שיר הרהורים של אחרי פיגוע.

[RPO]

ולמה אני אדישה
ולמה צריך שידור חי
והלוויה
כדי לסחוט
דמעות

ומה עוזרות
דמעות חמות
אם מחר
הכל עבר
ויש שגרה

ואיך שגרה
אם אנשים אבדו
קרובים
וכיתה שחסר בה
ילדים

ומדוע ילדים
וכאב
מכניס שבת
ויוצא כשנשמה
עלתה
עוד אחת.

ומתי תבוא אחת
שהיא בשורה
והיא מרפא
ומתי תביא משיח
נו כבר אבא
תגלה.

 

[חני כהן :)]

שיר נוגע וכואב!

ואיך שגרה
אם אנשים אבדו
קרובים
וכיתה שחסר בה
ילדים

זה נוקב הקטע הזה. וכואב כל- כך...

 

[מ. י. פרצמן]

ולמה אני אדישה
ולמה צריך שידור חי
והלוויה
כדי לסחוט
דמעות

ומה עוזרות
דמעות חמות
אם מחר
הכל עבר
ויש שגרה

ואיך שגרה
אם אנשים אבדו
קרובים
וכיתה שחסר בה
ילדים

ומדוע ילדים
וכאב
מכניס שבת
ויוצא כשנשמה
עלתה
עוד אחת.

ומתי תבוא אחת
שהיא בשורה
והיא מרפא
ומתי תביא משיח
נו כבר אבא
תגלה.


צפה בקובץ המצורף 1312870

שיר חזק כל כך.
שני הבתים הראשונים מתחרים ברמת התוכחה שבהם. לא יודעת אם זו הייתה הכוונה, אבל אם התכוונת לזה - הרי שעשית את זה טוב.

אהבתי מאוד את האלמנט הספרותי שהשתמש בו - שהנושא בכל בית הוא המשך של מילה אחת מהבית הקודם. לא זוכרת שראיתי פעם בנייה כזו, ואהבתי אותה.

לא הבנתי על איזו 'אחת' את מדברת בבית האחרון. אם זו המשכיות של ציטוט המילה מהבית הקודם, הרי שאת מדברת על נשמה, נכון? אבל איזו נשמה היא בשורה בביאת המשיח? לא הצלחתי להבין.

בכל אופן השיר יפהפה ונוגע כל כך ללב. מי ייתן שנמצא מזור לדמעותינו וננוחם בבוא גואל.

 

[כינור דוד studio]

מצמרר!
כל כך נכון עד כמה שזה כואב...

 

[דיונון]

אהבתי מאוד את האלמנט הספרותי שהשתמש בו - שהנושא בכל בית הוא המשך של מילה אחת מהבית הקודם. לא זוכרת שראיתי פעם בנייה כזו, ואהבתי אותה.

כעין זה -
סגולה - שולי רנד

תראו איך שהיא מנגנת
כמו לא מרגישה את הסכין בגב
אגב היא תמיד נאמנה לו
בגלגול הזה ובגלגול שלפניו

הרבה מלכים לטשו בה עין
היא לא אחת שמפירה בריתות
כרותות לשפתיים
שיבשו מרוב תחינות וטענות

 

[REBEKA997]

כואב כואב כואב
וממשיכים
אדירה שהצלחת לתמצת כל כך המון לב לכמה מילים...

 

[RPO]

שיר נוגע וכואב!

זה נוקב הקטע הזה. וכואב כל- כך

שיר חזק כל כך.
שני הבתים הראשונים מתחרים ברמת התוכחה שבהם. לא יודעת אם זו הייתה הכוונה, אבל אם התכוונת לזה - הרי שעשית את זה טוב.

השיר נכתב מהרגשת הלב- כתוכחה עצמית.
אני הרגשתי ומרגישה את האדישות שמשתלטת עלי, הרגש שקהה.
לא כמו בעבר כשהזדעזעתי מפיגועים יותר.

אהבתי מאוד את האלמנט הספרותי שהשתמש בו - שהנושא בכל בית הוא המשך של מילה אחת מהבית הקודם. לא זוכרת שראיתי פעם בנייה כזו, ואהבתי אותה.

