הרגלי הגיה מעוותים

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
קיים כלל במילים רבות שכשהם נסמכות מחסירים מהן תנועות, לדוגמא, עִשָּׂרוֹן, כשהיא נסמכת השי"ן בשו"א - עֶשְׂרוֹן. הִגָּיוֹן - הֶגְיוֹן.
כתוצאה מכך נתהוו שיבושים במילים אחרות אשר תנועותיהן מעטות, ונוצרה נטיה להרחיבן ולהוסיף בהן תנועות כשאין הם נסמכות.
לדוגמא: פִּתָרוֹן במקום פִּתְרוֹן. חִסָרוֹן במקום חֶסְרוֹן יִתָרוֹן במקום יִתְרוֹן.
מאידך גיסא ישנם מילים רבות אשר במקורן הן באות עם תנועות רבות, וע"י שכשמסמיכים אותן מחסירין מהן תנועות, על כן הורגל שגם כשאינן נסמכות, הוגים אותן באותן התנועות המסמיכות אותן.
לדוגמא: שְׂכַר (שָׂכָר), פְּגַם (פְּגָם), דַּת (דָּת) (יצוין שאין מילה זאת משתנית אפילו כשהיא נסמכת, ויש לומר "כְּדָת משה וישראל"... וכן "מְנָת" אף שהיא נסמכת), פְּרַס (פְּרָס), כְּפַר (כְּפָר), גֶּזֶל (גָּזֵל), גֶּדֶר (גָּדֵר), יֶרֶק (יָרָק, אולם יש משקל יֶרֶק גם כשאינו נסמך,.ראב"ע ברא' ט, ג), בֶּן (בֵּן).
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
יש להזהר כשאומרים ב"ובא לציון" - ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, בניקוד שֶׁבְּרָאָנוּ, ולא שֶׁבָּרָאנוּ או שֶׁבָּרְאָנוּ, שלא יהא ח"ו מחרף ומגדף.
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
געוואלדיג,
יישר כח.

מה שכתבת על המילים הנסמכות נכון ללשון מקרא, אבל בלשון משנה ייתכן שאין מקפידים כ"כ בענין. למשל גֶּזֶל (גָּזֵל), גֶּדֶר (גָּדֵר).
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
מהיכן הינך לוקח זאת? האם המשנה נמסרה לנו עם נקודות? דוקא אני נקדתי משניות עבור מכון חשוב, ועמדתי על כל הדברים האלה לנקדם לפי הידוע ע"פ כללי הדקדוק.
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
ראה כאן, בפרט בכיתוב לתמונה. יש גם כתבי יד עם טעמים, וכבר השל"ה התאונן על שאין מדפיסים אותם.
וע"ע כאן.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
נכתב ע"י gchw;253280:
ראה כאן, בפרט בכיתוב לתמונה. יש גם כתבי יד עם טעמים, וכבר השל"ה התאונן על שאין מדפיסים אותם.
וע"ע כאן.

אמנם איני כ"כ בקי בנושא, אולם לא נראה לי שקיימת כיום הוכחה ששינויים אלה ואחרים נוצרו בזמן הקדום של חכמי המשנה או התלמוד, וייתכן מאד שנוצרו בתקופות מאוחרות יותר. אם נוכיח שבעלי התוס' וחכמי ספרד מצטטים לשונות כאלה, ושניהם מתנבאים בסגנון אחד, הרי שזה ישמש כהוכחה שהשינויים נוצרו בזמן קדום מהן.
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
יש ויש הוכחות. הנושא ארוך ורחב ואכמ"ל.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
אין חולק על העובדה שקיימים שינויים רבים בין לשון המקרא ולשון חז"ל, ולא רק שינויים באיות מילים בודדות, אלא גם שינויים מבניים, לדוגמא: ביום השביעי "נתעלה", בלשון המקרא: "התעלה". וזו דוגמא להבדל מבני של בנין נתפעל שלא נמצא בלשון המקרא אלא כמשמעות של מד"ב לעתיד.
אולם לגבי המילים הספיציפיות גדר וגזל וכדו', מהיכי תיתי שבלשון המשנה הניקוד שונה?
גם אם נניח שאין צורך לדייק בלשון המשנה, האם זה סותר את הנחתי שההגיות הנ"ל נוצרו כתוצאה מבלבול בין נסמך לנפרד?..
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
יכול להיות בהחלט שהן נוצרו כתוצאה מאי הקפדה, כיון שאדם מקפיד בדבורו פחות מבכתבו.
כיון שהמשנה (כמו גם הסידור) היא תורה שבע"פ, לא הקפידו בה כ"כ על חוקי שינוי הניקוד בנסמכים, בסיום משפט וכו'.

לגבי השינויים המבניים, בערך הנ"ל על לשון חז"ל יש דוגמה מאלפת: קטע בנביא 'מתורגם' ללשון חז"ל.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
מעניין מאוד, למה לא תציגהו.
לגבי כל הדוגמאות שהבאתי לעיל וטענתי שהם שיבושים, כמעט ברור שהם מתקופה מאוחרת, כי הלוא הספרדים כן מדייקים להגות כנכון, אפשר לומר שאלו שיבושים אשכנזיים מאוחרים.
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
ציטוט משם:
אבא בנדויד הציג בספרו "לשון מקרא ולשון חכמים" דוגמאות ל"תרגום" של לשון המקרא ללשון חז"ל.

