח עכשיו

עקיבא
מחוץ לעיר שם על הדשא הצאן בשלווה רועות
ועקיבא הרועה שם לה' יתפלל בדמעות
עני מרוד הוא ועדיין לא למד מעוד תורת הוא
מרחוק רואה הוא הנה צועדת בת אדניו העשיר מאוד
והאדון הסכמה לא נתן שהרועה יהיה לו לחתן
והנערה טובה וברה ובליבו כאב לא קטן
והבורא לתפילתו נשמע, הוא מוצא חן בעיני העלמה
הם נישאים והכול יודעים והאב לא יודע מאומה
בא החורף והימים כבר מתחילים להיות קרים
וברפת על התבן, בני הזוג מתגוררים
אין מה ללבוש, אין מה לאכול, ידיים רגליים קרות
ואצל אביה, שם בבית, זהב וכסף על הקירות
ובינתיים תינוק נולד ומיד מקור הוא נרעד
ולעקיבא אין אלטרנטיבה, הוא עובד קשה ומרוויח מעט
קוראת לו אישתו במורא, עזוב כל זאת מהרה
אנא עקיבא לדברי הקשיבה סע נא ללמוד תורה

מחוץ לעיר שם מעיין יש המים בשלווה בו עוברים
טיפה נוטפת, טיפה נוטפת ובאבן יוצרות הן חורים
אם המים שרכים הם מחוררים בם אבן קשה
מביט עקיבא וחושב ובליבו מנקרת תחושה
מן המים שכה רכים אבנים קשות שוחקים
ליבי הרך אם רק יטרח בוודאי יבין דברי תורה עמוקים
ועקיבא אמר ועשה ויצא לדרך קשה
בישיבה הכי טובה ישב ללמוד את התורה הקשה

עוברות שנים כך, ועקיבא באור התורה מתבשם
ושמו עתה ר' עקיבא בכל הארץ מתפרסם
וכך לומד הוא ר' עקיבא במשך תריסר שנים
ותלמידים שנים עשר אלף מסורים הם ונאמנים
ר' עקיבא בליבו אז גמר לשוב לביתו הוא אמר
הוא מגיע, בחלון מופיע וליבו מכאב נשבר
בני ביתו עניים מרודים, בסחבות לבושים הילדים
ואשתו בתוך ביתו לזרים מכבסת בגדים
ולפתע הוא שומע את קולו של השכן
את אשתו מנסה לשכנע שלחיות כך, הן לא יתכן
בעלך הוא עם הארץ שאותך לבד כך השאיר
תריסר שנים הן מאז עברו כבר ועדיין לא שב אל העיר
ואשתו בשלווה עונה, אני מאושרת כי לומד הוא תורה
ה' יעזור שהוא לא יחזור וילמד עוד 12 שנה
ר' עקיבא בחוץ שם ישב, שמע את הדברים וחשב
לישיבה האהובה ללמוד תורה הוא שב

ר' עקיבא כך הוסיף עוד תריסר שנים של לימודים
ראש ישיבה הוא נעשה כבר לכ"ד אלפי תלמידים
וחוזר הוא לעירו אז והשמחה היא כה גדולה
כל העיר את פניו מקבלת ברעש ובהמולה
וסביבו משני הצדדים, תלמידי חכמים מכובדים
התנאים והעילויים, לבושים במיטב הבגדים
והכול שרים ושמחים, כמלך אותו מוליכים
השמשים ליד חשים, להתקרב הם לא מניחים

ומאחור שם, מחוץ לרעש, אשת ר' עקיבא ניצבה
בסחבות, כך לבושה היא, נראית כה עלובה
ושכנתה אז קוראת אליה, ללכת כך לא נאה
והיא עונה לה לצדיק כמוהו לא חשוב כלל המראה
ורעיון במוחה עלה ובליבה גמלה
לצאת לשאול בתוך הנחשול הכין נמצא בעלה
מהקהל היא התעלמה ועלתה אל הבמה
ובעלה לפניה נגלה ושיניה נוקשות מאימה
והנה, רואה היא את פניו, והוא מחייך אליה בחיבה
על פניה נפלה נרעשת, לפניו על הרצפה
והשמש אז נחפז אליה, לסלקה משם הוא ניגש
ר' עקיבא אותו הרגיע והכריז בקול נרגש
שמעו נא דבר נפלא, זכרו לעד אמת גדולה
שהתורה היקרה, שלי ושלכן היא שלה
היא המתינה עד הלום, בייסורים רקמה חלום
אודך כפליים אבי בשמיים שהחזרתני אליה בשלום

ושמועה אל חותנו הגיע שבעיר נמצא תנא
אליו הגיע על חתנו לפניו תינה
ור' עקיבא אז סיפר לו שהוא עצמו הוא החתן
זה לזה הם מחלו אז והתרפקו בחיבוק איתן
ומעיניו, החותן העשיר, דמעות חמות השיר
חצי הונו לחתנו, לביתו הוא כתב והשאיר
ועטרת זהב מזהירה, ירושלים עליהם צירה
נתן התנא לאשתו הנאמנה, גמול לאהבת התורה

 

[good_say]

בגלל שאת רוב השירים אני שומעת ותוך כדי כותבת, ישנם מילים שאני לא מבינה.
בשיר הזה בבית אחד לפני אחרון יש סימני שאלה במקום 2 מילים. מי שיודע אותם, בבקשה שישלים.

הגנרל
יום של אורה, המלחמה כבר נגמרה
ברלין שוחררה, הובסה כבר גרמניה
הצבא צועד כאן בלי מורא
הזמרים מזמרים, בעיר טנקים דוהרים
בבכי של שמחה לוחצים הידיים זה לזה אנשים זרים

מסיבה יש באולם מתאספים שם כבר כולם
ויושבים הם שם יחד, מנהיגים מכל העולם
מאמריקה – גנראל
ומרוסיה – רמטכ"ל
מצרפת – איש ממשל
ומאנגליה – אדמירל

לא רחוק מהנשיא תחת מבטי השיא
במקום מכובד ביציע יושב שם גנרל רוסי
הגיבור מברלין, ומשחררי פולין
קולות של כבוד באוזניו הוא שומע ואת עיניו מעלים
הוא רואה שם חיזיון פסל של נפוליון
שם עומד הוא ללא ניע סמל הוא לכיליון
מאימתו כל העולם, את נשימתו בלם
נותר ממנו רק גוש אבן, וכל הכבוד נעלם
הגנרל מהרהר גם ממני לא יישאר
יביאו פרחים, תנגן התזמורת, יניפו לפיד בוער
אי מי יאמר דבר מה וחבר יזיל דמעה
רק יעברו שנה או שנתיים ולא יזכרו מאומה
מה שווים הם הפרחים, שמן העולם הולכים
החיים כה טפשיים הם אין אושר ואין ערכים
מה לאדם כבוד שווה כשהוא כבר דבר עובר
הוא קורע את המדליות, הן נופלות על שטיח עבה

