דרוש מידע "חלונות הגבוהים" מאיפה מגיע הכינוי?

[פרלמן הני]

וגם למה זה קשור? לשלטון? לצוות מדיני? לניהול?

 

[A052]

מויקימילון
כינוי עממי לפקידות הציבורית הבכירה.

 

[פרלמן הני]

מה קשר חלונות גבוהים לפקידות ציבורית?

 

[חושב מחדש]

עוקב.
לפעמים הדברים הכי ידועים, אינם ידועים לנו.
מחכה לשמוע.

לשלום עליכם יש שיר 'לו ידעת את כל הנעשה אצלנו שם, בחלונות הגבוהים. שם שרים ורוזני ארץ מוותרים מיליונים לרוב, זלים זהב מכיסם, יהודים עולים שמה'
אבל אני לא חושב שזה מגיע משלום עליכם, זה נשמע ביטוי עתיק יותר.

 

[בציניות]

כנראה שאת בנייני הממשל בנו בעבר גבוהים, ולשכותיהם של רמי הדרג והפקידות הגבוהה שכנו בקומות העליונות, בערך כמו שהיום בונים בנייני משרדים רבי קומות. והפקידים החשובים והמנופחים צפו מחלונותיהם הגבוהים על כל העיר הפרושה תחתיהם, ועל האנשים הקטנים שהסתובבו שם למטה, וגם כאשר אותם קטנטנים עלו למשרדיהם ונגלו בגודל טבעי, הם עדיין היו בעיניהם נמושות קטנות נחותות דרגה שמקומם הוא למטה, למטה מהם...

 

[חושב מחדש]

מאד יתכן וזה כמו שכתב @בציניות
שלחתי את השאלה לחבר, והוא אמר שיתכן וזה מגיע ממקור אחר

ישנו ביטוי ידוע - נתלה באילנות גבוהים
והמקור לביטוי הזה הוא מהגמרא במסכת פסחים 'אם בקשת ליחנק - היתלה באילן גדול', ופירש רש''י אמור בשם אדם גדול.
בימי הבניים נוצר הביטוי 'להיתלות באילנות גבוהים', ומשם עבר לעברית... באילנות גבוהים.

אולי.
אם יש למישהו עוד מידע, זה מענין.

 

[מלאך טוב]

וגם למה זה קשור? לשלטון? לצוות מדיני? לניהול?

שאלה מעניינת, התשובה לוקחת אותנו אחורה לימים ההם של הקמת המדינה.

מיום שקמה מדינת ישראל ויצא לדרכו המשק הישראלי, התגלו בהם שני קצוות בולטים: מצד אחד העובדים, אנשי העמל, ומצד שני אנשי הבירוקרטיה.
שנות ה-50 וה-60 היו שנות השיא של המנגנון הבירוקרטי – במשרדי ממשלה, בעירייה ובהסתדרות. הסתדרות העובדים הכללית שלטה על החברות הגדולות, על הבנקים, על הבנייה והתעשייה. אנשיה הניעו את גלגלי המשק, וככל שגדל המשק הלך וגדל המנגנון והתווספו עוד ועוד פקידים שהתעסקו עם ניירת וטלפונים וישיבות.
האזרח הישראלי נתקל בהם בבואו להוציא טפסים חיוניים. הוא המתין בתור ארוך, וגם אם השיג את מה שרצה, חזר הביתה מותש ומתוסכל מהבירוקרטיה. לפעמים בגלל חוסר היעילות שלה, לפעמים בגלל התנשאות של הפקיד. המפגש ביניהם נגמר בהתמרמרות שהלכה והצטברה ומצאה ביטוי ב"שיחות סלון" ובמאמרים בעיתונים.

באותן שנים יצא לאור "חוק פרקינסון" המתאר איך פקידים מייצרים עבודה אחד לשני ומנפחים בעצמם את המנגנון הבירוקרטי.
האזרח הישראלי לא התלהב מההומור של פרקינסון, ולא היה איכפת לו שככה המצב בכל מקום אחר בעולם. הוא עבד במקום עבודה לוהט מחום הקיץ וראה פקידי הסתדרות שיושבים בחדר עם מאוורר. וכשיצאו המוני אנשים בבוקר קר וגשום והגיעו למקום עבודתם במקום שאין בו חימום, ממש באותן שעות ישב הפקיד מההסתדרות על הכסא המשרדי ועלעל בניירות – מוגן היטב מהקור עם "תנור נפט של פרידמן" שהפיץ חום במשרד, ושתה תה חם.
התה הזה, בכוס הזכוכית שנראה על השולחן המשרדי – ייצג בעיני ההמונים את הפקיד מההסתדרות, שייצג את המערכת כולה – את משרדי הממשלה והעיריות והמועצות המקומיות והחברות הגדולות.
הפקיד הממושקף שמרתיח מים בקומקום השורק, כמה פעמים ביום, וטובל בכוס שקיק תה עם כפית וחצי סוכר – היה לסמל של השיטה. כשדיברו על "האלה ששותים תה במשרד ולא עושים כלום" התכוונו אליו ואל המוני הפקידים שניפחו את המערכת שהסתאבה והובילה את המשק הישראלי אל שנות ה-80 הכואבות ביותר בתולדותיו.

הסתדרות העובדים קרסה בשנות ה-90, והפקידים ששתו תה נשלחו לגמלאות, מצוידים בפנסיה מכובדת.
המנגנונים הופרטו, הבירוקרטיה השתכללה. המשרדים עברו שיפוץ בעזרת מעצבי פנים שתכננו "סביבת עבודה" הולמת לאזרח ולפקיד, נותן השירות. התור נקבע עם צגים ומחשבים, חדר ההמתנה ממוזג ומחומם, והפקידים, בעיקר הפקידות, מהדור החדש יושבים מול מסך מחשב ומקבלים את פני האזרח בסבר פנים שהולם את סביבת העבודה החדשה. על שולחנם מונח בקבוק מים מינרלים או כוס קפה שהוכן ב"פינת הקפה", והבירוקרטיה נראית איכשהו קצת יותר טוב.

המנגנון של הימים ההם כלל גם פקידים בכירים שהיו בדרגה אחת מעל הפקידים ששותים תה.
את כוס התה שלהם הכינה מזכירה או מחלקת התה שהסתובבה בין החדרים של הקומות העליונות בבנייני המשרדים של המנגנון.

הפקידים הבכירים ישבו תמיד בקומה העליונה, ומשם ניהלו את המחלקות, את החטיבות, את הסניף המחוזי, את המטה האזורי, את המשרדים הממשלתיים. האזרח הפשוט לא יכול היה לעלות אל הקומה העליונה, וגם לפקידים ששותים תה, לא היה מה לעשות שם.
בקומות העליונות נקבעו ההחלטות ונחתכו גורלות. לעתים דלקו שם האורות עד שעות הלילה המאוחרות, והמראה נשקף אל העוברים והשבים שיכלו רק לדמיין מה קורה שם למעלה בחלונות הגבוהים, ואיזו החלטה חשובה מתבשלת שם.