• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

שיתוף - לביקורת וואסע שירצל מאלי אקספרס

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
דבר אחד לא הבנתי- מה זה 'וואסע שירצל'???
סינר שנהוג ללבוש בחסידויות מסויימת בהדלקת נרות שבת,
חלקן אף לובשות אותו בליל שבת.
ידוע כסגולה לבנים תלמידי חכמים.
זה מה שאני יודע
ליתר הרחבה ניתן לקרוא באשכול הזה
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
יחס שאין לה לתת.

בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

ואז היא גם מצאה חברה.
יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
רק תתנו לה, מגיע לה.
חיבוק, אוזן, ואהבה.
היא הייתה ילדה רגילה חייכנית מתוקה.


היא אהבה לשחק להנות בלימודים עם חברות.


היא הייתה אכפתית וטובה נעימה ורגישה.


כזאת שתמיד אמרו להורים שלה שהיא מדהימה.


היא לפעמים התקשה אבל זה לא מה שבלט בה.


עד שיום אחד באו אליה ואמרו לה:


את לא רגילה את מיוחדת צריכה עזרה.


את לא יכולה להישאר כמו כולם את קצת מתקשה.


את צריכה תמיכה יעוץ הבחנה.


וזה כאב לה היא התבישה היא בכתה לאין מי שישמע.


היא רצתה לרוץ לצעוק זה שקר זה לא אמת.


אבל נסגר לה הפה ,המילים ,הבקשות ,הצעקות הרצון החזק של רגילה להיות.


והיא התחילה להאמין לשמועות להרגיש אותם אמיתיות מאימות מפחידות.


היא לא יצאה מהבית שבועות.


היא חשבה שלא רוצים אותה לא אוהבים.


שהיא רק צריכה פסיכולוגים מטפלים אנשים שעוזרים ותומכים.


היא חשבה שחברה זה לא בשבילה , שזה מוצר שאסור בו לגעת.


והיא עם הסטיקר על המצח תישאר לנצח.


והיא בכתה היא חשבה שזה לא יכול להיות אלוקים.


ומאז גם אם עד עתה הוא היה שלה, עכשיו היא את הדלת סגרה.


ועברה תקופה ארוכה בה היא הייתה חבוטה מתוסכלת מדוכה.


ואף אחד לא הכיר אותה כך כי היא השתנתה.


עד שהיא היחליטה שהיא את הסטיקר מסירה מכחישה משלילה.


והיא יצאה למסע ארוך מפרך ומיגע.


לאלוקים היא חזרה בקשה ממנו סליחה ומחילה.


היא התחננה אליו שיעזור לה לגדול , את הסטיקר לשלול.


להנציח את האמת שבה, שמתחבא חבולה.


והם צעדו יחד בשבילים מלאים בורות ותמרורים.


למדו את הדרך את השילוטים את הסימונים הקוים האדומים והלבנים.


למדו גבולות גדרות, לפגוש קשים וכישלונות.


והיום היא חוזרת מהמסע.


בלי הסטיקר הישן .


עם כיתוב חדש על הגב "כאן שחקנית גיבורה"
היא צועקת הצילו נלחמת בגלים,
יודעת שאף אחד לא שומעה אותה חוץ מאלוקים,
אבל בכל זאת היא לא מוכנה לבקש להתפלל אליו,
היא רחוקה עכשיו מרגישה שעין גישה ,
אסור לה היא כל כך הרבה חיללה,
היא מתביישת מעצמה ,
כמה בגדה לא הקשיבה שללה,
אברה איסורים חטאה,
התרחקה,
וטבע,
עמוקקקקק
עמוקקקקק,
בים הסוער,
והיא רוצה לחזור לחוף,
אבל אין אף מציל,
אין סירה ולא ספינה,
יש שם סערה,
והיא שוב צועקת,
נאבקת בגלים הגדולים המלוחים,
שמאיימים לגמור לה את החיים,
היא בוכה וכואבת,
פתאום היא מתעוררת מסוחררת ומבולבלת,
בוכה ומתנשפת,
ממששת את המיטה והיא יבשה,
פותחת את העיניים ומגלה את החדר שלה,
ומבינה שזה היה חלום,
היא לא בים עמוק,
אבל הנשמה שלה כןןן,
תקועה רחוק באמצע הים הסוער,
מסתכלת על עצמה מתביישת ,
היא החליפה לבוש,
היום אין לה כבר חצאיות בארון,
ולא את הטלפון מקשים של החרדים,
אין לה את השמחה האושר האמיתי,
אין לה מטרה ויעד לעתיד,
אין לה חיים נמאס לה,
והיא מתחילה להתגעגע להורים משפחה,
לחברה לקהילה ,
להיות חרדית במלחמה,
חיילת נגד היצר,
לקושי ההוא של לא להיסחף,
ואז היא צועקת עליו אני יהודייה!!!
אני הבת שלך שמתגעגעת,
רוצה לשוב לבקש סליחה,
למרות שלא מגיעה לי מחילה,
היא מנגבת דמעות ,
יוצאת החוצה לגשם לקור,
אבל נעים לה עכשיו,
יותר מתמיד,
כי בדרך הביתה,
לאבא ,
לנצחים!
שיתוף - לביקורת אמרו היא סתם.

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה