ראשית, בודקים את המילים השונות. שם נמצאים רמזים עבים.
למשל: מקומם 'מט'. (מלשון התמוטט), הרי היא מילה לא שגרתית בעליל.
והמילים 'נקראו' (במובן של 'הזדמנו') רומזים בודאי לשם הספר.
משם ואילך יובן שיש כאן ציוני מראי מקומות.
יש בזה עדיין מכשול מסוים, אם לקרוא את הקריאה ב'יד' (והכוונה לפרק יד) או 'ביד' (והכוונה לפרק טז).
במקרה שלנו זו לא בעיה כל כך, כי ההופעה הראשונה היא בדרך כלל מן הפרשה עצמה, ושם יש רק פרקים יד-טו.
גם ההמשך 'מיד אצל הבן', יובן בדרך של ציון מקור. לאמר: ההופעות הללו שייכות אל היד, והן במקרה הזה אצל ה'בן'.
הלאה: אל הבית נכנסו במהרה (ברור שיש כאן איזה כשל לוגי, הלא הקשישים התהלכו אט, וכיצד זה לפתע הולכים הם במהרה, והתשובה: מה שקרה הוא שכנראה היתה קרה או שלג, אלא שהבנת המשל אינה הכרחית בחידה המשורבטת הזאת, אז כלך לך מהעיסוק בזאת). ואנו כבר יודעים מה הוא עניינו של בית. כלומר: צא והוסיף אות ב' למילה המבוקשת. והדברים הללו פשוטים לכבודו, ולא נכתבו אלא לחדד את האורחים ולהרויח לבות המבקרים.
ועוד ענין בהמשך: נסעו שלשה מתוך השנים. כאן יש איזה חידוש מעניין (קצת משעמם לכתוב תמיד באותו סגנון, הלא כן?), שנסעו מהחבורה שלשה, אלא שהשלשה לא נסעו מתוך אחד, כדרך המורגלת (כגון שבאה ה' תמורת ח') אלא נסעו מתוך שנים (שתי אותיות שהוצרכו לתרום את חלקן כדי שיצאו שלשה מחבורת הקשישים).
ועוד רמז קל: קבוצת הקשישים - בראשית דרכה - מונה ארבעה זקנים. והמה קשישים קלי משקל ביותר, אשר סך כולם אינו עולה על ששה עשר ק"ג..
לענין התואר אשר הצמיד לפני השטרודל, ידע נאמנה כי נסתפקתי בביאורו הרבה, אם יש ליתן את הקמצן לפני הפתח או להיפך, ושינוי משמעות יש בענין, אם כי כשלעצמי אני מרכיב תיבה זו על ששה אופנים, כי הזכירוני דברי המשורר בענין הכיבוס והטוהר, וזה יאות לי יותר תמורת זה התואר.