הנושאים החמים
הנושאים החמים
לפניכם הסיפור ששלחתי לתחרות הסיפורים של יתד נאמן.
שאמנם לא נבחר
אבל לא אתן ליתד להיתקע בגלגלי המוטיבציה הספרותית שלי,
הסיפור יפהפה ויש בו מסר, ואני תקוה שלפחות בעיני קוראי פרוג תגבה קרנו קצת יותר.
ותגביה קרנינו
ברק סגול ורעם נהרות קשרו למתניהם אזור עור נמר חגיגי, היום נפתחת עונת הציד, והם השכימו לבצע את רקוד הצבאים אל מול השמש העולה ומסתרי כוחות הטבע המתעוררים.
הכל היה כבר מזומן מאתמול, גולגולת של תאו, שתי קרני צבי מסועפות, עין של פיל ושלשה זנבות שועל טריים.
עוד בטרם הזריחה הם עלו אל הגבעה הקטנה הטבולה בדמדומי שחר ובידיהם כל הכבודה יוצאת הדופן.
באור החיוור היה ניתן להבחין בדמויות נוספות מעפילות אל הגבעות הסמוכות נושאות בידיהם את הדרוש לטקס,
עוד ועוד צלליות זרמו למעלה והתקבצו על הרמות סביב סביב,
המחנה התרוקן מכל הגברים, זהו יום חשוב, רק הנשים והילדים נשארו לעמוד בפתחי האהלים והתלחשו בהתרגשות.
רעם נהרות החזיק בגולגולת כשברק סגול קושר אליה את עין הפיל באמצעות הזנבות הלחים עדיין, ונועץ את הקרניים אל הנקודה המדוייקת שבין עצמות הלסת.
כשהעסק היה מוכן, הם אחזו במשא המוזר בשתי ידיים, התייצבו כשפניהם אל אזורי הציד והמתינו לזריחה.
עם הנץ האור הראשון, התנערו מעמידתם הקפואה והניפו את כל הכבודה קדימה ואחורה אל מול היערות.
הניפו שוב ושוב, קדימה ואחורה קדימה ואחורה תוך כדי קריאות קצובות
"שנטה פיגטה מון מון מון גוהההררא"
לאחר מספר דקות הם שינו את כיוון ההנפה,
וגם את מילות השיר.
"זהו, עד עכשיו הם קראו לעדרי הצבאים להתאסף אל אזורי הציד, ועתה זה ריטואל המיועד להרחיק חיות טורפות מן היער" לחש מייק ראש צוות הצילום של נאשיונל ג'אוגרפיק שהיה מוסתר בשיחים על ראש הצוק הגבוה לצלם השזוף והבלתי מגולח הצמוד למצלמה הטלסקופית.
"קרצ'ו מולו ררררא בזז בזזז" עלה ההד מן העמק.
השמש שאך זה עלתה הטילה זוהר צהבהב ומסתורי על אלפי הדמויות המתנועעות בדבקות על הגבעות למטה.
והקרניים המבהיקות שבידיהם הטילו צללים ארוכים ומוזרים סביב.
תריסר ילידים עטורי נוצות אדומות וכחולות ליוו בתופים גדולים את השירה שבקעה מאלפי הפיות ועלתה בגלים קצביים אל השמים כחולי הבוקר שנפרשו מעל.
במחנה נצמדו הזאטוטים לאימותיהם שהשקיפו מרחוק והתנועעו בשתיקה, עיניהן נוצצות.
הד התופים עוד המשיך להלום שעה ארוכה גם אחרי סיום הטקס.
....
לעת ערב, נערכת קבלת פנים סוערת לציידי השבט השבים עמוסים בשלל ועטורי תהלה.
לעונת הציד היה סיפתח מעולה כפי שיעידו העגלות החורקות תחת משאן, חלק מהצבאים עדיין בחיים, כפותים ברגליהם ועיניהם הגדולות מתרוצצות בפחד.
נשיא השבט הקשיש מברך את הציידים העייפים ומצמיד לקרקפתם את עיטור הנשר הגאה.
צוות הצילום המתין בסבלנות לסיום הרקודים הסוערים סביב למדורות הענק, ולגימת קנקנים רבים של "מצ'יאקנטי" - משקה חגיגי שהמתורגמן הרזה והחולמני שהתלווה אליהם קרא לו דם-שמחת-הקיץ-נטול-הפחד, למעשה היה זה אלכוהול רפואי שנגנב ממרפאת הצלב האדום ועורבב עם מי סוכר ותמצית סלק.
עם דעיכת המדורות והתרוקנות חבית המצ'יאקנטי חוזר ברק סגול העייף הביתה ומוצא בפתח אהלו את צוות הנאשיונל ממתינים לו בבגדי חאקי וכובעי קש, הם רוצים לשוחח אתו, בידיהם מתנות צבעוניות ונוצצות (שנרכשו ב'הכל בדולר') ולצדם ניצב בענווה המתורגמן החכם השולט בשלשים ושש הניבים המקומיים אך באנגלית קצת פחות.
