הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
שלום שלום!
כזכור לגולשים הוותיקים, בעבר היה עולה פה מידי פעם 'טיפ יומי' ובו עצות. טובות או לא? עניין של טעם אישי.
כמובן שהטיפ היה 'יומי' כמו שפוליטיקאים מתכוונים לקיים את ההבטחות שלהם, אך מה זה משנה? טיפ הוא טיפ הוא טיפ.
וכעת לנושאי היום.
ראשית, הביצה.
אז כך.
אני זוכר את עצמי ביום הראשון בישיבה הגדולה. ואני עודני בחור צעיר וביישן, רזה ומתרגש, מביט ביראה ובפחד על הבחורים הנכבדים משיעורים מעליי, ורוצה רק לאכול ארוחת בוקר ולברוח בחזרה לבית מדרש. כמובן שבהמשך הבנתי שאין שום טעם בלרוץ לבית מדרש אחרי ארוחת הבוקר, ממילא כל התחרותיים מגיעים לפניי וקוטפים את הסטיגמה נחשקת של "מתמידים". אבל אז, אי שם באותם ימים רחוקים ועליזים, כל מה שרציתי היה לקלף את הביצה הקשה הרותחת, להשליך לצלחתי שתי כפות גבינה ישיבתית עם מרקם של ממרח חצילים דהוי שיצא מהקפאה, לערבב הכל וללעוס מהר, לברך - וכן. לרוץ לסדר ראשון.
אלא מאי?
שהביצה הקשה, כדרכן של ביצים קשות, לא התלהבה בכלל מהתכניות שלי. היא סירבה להתקלף! משל אני מטפל רגשי מתחיל ומולי יושב בחור עיקש שהמשגיח שלח אותו אליי, והנערון הצעיר המבוייש מסרב להיפתח ולהתקלף ולתת לעצותיי המדהימות לחלחל לנפשו האומללה ולעשות אותו כמו חדש.
כך או כך, אני והביצה כמעט הגענו לבית הדין, עמדו על סיפור של קרב משפטי נוראי שבו יתפרנסו כל הנוכלים. המאבק היה עצום: אני ניסיתי להוריד ממנה את הקליפה, היא לא הסכימה. הקרום נדבק אליה, וכולו אמר בוז מוחלט כלפיי. ולפיכך, בלית ברירה ובחריקת שיניים, נאלצתי לפרק במאמץ פיסה אחר פיסה של קליפה, עד לסיום המאמץ הסיזיפי המפרך. שגם בסופו לא ממש היה לי כיף: הביצה נחה לפניי, מוכה וקטומה, חלקים רבים מתוכה חסרים. חלקי הקליפה, מתברר, משכו איתם הרבה פיסות ביצה. געוואלד!
מדהים לראות את האטימות של ביצים קשות בישיבות, אגב. שום התחשבות בכך שאולי הן עכשיו בצלחתו של מי שעתיד להיות גדול הדור הבא! למה הן ממאנות לזרום ולחסוך לו עוד 10 שניות יקרות, כאלו שכל הדור כולו וקופת עניי ארץ ישראל עוד יודו ויברכו על כך? הא?
איך שלא יהיה, תמיד ניצחתי בקרב. והנה נחה לה בצלחתי ביצה קלופה יפה, שותקת ומשלימה עם תבוסתה. אך בניגוד אליה, אני התקשיתי להשלים עם האובדן. עם הייאוש מאיבוד סטיגמת המתמיד. אאאחחח!!!
והימים ימי תחילת זמן אלול הנורא, ואני מייחל כבר לשינוי המציאות המורכבת.
ויהי היום, אולי אפילו ד' או ה' אלול, ואני רואה את חברי היקר לשולחן, בנימין בייניש צבנצל ני"ו - כמעט מסיים את ארוחת הבוקר! והנה הוא כבר מברך וקושר נעליים ומתכוונן לריצת חייו לעבר קומת בית המדרש. ואני בוהה בו מעם הביצה הזועפת שחציה עדיין מכוסה בקליפה עיקשת. איך זה יכול להיות? מה הסוד?
בנימין, קראתי, ומשכתיהו לאחור. נזהר שאביו, שהיה מיישיב נערץ, לא יבחין בהתנפלות על בנו היקר. בנימין! עזור לי! איך הצלחת לקלף כל כך מהר את הביצה??
והוא, בפשטות ובלי שום טינה, מיהר ללמד אותי את הסוד, זה שעוד רגע כבר יהיה נחלת הכלל:
הוא נטל כפית מתכת, הכניס אותה בקלות בין הקליפה לביצה, ופשוט החליק אותה סביב הביצה. טאק טאק. והנה, כמו נס קסום - הקליפה כולה נפרדה מהביצה בתוך שניה. באםםםם! לולא ראיתי גם לא האמנתי!
