הפסקה בשעות העבודה

[מי]

אם נדרשים על ידי המעביד להשאר במקום העבודה, זמן ההפסקה על חשבונו. אם יכולים לצאת - זמן ההפסקה על חשבון העובד, אי לכך, אין שום אפשרות לנצל את זמן ההפסקה כדי לגמור את העבודה מוקדם יותר, כי אז זמן ההפסקה יירד ממשכורתו של העובד.

אולי יכולים להרוויח משהו אחר - יום עבודה קצר יותר. לפעמים זה שווה את הכסף...
נראה לי שצריך לבדוק את ישירות מול המעביד.

 

[אריה123]

אולי יכולים להרוויח משהו אחר - יום עבודה קצר יותר. לפעמים זה שווה את הכסף...
נראה לי שצריך לבדוק את ישירות מול המעביד.

ושוב... לא לקחת אישי

המעביד אינו חייב לתת כלום, ובאותו מידה ש"מי" מיעצת להרויח משהו מהמעביד, משהו שאינו מגיע על פי חוק ואינו מנהג המדינה, אלא סתם כך כי אפשר לסחוט עוד משהו מהמעביד, המעסיקים שבינינו יכולים להרויח אולי באופן שונה, שאם לדוגמא השכיר ירצה לצאת מהעבודה חצי שעה לפני הזמן, שיוריד, בא נאמר, משכורת של שעה. - נשמע לכם הזוי ? ולבקש מהמעסיק יום עבודה קצר זה כן טוב ?

 

[cello]

ושוב... לא לקחת אישי

המעביד אינו חייב לתת כלום, ובאותו מידה ש"מי" מיעצת להרויח משהו מהמעביד, משהו שאינו מגיע על פי חוק ואינו מנהג המדינה, אלא סתם כך כי אפשר לסחוט עוד משהו מהמעביד, המעסיקים שבינינו יכולים להרויח אולי באופן שונה, שאם לדוגמא השכיר ירצה לצאת מהעבודה חצי שעה לפני הזמן, שיוריד, בא נאמר, משכורת של שעה. - נשמע לכם הזוי ? ולבקש מהמעסיק יום עבודה קצר זה כן טוב ?

מה כל כך הזוי אם היא כתבה בפרוש שהיא תקבל פחות כסף בעבור קיצור יום העבודה?
שיא ההיגיון שבעולם!

 

[אריה123]

מה כל כך הזוי אם היא כתבה בפרוש שהיא תקבל פחות כסף בעבור קיצור יום העבודה?
שיא ההיגיון שבעולם!

סליחה. לא שמתי לב.

אבל זה כל כך השתרש שאפשר לנצל את המעסיק, כך שכבר כשהתחלתי לקרוא היה נדמה לי שזה מה שהיא רוצה לומר.

 

[מי]

ושוב... לא לקחת אישי

המעביד אינו חייב לתת כלום, ובאותו מידה ש"מי" מיעצת להרויח משהו מהמעביד, משהו שאינו מגיע על פי חוק ואינו מנהג המדינה, אלא סתם כך כי אפשר לסחוט עוד משהו מהמעביד, המעסיקים שבינינו יכולים להרויח אולי באופן שונה, שאם לדוגמא השכיר ירצה לצאת מהעבודה חצי שעה לפני הזמן, שיוריד, בא נאמר, משכורת של שעה. - נשמע לכם הזוי ? ולבקש מהמעסיק יום עבודה קצר זה כן טוב ?