לשון המקרא (שמואל ב' פרק יב)
ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת: ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו שמלתיו ויבא בית יקוק וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל: ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם: ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני וחנני יקוק וחי הילד: ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי:

לשון חז"ל
אמר להם דויד לעבדיו: מת התינוק? אמרו לו: הן. מיד עמד דויד מן הארץ, רחץ וסך ושינה כליו. בא לו למקדש ונשתחווה ונכנס לביתו, ביקש ונתנו לפניו פת וסעד. אמרו לו עבדיו: מה ראית לעשות כן? בשביל תינוק החי היית מתענה ובוכה וכיוון שמת אתה עומד וסועד! אמר להם: כל זמן שהיה התינוק קיים, הייתי מתענה ובוכה, כסבור הייתי: מי יודע, אפשר המקום חן אותי והתינוק חיֶה. עכשיו שמת, תענית למה לי? וכי יכול אני להחזירו? אני הולך אצלו, והוא אין חוזר אצלי.
ע"כ ציטוט.

יש לציין שאצל התימנים מקובל בלשון משנה ניקוד שונה מן המקרא. עי' בסידוריהם המדוייקים בבמה מדליקין ובאבות.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
נכתב ע"י געוואלדיג;250327:
קיים כלל במילים רבות שכשהם נסמכות מחסירים מהן תנועות, לדוגמא, עִשָּׂרוֹן, כשהיא נסמכת השי"ן בשו"א - עֶשְׂרוֹן. הִגָּיוֹן - הֶגְיוֹן.
כתוצאה מכך נתהוו שיבושים במילים אחרות אשר תנועותיהן מעטות, ונוצרה נטיה להרחיבן ולהוסיף בהן תנועות כשאין הם נסמכות.
לדוגמא: פִּתָרוֹן במקום פִּתְרוֹן. חִסָרוֹן במקום חֶסְרוֹן יִתָרוֹן במקום יִתְרוֹן.
מאידך גיסא ישנם מילים רבות אשר במקורן הן באות עם תנועות רבות, וע"י שכשמסמיכים אותן מחסירין מהן תנועות, על כן הורגל שגם כשאינן נסמכות, הוגים אותן באותן התנועות המסמיכות אותן.
לדוגמא: שְׂכַר (שָׂכָר), פְּגַם (פְּגָם), דַּת (דָּת) (יצוין שאין מילה זאת משתנית אפילו כשהיא נסמכת, ויש לומר "כְּדָת משה וישראל"... וכן "מְנָת" אף שהיא נסמכת), פְּרַס (פְּרָס), כְּפַר (כְּפָר), גֶּזֶל (גָּזֵל), גֶּדֶר (גָּדֵר), יֶרֶק (יָרָק, אולם יש משקל יֶרֶק גם כשאינו נסמך,.ראב"ע ברא' ט, ג), בֶּן (בֵּן).

אחרי כל אלה ראיתי בשערי תפלה להרז"ה, כי אכן נמצא בלשון חכמים משקל חִסָּרוֹן לצד חֶסְרוֹן המקראי. כי הרז"ה מפלפל במשקל זה, והגם שבתוך דבריו מביא את הפסוק "וְחֶסְרוֹן לא יוכל להמנות", שמשם לכאורה ראיה שאף שלא בסמיכות הניקוד הוא חֶסְרוֹן, מכל מקום הרז"ה מתעלם מפרט זה.
וכנראה שהרז"ה הניח הנחה זו שחסרון בא בחיר"ק החי"ת, מכיון שכן מורגל בלשונינו, ומקור משקל זה הינו מלשון חכמים. ולפי זה נוכל להקיש גם על פִּתָרוֹן ויִתָרוֹן. אלא ששוברה בצדה, שכן לפי ההברה המורגלת בפי האשכנזים - המבדילה הבדל ניכר בין תי"ו דגושה לרפויה - התי"ו של פתרון ויתרון רפויה, דבר הנוגד כל לשון - גם לשון חכמים.
אולם יתכן שאין להקיש כלל מ"חסרון" ל"יתרון" ו"פתרון", ומה שהרז"ה מתעלם מ"וחסרון לא יוכל להמנות" - נראה שסבר שגם שם הוא סמיכות. והיינו שהפסוק חסר, וכאילו אומר: מעוות [אשר] לא יוכל לתקון, וחסרון [אשר] לא יוכל להמנות. ובדרך כלל התיבה שלפני מלת "אשר" היא תיבה סמוכה, כמו "בִּמְקוֹם אשר ישחט את העולה" (תמורת בַּמָּקוֹם אשר... הנפרד.).
וכן הוא באבן עזרא בפי' השני בקהלת, שפי' שם שהמעוות הוא חסרון אשר לא יוכל להימנות עיי"ש.
 

מאן דאמר

משתמש פעיל
אולי מישהו יודע מה פשר השיבוש שמקובל אצל הציבור לשיר 'לכבוד התנא הָאֱלוֹקַי', במקום 'לכבוד התנא הָאֱלוֹקִי'?
 

חיטובים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
כדי לחרוז האלוקי/יוחאי
 

מאן דאמר

משתמש פעיל
רעיון יפה. אבל אין לזה שום פשר.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
נכתב ע"י gchw;254024:
כדי לחרוז האלוקי/יוחאי
אכן, ומצד שני אומרים בר יוחָאִי נמשחת וכו'.
 

געוואלדיג

משתמש צעיר
עימוד ספרים
התפללתי בשבת בבית המדרש של חסידות מפורסמת ורבת ענפים, ושמעתי אותם אומרים בנוסח "כתר": "כדבר הֶאָמוּר בשירי עזך".
יש לדעת כי "הֶאָמוּר" בסגו"ל הוא לשון שאלה, דהיינו שהה"א הוא ה"א השאלה ולא ה"א הידיעה (הבא בקמ"ץ לפני א' קמוץ).
עיין מיכה ב, ז:
הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ ה'
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה