העמק שאלה

[אפכא מסתברא]

לאחר ששמעתי כמה מרצים פופולריים וחשובים מבטאים את שם ספרו הידוע של הנצי"ב בשיבושים מבישים, לא אוכל להתאפק:
הַעְמֵק שְׁאָלָה! ('שאלה' במלעיל!)
ע"ד הכתוב (ישעיה ז, יא):
שְׁאַל-לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם ה"א, הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה:

 

[תלמוד]

לחידוד הטעות וההבדל:
שאלה במלעיל מתפרש הוראה - תשאל (כמו 'ה' סלחה' - כפי שרש"י מביא על הפסוק שציינת)
שאלה בלמרע מתפרש מלשון שאלה. נשאלה שאלה.

 

[אפכא מסתברא]

שאלה בלמרע מתפרש מלשון שאלה. נשאלה שאלה.

אכן, 'שְׁאָלָה' במלעיל זו צורה מארכת של 'שְאַל', אבל איזו 'שְׁאָלָה' יש במלרע בניקוד זה? (יש 'שְׁאָלָהּ' והיא מלרעית, אבל משמעותה: 'שָׁאַל אותה'.)
ואגב, ההיגוי המוטעה לא היה בהבדל של מלרע/מלעיל אלא הרבה יותר גרוע...

 

[תלמוד]

ואגב, ההיגוי המוטעה לא היה בהבדל של מלרע/מלעיל אלא הרבה יותר גרוע...

בדיוק. ההיגוי המוטעה (והנפוץ) הינו שאלה (בציירי ומלרע)

 

[מוישה]

אל נא תמהר לחרוץ דינם של אותם מרצים. היו מחברי ספרים שלקחו מלים מפסוק ועשו להן "הסבה" למשמעות שונה במקצת. יש בדומה לכך בחיבור ערוך השולחן, שהמדקדקים חושבים להגותו עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן מלשון הפסוק בישעיה כא, אך מכמה מקורות נראה כי כוונתו הייתה כפי שהוגים אותו בזמנינו, ויש לכך כמה ראיות. בדומה לכך העמק שאלה שבפסוק הוא מהווה המשך ל'אות' המדוברת בתחילת הפסוק, כלומר תעמיק לשאול אותה - את האות. אבל כאשר מוציאים את המילים מהפסוק שוב אין מקום למשמעות זו ובהחלט ייתכן שהכוונה ללשון שאלה הרגיל בפי העולם, כאשר שם זה מתאים לחיבור על ספר השאילתות. לא שאני מובטח בכך, אך קשה להוכיח אחרת.

 

[תלמוד]

"העמק שאלה" בפסוק לא מופיע במפיק ה"א,
והכוונה היא לא ביחס לאות הנזכרת.
אלא כמו שרש"י מפרש שם שהוא כמו "שמעה סלחה".
ואם כך גם כשמוציאים את המילה הזו מהפסוק יש לה משמעות בהיגוי המקורי.

ציטוט רש"י:
העמק שאלה - העמק ושאל שאלה כמו שמעה סלחה (דניאל ט) שאל אות בעמקי תהום להחיות לך מת או הגבה למעל' לשאול אות בשמים:

 

[אפכא מסתברא]

העמק שאלה שבפסוק הוא מהווה המשך ל'אות' המדוברת בתחילת הפסוק, כלומר תעמיק לשאול אותה - את האות.

לא לשאול אותה, את האות, כפי שהסביר יפה @תלמוד

"העמק שאלה" בפסוק לא מופיע במפיק ה"א,
והכוונה היא לא ביחס לאות הנזכרת.
אלא כמו שרש"י מפרש שם שהוא כמו "שמעה סלחה".
ואם כך גם כשמוציאים את המילה הזו מהפסוק יש לה משמעות בהיגוי המקורי.

ציטוט רש"י:
העמק שאלה - העמק ושאל שאלה

ה'שאלה' שבפסוק (במלעיל) הוא כמו 'לשאול' - 'העמק לשאול שאלה', וכמדומני שזו בדיוק כוונת המחבר בשם שנתן לספרו.

 

[2u2]

אל נא תמהר לחרוץ דינם של אותם מרצים. היו מחברי ספרים שלקחו מלים מפסוק ועשו להן "הסבה" למשמעות שונה במקצת. יש בדומה לכך בחיבור ערוך השולחן, שהמדקדקים חושבים להגותו עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן מלשון הפסוק בישעיה כא, אך מכמה מקורות נראה כי כוונתו הייתה כפי שהוגים אותו בזמנינו, ויש לכך כמה ראיות. בדומה לכך העמק שאלה שבפסוק הוא מהווה המשך ל'אות' המדוברת בתחילת הפסוק, כלומר תעמיק לשאול אותה - את האות. אבל כאשר מוציאים את המילים מהפסוק שוב אין מקום למשמעות זו ובהחלט ייתכן שהכוונה ללשון שאלה הרגיל בפי העולם, כאשר שם זה מתאים לחיבור על ספר השאילתות. לא שאני מובטח בכך, אך קשה להוכיח אחרת.

אני גם סבור שאולי הכוונה לומר הַעֲמֵק שְׁאֵלָה - דהיינו להעמיק בשאילתות.
אני מניח שכוונת פותח האשכול הוא לטעות הנפוצה לקרות את המילה הראשונה הָעֵמֶק.

