השקט שמאחורי הפוסטר

[קודקוד]

אם תמיד ידענו שבאומנות המילים כמה שפחות כך יותר
בני גנץ הוכיח את זה בסקרים ממש מעולה
אז הנה קמצוץ מילים על עולם הדממה שלו

חבר שלח לי (מרוב שנהניתי מהניתוח המדויק שכחתי לשאול אותו איה מקור הדברים )
וחשבתי לשתף אתכם גם...

1. ניסוח. ישראל לפני הכול. ממש הכול? כי קודם מופיעה המילה "גנץ" ורק אחריה "ישראל".

‏2. צבעים. שחור וחאקי. הבחירה בצבעים הצבאיים מפתיעה ולא שגרתית, בוודאי אל מול הכחול והאדום החזקים של רוב המפלגות האחרות. אבל מה אנחנו יודעים בינתיים על בני גנץ? שהוא היה רמטכ"ל. וידוע שאנחנו אוהבים את הרמטכ"לים שלנו. הצבעוניות של "חוסן לישראל" טריקית: היא מבדלת את המפלגה, ‏ואם כבר צבאיות, השילוב שחור־חאקי מזוהה עם ההסוואה של חיילים בפעילות מבצעית, והקו שמתחת למילים ובלוגו מזכיר מריחת צבע כמו־ידנית. האם גנץ מציג את עצמו או מנסה להסתוות מאחורי הוואסח.

3. פיסוק. אחרי "גנץ" מופיעה נקודה עגלגלה, ואחרי "הכל" מופיעה נקודה בצורת מגן דוד. מעצבי המודעה סגרו בכך שתי פינות: גם הנקודה הקלאסית של הסלוגנים הפוליטיים (ד"ש מראובן אדלר), וגם המגן דוד הלאומי. אבל המשחק הלך צעד אחד רחוק מדי כשגם בלוגו המפלגה, בתוך הסמ"ך העגולה, מפציע שוב מגן דוד. מיותר. מרוב מסרים רמוזים הידרדרנו לקישוטיות ולקיטש חובבני.


4. הטיה. ‏מחלה מוכרת בכרזות פוליטיות היא ההטיה: דחיפה של החלק העליון של האותיות אל עבר לא ידוע. גם גנץ נופל בפח, ומניע שמאלה את גגות האותיות בסלוגן ובלוגו. המטרה היא להביע תנועה דינמית, אבל בסוף זה רק מזכיר את סמלילי המפלגות העייפות והוותיקות, הליכוד והעבודה. לוגו העבודה, אגב, נוטה דווקא לימין, ואילו זה של הליכוד – לשמאל.

5. טיפוגרפיה. ומילה על סידור האותיות ועיצובן, מה שמכונה טיפוגרפיה. הפונט לא מוכר, ההטיה מעוותת אותו והאותיות הצמודות מדי עלולות להקשות על הקריאוּת. דמיינו את המודעה בשלט מרוחק בנתיבי איילון: המילים הלא מוכרות לכולם נדבקות והופכות לגוש אחד בלתי מפוענח.

7. עיניים. אבל מהו צבע העיניים שלו? לגנץ אכן יש עיניים בהירות, אבל התכלת העזה בכרזה היא כנראה ממש לא הגוון שהוא רואה במראה בכל בוקר. די לחפש כמה תצלומי עבר שלו כדי לשער שמישהו השקיע כאן בעבודת פוטושופ.

עינו של בני גנץ.


8. המשכיות. כן, רק עין אחת יש פה, ודי בה כנראה כדי שהמצביעים הפוטנציאליים והפוטנציאליות יימסו אל מול מראהו וגובה קומתו של הרמטכ"ל לשעבר. אגב, אם תתבוננו היטב תראו שאין כאן חיתוך מדויק של חצי פנים: גנץ מטה את פניו אלינו, לימין, והחריץ במרכז הסנטר שלו לא נחתך בקצה אלא מופיע במלואו בתמונה. חצי פנים במודעה כזו – זו לכאורה בחירה גרפית מעניינת ושונה, אלא אם נזכרים שרק לפני חודש מסע פרסום אחר נקט באותו עיצוב: חצאי פנים של נתניהו,

 

[כּוֹתָר]

המחשה למאמרי רבותינו:
סייג לחכמה שתיקה. מילה בסלע שתיקה בתרי. גם אויל מחריש חכם יחשב.