והנה הוא רואה בתים בעמק נאה
וביניהם הוא רואה את בית אבא
ואת קול אמו מזהה
ליל שבת, מנוחה, בחוץ כבר חשיכה
אך הבית בפנים מלא אור ועונג והלב מלא שמחה
ואמו עם הנרות, ופניה מאירות
ועם אבא אל בית הכנסת הוא צועד בפסיעות מהירות
כמה יפה זה היה, כה נפלאה החוויה
וכל חייו עד היום הוא לא נהנה כך פעם שנייה

ונזכר המצביא בלילה שקט אביבי
בדחילו ורחימו לחדרו של הרבי אבא אותו הביא
הצדיק קורא לו בשם, ממבט עיניו מתרשם
ואמר לאביו בנך עוד יגדל לצדיק אי"ה
אמא אז כה צהלה, מי זקוק לכסף ותהילה
הן צדיק בשני העולמות הוא זוכה לאושר נפלא
כסף לו גם תהילה רבה, אבל לא זו הסיבה
את כל חייו בשמחה ייתן הוא כדי זכות לעולם הבא
והנה רואה עצמו, הוא ניצב ליד מיטת אמו
וקודם שהיא נרדמה אז לנצח כך היא דברה עמו
אל תיפול רוחך על שאני עוזבת אותך
כי בך אשאר לעד ונצח אלך עמך בדרכך
ולא אחת בשעת הקרב או בשכיבה במארב
את דמותה לפניו ראה הוא נוסך בליבו אומץ רב
זמן לא היה להרהורים איך שדברים כאלו קורים
והרי שנים רבות כבר שהיא איננה בחיים

הנגנים פצחו בטון, בראש מנגן הואריטון
אכן מעתה מלחמה לא תהיה עוד, הן כך נאמר בעיתון
??????? ??????? רוטן לעצמו בקול גס
הרי זו בדיחה האויב של אתמול היום לידיד מחופש
הגנרלים מן האולם, לעברו פונים כולם
כבוד יתנו לו ומדליות מוכן גם ניצב הצלם
אל היציע עומד ריקן, רק לפני רגע היה הוא כאן
המדליות זרוקות על הארץ וניכר שהוא, הוא שזרקן

עבר זמן לא רב, הכול כבר מאחוריו
ביבשת אחרת, במדינה שבצד מערב
יהודי יושב לו כאן,
ומספר תהילים ממלמל הוא מזמורים בראש מורכן
איש לא ידע את זהותו, הוא מחייך כששואלים אותו
ומעיניו דמעות נושרות לו על הספר אשר בידו
מכריז הוא אין להתרשם, מגנרל מפורסם בעל שם
עדיף עשרות מונים ממנו טירון פשוט בצבא ה'

 

[הגיון]

האם יש גם ביידיש?

 

[good_say]

לגבי אידיש אני יכולה לחפש, אם אני אמצא אני בעז"ה יעלה אותם.
וזהו להיום. את השאר שיש לי אני אעלה אי"ה במוצ"ש.

עוד שעה
בבית קט שם לבדו יושב ר' אליעזר
יהלומים לו בידו מהם מכין הוא נזר
למי הנזר היפה שאין בו כל בקיע
עבור המלך המשיח בקרוב יגיע
איזה יוקר אור הבוקר עוד מעט מפציע
עוד שנה עוד שנה והוא כבר מגיע

בבית קט שם לבדו יושב לו שם ר' נטרא (?)
חוט ומחט בידו והוא תופר קפוטה
למי הבגד היפה שאין בו כל בקיע
עבור המלך המשיח בקרוב יגיע
איזה יוקר אור הבוקר עוד מעט מפציע
עוד שבוע עוד שבוע והוא כבר מגיע

בבית קט שם לבדו יושב ר' אליהו
הנה בצק לו בידו והן מכין עוגה הוא
למי עודה כל כך יפה שאין בה כל בקיע
עבור המלך המשיח בקרוב יגיע
איזה יוקר אור הבוקר עוד מעט מפציע
רק עוד יום והוא כבר מגיע

בבית קט שם לבדו יושב בחור שמו פרץ
ספר יש לו והוא לומד במרץ
הנה זה משיח בא נחמה יביא הוא לנו
ואנחנו גם נביא לו מתנות כולנו
איזה יוקר אור הבוקר עוד מעט מפציע
עוד שעה, עוד שעה והוא כבר מגיע

נזר, קפוטה, עוגה והתורה, כל אחד מכין משהו מתנה לכבוד המלך המשיח

איזה יוקר אור הבוקר עוד מעט מפציע
עוד שעה עוד שעה הנה הוא כבר מגיע

 

[הגיון]

כנראה ר' נאטע

 

[good_say]

יש עוד שירים שאין לי אותם. אם יש מישהו שיש לו את זה ויעלה את זה לכאן אני יכולה לכתוב את זה תוך כדי שמיעה.
לגבי השיר האחרון שהבאתי "רכבת פרונזאית" היו כמה מילים שלא הבנתי וכן מוזכר שם ערים באירופה, יכול להיות שיש שם שגיאות. אם כן ויש אחד שיודע מה המילים הנכונות, בבקשה תתקנו או תוסיפו לי.

תחיית המתים
אני מאמין באמונה שלמה, אמת
שהבורא שלמעלה, אמת
הוא ימלא כל התקוות ולמתים ייתן כוחות
ופתאום ייצאו לחיות, אמת
לא יבינה שום אדם איך כל המתים כולם
שוב יהיו בשר ודם, אמת
הר הזיתים אז יפתח, אמת
ומתוכו יעלו המתים, אמת
כל אחד עם פניו ועם כל סימניו בדיוק כמו כשעזב, אמת,
גם עם כל חסרונותיו שליווהו כל ימיו
ובדיוק בגיל שנותיו, אמת

והאמא של הילדים תראה את להם הסבים,
את הסבא ואת הסבתא, אמת
את הסבא וגם הסבתא אותם הכירו כבר מגן העדן
ושמותיהם ידעו גם כן, אמת
זהו חיים וזה ניסן מכירים הם את כולם
שכן בכל ברית הם היו שם, אמת
זאת היא מלכה וזוהי חנה זהו שלמה וזו שושנה
הם לא הפסידו אף חופה, אמת

מחילות באדמה ה' יברא, אמת
מתחת גרמניה ופולניה, אמת
מכל חור הוא יוציאם, את הקדושים מקבריהם
ומיד גם ירפאם, אמת
יקומו כל הרבבות, יעלו ביחד זכרונות
וזה על זה ירצו לבכות, אמת
בדמעות מרוב שמחה, גדולה תהיה המהומה
וצעקה בכל פינה, אמת
הנה אבא והנה אמא
הנה יצחק ונחמה
הם נספו כולם ביחד, אמת
נפגוש את הנביאים, התנאים ואמוראים
הראשונים והאחרונים, אמת
הגאונים והצדיקים, הבעש"ט והתלמידים
אנשי מעשה וחסידים, אמת

