הנושאים החמים
הנושאים החמים
"ברוך המקום ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דיברה התורה..."
מלכה יודעת שיש הרבה אימהות שמתחילות לבכות בקטע הזה. כל אחת מעבירה את בניה לפניה, וכשנזכרת האמא היהודיה, בבן שבעל ההגדה ביקש להקהות את שיניו, פורצת בבכי כבוש. גם מלכה רוצה לבכות, אבל לא על הבן שסר מהדרך, עליו כבר בכתה, יותר על הבנים האחרים שהפנו לו גב. על האבא שיושב עכשיו כמלך ומספר לבניו, מתחיל בגנות מסיים בשבח. ומתעלם בנינוחות אכזרית מהבן ההוא.
רוצה מלכה לבכות, אולי הדמעות ינקו קצת את הגנות. אך לא מעיזה, בולעת את הדמעות פן יבולע לה.
***
נפתולי רימר לא היה צריך להתאמץ כדי להתעלם מגיסו הגדול, זה היה קל יותר ממה שהוא דמיין שזה יהיה.
למרות הקלות שבהתעלמות ממי שהיה עד לא מזמן הגיס הנערץ, ייחל נפתולי שהברנש יעלם, לפני שלקוחות מבני הקהילה ייכנסו ויראו את הפורש הנאלח. שלא יחשפו לסצנה המחשידה, שאחד מההם, דורך בתוך החנות המזוהה עם חסידות ברדיוב. ובאותה החנות המשפחתית, חנות הספרים של משפחת רימר, גם אצלה פשה הנגע, והנה הזריז כנראה הולך לקרקר עם העורב.
"כנראה" יילחשו זה לזה בשטיבלא'ך ובשלוסידעס, שלמרות שהרימרים במהלך זריז ניתקו כל קשר עם צבי מיילך גוטמן, המרים יד במשה ובתורתו, כנראה שעדיין צריך לחשוש מפני הידבקות בתוך המשפחה. מיטה חולה מלאה פישפשים גם אחרי שהחולה סולק משם.
כהתפרסם בחסידות שם צבי מיילך גוטמן בין הפורשים. העריך צבי מיילך שידברו עליו מאחורי הגב. אך גם בתרחישים המחמירים ביותר, הוא לא ציפה לתגובה כל כך חריפה מצד מוסדות החסידות. כשצוות הקרוי 'הנוטרים' משמש כזרוע הארוכה של 'הועדה לענייני שלום', שהיא מקבלת ההחלטות הרשמית לאיפול בבעיית הפרישה.
עוד בטרם הספיק לפרסם תמיכה כלשהי ברב' שייע, האדמו"ר הפורש, כבר סולקו ילדיו מהחסידות, הזמנות של מזוזות שיכתוב במסגרת עבודתו כסופר סת"ם, הוחזרו לו, שאר הזמנות בוטלו. גם לאשתו הגננת לא עשו חיים קלים, ולמרות שהגן שלה ממוקם בנווה יעקב הליטאית, לא חשש השפעה מזיקה על ילדי ברדיוב הטהורים, התקשרו מהמשרד של מנהל הרשת, הסמוך על שולחן האדמו"ר, והודיעו לה כי שובצה למשרה חדשה במעלה עמוס.
עיקר הכאב נבע המשפחה. הגיסים בעלי הילדים ניתקו את הקשר ראשונים, מחשש שמא גם ילדיהם יסולקו בלי אזהרה. אך גם הגיסים הצעירים העדיפו לא ליצור שום קשר. הגדילה לעשות אחת הגיסות, שארזה את כל הבגדים שחיה אשתו הורישה לאחיותיה הצעירות, השאירה שקית עמוסה מאחורי הדלת, עם פלייר חתום על ידי ישישי החסידות, המכריזים על כל הפורשים ככופרים בתורת משה. באווירה כזאת, אפילו ההורים כבר לא מורשים לדבר עם הפורשים, אבא של חיה ר' אברום שמיל רימר, קיבל את הגזירה בחפץ לב, האמא, מלכה, בלב כואב.
נפתולי הגביר את המוזיקה, הדביק מדבקות מחירים מעל ספרים, והתעלם בכל מאודו מגיסו לשעכשיו.
צביי מיילך בדק בזהירות שאף אחד לא מסתכל, ודחף לכיוונו של נפתולי הבוהה מעבר לו, מעטפה שעליה רשום 'לאמא'.
התעלם בעצמו מנפתולי, שעסוק בלא לעשות עסק. ולחש כאילו לתוך מסוף האשראי: " אני יודע שאתה חושב כמוני, אבל מפחד ממני, תעזוב. אתה תמשיך עם ההצקות שלך, אני כבר מוכן חזה נפשית. אבל בשביל האמת הפנימית שלך, תעשה טובה ותעביר מכתב קטן מבת לאמא שלה"
הסתובב והלך. תודה לה', לפני ששום ברדיובער נכנס.
חמש דקות, נפתולי לא העיז לגעת בפתק. חושש ממלכודת. אולי ייכנסו פתאום 'הנוטרים' ויתעדו איך נפתולי קושר קשר עם הפורש הנאלח.
בסוף הוא העביר, בלי שאמא שלו תדע שזה ממנו.
***
גם הוא כמוה הסתכל על כל הבנים שקיבלו מקום ליד השולחן. החכם שעושה מבחנים על כל הש"ס. הרשע, שירד מהדרך וחזר, ור' אברום שמיל מקרב אותו. התם, זה החתן שהצביע פעם או פעמיים למפלגה אחרת, אבל עדיין מאמין באדמו"ר. ושאינו יודע לשאול, בן הזקונים שנולד עם תסמונת.
רק לחתן אחד ולבת אחת איו מקום מסביב לשולחן.
מלכה בולכת דמעות המילים שכתבה לה בתה, מרצדים מול עיניה
"בגזירת איזה פרעה, החלטתם לזרוק את בתכם ליאור?"
ואז היא קמה פתאום, פתחה את הדלת, הרבה לפני שפוך חמתך. אברום שמיל נדרך, שאל אותה: "אמא לאן את הולכת?"
"לקרוא לחיה. לקרוא לצבי מיילך, הגיע הזמן להוציא את מצרים מתוכינו."
מלכה יודעת שיש הרבה אימהות שמתחילות לבכות בקטע הזה. כל אחת מעבירה את בניה לפניה, וכשנזכרת האמא היהודיה, בבן שבעל ההגדה ביקש להקהות את שיניו, פורצת בבכי כבוש. גם מלכה רוצה לבכות, אבל לא על הבן שסר מהדרך, עליו כבר בכתה, יותר על הבנים האחרים שהפנו לו גב. על האבא שיושב עכשיו כמלך ומספר לבניו, מתחיל בגנות מסיים בשבח. ומתעלם בנינוחות אכזרית מהבן ההוא.
רוצה מלכה לבכות, אולי הדמעות ינקו קצת את הגנות. אך לא מעיזה, בולעת את הדמעות פן יבולע לה.
***
נפתולי רימר לא היה צריך להתאמץ כדי להתעלם מגיסו הגדול, זה היה קל יותר ממה שהוא דמיין שזה יהיה.
למרות הקלות שבהתעלמות ממי שהיה עד לא מזמן הגיס הנערץ, ייחל נפתולי שהברנש יעלם, לפני שלקוחות מבני הקהילה ייכנסו ויראו את הפורש הנאלח. שלא יחשפו לסצנה המחשידה, שאחד מההם, דורך בתוך החנות המזוהה עם חסידות ברדיוב. ובאותה החנות המשפחתית, חנות הספרים של משפחת רימר, גם אצלה פשה הנגע, והנה הזריז כנראה הולך לקרקר עם העורב.
"כנראה" יילחשו זה לזה בשטיבלא'ך ובשלוסידעס, שלמרות שהרימרים במהלך זריז ניתקו כל קשר עם צבי מיילך גוטמן, המרים יד במשה ובתורתו, כנראה שעדיין צריך לחשוש מפני הידבקות בתוך המשפחה. מיטה חולה מלאה פישפשים גם אחרי שהחולה סולק משם.