 

[yonatanr]

לאחר ששמעתי כמה מרצים פופולריים וחשובים מבטאים את שם ספרו הידוע של הנצי"ב בשיבושים מבישים, לא אוכל להתאפק:
הַעְמֵק שְׁאָלָה! ('שאלה' במלעיל!)
ע"ד הכתוב (ישעיה ז, יא):
שְׁאַל-לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם ה"א, הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה:

מסתבר שאכן כוונת הנצי"ב היתה לצורת ההגיה בפסוק הנ"ל, אך לכאורה אין מקום לדון לכף חובה את המרצים שאינם בקיאים בכל התנ"ך כפותח האשכול, ועל כן מבטאים את 'שאלה' עם צירה. יש גם את הפסוק 'כל כבוּדה בת מלך פנימה' בשורוק, שיש הקוראים בחולם.

אולי באמת יש מקום לפתוח אשכול על ההגיות המקובלות בעולם הישיבות, שיש הטוענים שאינן נכונות, כמו רב בִּיבִּי, שיש הטוענים שצריך לקרוא 'רב בֵּיבָי', כפי הפסוק (עזרא י כח) 'וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי', או 'מעוּמָד', שלשיטת התימנים קוראים 'מעוֹמֶד', או 'ההוא גַברא', שיש המנקדים 'גֻברא', ועוד.

 

[תלמוד]

אך לכאורה אין מקום לדון לכף חובה את המרצים שאינם בקיאים בכל התנ"ך כפותח האשכול,

אם נחשתי נכון, הוא מדבר דווקא על מרצה דקדקן גדול מאוד (פרסם אתמול סרטון ובדיוק ראיתי... ואכן הוא אומר שם שאלה בציירי).

אולי באמת יש מקום לפתוח אשכול על ההגיות המקובלות בעולם הישיבות, שיש הטוענים שאינן נכונות, כמו רב בִּיבִּי, שיש הטוענים שצריך לקרוא 'רב בֵּיבָי', כפי הפסוק (עזרא י כח) 'וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי', או 'מעוּמָד', שלשיטת התימנים קוראים 'מעוֹמֶד', או 'ההוא גַברא', שיש המנקדים 'גֻברא', ועוד.

וואו זה יהיה אטרקציה.
אשכול שיתחיל ולא ייגמר.

 

[אפכא מסתברא]

אני גם סבור שאולי הכוונה לומר הַעֲמֵק שְׁאֵלָה - דהיינו להעמיק בשאילתות.
אני מניח שכוונת פותח האשכול הוא לטעות הנפוצה לקרות את המילה הראשונה הָעֵמֶק.

אכן, הנצי"ב ביקש להעמיק בשאילתות, אבל הניקוד המקורי מבטא זאת בלי צורך לשנותו. ואכן, נפוצה הטעות גם במלה 'העמק' כפי שציינת.

מסתבר שאכן כוונת הנצי"ב היתה לצורת ההגיה בפסוק הנ"ל, אך לכאורה אין מקום לדון לכף חובה את המרצים

חלילה לי מלדונם לכף חובה. רק אשמח אם יראו אשכול זה וילמדו... (אין לי דרך להגיע אליהם ולהעמידם על טעותם)

אם נחשתי נכון, הוא מדבר דווקא על מרצה דקדקן גדול מאוד (פרסם אתמול סרטון ובדיוק ראיתי... ואכן הוא אומר שם שאלה בציירי).

יפה כיוונת, ואכן בעקבות זאת פתחתי אשכול זה. ויש מרצה מעולה נוסף, פה מפיק מרגליות, אבל משבש בקביעות ניקוד פסוקים ושמות ספרים - בין השאר גם ספר זה - באופן שמעמיד בסכנה את לבי.

 

[מנצפך]

על זה הדרך, יש הצדקה לאלו שאומרים "ספר המַקנה"?

 

[yonatanr]

על זה הדרך, יש הצדקה לאלו שאומרים "ספר המַקנה"?

כך נהוג לומר בישיבות, אך בוודאי שצריך לומר ספר המִקנָה

 

[אפכא מסתברא]

בעיות של צורבא מדרבנן ועם הארץ מדאורייתא...
בכל אופן, כשמנקדים - בוודאי צריך לנקד כפי שצריך לומר ולא כפי שנהוג לומר.

 

[ערך רב]

יש בדומה לכך בחיבור ערוך השולחן, שהמדקדקים חושבים להגותו עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן מלשון הפסוק בישעיה כא, אך מכמה מקורות נראה כי כוונתו הייתה כפי שהוגים אותו בזמנינו, ויש לכך כמה ראיות.

האם יוכל מר להציג כמה מהראיות [או לפחות ראיה אחת חזקה]?

 

[תלמוד]

האם יוכל מר להציג כמה מהראיות [או לפחות ראיה אחת חזקה]?

הסברא ודאי נותנת כך, שכינה את שם ספרו על משקל השם 'שולחן ערוך'

 

[אפכא מסתברא]

הסברא ודאי נותנת כך, שכינה את שם ספרו על משקל השם 'שולחן ערוך'

אם כבר, איפכא מסתברא - אמנם על משקל 'שולחן ערוך' אבל הוא סבר לערוך אותו קצת אחרת, 'עָרֹךְ השלחן'...