ברית במוסקבה
הלילה הגיע, היום כבר יצא
ברחובותיה של מוסקבה הפחד נמצא
בכל השערים חיילים ניצבים ושומרים אין יוצא ואין בא
בבתים, שם מורד במלכות מחפשים שמא שם הוא נחבא
המוהל ר' בצלאל יושב ממתין, החשמל כבר כבוי, הבריחים מוסתים
הילדים הם שותקים, הם יודעים שהחיילים לא טובות מבשרים
רק חוטפים הם אבות מילדים ואתם לעולם לא מחזירים

והנה נשמעים כבר קולות בחצר
הם עולים אל הבית מבלי להיעצר
הם דופקים, הוא פותח הדלת והם מתחילים לחפש במסדרון
עד שמוצאים תיבה קטנטנה מאחורי הארון
הנה מצאנו, מכריז המפקד, הרם את ידיך, היכון להיעקד
התיבה שם מונחת, פתוחה היא והחיילים מביטים בשמחה
חתיכת צמר גפן, מספרים וסכין קטנטנה בתוכה

מכונית משוריינת טסה בדרכים
ר' בצלאל יושב בה מתוודה בקול בוכים
שתי הידיים קשורות מאחור, מטפחת עבה על פניו
והמכונית היא נוסעת, צופרת כאילו נושאת היא גנב
המכונית נעצרת, ואותו הם לוקחים,
במעלה המדרגות הם אותו מוליכים
משחררים את ידיו מגלים את פניו ומראה מתגלה לעיניו
מימין מזוזה, וממול תמונה של הבעל שם לפניו
על השולחן מנורה דולקים בה נרות
יהודי מזוקן, פניו הדורות, שלום עליכם אומר היהודי ומביט במוהל בשמחה
אל נא תירא, הירגע והקשב לדברי במנוחה
אני שימשתי כרב פה בעיר, על זאת לי הגיע סוף מר ומהיר
עזר לי ה' במפלגה המקומית בני התמנה למזכיר
והסתיר אותי כאן בביתו, מאחור במחבוא שבקיר
וכשכלתי בן זכר ילדה, אמרתי מיד, אינני רוצה לידע
אני לא אגע בו ולא אחבקהו וגם לא אביט בו תחילה
עד שיביאו מוהל ירא שמים לערך ברית מילה
אילו באת בעצמך היה חשד מתעורר
והיטב אתה יודע למה זה גורר
קח התיבה והכן הכלים שיהיה בשעה טובה
אני אהיה הסנדק, ההורים, הביאו הילד, ברוך הבא

המוהל את הילד מל בחדווה
והסב אז אימצו אל ליבו באהבה
וקרא ריבונו של עולם, פדיון שבויים מצווה לא פשוטה
הרי תינוק שנשבה הוא לפדותו לא אוכל, אנא פדהו אתה
המכונית המשוריינת נוסעת בחזרה,
ר' בצלאל יושב בה ועל פניו זהרה
מסביבו מונחות חבילות מתנות שניתנו לו עבור המשפחה
ברכב נהג שם אדם שפניו מכוסות מסיכה
את ר' בצלאל הוא הוביל אל ביתו
את החבילות הוא עזר לו להעלות לדירתו
הוא הודה ואמר הכאבתי לך, אל תשמור לי טינה בגלל ילדי
כי כאשר הסב יהודי, והאב יהודי גם הנכד יהיה יהודי
את חיי הן הכנסתי היום בסכנה
ועשיתי את זאת רק בגלל האמונה
שיש בורא לעולם ששומר על כולנו ומשגיח באופן בלעדי
וכאשר הסב יהודי והאב יהודי גם הנכד יהיה יהודי

אני
ר' אהרון הגדול מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו
קול נקישות לפתע נחת על החלון בביתו
הוא מרים את ראשו מהספר קלות ואומר בקול לחשני
מי זה דופק בשעת לילה שכזאת, ומישהו עונה לו: אני
ר' אהרון חוזר ומשפיל את עיניו מביט הוא בספר המונח לפניו
ומפליג לו הרחק אל העולם האין סוף התמים, הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

ושוב קול נקישות שם נחת על החלון בביתו
ושוב ר' אהרון מתעורר באחת ממחשבותיו ומדבקותו,
שוב הוא מרים את ראשו ומפטיר כלעצמו בקול לחשני
בשעה שכזו נקישות מי ממטיר ומישהו עונה לו אני.
ר' אהרון חוזר ומשפיל את פניו בספר לפניו הוא נועץ את עיניו
ומפליג לו הרחק לעולם האין סוף התמים הזוהר
הוא נמצא בעולם משלו לא ישן אך גם לא ער

לילה חשוך שורר שם בחוץ מאחד החלונות אור יוצא
מישהו עומד וממתין שם לחוץ, ר' אהרון להכניסו אינו רוצה.
ר' אהרן שואל שוב ושוב מי נוקש, שוב ושוב עונה הוא אני
אך ר' אהרון לא לענות מתעקש ואינו מעיף מבט שני
מדוע הוא נוהג כך כה קשה לקלוט
הרי בחסד עוסק הוא ימים ולילות
והחזיר בתשבה כב אל צור מחצבתם כבר רבבות נשמות
מדוע יניח ליהודי כך בלילה לחכות

לפתע קם ר' אהרון ממקומו אל החלון הקולני
מי שם נוקש הוא שואל כלתומו ומישהו עונה לו אני
מי זה אני ר' אהרון דורש
ועליו את שמו לפרש
את אצל המגיד למדנו יחדיו בעבר
על ספסל אחד ישבנו לא מכבר
אני חוזר מהמגיד עכשיו אל ביתי
ולבקר בביתך אז עלה בדעתי
למען תברכני ותאחל הצלחה ויושר אמיתי
לפני שאשוב בשלום אל עירי אל ביתי

ור' אהרון אליו בקול שקט מדבר
התחשוב שאתה כבר מוכן
אתה חוזר לבית כך אתה מספר
אבל עדיין לא עמדת במבחן
אני שואל מי דופק אתה עונה לי אני
אמור האם כך עונים?
האם על עצמך לומר כך הגיוני
וכי כך המגיד לימד
הן למדנו שאין שום אני בעולם
רק אנוכי אחד יש מעל כולם
ומי שרואה את עצמו כ'אני'
בעל ערך מיוחד אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת

מבעד לחלון נשמעה אנחה
אכן ר' אהרון צדקת בדברך
אצל המגיד עדיין דבר לא למדתי דבר עד עכשיו
והוא חזר אל עקבותיו ואל המגיד הוא שב
רכבת פרונזאית
נעצרת לה רכבת להפסקה ארעית
והנה מולה ניצבת רכבת פרונזאית
פנים שמחות, פיות מחייכים אלי בגילה
יהודים ויהודיות בלי הגבלה

