זוהי עדות אותנטית לחלוטין. ביצעתי בה שינויי עריכה קלים ומתבקשים.
ייתכן מאד שכבר קראתם את הסיפור, או ראיתם את הראיון בערוץ 14, אבל ביקשו להפיץ.
לא יודע איך, אבל כל המהומה מבחוץ כאילו לא נגעה אלינו, ישבנו לסעודת השבת כאילו העולם מסביב לא מתהפך.
ללא שום התראה, זיהתה אישתי באינטואציה החדה שלה, שמתפתחת איזו סכנה, כנראה קולות חשודים או פיצוצים, היא סחבה אותי כמעט בכח לממ"ד.
טורקת אחריה את הדלת מסמנת לי בפרצוץ הכי מצמית שלה שכדאי שאני אשתוק.
בדרך כלל הפרצוף הזה גורם לי דווקא לדבר, אבל הרגשתי שאיזה כח עליון, אולי הרב ענתבי שאני משתדל לשמוע את השיעורים שלו, פעל עבורי, ובאמת שתקתי.
כדי להראות לה שהבנתי את חומרת המצב סגרתי גם את דלת העץ שהוספתי לממ"ד מאז שהוסב לחדר שינה שלנו, נעלתי את שניהם.
אחרי דקות ספורות, באמת נשמעו צעדים. רצים מתרוצצים מחפשים אחרינו.
זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי. והיו לי כמה כאלה.
הם רצו ישר לממ"ד, כאילו קיבלו מידע מדוייק איפה אנחנו ישנים. ניסו לפתוח... השתוללו קצת.. צעקו בשפה זרה..
אחרי כמה דקות מתוחות ששנינו מקבלים על עצמנו שבת ביתר רצינות, הסתלקו השועלים הקטנים.
קצת נשמתי לרווחה.
"כנראה שהם הלכו" ניסתי לומר לאשתי.
"ששש..." היא סיננה, כאילו יודעת שהם אובססיביים לחדור לחדר שלנו.
אבל השקט דווקא נמשך, "כנראה הלכו לשכנים" חשבתי. מרחוק מאזור השכנים נשמעו פיצוצים חזקים. כאילו לאשר את דברי.
לא יודע כמה זמן זה נמשך. נראה לי אפילו נרדמתי קצת, מרוב תשישות ופחד.
הייתי חייב לצאת להביא קצת מים.
בדממה מוחלטת יצאתי. אחרי שהקשבתי מאחורי הדלת לוודא שהם לא באזור.
"ווואה!!"
המארב היה מושלם הם סגרו עלי מכל כיוון.
מרחוק שמעתי את אשתי טורקת בחשאי את הממ"ד פן יבולע גם לה.
הייתי בידיהם והם יכולים לעשות לי הכל. הכל.
המבוגר שבהם ניגש ישר לעניין:
"אבא פעקלע! ישנתם כבר המון."
נו טוב...
ייתכן מאד שכבר קראתם את הסיפור, או ראיתם את הראיון בערוץ 14, אבל ביקשו להפיץ.
לא יודע איך, אבל כל המהומה מבחוץ כאילו לא נגעה אלינו, ישבנו לסעודת השבת כאילו העולם מסביב לא מתהפך.
ללא שום התראה, זיהתה אישתי באינטואציה החדה שלה, שמתפתחת איזו סכנה, כנראה קולות חשודים או פיצוצים, היא סחבה אותי כמעט בכח לממ"ד.
טורקת אחריה את הדלת מסמנת לי בפרצוץ הכי מצמית שלה שכדאי שאני אשתוק.
בדרך כלל הפרצוף הזה גורם לי דווקא לדבר, אבל הרגשתי שאיזה כח עליון, אולי הרב ענתבי שאני משתדל לשמוע את השיעורים שלו, פעל עבורי, ובאמת שתקתי.
כדי להראות לה שהבנתי את חומרת המצב סגרתי גם את דלת העץ שהוספתי לממ"ד מאז שהוסב לחדר שינה שלנו, נעלתי את שניהם.
אחרי דקות ספורות, באמת נשמעו צעדים. רצים מתרוצצים מחפשים אחרינו.
זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי. והיו לי כמה כאלה.
הם רצו ישר לממ"ד, כאילו קיבלו מידע מדוייק איפה אנחנו ישנים. ניסו לפתוח... השתוללו קצת.. צעקו בשפה זרה..
אחרי כמה דקות מתוחות ששנינו מקבלים על עצמנו שבת ביתר רצינות, הסתלקו השועלים הקטנים.
קצת נשמתי לרווחה.
"כנראה שהם הלכו" ניסתי לומר לאשתי.
"ששש..." היא סיננה, כאילו יודעת שהם אובססיביים לחדור לחדר שלנו.
אבל השקט דווקא נמשך, "כנראה הלכו לשכנים" חשבתי. מרחוק מאזור השכנים נשמעו פיצוצים חזקים. כאילו לאשר את דברי.
לא יודע כמה זמן זה נמשך. נראה לי אפילו נרדמתי קצת, מרוב תשישות ופחד.
הייתי חייב לצאת להביא קצת מים.
בדממה מוחלטת יצאתי. אחרי שהקשבתי מאחורי הדלת לוודא שהם לא באזור.
"ווואה!!"
המארב היה מושלם הם סגרו עלי מכל כיוון.
מרחוק שמעתי את אשתי טורקת בחשאי את הממ"ד פן יבולע גם לה.
הייתי בידיהם והם יכולים לעשות לי הכל. הכל.
המבוגר שבהם ניגש ישר לעניין:
"אבא פעקלע! ישנתם כבר המון."
נו טוב...