דיון הקורונה הזאת, נמצאת בכל מקום (????)

[חדוי לינד]

מעלה נושא לדיון, אשמח לתגובותיכם,
אם אני כותבת כרגע סיפור בהמשכים ארוך, מתחיל להתפרסם בקרוב,
רובו בהווה, עם פלאשבקים מהעבר.
אני חייבת להכניס את הקורונה?
מצד אחד אני לא רוצה, כי נמאס כבר לשמוע על הקורונה,
וגם זה מחייב אותי להיות צמודה ללו"ז הסגרים והתווים....
מצד שני,
האם זה אותנטי?!
הרי הקורונה היא חלק מאיתנו, האם אני יכולה להתעלם ממנה לחלוטין?

(ואני לא יכולה לעשות שהסיפור יתרחש לפני שנתיים, מסיבות שונות... זה לא מסתדר עם ההיסטוריה.)

אשמח לשמוע את דעתכם

 

[פרוגמטי]

לדעתי, ממש לא.
וזה אפילו יהרוס לי את החווית קריאה.

 

[אהרון1]

כשקוראים סיפור עם הרצוןשיהיה מחובר למציאות עדיין רוצים שיקח אותנו רחוק ממנה,
להכניס את הקורונה יפגע בכיף ובהתנתקות מהדבר הזה.

 

[חדוי לינד]

אדייק יותר את השאלה שלי,
אני לא מתכוונת להביא סצנות מהקורונה. זה באמת נמאס!
אבל לדוג' משפטים כמו: "המסכה מהודקת לפנים, מונעת ממני זכות הבעה."....
וכדו', יש בזה ממד נוסף מסוים בסיפור,
אבל אז כמו שאני צריכה להחזיק בראש את המועדים ועונות השנה, אני חייבת להחזיק בראש גם את הקורונה, ולא לכתוב שתיירים ביקרו בחנות.....
סתם זורקת דוג'.

 

[פרוגמטי]

אדייק יותר את השאלה שלי,
אני לא מתכוונת להביא סצנות מהקורונה. זה באמת נמאס!
אבל לדוג' משפטים כמו: "המסכה מהודקת לפנים, מונעת ממני זכות הבעה."....
וכדו', יש בזה ממד נוסף מסוים בסיפור,
אבל אז כמו שאני צריכה להחזיק בראש את המועדים ועונות השנה, אני חייבת להחזיק בראש גם את הקורונה, ולא לכתוב שתיירים ביקרו בחנות.....
סתם זורקת דוג'.

עדיין זה תוקע.
ואחרי שתיגמר הקורונה בעז''ה הספר יהיה מעצבן לקריאה אלא אם כן הוא ממוקד על תקופת הקורנה ובא לספר את סיפור התקופה.

 

[חדוי לינד]

ואחרי שתיגמר הקורונה בעז''ה הספר יהיה מעצבן לקריאה אלא אם כן הוא ממוקד על תקופת הקורנה ובא לספר את סיפור התקופה.

תודה,
אני ברור מעדיפה בלי הקורונה בכלל, זה יותר קל. מספיק את הקטעים ההיסטוריים אני צריכה לשבת ולדייק....

אבל לגבי הטענה של קריאה מאוחרת של הסיפור, אני לא יודעת כמה זה יהיה מעצבן,
אולי אני טועה, אבל אני מרגישה שכמו שאני כותבת סיפור על מקרה לפני חמש עשרה שנה, אצטרך לכתוב שהוא הגיש את הכרטיסיה לנהג, לא את הרב-קו.

אבל זה נכון שהקורונה הרבה יותר עמוקה, משמעותית מכרטיסיית נייר עם ניקובים בצורות שונות....

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

רק לא זה...
תשאירו לנו מקום אחד לצלול בו בלי השטויות...

 

[נ. גל]

א. כל כותב יכול להשתמש בזכות "החירות האומנותית", כרצונו.
ב. מלבד אולי 2% מהקוראים שיחפשו את המסכות, נראה לי שהאחרים יהיו דווקא מרוצים מעניין (אני בתוך ה98%).
ג. בהצלחה!