מקעלץ, מטורנא מבענדין
מלודג', מקראקא ראדזמין
מפינסק, מגרודנא מנובהרודוק
מגליציה, מווהלין ??????
מלובלין ומלומז'ה ומביאליסטוק

ילדה בצד עומדת
נותרה לבד בודדת
נעצרת היא ליד קרון אחד
ושם על יד הדלת ביהודי היא מסתכלת
בפניו רואים משהו מיוחד
אנטשולדינג, ביטא, מנין? מליטא,
ושמכם? נטע. טאטע

והכול ממהרים בצוותא
אבא, אמא, סבא סבתא
אל הרכבת מפרונזא בריצה
הקשיבו מה שכאן קרה
שמעו סיפור שכאן ארע
ילדה קטנה את אבא כאן מצאה

קמים מן המקומות מן הקרונות משתחררים
מחלצים קצת עצמות ואת הגב גם מיישרים
יוצאים ומבקרים ברכבת השנייה
עוברים בין הדלתות ושואלים בציפייה

אולי יש מישהו מבענדין, מלודג', מקעלץ מראדזימין
אולי גם מישהו מנובהרדוק
אולי אחד מקטוביץ, מרישא, מסוסנוביץ
מפחרובנא ומביאלוסטוק

אישה חבושות ידיה
צעיף לה לפניה
נעצרת היא ליד קרון אחד
ביהודי היא מתבוננת
נשען על משענת ביניהם חולף מבט חודר אחד
??????????????????????????????
מנין? מפמושא. יעקב, דבושא. אוי ריבונו של עולם

ורצים כולם בצוותא
אחים, הורים, סבא, סבתא
סביב הרכבת התקהלו
הקשיבו מה שכאן ארע
שמעו סיפור שכאן קרה
אישה ובעל זה את זה גילו

ואני בין העומדים מביט לכל הצדדים
רבים מהיהודים נראים לי מוכרים
לכמה פנים עם טעם שנראה לי כה מוכר
ראיתי אותם אי פעם אבל מתי איני נזכר
אולי עוד מלפני שנים, מוכרים אלו הפנים
עוד מלפני ימי הזעם הנורא
ואולי בתוך המלחמה, באותם רגעי אימה
ואולי עכשיו בדרך חזרה
איני זוכר, איני יודע
ליבי כה מתגעגע
משווע ושואף למעט שמחה
מבלי לחשוב פעמיים
תופס אני בידיים יהודי אחד ושואל במבוכה
מנין אתם? מלידא, ושמכם? וידר
אוי, בורדער, אחי היקר
אל ליבי אני מחבקהו
מביט בי במבט משונה הוא
אין לי אחים אומר הוא בקול חד
עונה אני, זה לא נוגע
כל יהודי לך אח ורע
לכולנו בשמים אב אחד.

 

[good_say]

מה שצלחתי למצוא באידיש: קרדיט לאתר "חסידיסק"

"דער גענעראל"
''א גליקלאכן נאכט , זיך געענדיקט די לעצטע שלאך.
ברלין איז באפרייט, צוקלאפט איז דער שונא, אין שטאט איז א נייע מאך.
ראקעט'ן מוזיק, פארען טאנקען אהין און צוריק,
גאר פרעמדע מענטשן דריקן די הענט זיך און וויינען אש פון גליק.
אין דעם קעניגליכן זאל קומט יעצט פאר א גרויסן באל,
עס פארבריינגן דארט צוזאמען גרויסע פירער פון איבעראל.
אמריקאנער גענעראל, מיט א רוסישן מארשאל.
א פרנצויזישער מיניסטר, מיט אן ענגלישן אדמירל.

און הויך אופן זאל אונטער בליקן פון איבעראל,
אין שענסטן באלקאן עס זיצט דארט אין איינזאם א רוסישער גענעראל.
דער העלד פון בערלין, דער באפרייער פון פראג און ווין.
ער הערט פון דעם זאל געשרייען פון כבוד און גיבט נישט קיין בליק אהין.
א סטאטוער קוקט ער אן, פון דעם גרויסען נאפאליאן.
א שטיק שטיין מיט קאלטע אויגען, קען נישט רעדן און קען גארנישט טאן.
ער איז א מאל געווען א העלד, האט מיט עם געראשט די וועלט.
פון די העלד וואס איז געבליבען? א שטיק שטיין ערגעץ אין מיטן פעלד.

דער גענעראל גיט א קלער, אויך פון מיר וועט נישט בלייבען מער.
ס'וועט שפילן מוזיק, מען וועט טראגן בלומען, מארשירן וועט מיליטער.
רעדן וועט ווער, ס'וועט פאלן א פריינד'ס א טרער,
און עס וועט דורך גיין א צווי דריי יארן מ'וועט נישט געדענקען מער.
וואס טויגט בלומען מיט מוזיק, ווען פארלאשן איז דער בליק.
נאריש איז די גאנצע לעבן, און נישט דא דא קיין אמת'ער גליק.
וואס איז דען דער כבוד ווערד, אז נישט מ'זעט און נישט מ'הערט.
זיין האנט רייסען די מעדאלן, און זיי פאלן אראפ אויף דער ערד.

און מיט א מאל זעט ער הייז'לך טיף אין טאל,
און ער דערקענט דעם טאטע'נס הייזל און הערט דעם מאמע'ס קול.
ס'איז פרייטיג צו נאכט אין דרויסען איז פינסטער שווארץ.
אין הויז איז דאך ליכטיג א פארגעניגן פול איז מיט פרייד די הארץ.
ביי די ברענענדיגע ליכט, די מאמעס גליקלאכער געזיך,
ווען דער טאטע ביי א הענטל האט עם אין שוהל'כל אוועקגעפירט
ווי געשמאק איז דאן געווען, יענער דאווענען מיט א ברען .
די שענסטע צייט וואס אין זיין לעבן האט ער ביים קליין שוהל'כל געזען.

ער זיצט און ער טראכט, ער דערמאנט זיך א שיינע נאכט.
צום הייליגען רבי'ן האט עם דער טאטע אין צימר אריין געבראכט.
אונטער ברעם האט דער רבי געקוקט אויף עם.
דעם טאטע'ן געזאגט 'דיין זון וועט אויס וואקסען א צדיק אם ירצה ה''.


און די מאמע גייט און קוועלט,
ווער דארף כבוד ווער דארף געלט, אז מ'וואקסט שוין אויס א צדיק האט מען די וועלט און סיי יענעם וועלט.
ער האט כבוד, ער האט געלט, און האט קיין גליק נישט אויף די וועלט.
ער וואלט זיין לעבען אויפגעגעבן ער זאל וויסן וואס הייסט יענער וועלט.