נראה לי שבאופן כללי את בכלל לא קוראת בהגיון מה שאני כותבת, רק מחפשת איפה להתקיף.
אז הגיע הזמן שתצאי מהקטע לראות בכל השכירים שקרנים ורמאים בפוטנציה, ובכל המעסיקים אומללים ומנוצלים.
בעיני, ייחסי עבודה בין מעסיק לשכיר הם סוג של עסקה: השכיר מעמיד לרשותו של המעסיק את כישוריו ויכולותיו, המעסיק משלם תמורת השרות הזה. ככל עסקה, עליה להיות הוגנת ומשתלמת לשני הצדדים. לצערנו, פעמים רבות קורה שצד אחד של העסקה, השכיר, לחוץ ולהוט מדי להשתתף בה, ועל כן הוא מסכים לכל מיני תנאים הזויים, המפרים בעליל את זכויותיו. אני חושבת שזהו נתון שאף אחד לא יכול להכחיש אותו, אבל אם תנסי נשלח אותך לאשכול שכתבה "פוס" בפורום פרסום. במגזר שלנו תוכלי גם לשמוע סיפורים מסמרי שיער פי כמה.
יש איזושהי תוצאה שלילית של העניין, שהיות שהשכיר מרגיש מנוצל בכל מקרה, כי כל כך הרבה מדברים על הפרת זכויותיו, בסופו של דבר הוא נהיה פחות מסור לתפקידו. זה באמת תוצאה לא הוגנת, וכוכב 103 נתנה כמה דוגמאות נכונות לעניין. מכאן ועד לראות בכל מעסיק סוג של ועד הרבנים, שברוב חן וחסד זן ומפרנס לכל עובדיו, ארוכה הדרך...
סתם אגב: פעם, נפגשתי עם יועץ עסקי במט"י לצורך פתיחת עסק חדש, הוא נתן לי טיפ מאד נכון. אם אני מעסיקה גרפיקאית במשרה חלקית, במשכורת של 3500 ש"ח, עלי לחשב בהוצאות עסק סכום של 4300 ש"ח בערך. הסכום כולל מסים, נסיעות, וכל שאר ירקות. כשיוצאים מנקודת הנחה כזו, ורואים בזה חלק אינטגרלי של הוצאות העסק, מתייחסים לזה יותר בשלווה...

 

[אריה123]

אולי אם ידברו יותר על הפרת זכויות המעסיק, השכיר ירגיש פחות מונצל.

לצורך הענין של החישוב, אז כך; השכיר מקבל נטו 3500,
והמעסיק משלם עליו 4 % ביטוח לאומי (המעסיק משלם את הביטוח לשל העובד למה ? ככה !)
ומשלם עליו 10 % הפרשה לפנסיה (המעסיק משלם לעובד כסף גם לשנים שבהם הוא כבר לא יעבוד אצלו. למה ? כככה)
והמעסיק צריך לשלם נסיעות כמה מאות שקלים בחודש (מה הקשר של המעסיק למקום המגורים של העובד ? לא ידוע).
והמעסיק צריך לשלם "הבראה" פעם בשנה. (גם את החופש המעסיק צריך לשלם.למה ? ככה)
וכשהעובדת הנכבדה מפסיקה לעבוד כי היא בהריון ואין לה כח, המעסיק חייב לשלם לה פיצויים, על מה ? לא ברור.
ואם השכירה נשארה עד גיל 63, ויוצאת לפנסיה (שאת חלקו הגדול המעסיק שילם לה כל החיים) היא דורשת - ומגיע לה על פי חוק - פיצויים. על מה ? ככה. (הפיצויים הם חודש לשנה, זאת אומרת שעובדת עם משכורת של 9000 ש"ח לחודש מקבלת פיצויים על 35 שנות עבודה 315000 ש"ח, וכמובן שלמעסיק המליונר זה יוצא מהשרוול.)
ואחרי כל זה אם המעסיק מבקש שלפחות בזמן העבודה יעבדו. אז זה דרישה מוגזמת ?

 

[מי]

אולי אם ידברו יותר על הפרת זכויות המעסיק, השכיר ירגיש פחות מונצל.