תודה!
זה מענין, כי זה השיר הכי מהיר שנכתב לי,
ובכל מילה כזו "דמעות" "שגרה" הרגיש לי שיש לי יותר מבית אחד- משמעות אחת לכתוב.

לא הבנתי על איזו 'אחת' את מדברת בבית האחרון. אם זו המשכיות של ציטוט המילה מהבית הקודם, הרי שאת מדברת על נשמה, נכון? אבל איזו נשמה היא בשורה בביאת המשיח? לא הצלחתי להבין.

צודקת. פה שינתי מההמשכויות. זה שיר בלי הרבה כוונות ספרותיות יותר כונות רגשיות.
מה שכן, בניתי בכל בית מילת שאלה אחרת, ולמה ומה ואיך ומדוע ומתי.

בכל אופן השיר יפהפה ונוגע כל כך ללב. מי ייתן שנמצא מזור לדמעותינו וננוחם בבוא גואל.

אמן!
ותודה לך על תגובה מפורטת ומתיחסת.

מצמרר!
כל כך נכון עד כמה שזה כואב...

כואב כואב כואב
וממשיכים
אדירה שהצלחת לתמצת כל כך המון לב לכמה מילים...

תודה לכולכם.
אכן כואב מאוד.
שנזכה לכתוב ולקרוא שירי שמחה והודיה!
בשורות טובות!!

 

[חנש]

לא הבנתי על איזו 'אחת' את מדברת בבית האחרון. אם זו המשכיות של ציטוט המילה מהבית הקודם, הרי שאת מדברת על נשמה, נכון? אבל איזו נשמה היא בשורה בביאת המשיח? לא הצלחתי להבין.

"אחת היא יונתי תמתי."
אחת היא זו כנס"י מלשון כניסה שהיא מקור נש"י ונקראת אחת לפי שהיא מקבלת מבחי' ישראל דלעילא שנקרא' אחד כו'.(ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן > ליקוטי תורה > שיר השירים > לח ב)

 

[שרהלה שרהלה]

לבכות.
לבכות על הנשמות הטהורות שהלכו לנו, וגם לבכות על העובדה המחרידה שכאילו התרגלנו, וכאילו קצת קהה הרגש, וכאילו אנחנו אדישים, לא מספיק בוכים. כי אנחנו לא. ואנחנו כן בוכים, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. ואם קצת התייבשנו, זה רק צועק יותר למשיח. כי אם יש הרגל - זה אומר שיש שגרה. ואם יש שגרה שכזאת - זה צועק משיח. היום.

 

[לוטם]

ולמה אני אדישה
ולמה צריך שידור חי
והלוויה
כדי לסחוט
דמעות

ומה עוזרות
דמעות חמות
אם מחר
הכל עבר
ויש שגרה

ואיך שגרה
אם אנשים אבדו
קרובים
וכיתה שחסר בה
ילדים

ומדוע ילדים
וכאב
מכניס שבת
ויוצא כשנשמה
עלתה
עוד אחת.

ומתי תבוא אחת
שהיא בשורה
והיא מרפא
ומתי תביא משיח
נו כבר אבא
תגלה.


צפה בקובץ המצורף 1312870

וואו.
עצוב.

 

[מלכי סלמון]

דמעות.

 

[RPO]

לבכות.
לבכות על הנשמות הטהורות שהלכו לנו, וגם לבכות על העובדה המחרידה שכאילו התרגלנו, וכאילו קצת קהה הרגש, וכאילו אנחנו אדישים, לא מספיק בוכים. כי אנחנו לא. ואנחנו כן בוכים, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. ואם קצת התייבשנו, זה רק צועק יותר למשיח. כי אם יש הרגל - זה אומר שיש שגרה. ואם יש שגרה שכזאת - זה צועק משיח. היום.

כל מילה.
זה גלות- שכבר אין כח ויכולת להאנח מ"העבודה הקשה"
בעז''ה בקרוב ממש, זו הנחמה. והתקווה.

וואו.
עצוב.

דמעות.

קשה.