און פלוצלונג ער זעט, ווי ער שטייט ביי זיין מאמעס בעט.
און איידער אויף אייביג זיס איינגעשלאפן האט זי צו עם גערעדט.
'האב נישט קיין שרעק, אז איך גיי פון דיר קינד אוועק.
איך וועל צו דיר קומען און וועל דיר היטן, גיין מיט דיר אין דיין וועג'.
און נישט איין מאל ביי דער נאכט, איז זי געווען מיט עם אין שלאך, און נישט איין מאל עם געמיטערט און צום לעבן צוריק געבראכט.

נישט געווען ביי עם א קלער ווי דער מאמע קומט אהער אז ער ווייסט עס אויף זיכער אז עס איז פיל יארן אז זי לעבט נישט מער
א וולץ פאנגט זיך אן, שפילט א סולו דער באריטאן
עס וועט שוין מער נישט זיין קיין מלחמה א נייע צייט קומט אן.

און דער קאנטראבאס רופט זיך אונטער א שפאס
אלע זיי רעדן שיין וועגען שלום, הארצ'ן איז פול מיט האס.
גענעראלן פון דעם זאל שפאנען צו דעם גענעראל.
מען וועט טרינקען פאר זיין כבוד מ'וועט אנטאן עם א מעדאל.
דער באלקאן איז אבער לער, קיינער ווייסט נישט וואו איז ער,
אויפן ערד ליגן צוווארפן די מעדאלען אין גארנישט מער.

א דורך איז א צייט.
איבער ים'ען דארט ערגעץ ווייט.
אין יידישער צענטער אין קליינעם שוהל'כל אין ווינקעל פון מערב זייט.
א פרוש זיצט דארט, הויך די שטערן און לאנג די בארד.
ער דריקט צו צום הארץ דעם קליינעם תהילים, און מורמולט שטיל פון דארט .
קיינער ווייסט נישט ווער איז ער.
ווען מען פרעגט עם שמייכלט ער.
און פון זיינע אויגן פאלן גרויסע טרערן א טרער נאך א טרער
און ער זאגט אז אוך און וויי
זיין א גענעראל ביי זיי,
בעסער זיין א פשוט'ער זעלנער אין דער אויבערשט'נס ארמיי

"הטבע - די נאטור"
''קום מיין פריינט אין גארטן
לאמיר ארויס אויפן פעלד
און באטראכטן דארטן
די גרויסקייט פון באשעפער פון דער וועלט
קריכט א מוראשקע צו זיך אין שטעטל
און עס טרואגט אויף זיך א שווערע בלעטל
דער זומער גייט אוועק, עס קומען קאלטע טעג
מען דארף זיין ווארעם צוגעדעקט

זע די שיינע בלומען
די בלעטעלעך פונקטליך אין צאל
זומער ווינטער קומען
אלע יאר פונקט אין צייט אלעמאל
פונקטליך קומט די נאכט און טאג נעמט ווערן
און פונקטליך דרייען זיך ארום די שטערן
און ווו די וועלט איז ווייס
אויף די בערג פון אייז
דער ווייסער בער קריגט אויך זיין שפייז

א מענטש פון פלייש און ביינער
האט אונזער גרויסער באשעפער געמאכט
און פארשטיין קיין קיינער
ווי אזוי ער זעט און ער רעדט און ער טראכט
מליאנען שרייפעלעך צונויפגעפלאכטן
רערן פול מיט שלאפן אלע סארטן
און ווער נאר שכל האט
קען פארשטיין דעם סוד
אז אלעס איין באשעפער האט

אני מאמין איך טו גלויבן
אז דער באשעפער דארט פון אויבן
באשאפן האט געקענט נאר איינער
אזא גרויסע וועלט א שיינער
געווען און איז און וועט זיין איינער
און אים דארף נישט העלפן קיינער
ווייל קיינער קען אים נישט פארשטיין
ווי אזוי ער מאכט עס אלץ אליין

ווען טיט וואלט ווערן אלע ימ'ן
און א פען פון יעדן גראז
און אלע הימלען זיי צוזאמען
א שטיק פארמעט אן א מאס
און שרייבן דארט מיליאנען יארן
וואלט קיין אנפאנג נישט געווארן
פון די שבחים פון דעם העלד
דער באשעפער פון דער וועלט

עס ווייסט דאך יעדער איינער
אז מען קען נישט רירן קיין האנט און קיין פיס
דער עסן ביי די ציינער
און מען קען נאך נישט קיין רשות פון אויבן
דער באשעפער זאל אליין ער לויבן
הייסט ער גיין איז גיין
הייסט ער שטיין איז שטיין
מען קען דאך גערנישט טאן אליין

ווו א איד טוט וואוינען
מיט וועמען א שידוך ער טוט
נישט ווייל אים טוט לוינען
און ער מיינט אז דאס איז פאר אים גוט
אלעס שטייט פון אויבן אנגעשריבן
די היט, די שיך, וואס ער האט אויסגעקליבן
און אלעס וועט מען טוט קען נאר ווערן גוט
נאר ווען עס קומט אן די מינוט

א שטרוי עס פאלט פון וואגן
א בלעטל פון בוים אויף דער ערד
דער ווינט טוט עס פארטראגן
און לייגט אוועק דארט ווו עס באשערט
און פונקט אין דער מינוט וואס ער דארף טויגן
און פונקט אויף וועלכן זייט עס דארף זיך לייגן
און קיין זאך איז נישט סתם
א צופאל מן הסתם
נאר יעדער זאך עס האט א טעם

אני מאמין איך טו גלויבן
אז דער באשעפער קוקט פון אויבן
און ער אליין טוט עס אנפירן
מיט אלעס וואס עס טוט פאסירן
און אכטונג גיט אויף יעדן איינעם
און פארזעט נישט קיינמאל קיינעם
און מען דארף גלויבן שטארק אין דעם
און זוך פארלאזן נאר אויף אים

צום הימל וואלט איך מיר געפלויגן
ווען איך וואלט פליגלען נאר פארמאגט
און פון שפיץ פון רעגנבויגן
וואלט איך פאר דער וועלט געזאגט
וואס עס טוט באמת גלויבן
און אז ער דארף א הילף פון אויבן
דארף ער גאנישט טאן צו דעם
און דער באשעפער העלפט גלייך אים''

"העלה - די בלעטעלע"
''שטייט א בוים אין מיטן וועג
מיט די צווייגן ארויסגעשטעקט
און א בלעטעלע רייסט זיך אפ
און עס פאלט אראפ

גייט א צדיק אויפן וועג
און די בלעטעלע גיט א פרעג
פארוואס ביסטו פון בוים אוועק
און ליגסט אין מיטן וועג

זאגט די בלעטעלע איך ווייס נישט וואס
איך בין נישט דער בעלהבית
מיין צווייג האט פלוצלינג זיך צו בעלאזט
און איך האב געבלאזט

צווייגל צווייגעלע בעלהבית
אפשר זאגסטו מיר פארוואס
דו האסט פלוצלינג זיך צעוויגט
און די בלעטל אראפגעפליגט