לצורך הענין של החישוב, אז כך; השכיר מקבל נטו 3500,
והמעסיק משלם עליו 4 % ביטוח לאומי (המעסיק משלם את הביטוח לשל העובד למה ? ככה !)
ומשלם עליו 10 % הפרשה לפנסיה (המעסיק משלם לעובד כסף גם לשנים שבהם הוא כבר לא יעבוד אצלו. למה ? כככה)
והמעסיק צריך לשלם נסיעות כמה מאות שקלים בחודש (מה הקשר של המעסיק למקום המגורים של העובד ? לא ידוע).
והמעסיק צריך לשלם "הבראה" פעם בשנה. (גם את החופש המעסיק צריך לשלם.למה ? ככה)
וכשהעובדת הנכבדה מפסיקה לעבוד כי היא בהריון ואין לה כח, המעסיק חייב לשלם לה פיצויים, על מה ? לא ברור.
ואם השכירה נשארה עד גיל 63, ויוצאת לפנסיה (שאת חלקו הגדול המעסיק שילם לה כל החיים) היא דורשת - ומגיע לה על פי חוק - פיצויים. על מה ? ככה. (הפיצויים הם חודש לשנה, זאת אומרת שעובדת עם משכורת של 9000 ש"ח לחודש מקבלת פיצויים על 35 שנות עבודה 315000 ש"ח, וכמובן שלמעסיק המליונר זה יוצא מהשרוול.)
ואחרי כל זה אם המעסיק מבקש שלפחות בזמן העבודה יעבדו. אז זה דרישה מוגזמת ?

כל הדוגמאות שהבאת הן אינן הפרת זכויות המעסיק. הן חלק אינטגרלי מזכויות עובד, שמשום מה קשה לך לעכל אותן. למה את מבינה שצריך לשלם משכורת של 20.70 ש"ח לשעה ולא 15? מה אכפת לך כמעסיקה כמה עולה לעובד הלחם במכולת?
באמת, למעסיקים באופן טבעי לא אכפת מה קורה לעובדים שלהם, חיים או מתים, חולים או בריאים, יש ילדים או לא. כתוצאה מכך, בתחילת תקופת המהפכה התעשייתית באירופה, ובתחילת המאה הקודמת בארצות הברית, הגיעו תנאי העובדים לשפל שגרם בסופו של דבר להבנה שכך זה לא יכול להמשך. יש גבול לרמה בה ניתן לנצל אנשים. כך החלו להווצר החוקים הסוציאליים שכל כך אינם מוצאים חן בעינייך, כחוק שכר מינימום, חופשים וימי מחלה.
(אגב, לגבי פיצויים, מעסיק עם שכל לא מחכה עד שהעובד יגיע לגיל 65, או לחילופין עד שהעובדת תלד. בשביל זה נולד הרעיון המבריק של קרן פיצויים). תכל'ס כל הזכויות הנוספות ביטוח לאומי, פנסיה והבראה, אמורות להיות מחושבות כחלק מעלות החזקת עובד. לא מוצא חן בעינייך? אל תעסיקי עובדים בכלל. את זקוקה להם בכל אופן? תשלמי להם מה שמגיע להם. זה הכל. (וגם תדרשי מהם לעבוד בשעות העבודה, אף אחד לא אמר שלא)

 

[יהודה מילר]

ישנם הרבה מאוד נקודות שכולנו מסכימים

חושבני שבהרבה נקודות אתם כולכם מסכימים, מלבד כמה פינות שעל זה כל הרעש

כתבתי בלשון זכר בשביל הנוחות אבל הכוונה לשני המינים

כולנו מסכימים ש:

• אף עובד לא מגיע בבוקר לעבודה עם אזיקים, כמו שלא הכריחו אף מעסיק באזיקים להעסיק את העובד.
• בזמן שהעובד בעבודה - הוא עומד לרשות המעביד ועליו לעשות אך ורק מה שהוא נדרש לצורך העבודה בלבד.
• מגיע לעובד במהלך שעות העבודה גם לנוח כמו לשתות קפה, וכדו' במידה סבירה וע"ח המעביד. א"א לעבוד ללא הפסקה מול מחשב, כמה שעות.
• העובד ידו על התחתונה בדרישת תנאי העסקה, כי המעביד בכל מקרה הוא שיקבע את התנאים.
• החוק דורש מאוד הרבה מהמעסיק לטובת העובד, מעבר לתשלום נטו (חופשה, הבראה, פנסיה, וכו') ומכאן הכאב שלו על זמן שלא נוצל מספיק.
• עובד מסור שמבצע את עבודתו במסירות ובדייקנות, לא יהי' אכפת כ"כ למעביד אם כמה דקות לא נוצלו במלואן.

כל עובד צריך לבחון במקום עבודתו את התנאים, ואם יש לו שאלות עליו לשאול, ולא לקבל החלטה בעצמו, כמובן שעלולים ללא ידיעה להיכשל בעוון גזל.