 

[קודקוד]

בשיח זקנים מקובל לשמוע כי פתרון הצפיפות בבתי אבות הוא הדילול הטבעי
נראה שגם כך דוגלת מפלגת העבודה
ומדי בחירות אנו זוכים 'לפנים חדשות' בפְרוֹנְט
(ולחבר ששיתף תודתי מסורה )

מוכן לקרב
אבי גבאי, שמצא עצמו בסיטואציה לא פשוטה מפנים ומחוץ, נראה בתמונה כשהוא רוכן,
(כמו גבאי הנשען על הבימה) גופו כפוף כשכתף אחת גבוהה מהשנייה כאתלט העומד בקו הזינוק
המסר שהוא מנסה לשדר:
שיש לו את האנרגיה הדרושה בכדי לצאת למרוץ ולחולל את השינוי המיוחל.

האדום האדום הזה

שימו לב שבניגוד למועמדים האחרים שהצטלמו עם ז'קט, גבאי בחר להופיע ענוד בעניבה אדומה וללא ז'קט.
אדום צבע עניבה שטראמפ לעולם לא מוותר עליו משדר עוצמה, תקיפות,
שבירת מוסכמות. לכן גם לא מומלץ לענוב עניבה אדומה לראיונות עבודה.
אבל כאן הצבע האדום מתכתב נהדר עם המסר שגבאי מעוניין להעביר, "אני מוכן למאבק".
זוהי גם הסיבה שבניגוד לאחרים שהצטלמו עם ז'קט,
הוא נטול ז'קט שרק יעצור אותו ויסרבל בניהול המאבק
בהשוואה למועמדים האחרים , הבעת פניו של גבאי לא רגועה אלא משדרת נחישות ועודף רצינות.
הוא רוצה שנבין שהוא מוכן לנהל את הקרב עבורנו.

בעבור שיתן

הסיסמה שלו מופנת לעברנו בלשון רבים 'מתחייבים'... כמו קוראת לנו לחבור אליו במשותף
גבאי עשה כאן שימוש בטכניקת ההדדיות - "אני מתחייב לשינוי בישראל. עכשיו תורכם".
זו טכניקת שכנוע שלפיה אנשים ייענו בחיוב להצעה כשהם מקבלים קודם כל משהו בתמורה.
ההיענות מושגת על ידי יצירת מחויבות. החזרת טובה כנגד טובה, כמו קבלת דוגמית בחינם
ורק אז מגיעה ההצעה המכירתית. כך גבאי אומר לנו, אני מתחייב, עכשיו תתחייבו גם אתם.

 

[יוסי גולדשטיין]

מה זה אהבתי את הניתוח על בני גנץ...
אם תתבוננו היטב תראו עוד כמה 'טריקים' מבית היוצר של ה'קמפיין של גנץ.'
שימו לב, ששם המפלגה "חוסן לישראל" מונח כדרגות על כתפו.
ועוד משהו... מאחוריו יש ענן תכלכל - אפרפר לשוות לו אווירה של סערת קרב

 

[קודקוד]

בהשראת הסקרים
תהיו כחלונים...
נזף ראש הממשלה בסגל השרים שחיממו בנחת את כיסאות עור הצבי
כך בטווח הקצר
בטווח הארוך זה מעט שונה
לבסוף אנשים תמיד ישלשלו את קולם לשמאל או ימין
סוגיית הביטחון תמיד רלוונטית תמיד אקטואלית ובעיקר ממתגת
חברתי כלכלי כנראה פחות סוחף ומעניין
ואם רק נציץ לפופולריות של שר האוצר הקודם נגלה
שמיתוג על בסיס כלכלי הוא חלון הזדמנויות שרק הולך ומצטמק