נסו בבית. קראו לילדיכם לחזות בפלא, צלמו ושילחו לאלכסנדר יוד מהמודיע, בשרו על התגלית לכל חבריכם בעזרת המואזין הקרוב לאזור מגוריכם.
ולטיפ השני, שלשם שינוי ייאמר בקצרה:
אם במקרה אין לכם קליטה בבית, ואתם מוצאים את עצמכם מתקרבים לחלון הפינתי הזעיר על מנת לשפר את הקליטה; מתמתחים ונאנקים כמו אנוסי ספרד על גלגל עץ שחור ומחריד, בעוד האינקוויזטור הרשע מגחך לעומתכם מתוך הברדס ומנשנש חטיפים להנאתו - יש עצה.
לכו קנו לכם אוזניית בלוטוס' טובה, חברו אותה למכשיר הכשר שלכם, שימו את האוזניה על האוזן - ואת המכשיר על החלון או סתם מקום גבוה עם קליטה טובה יחסית.
ברגע שתעשו זאת תראו כמה הקליטה משתפרת פלאים, והגב בכלל נהיה פתאום משהו מאוד נעים ושימושי וטוב שהוא בגוף ולא סתם משהו כואב שעושה קליקים בכל תזוזה.
ומדוע שהקליטה תשתפר? כי כאשר אתם מחזיקים את המכשיר ביחד, אתם עצמכם חוסמים חלק מהקליטה שלו! בזדון! לעומת זאת, במצב שהוא מונח על החלון ואין כל מגע במכשיר - הקליטה שלו טובה פי כמה.
ואם אתם מוטרדים מהקרינה, דעו לכם שהקרינה של אוזניית בלוטות' היא בערך מאית מהקרינה של מכשיר סלולרי, במיוחד מכשיר שנמצא במרתף (מה לעשות, אין דירות. עדיף לגור במרתף של דודה חדווה ליד חביות החצילים הכבושים עם הריח המולדובי הנורא, מאשר לגור ברחוב) ואין לו כמעט קליטה, מה שגורם לו להתאמץ עוד יותר ולשחרר היישר אליכם כמויות הזויות של קרינה.
המשך יום טוב.
כזכור לגולשים הוותיקים, בעבר היה עולה פה מידי פעם 'טיפ יומי' ובו עצות. טובות או לא? עניין של טעם אישי.
כמובן שהטיפ היה 'יומי' כמו שפוליטיקאים מתכוונים לקיים את ההבטחות שלהם, אך מה זה משנה? טיפ הוא טיפ הוא טיפ.
וכעת לנושאי היום.
ראשית, הביצה.
אז כך.
אני זוכר את עצמי ביום הראשון בישיבה הגדולה. ואני עודני בחור צעיר וביישן, רזה ומתרגש, מביט ביראה ובפחד על הבחורים הנכבדים משיעורים מעליי, ורוצה רק לאכול ארוחת בוקר ולברוח בחזרה לבית מדרש. כמובן שבהמשך הבנתי שאין שום טעם בלרוץ לבית מדרש אחרי ארוחת הבוקר, ממילא כל התחרותיים מגיעים לפניי וקוטפים את הסטיגמה נחשקת של "מתמידים". אבל אז, אי שם באותם ימים רחוקים ועליזים, כל מה שרציתי היה לקלף את הביצה הקשה הרותחת, להשליך לצלחתי שתי כפות גבינה ישיבתית עם מרקם של ממרח חצילים דהוי שיצא מהקפאה, לערבב הכל וללעוס מהר, לברך - וכן. לרוץ לסדר ראשון.
אלא מאי?
שהביצה הקשה, כדרכן של ביצים קשות, לא התלהבה בכלל מהתכניות שלי. היא סירבה להתקלף! משל אני מטפל רגשי מתחיל ומולי יושב בחור עיקש שהמשגיח שלח אותו אליי, והנערון הצעיר המבוייש מסרב להיפתח ולהתקלף ולתת לעצותיי המדהימות לחלחל לנפשו האומללה ולעשות אותו כמו חדש.
כך או כך, אני והביצה כמעט הגענו לבית הדין, עמדו על סיפור של קרב משפטי נוראי שבו יתפרנסו כל הנוכלים. המאבק היה עצום: אני ניסיתי להוריד ממנה את הקליפה, היא לא הסכימה. הקרום נדבק אליה, וכולו אמר בוז מוחלט כלפיי. ולפיכך, בלית ברירה ובחריקת שיניים, נאלצתי לפרק במאמץ פיסה אחר פיסה של קליפה, עד לסיום המאמץ הסיזיפי המפרך. שגם בסופו לא ממש היה לי כיף: הביצה נחה לפניי, מוכה וקטומה, חלקים רבים מתוכה חסרים. חלקי הקליפה, מתברר, משכו איתם הרבה פיסות ביצה. געוואלד!