 

[פרוגמטי]

אבל זה נכון שהקורונה הרבה יותר עמוקה, משמעותית מכרטיסיית נייר עם ניקובים בצורות שונות....

מצד אחד עמוקה, מצד שני ממוקדת וקיימת בטווח זמן קצר בינתיים, שלדעתי לא אמור להשפיע על כתיבת ספר אם לא שהיא לוז הספר.

 

[יונה ספיר]

לדעתי, אם זה לא הכרחי לסיפור, אפשר לא לכתוב בפירוש "היא הידקה את המסכה" אבל אי אפשר לכתוב "רחבת הריקודים בחתונתו של מוישי המתה אדם". כי זה לא נכון היסטורית. אפשר לחמוק מן האזכור של הקורונה אם זה לא קשור לסיפור, אבל לא לכתוב דברים שלא נכונים לשנה זו.
כמו שלא נכתוב על אדם שהתענג על מנת בשר משובחת מדי יום בתקופת הצנע (אלא אם יש לנו סיבה להראות את זה, כמו למשל על מנת להציג את העובדה שהוא עשיר או תחמן שמסדר לעצמו את החיים) או על אדם שהגיע לעיר הבירה וושינגטון בשנת 1778, למשל.
אי אפשר לכתוב עיוותים היסטוריים, בטח לא כשאנחנו כל כך קרובים לתקופה.
כשכותבים ספר ומציינים תאריך, מחויבים לתאריך ההוא. ולא חשוב אם מדובר בשנת מלחמה, שמיטה, או כל מה שלא יהיה.

 

[7שבע7]

אני סוברת אחרת מכולם... ובתחילת הקורונה פתחתי שרשור דומה.
לדעתי אם את כותבת פרטים היסטוריים מדויקים - אין ברירה, את חייבת לשלב את הקורונה בסיפור. היא לא חייבת להיות עניין מרכזי, אבל אי אפשר לכתוב משהו כמו "בערב סוכות תשפ"ב היא יצאה לקניות אחרונות לפני החג", בלי להזכיר שהגיבורה נכנסה לחנות עם מסכה...
אם הפרטים ההיסטוריים מעורפלים יותר, וכוללים נגיד תיאור של שימוש ברב-קו - אז זה בהחלט יכול להתרחש לפני שנתיים. אבל לא בעוד שנתיים, כי אין לדעת אם הקורונה תיגמר אז או לא...
אין מה לעשות, הקורונה היא חלק מחיינו, נרצה או לא נרצה. כמו שלא נכתוב ספר על ימינו שנראה בו כאילו אנחנו בתקופת הגאולה ושאין מלחמות ופיגועים וכו' (אלא אם כן יש בו ממד של פנטזיה) - כך גם הקורונה אמורה להיות חלק מהספרים שנכתבים על ימינו.
(ובתור אחת שהשתתפה בכתיבת ספר סיפורים ממוקדים על הקורונה, ובאמת היו דיונים של העורכות באשר לאסקפיזם שקוראים מצפים בדרך-כלל למצוא בספר, אני חושבת שיש ייחודיות בכתיבה דווקא על הקורונה עצמה. כמו שיש, להבדיל, שירת שואה, עם מושגים ורמזים מיוחדים על התקופה, כך גם יכולה להיות שירת קורונה ופרוזה על הקורונה, ויש בזה אומנות בפני עצמה...)

 

[נודד]

דעתי כתגובה הקודמת.
באופן אישי אעדיף לקרוא סיפור שיהיה מעט מעורפל ביחס לתאריך המדויק, ויעקוף את הקורונה מימין (או משמאל, הכיוון לא ממש חשוב לי...)

 

[האגריד -בוצי פוליקמן]

אבל לדוג' משפטים כמו: "המסכה מהודקת לפנים, מונעת ממני זכות הבעה."....

זה יהפוך את זה ללא אמין,
נו באמת מי כבר הולכת עם מסכה כשאין שוטר בסביבה...