התייעצות > מחוויה מרגשת וסוייבקטיבית לחוויה אובייקטיבית/כללית

[שרה מגן]

ביום בהיר אחד (היום!) מבקשים ממכם לכתוב על נושא שמעניין אוכלוסיה מסויימת, או שכבת גיל מצומצמת. למשל: ליטאים צעירים בני 18, עולים מסודן בחצי שנה הראשונה בארץ, קהילת חאלב בניו יורק, וכדומה.
האם ישנה דרך לכתוב כך, שגם מי שמחוץ לטווח יהנה מהתוכן???

או למשל. נניח שעברתם חוויה מרוממת, מרגשת, מפחידה.
איך אפשר להעביר את עוצמת החוויה, שעברתם. במלל בלבד??

מה הכללים?
מה התובנות?
מה הטיפים שיש לכם?
קדימה, אל תהססו!

חדדו קולמוסים, והזריקו אנדרלין למילים.

 

[צדיק סופית]

קשה, אבל אפשרי.
צריך לשלב פרטים שיעניינו את יתר הקוראים ויעשירו את המידע שלהם ולו במעט.
לא מדובר על שנת היווסדה של קהילת יוצאי חאלב ואפילו לא על מניין אנשיה, אלא על משהו פיקנטי יותר.
אם זו כתבה, אפשר להכניס את הפרטים במישרין; אם זו סיפורת - רצוי שיהיה בעקיפין.

לגבי כתיבת חוויה, כאן המלאכה קשה יותר.
כדאי להסמיך את הכתיבה לשעת החוויה, כאשר עדיין הרגשות הומים.
צריך לעצום את העיניים ולהתרכז בחוויה ובמה שהיא גרמה לנו. ואז לכתוב.
מי שיש לו את זה - מובטח לו שהיצירה תצא מלאה בניחוח רגשי.
אספר מניסיוני, שכאשר כתבתי על דמות מסוימת שהאזינה לשיר מרגש שנגע בה עמוק, השמעתי לעצמי את השיר תוך כדי הכתיבה, התחברתי לדמות ולרגשותיה, וכשדמעות של ממש בעיני, מול מסך מטושטש - כתבתי את הסיפור.
לטעמי זה יצא אחד הטובים אם לא הַ.

 

[מרחבית]

לכתוב על הקורה בעולם הפנימי, לא רק על מה שמבחוץ, וכך ליצור הזדהות.
אם תכתבי, למשל, על השאיפות של בחור בן 18 בישיבה, על מאבקיו ועל עליות וירידות - בצורה טובה וכנה ומבטאת - זה ייגע לקוראים במקומות בהם להם עצמם יש שאיפות ומאבקים עליות וירידות. והם יזדהו. וזה כבר יהיה בטווח שלהם.
כשתכתבי בצורה טובה על בדידות של אנשים, על הסתגלות, על תקוות מפעמות ואכזבות, על פחדים ועל להרגיש אבודים, על חדוות יצירה, וכן הלאה; כשתשלבי בכתיבה גם את סיפורה של הנפש - זה יהיה מוכר ונוכל להזדהות - כי כולנו חווים בצורה כזו או אחרת את הסיפורים הנפשיים האלה - גם אם התפאורות שונות לחלוטין.

להעביר עצמה של חווייה? לא תמיד אפשר עד הסוף. מילים נרדפות רבות, סימני קריאה רבים וכדו' - בעיניי רק מורידים. זהו ניסיון להאכיל בכפית - וזה מצמצם את ההרגשה במקום לפתוח אותה. לשקט יש את העוצמה שלו. להניח לקוראים להרגיש לבד.
כן לתאר בפירוט את מה שמסביב. את מה שקורה, את התחושות הפיזיות, את המחשבות, את הדמיונות. הפרטים הללו ייצרו עבורנו את סיפור הנפש.