זאגט די צווייגעלע איך ווייס נישט וואס
איך בין נישט דער בעלהבית
דער ווינט האט פלוצלינג זיך צובלאזט
און די בלעטל אראפגעלאזט

זאגט דער ווינט איך ווייס נישט וואס
איך בין נישט דער בעלהבית
מיין מלאך האט מיר ארויסגעלאזט
און איך האב געבלאזט

מלאך מלאכ'ל בעלהבית
אפשר זאגסטו מיר פארוואס
דו האסט דער ווינט ארויסגעלאזל
און ער האט געבלאזט

זאגט דער מלאך איך ווייס נישט וואס
איך בין נישט דער בעלהבית
דער בעשעפער פון דער וועלט
האט מיר אזוי באפעלט

בעשעפער גרויסער בעלהבית
אפשר זאגסטו מיר פארוואס
א קליינע בלעטעלע רייסט זיך אפ
און עס פאלט אראפ

און דער בעשעפער ער אליין
גיט דעם צדיק צו פארשטיין
הויב די בלעטעטלע אויף פון ארט
און א קוק גיב דארט

דארט ליגט א ווערימל דאר און קליין
האט נישט קיינעם גאנץ אליין
האט ער געבעטן באשעפער באשיץ
איך האלט נישט אויס די היץ

האב איך דעם מלאך גלייך געזאגט
הא ער דעם ווינט ארויסגעיאגט
האט ער די צווייגעלע צובלאזט
און די בלעטל אראפגעלאזט
מיטן ווערימל אויפן פעלד
און פאר אים די זון פארשטעלט
און דער קליינער ווערימל איז
איינגעשלאפן זיס.''

"התורה והאומות - די תורה און די פעלקער"
''מיטן הילף פון באשעפער וועלן מיר דא ריידן
און דערציילן פון יענע פריידן
פרייט זאך אלע טאנץ און קעוועלט
עס קומט די תורה אוף דער וועלט

דער באשעפער פון דער וועלט דער גרויסער בורא
זוכט א חתן פאר זיין טאכטער די הייליקע תורה
פרייט זאך אלע טאנץ און קעוועלט
אלע פעלקער פון דער וועלט

דער באשעפער פרעגט ביי די פעלקער אלע
ווער וויל די תורה פאר א כלה
די פעלקער פרעגן וואס און ווען
מען וויל נישט הערן מען וויל נישט זען

און פארוואס און פארווען
לאמיר זען וואס איז געשען

איז דער מלאך מיט די תורה פון הימל אראפ
גענומען פליען קיין יוראפ
און קיין רוסלאנד געקומען איז ער
און געפרעגט צו א בעלן איז ווער

זאגט מען צו אים כאראשא
זאגט אונז וואס פאזשאלאסטא
זאגט זיי דער מלאך דעם ערשטן געבאט
אנוכי איך בין אייער ג-ט

זאגן זיי ניין האלט עס אליין
איר ווייס נישט כאווער וואוהין צו גיין
מיר האבן געלערנט בא די טאטעס אליין
אזוי ווי בא אונז איז שיין

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
אפשר פראוווט קיין דייטשלאנד גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

איז דער מלאך געפלויגן גלייך אהין
און איז געקומען קיין בערלין
און די דייטשן י תורה ווייזט ער
און פרעגט צו א בעלן איז ווער

זאגן זיי מיר זיינען גרייט
זאגן זיי דערווארהייט וואס דארט שטייט
זאגט זיי דער מלאך לא תרצח
טויטן איז נישט קיין שיינע זאך

זאגן זיי ניין האלט עס אליין
איר ווייסט נישט מיין הער וואוהין צו גיין
מיר האבן געלערנט באם פאטער אליין
אז טויטן דערף מען וואס מיין

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
פלייכט פרובירן זי קיין פראנקרייך גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

איז דער מלאך געפלויגן ווייטער ביז
ער איז געקומען קיין פריז
די פראנצויזן די תורה ווייזט ער
און פרעגט צו א בעלן איז ווער

זאגן זיי סיל וואו פליי
זאגט אונז וואס און ווי אזוי
גיט זיי דער מלאך צו פארשטיין
דער פאמיליע לעבן דארף זיין ריין

זאגט זיי ניין האלט עס אליין
איר ווייסט נישט מיסיאר וואוהין צו גיין
מיר האבן געלערנט בא די טאטעס אליין
אזוי ווי בא אונז איז שיין

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
אפשר פראוווט קיין ענגלאנד גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

איז דער מלאך געפלויגן ווייטער אין וועג
קומט קיין לאנדאן אויפן ברעג
און די ענגלענדער די תורה ווייזט ער
און פרעגט צו א בעלן איז ווער

זאגן זיי טענק יו סער
ווייזט נאר איין געזעץ אהער
זאגט זיי דער מלאך לא תחמוד
אי זאלסט נישט גלוסטן וואס יענער האט

זאגן זיי ניין האלט עס אליין
איר ווייסט נישט מיסטער וואוהין צו גיין
מיר האבן געלערנט בא די טאטעס אליין
אז גלוסטן דארף מען וואס מיין

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
אפשר פראוווט קיין אמעריקא גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

איז דער מלאך געפלויגן וויטער מיט זארג
און איז געקומען קיין ניו יארק
די אמעריקאנער די תורה ווייזט ער
און פרעגט צו אבעלן איז ווער

זאגן זיי טענק יו פיין
וואס פאר א ביזנעס וואס פאר א ליין
זאגט זיי דער מלאך הערט מיט קאפ
כבוד טאטע מאמע גיט אפ

זאגן זיי ניין האלט עס אליין
מיר גיבן אפ כבוד נאר דער יוגנט אליין
פאר די עלטערע גענוג איז פאר זיי
דער יום טוב מאדערס דיי

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
אפשר פראוווט צו י אראבער גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

איז דער מלאך געפלויגן און געבליבן שטיין
אין אזיע אי עבר הירדן
די אראבער די תורה ווייזט ער
און פרעגט צו א בעלן איז ווער

זאגן זיי גוט מאפסוט
ווייזט נאר פריער וואס מען טוט
זאגט זיי דער מלאך לא תגנוב
נישט גנב'ע און נישט בלאף

זאגן זיי ניין האלט עס אליין
איר ווייסט נישט כאוואדזשא וואוהין צו גיין
מיר האבן געלערנט בא די טאטעס אליין
אז גנב'ענען דארף מען וואס מיין

ניין ניין האלט עס אליין
מיר האבן אן אנדער מיין
אפשר פראוווט צו די אידן גיין
אפשר וועט מען אייך פארשטיין

אין מיטן וועג דער מלאך שטייט
זעט ער א איד א משולח גייט
דער טלית קטן לאנג און ברייט
האט ער זיך דערפרייט

די תורה האט ער אים דערלאנגט
און דער משולח האט בעדאנקט
ווארט נאר זאגט ער היילט זיך ניט
איך גיב אייך א רעסיט