(ושוב תודה לניק הנעים ששיתף )

1. היחיד, בבחירות ‭ ,'77 ‬ ערב המהפך המפורסם, רץ המיליונר שמואל פלאטו־שרון לכנסת עם הסיסמה "האיש הבודד לכנסת". שני מנדטים שלמים בחרו בפלאטו־שרון שנפטר לפני חודשיים אך הוא רשם רק את עצמו כמועמד והמנדט הנוסף התחלק בין מפלגות אחרות. לפחות לפי סיסמת הבחירות שלו, גם שר האוצר כחלון רץ על תקן האיש הבודד. היחיד. אין כולנו, יש רק הוא, וזהו. נטו כחלון.

2. רק. רק כחלון. כי יואב גלנט כבר לא, מייקל אורן כבר לא, וגם אלי אלאלוף ורחל עזריה כבר לא. רק כחלון לבדו. ברגע שראש הממשלה זנח את סיסמת הבחירות המסורתית "רק נתניהו" לטובת "דווקא נתניהו", מיהר שר האוצר וניכס לעצמו את המילה, שמזוהה עם עקשנות הימין ונחישותו.

3. גופן. הפונט הטרנדי "מנדטורי" של ינק יונטף הוא עיבוד עדכני לאותיות כרזות מימי הקמת המדינה. פונט עם אופי מחאתי, כמעט פשקווילי, אבל עם ניחוח רטרו־ישראלי. בסמל ארגון המחתרת האצ"ל, בגרסה המופיעה כאן נעשה שימוש באותו הפונט. רק כך, רק כחלון.

4. מנדטורי. הגופן הפך לפופולרי מאוד לאחרונה, ובבחירות לרשויות המקומיות, אחרי החגים, כמעט בכל עיר היה מועמד שהשתמש בפונט - על שלל משקליו - בעיצובי הקמפיין שלו. הנה שתי דוגמאות, מירושלים ומרעננה.

5. קמפיין מתמשך.
כולנו הייתה המפלגה היחידה בממשלה שהפיקה פרסום חוצות שימנף ויבליט את הישגיה, הרבה לפני תחילתה של מערכת הבחירות. "נטו כחלון - נטו משפחה", "כחלון, הביטחון שלך". הציבור כנראה לא קנה את שיווק ההישגים, ועל פי הסקרים אינו ממהר לבחור שוב במפלגתו של שר האוצר, מה שממקם את כולנו סביב אחוז החסימה.

6. כולנו. לוגו המפלגה הוחלף בשנה החולפת לסמליל מהודק וייחודי הבולט בין שלל הלוגואים המשמימים והגנריים של הפוליטיקה. בלי הטיה, בגופן כתב )ולא דפוס(, ואפילו מעין דו־לשוניות: נסו לקרוא אותו כאנגלית משמאל לימין, ‭ .IJFD ‬ את הסמליל הזה כמו את הקודם עיצב שוקי דוכובני, שגם במערכת הבחירות הזו ממשיך לתת מעטפת גרפית לפרסומי המפלגה - מהשלטים ועד פתקי ההצבעה.

7. פנים. כן, תקריב פנים נעים ואנושי של שר האוצר, עם בת־ שחוק קלה. בהחלט אפשר לחוש שאכפת לו. ממי אכפת לו? מכולנו? ממפלגת כולנו? מחשבון הבנק שלנו? מהגירעון הגדל בחשבונות הלאומיים? כולנו ממחזרת עכשיו, שוב, את אותו תצלום מוצלח ממערכת הבחירות הקודמת, אי שם ב־‭,2015‬ ואפילו באותו החיתוך.

8. צבעים. גם בקמפיין המתמשך של כולנו אין דרך להימלט מהכחול, הפעם בגוון עמוק: ציונות, ימין, מעמד פועלים. כחול הוא צבע הרקע של חיינו.