כהתפרסם בחסידות שם צבי מיילך גוטמן בין הפורשים. העריך צבי מיילך שידברו עליו מאחורי הגב. אך גם בתרחישים המחמירים ביותר, הוא לא ציפה לתגובה כל כך חריפה מצד מוסדות החסידות. כשצוות הקרוי 'הנוטרים' משמש כזרוע הארוכה של 'הועדה לענייני שלום', שהיא מקבלת ההחלטות הרשמית לאיפול בבעיית הפרישה.
עוד בטרם הספיק לפרסם תמיכה כלשהי ברב' שייע, האדמו"ר הפורש, כבר סולקו ילדיו מהחסידות, הזמנות של מזוזות שיכתוב במסגרת עבודתו כסופר סת"ם, הוחזרו לו, שאר הזמנות בוטלו. גם לאשתו הגננת לא עשו חיים קלים, ולמרות שהגן שלה ממוקם בנווה יעקב הליטאית, לא חשש השפעה מזיקה על ילדי ברדיוב הטהורים, התקשרו מהמשרד של מנהל הרשת, הסמוך על שולחן האדמו"ר, והודיעו לה כי שובצה למשרה חדשה במעלה עמוס.
עיקר הכאב נבע המשפחה. הגיסים בעלי הילדים ניתקו את הקשר ראשונים, מחשש שמא גם ילדיהם יסולקו בלי אזהרה. אך גם הגיסים הצעירים העדיפו לא ליצור שום קשר. הגדילה לעשות אחת הגיסות, שארזה את כל הבגדים שחיה אשתו הורישה לאחיותיה הצעירות, השאירה שקית עמוסה מאחורי הדלת, עם פלייר חתום על ידי ישישי החסידות, המכריזים על כל הפורשים ככופרים בתורת משה. באווירה כזאת, אפילו ההורים כבר לא מורשים לדבר עם הפורשים, אבא של חיה ר' אברום שמיל רימר, קיבל את הגזירה בחפץ לב, האמא, מלכה, בלב כואב.
נפתולי הגביר את המוזיקה, הדביק מדבקות מחירים מעל ספרים, והתעלם בכל מאודו מגיסו לשעכשיו.
צביי מיילך בדק בזהירות שאף אחד לא מסתכל, ודחף לכיוונו של נפתולי הבוהה מעבר לו, מעטפה שעליה רשום 'לאמא'.
התעלם בעצמו מנפתולי, שעסוק בלא לעשות עסק. ולחש כאילו לתוך מסוף האשראי: " אני יודע שאתה חושב כמוני, אבל מפחד ממני, תעזוב. אתה תמשיך עם ההצקות שלך, אני כבר מוכן חזה נפשית. אבל בשביל האמת הפנימית שלך, תעשה טובה ותעביר מכתב קטן מבת לאמא שלה"
הסתובב והלך. תודה לה', לפני ששום ברדיובער נכנס.
חמש דקות, נפתולי לא העיז לגעת בפתק. חושש ממלכודת. אולי ייכנסו פתאום 'הנוטרים' ויתעדו איך נפתולי קושר קשר עם הפורש הנאלח.
בסוף הוא העביר, בלי שאמא שלו תדע שזה ממנו.
***
גם הוא כמוה הסתכל על כל הבנים שקיבלו מקום ליד השולחן. החכם שעושה מבחנים על כל הש"ס. הרשע, שירד מהדרך וחזר, ור' אברום שמיל מקרב אותו. התם, זה החתן שהצביע פעם או פעמיים למפלגה אחרת, אבל עדיין מאמין באדמו"ר. ושאינו יודע לשאול, בן הזקונים שנולד עם תסמונת.
רק לחתן אחד ולבת אחת איו מקום מסביב לשולחן.
מלכה בולכת דמעות המילים שכתבה לה בתה, מרצדים מול עיניה
"בגזירת איזה פרעה, החלטתם לזרוק את בתכם ליאור?"
ואז היא קמה פתאום, פתחה את הדלת, הרבה לפני שפוך חמתך. אברום שמיל נדרך, שאל אותה: "אמא לאן את הולכת?"
"לקרוא לחיה. לקרוא לצבי מיילך, הגיע הזמן להוציא את מצרים מתוכינו."