בניע ראש בלתי מורגש קורא ברק סגול לרעם נהרות להצטרף למפגש, הוא לא שש להשאר לבדו עם לבני העור גם אם זה יעלה לו בלהתחלק בחצי מהמתנות.
לאחר שלוק קטן וצורב מכוסית המצ'יאקנטי, שעתים של שיחת נימוסין מרובת שתיקות וסירוב חד משמעי של האורחים לטעום מהכיבוד - שהתבסס על אברי בעלי חיים לא מזוהים צלויים למחצה ברוטב מבחיל - התגלגלה השיחה אל 'רקוד הצבאים'.
"אז אתם מאמינים שהנפת ה... דברים האלה, מזמינה את הצבאים לבוא"?
"יודעים"
"יודעים?! כלומר... אמממ..."
"יודעים במאה אחוז, זה בדוק ומנוסה, זה מדע אמפירי"
(המתורגמן הזיע כסוס עד שהגיע להחלטה שהמונח הקרוב ביותר באנגלית ל"ויקירוסקימולטנפושואה ג'ונביק" הוא 'מדע אמפירי').
רעם נהרות התבונן משועשע בפיות הפעורים מולו, וכשהניח שהם לא עומדים להסגר בטרם יקבלו הסבר מספק, נאנח ואמר
"ובכן אספר לכם הכל מהתחלה,
לפני שנים רבות מאד, כשפרחי 'ארגמן התבונה' טרם נכחדו, ו'הרי הקרח הנצחי' בצפון היו עדיין מכוסים בקרח נצחי,
והאנשים הלבנים לא הסתכלו עלינו מגבוה, ובעצם לא הסתכלו בכלל.
הגיע יום אחד לעמק אדם לבן קירח חביב ופיקח מאד בשם הנרי ויסנשאפטלר...
"ויסנשאפטלר" לחש ברק סגול גם הוא ביראת כבוד, ושניהם גחנו ונשכו את מרפקיהם שלש פעמים.
המתורגמן ניסה להסביר שויסנשאפטלר זו אינה מילה אינדיאנית אלא שֵם של אדם, אבל אנשי הנשיונאל קטעו אותו
"הנרי ויסנשאפטלר? באמת?!"
מי לא שמע על החוקר הדגול הזה שנעלם לפני שנים בשטחי הפרא ולא נודע מה עלה בגורלו,
"הוא היה פה?!"
הצלם השזוף החל להתגרד בגבו, אך למעשה בדק אם האקדח שלו בחגורה שמתחת לחולצה דרוך, מדמיין לעצמו את ברק סגול ורעם נהרות בעוד עשרים שנה יושבים עם אורחים ומספרים על צוות צילום שנקלע אליהם לפני שנים ונעלם.
מייק בעינים פעורות סימן לרעם נהרות להמשיך
"ובכן הנרי חקר את חיי הצבאים וגילה דברים מדהימים, למשל ש...."
המתורגמן בפרצוף חמצמץ התפרץ והתחנן לרעם נהרות לחוס עליו ולהשמיט חלקים לא רלונטיים מהסיפור
"מה הפירוש רלונטיים"? תמה רעם נהרות,
"ספר רק מה שנוגע לעיקר, בלי כל הקישוטים והתאורים האינסופיים מסביב, כבר מאוחר ואני רוצה להגיע עוד הלילה לגבעת הירח השותק, כבר שבוע לא הייתי בבית"
"או קיי, אז נגש ישר לענין, הנרי גילה למה משמשות קרני הצבי, כלומר מה המטרה האמיתית שלהן מלבד להסתבך בענפי עצים נמוכים ולקשט בהן את פתחי נשיאי השבט, הן משמשות לתקשורת!"
"תקשורת"?
רעם נהרות חייך בחמלה ומזג לעצמו עוד כוסית מצ'יאקנטי אדומה וחריפה,
ברק סגול התנדב להסביר ללבנים הנבערים
"על גלים ביו מגנטיים שמעתם?"...
מעודד מהשתיקה העמוקה ומהמבטים הנדהמים, המשיך
"כמו שבני אדם מסוגלים לתקשר ביניהם במרחקים גדולים דרך מכשירי רדיו המשדרים וקולטים גלים אלקטרו מגנטיים, כך הצבאים מעבירים מידע זה לזה באמצעות גלים ביו מגנטיים, והקרניים משמשות כאנטנות, הנרי ויסנשאפטלר (שלש נגיסות במרפק) הצליח לפצח את ההצפנה של השדורים הללו, ואף לחקות אותה, הוא לימד אותנו להניף קרני צבי טריות בקצב מסוים, ואף הצמיד אותו לשיר כדי להקל על ההמונים לשדר באותו קצב "שנטה פיגטה מון מון מון גוההרא" שפירושו....