קיין גלייכע פארל הטא איר נישט
ווי די תורה מיט דעם איד
ביידע זיינען די בעסטע פריינד
ווייל מען האט זיי ביין פיינט
אין איין בורא גלויבט דער איד
און קיין שלעכטץ טאן קאן ער נישט
און כבוד טאטע מאמע גיט
און דעם היילקן שבת היט
ווי דער מלאך האט עס דערהערט
האט ער זיך צוריקגעקערט
און געזאגט אויפן הימל דארט
אז די תורה איז אויף'ן בעסטן ארט''

"יאקאב"
''אין אוזבקיסטן
אויף די בערג פון דידזשאן
באם גרעניץ פון אינדיא און אפגניסטן
א דארף איז פאראן
וואס זעט נישט קיין באן
מען פארט דארט אהין נאר מיט אן עראפלאן

די נאכט אזוי שטיל
מען הערט נישט קיין טריל
עס שלאפט שוין דער דערפל
די בערג און די מיל
און וויט פון דער וועלט
מיט פעלדער פארשטעלט
פארט זיך א טראקטאר
א קליינער אין פעלד

זיצט אויפן טראקטאר א בחור א העלד
און פירט ווי א שיפל זיין טראקטאר אין פעלד
יאקאב דער זינגער געהייסן האט ער
און קיינער עס ווייסט נישט פון וואנען און ווער

פאררויכערט דער פנים פארבוימלט די הענט
קיינער אין דארף האט אזוי נישט געקענט
פירן דעם טראקטאר פארריכטן איהם פלינק
פון זומפן ארויסשלעפן אים אזוי גרינג

און קיינער אין דארף עס האט נישט געוואסט אין זיין סוד
ווי קומט ער אהער ווי שרעקליך ס'איז ווייט פון זיין שטאט
ווי וואונדערליך האט אים דער רוסיאשער באן
פארווארפן קיין אוזבעקיסטאן
און מיטן טראקטאר פארשיקט דא אהער
צו ארבעטן ביטער און שווער

און זינדען פלעגט ער לידער געשמאק אין די נעכט
און ס'האבן די לידער געקלונגען און ווייט זיך געהערט
און ס'פלאגן פיל שאטנס שטיל קומען צו גיין
שטיין און נישט קענען פארשטיין
ווער איז ער אט-אט דער מאדנער טאדזשיק
ער גיט אויף זיי גארנישט קיין בליק

ווייל נישט פון די בערג און די פעלדער האט יאקאב געדענקט
און נישט נאך די ווילדע טאדזשיקן האט יאקאב געבענקט
ער בענקט צו זיין טאטן און מאמען אהיים
צום הייזל צום הויפל צום בוים
ער בענק אין ישיבה וואו ער האט פארבראכט
אין לערנען ביי טאג און ביי נאכט

אמר רבא, אמר רב פפא
האט עס אביי גאר אנדערש בעטראכט
און האט א ראייה צו דעם געבראכט

און מהרש"א, רשב"א, ריטב"א
עס לויפן אדורך גיך א שעה נאך א שעה
רמב"ם, רמב"ן, רבינו תם
נישטא אין דער וועלט נאך קיין בעסערער טעם

אמר רב הונא, רב סבא הממונא
האט אויף דעם שמאי אמאל נאכגעקלאגט
געקומען איז הלל און אנדערש געזאגט
ביז אין דערויסן האט שוין געטהאגט

שבת אין דעם טיי-הויז ביי דעם טשאייניק טיי
איז ער געזעסן, יאקאב
מיט טאדזשיקן אלע אויף דער ערד
פון זיין בענקשאפט, פון זיין ווייטאג
האט ער נישט געקענט פארגעסן, יאקאב
און ס'האט קיינמאל גארנישט אויפגעהערט

רופט זיך אן צו אים דער בעל-הבית
דער פירער פון זיי אלע, יאקאב
איך וויל מיט דיר ריידן צו דער זאך
איך האב א טאכטער יונג און שיין
איך וועל דיר געבן פאר א כלה, יאקאב
און אויך נאדן קריגסטו גאר אסאך

דרייסיק בהמות, פופצן אקסן,
צוואנציק קליידער פאר דיין כלה, יאקאב
און א זעקל אנגעשטאפט מיט געלט
און עס הערן די טאדזשיקן
און זיי הויבן אן צו שרייען יאקאב
דו קריגסט די שענסטע כלה אויף דער וועלאט

יאקאב זיצט די קאפ געבויגן און רעדט ניש קיין ווארט
ער איז איצט אוועקגעפלויגן אין א ווייטן ווייטן ארט
ער זעט זיין מאמען בענטשן ליכט
און זאגט א תחינה מיט
איי, היט מיין יאנקעלע'ן באשעפער
ער זאל בלייבן דארט א איד

יאקאב הויבט זיך אויף, און רופט זיך אויך אן:
איך בין א איד, און איך קען עס נישט טאן
מיין תורה ערלויבט מיר נישט נעמען א פרוי
וואס גלויבט נישט און טראכט נישט ווי איך אזוי

און ס'האבן טאדזשיקן א פלאן זיך געמאכט
צו מאכן א סעודה אויף מארגן ביי נאכט
און יאקאב'ן וועט מען אויך ברענגען און באלד
חתונה מאכן אפילו מיט געוואלד

שטיל דער פארנאכט ביים טראקטאר זיצט יאקאב אליין
ער זיצט און ער טראכט און הויבט שוין אן אלעס פארשטיין
אז זיי וועלן קומען צו אים אהער באלד
און נעמען אפילו מיט געוואלד
מען וועט אים אנטרינקן מיט אפיום, מיט וויין
דאן וועט ער זייערער זיין

און שיין דער פארנאכט די זון פאר די בערג זי פארגייט
ער זיצט און ער ווארט און וידוי ער זאגט שטילערהייט
עס שטייען די בערג מיט די וויסע קעפ
און עס וואויען שאקאלן אין סטיעפ
עס קוקן די פעלזן צום הימל מיט שרעק
און זאגן נישטא דא קיין וועג

און פלוצלינג פון וויטן גענומען האט שפילן מוזיק
ער הערט די געשרייען מען פירט שוין די כלה מיט גליק
און פונקט ווי פון שלאף כאפט זיך יאקאב שנעל אויף
און הויבט אן צו גיין צום דעם הויף
ערוועט נאר אריינגען צו זיך אי געצעלט
צו נעמען זיין רענצל מיט געלט

ער גייט, ער גייט, פונקט ווי צום טויט
ער שטטיט שוין ביים טויער, ער עפענט אים ברייט
ער קוקט אריין און זעט דעם שיין
ער שמעקט די וויין ער וויל שוין אריין
אמר רבא, אמר רב פפא
זעט ער איין אותיות פלוצלינג אין וועג
זיי ווינקען, זיי רופן און ריידען מיט שרעק:
וואס טוט איר, ר' יאנקב, שנעל לויפט אוועק

