לפי מיטב ידיעתי, מבחינה חוקית (וההשלכה על ההלכה תלויה באינסוף תשובות שנכתבו בנושא) - אין שום שאלה. כל יצירה של אדם מכל סוג שהיא כולל "קניין רוחני" שייכת לבעליה. גם אם הוא לא רשם "כל הזכויות שמורות" וגם אם הוא לא חשב על זה.
מכאן, שאם יוצר של לחן/טקסט/תמונה/ציור/קובץ/תוכנה וכו וכו יחליט לתבוע מישהו שהשתמש בחומר שלו, מפר החוק עשוי להוציא מכיסו כסף רב כדי לפצות על מעשיו. לפעמים אלו תביעות של עשרות אלפי שקלים ואולי יותר.
ולהרחבה: התחום של זכויות יוצרים הוא רחב וכולל דברים שלא תמיד אנחנו מעלים על דעתנו. לדוגמה, נניח שקניתי דיסק של זמר פלוני אמוני ושילמתי ממיטב כספי. אני מפעיל משחקייה ציבורית של ילדים לחופש, ומשמיע את הדיסק ברקע. האם עשיתי משהו שלא כהוגן?
התשובה - חד משמעית, כן! השמעה ציבורית של דיסק שנקנה על ידי אדם פרטי, אינה מותרת. אגב, על הרבה מהתקליטים כתוב בפירוש שאסור להשמיעם בפומבי.
וכבר היו על כך תביעות משפטיות. הדוגמה הנ"ל לא משל בלבד היתה, כי אכן קראתי על תביעה כזו נגד משחקייה. היתה תביעה גם נגד אחת מחברות האוטובוסים בארץ על כך שהנהג שומע מוסיקה/רדיו תוך כדי נסיעה, ונמצא שהמוסיקה מושמעת באופן ציבורי (כמדומני במקרה הזה בית המשפט דחה את התביעה בגלל שהנהג שמע רק ברמקול שלידו ולא ברמקולים של כל המושבים).
אם כן, מי שלוקח לחן ומלביש עליו מילים ומשמיע אותו מול קהל, עלול להיחשב כעובר על זכויות יוצרים מכיוונים רבים.
ואם תאמר: "אבל כולם עושים את זה!"
נכון. יש הרבה דברים שנהוגים בציבור למרות שאינם מותרים על פי החוק. ואכן, בפועל ברוב המקרים לא יעלו עליך ולא ירדפו אחריך. ובכל זאת כדאי לחשוב טוב לפני שעושים זאת.
גם מבחינה מוסרית יש הרבה מה לדון בזה. אלה באמת דברים שאדם דש בעקביו מתוך שהוא סובר שהם 'פכים קטנים', הגם שלבעליהם הם יהלומים גדולים.
ואידך זיל גמור.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