מדהים לראות את האטימות של ביצים קשות בישיבות, אגב. שום התחשבות בכך שאולי הן עכשיו בצלחתו של מי שעתיד להיות גדול הדור הבא! למה הן ממאנות לזרום ולחסוך לו עוד 10 שניות יקרות, כאלו שכל הדור כולו וקופת עניי ארץ ישראל עוד יודו ויברכו על כך? הא?
איך שלא יהיה, תמיד ניצחתי בקרב. והנה נחה לה בצלחתי ביצה קלופה יפה, שותקת ומשלימה עם תבוסתה. אך בניגוד אליה, אני התקשיתי להשלים עם האובדן. עם הייאוש מאיבוד סטיגמת המתמיד. אאאחחח!!!
והימים ימי תחילת זמן אלול הנורא, ואני מייחל כבר לשינוי המציאות המורכבת.
ויהי היום, אולי אפילו ד' או ה' אלול, ואני רואה את חברי היקר לשולחן, בנימין בייניש צבנצל ני"ו - כמעט מסיים את ארוחת הבוקר! והנה הוא כבר מברך וקושר נעליים ומתכוונן לריצת חייו לעבר קומת בית המדרש. ואני בוהה בו מעם הביצה הזועפת שחציה עדיין מכוסה בקליפה עיקשת. איך זה יכול להיות? מה הסוד?
בנימין, קראתי, ומשכתיהו לאחור. נזהר שאביו, שהיה מיישיב נערץ, לא יבחין בהתנפלות על בנו היקר. בנימין! עזור לי! איך הצלחת לקלף כל כך מהר את הביצה??
והוא, בפשטות ובלי שום טינה, מיהר ללמד אותי את הסוד, זה שעוד רגע כבר יהיה נחלת הכלל:
הוא נטל כפית מתכת, הכניס אותה בקלות בין הקליפה לביצה, ופשוט החליק אותה סביב הביצה. טאק טאק. והנה, כמו נס קסום - הקליפה כולה נפרדה מהביצה בתוך שניה. באםםםם! לולא ראיתי גם לא האמנתי!
נסו בבית. קראו לילדיכם לחזות בפלא, צלמו ושילחו לאלכסנדר יוד מהמודיע, בשרו על התגלית לכל חבריכם בעזרת המואזין הקרוב לאזור מגוריכם.
ולטיפ השני, שלשם שינוי ייאמר בקצרה:
אם במקרה אין לכם קליטה בבית, ואתם מוצאים את עצמכם מתקרבים לחלון הפינתי הזעיר על מנת לשפר את הקליטה; מתמתחים ונאנקים כמו אנוסי ספרד על גלגל עץ שחור ומחריד, בעוד האינקוויזטור הרשע מגחך לעומתכם מתוך הברדס ומנשנש חטיפים להנאתו - יש עצה.
לכו קנו לכם אוזניית בלוטוס' טובה, חברו אותה למכשיר הכשר שלכם, שימו את האוזניה על האוזן - ואת המכשיר על החלון או סתם מקום גבוה עם קליטה טובה יחסית.
ברגע שתעשו זאת תראו כמה הקליטה משתפרת פלאים, והגב בכלל נהיה פתאום משהו מאוד נעים ושימושי וטוב שהוא בגוף ולא סתם משהו כואב שעושה קליקים בכל תזוזה.
ומדוע שהקליטה תשתפר? כי כאשר אתם מחזיקים את המכשיר ביחד, אתם עצמכם חוסמים חלק מהקליטה שלו! בזדון! לעומת זאת, במצב שהוא מונח על החלון ואין כל מגע במכשיר - הקליטה שלו טובה פי כמה.
ואם אתם מוטרדים מהקרינה, דעו לכם שהקרינה של אוזניית בלוטות' היא בערך מאית מהקרינה של מכשיר סלולרי, במיוחד מכשיר שנמצא במרתף (מה לעשות, אין דירות. עדיף לגור במרתף של דודה חדווה ליד חביות החצילים הכבושים עם הריח המולדובי הנורא, מאשר לגור ברחוב) ואין לו כמעט קליטה, מה שגורם לו להתאמץ עוד יותר ולשחרר היישר אליכם כמויות הזויות של קרינה.
המשך יום טוב.