קלאפן פויקן שפילן דזשאמבלעס
אויבן אן עס זיצט די כלה, יאקאב
און בריליאנטן פינקלן ארום איר
און איר פאטער מיט איר מוטער
און די מחותנים אלע, יאקאב
זיינען שוין געגאנגן ברענגן דיר

און וויט אויף די הויכע בערג אין דער פינסטערע נאכט
קריכט א מענטש דארט אויסגעצויגן מיט די אויגן צוגעמאכט
בא די זייטן טיפער אפגרונט אויפ'ן קרבן גרייט
יאקאב האט פאר זיי נישט מורא און זיין הארץ איז פול מיט פרייד

נאר איין וועג עס האט די תורה און דאס איז דער וועג
בעסער דא צושמעטערט ווערן און פון תורה ניש אוועק
נישטא קיין זאך וואס קען אפשרעקן דעם ערליכן איד
אז ער גייט נאר אין ג-ט'ס וועגן
גייט ג-ט מיט אים און ער היט.''

"לב של אמא - די הארץ פון א מאמע"
''ערב יום כיפור פארנאכט
דער עולם עס ווארט
באם טיר פון דער בארדיטשאווער רבי'ן
יעדער עס שטייט
און געלט האלט ער גרייט
א פדיון נפש צו געבן

דער רבי האט קלאר
געזאגט אז דעם יאר
דורכלאזן וועט ער נישט קיינעם
ער לאזט נישט אראפ
א רובל א קאפ
מוז ער נעמען היינט בא יעדן איינעם
א זקן גאר אלט אפילו א קינד
א רובל מוז יעדערער געבן
דער רבי וועט באלד אפווישן די זינד
פארשרייבן אין ספר פון לעבן

א פחד, א שרעק!
די היינטיקע טעג
די גרויסע הוצאות אצינדער
ווי אזוי קאן אזא זאך צו טאן
א משפחה פון צען, צוועלף קינדער
נאר יעדערער ווייסט
אז דער רבי הייסט
קיינער וועט אים נישט אפזאגן
מען קרעכצט און מען זארגט
מען לייט און מען בארגט
מען ברענגט צו דעם רבי'ן צו טראגן

באם טיש אויף זיין ארט
דער רבי זיצט דארט
און נעמט אויף דעם עולם צופרידן
א שיסל געשעלט
איז פול שוין מיט געלט
א רשימה ליגט פון אלע אידן

עס עפענט זיך די טיר
א פרוי שטייט אין איר
ארעם אזוי אפגעריסן
געקומען אצינד
מיט איר פיצעלע קינד
און וויל אז דער רבי זאל וויסן:
אן אלמנה אליין
דאס קינד איז נאך קליין
שטענדיק מוז זיין מיט דער מאמען
דער לעבן איז שווער
זי האט דאך נישט מער
ווי א רבל פון ביידן צוזאמען

א פחד, א שרעק!
די פרוי פעלט אוועק
דער רבי וויל פון גארנישט וויסן:
נאך א רובל מען דארף
גיי! זאגט ער שארף
ווייל די טיר וועל איך באלד דא פארשלאסן

זי לויפט און זי שרייט
גיט אדער לייט
דער עולם העלפט איר אויס גערן
פון גראשענס נישט מער
איז דאך אבער שווער
א רובל עס זאל פון דעם ווערן

די גאסן שוין פול
מען גייט שוין אין שול
אלעס האט זי אפגעלאזן
זי לויפט מיט איר קינד
צום רבי'ן געשווינד
די טיר זאל נאך נישט זיין פארשלאסן

עס איז שוין באלד נאכט
דער רבי ער ווארט
פונקט ווי אינגאנצן פארגעסן
דער רבעצן שרייט געוואלד!
דאס עסן ווערט קאלט
מען וועט באלד נישט טארן שוין עסן

עס עפענט זיך די טיר
עס בלייבט שטיין אין איר
די פרוי מיט צעשרעקענע בליקן:
רבי, גלויבט מיר
כ'האב געזוכט אן א שיעור
קיין רובל האב איך נישט געקריגן

דער רבי זאגט ניין
אזוי קאן נישט גיין
נאר דיר אליין וועל איך פארשרייבן
דיין קליינטשיקן קינד
האט נישט קיין זינד
נישט קשה
עס מעג אבער בלייבן

א פחד א שרעק
די פרוי פאלט אוועק
נישט זיין מיט איר ברעקל צוזאמען
זי שרייט רבי, ניין
מיט א גרויסן געוויין
איר פילט נישט די הארץ פון א מאמען

איר ווייסט רבי, הערט
וואס איך האב באקלערט
דער רובל וועל איך אייך דא געבן
און נעמט גלייך געשווינד
שרייבט אריין מיין קינד
פאר מיר איז שוין אלץ איינס מיין לעבן

דער רבי שפרינג אויף
די קאפ אויף ארויף
פאר די רייד געטאן האט ער ווארטן
באשעפער נאר הער
מען דארף שוין נישט מער
עס איז שוין נישטא וואס צו טראכטן
האט געזען אצינד
ווי א מאמע פאר איר קינד
האט איר לעבן געגעבן אצינדער
דיין פאלק איז דיין קינד
בעט איך דיר אצינד
האב א רחמנות ווי אלמנה אויף אירע קינדער''

 

[תרצה]

תודה לכל הכותבים. (אמנם לי אני ביקשתי, אך גם אני נהנית מזה)
רציתי רק לבקש/ להעיר בקשר לאחד השירים, הערה שנראית לי חשובה מאוד.
בשיר "יעקב", כשהוא מסרב לבקשת ראש השבט, נראה לי שנכון יותר לתרגם:
"מן התורה עלי נאסר
לקחת אישה - בת לעם זר".

(לפי מה שהבנתי מהמקור באידיש, הוא אומר שהתורה אוסרת עליו לקחת אישה שלא נראית ומתנהגת כמוהו. כלומר - שאיננה יהודיה. וזאת צריך להדגיש בשיר -
שהרי הסיבה שנמנעים להתחתן עם הגוים - זו עובדת גוֹיוּתם ולא אמונתם/חוסר אמונתם..)

ועוד משהו, בהזדמנות זו, על השיר "כל נדרי".
יש שם משפט שמתאר את הזקנה: "סביב לעיניה מטפחת" - לא נראה לי שקיימת מציאות כזו בעולם. (איך בדיוק קושרים מטפחת רק מסביב לעיניים?!) כוונת המתרגם היתה כנראה "סביב לפניה מטפחת" או יותר נכון - "ראשה עטוף במטפחת". אשמח אם השינוי יתקבל בתפוצות השרים.

 

[ברכות]

רוב תודות לכל הכותבים והמסייעים, ובפרט ל"תם" ו"good_say".
עזרתם לי מאד!!!