רעם נהרות הזדקף בכסאו ונתן בו זוג עינים רושפות.
"אה, נכון, סליחה"
"אסור לנו לפרש את השיר הזה ללבני עור" פלט רעם נהרות קצרות.
"תנודת הקרנים קדימה ואחורה בסנכרון הנכון ובידי אלפי בני השבט, פולטת שדר צבאי ביו מגנטי ברור - 'בואו בהמוניכם'.
והם באים, בהמונים.
ראיתם את השלל, לא?!"
מייק ששכח לנגב את הריר שנזל מפיו הפעור והצלם ששפשף את ערפו עד שהאדים הצליבו לרגע מבט מבולבל ומיד השיבוהו לרעם נהרות המגחך, ומלמלו
"וגולגולת התאו? ועין הפיל? ו... "
"זה בשביל לדחות טורפים, המצאה של הצ'יף שלנו 'מותני ברדלס' (נגיסות מרפק), אך במקרה הזה רק זקני השבט מבינים את המנגנון, שנאסר לפרסום מחשש לשינוי יותר מידי דרסטי בשרשרת המזון.
"ובכן לבנים יהירים ומטומטמים" סיכם ברק סגול "קודם חשבתם שאתם יודעים שאנחנו מאמינים, ועכשיו אתם כבר מאמינים שאנחנו יודעים"
המתורגמן הסחוט דילג ברוב טאקט על ה'מטומטמים' לא רק ממבוכה אלא בעיקר מהסיבה ש'מטומטם' מהוה תרגום חיור מאד ולא ממצה לעומת המשמעות המלאה והאמתית של מה שברק סגול אמר.
כשדידו החוצה מהאהל רדומי רגליים מהישיבה הממושכת על מחצלות הקנים, לחש הצלם "נשבע לכם שראיתי את "אסטרופיזיקה למתקדמים" מציץ מתחת אחת הכריות"
"ואני עברתי ליד המטבח וראיתי את כל המתנות שלנו מושלכות אחר כבוד לפח"
"נו מה ציפית מאנשים הבקיאים במדע מודרני שתלהיב אותם עט בארבעה צבעים?!
"פראים פרימיטיביים הא?!"
...
גדול הוא המדבר ומתמשך עד אין קץ, מאז שפילס הג'יפ שלהם את דרכו בסבך הצמחיה אל מחוץ לסאוואנה העבותה הם נוסעים ונוסעים עכשיו כשסביבם רק אדמה ושמים שקו אופק מטושטש ביניהם.
מייק מנווט ביד מיומנת בכביש המחוספס והסדוק, ובידו השניה מוחה ללא הרף את מצחו המטפטף לתוך עיניו, המזגן כבוי כדי לחסוך בדלק, ארוכה וקשה היא הדרך חזרה לציויליזציה,
הצלם שקוע במפה ולפתע מרים את המשקפת ומצביע על נקודה רחוקה, סימני ישוב.
ענן אבק עולה כשהם פונים בזוית חדה ומדהירים את הצמיגים הבלויים לכיוון העיר ההולכת וגדלה באופק.
הג'יפ המאובק עוצר ליד מבנה גדול ומרשים, החברה יורדים למלא את המימיות.
"מה לעזאזל מתרחש כאן" מלמל הצלם בעיניים מעוגלות כשהביט דרך דלתות הזכוכית המעוטרות אל האולם המפואר.
אנשים רגילים לגמרי, בני תרבות, בחליפות אלגנטיות ונעליים מצוחצחות, עמדו שורות שורות ונופפו בצרור עלים ירקרק
שמאל ימין קדימה אחורה למעלה למטה
"אלה יהודים" הסביר לו חברו בלחישה, "הם מאמינים שהריטואל המטופש הזה עוצר רוחות רעות ומביא להם גשם"
הצלם הניח יד על כתפו "אני כבר לעולם לא אעז לקרוא 'מטופש' למשהו, רק בגלל שאני לא מבין אותו"...
שאמנם לא נבחר
אבל לא אתן ליתד להיתקע בגלגלי המוטיבציה הספרותית שלי,
הסיפור יפהפה ויש בו מסר, ואני תקוה שלפחות בעיני קוראי פרוג תגבה קרנו קצת יותר.
ותגביה קרנינו
ברק סגול ורעם נהרות קשרו למתניהם אזור עור נמר חגיגי, היום נפתחת עונת הציד, והם השכימו לבצע את רקוד הצבאים אל מול השמש העולה ומסתרי כוחות הטבע המתעוררים.
הכל היה כבר מזומן מאתמול, גולגולת של תאו, שתי קרני צבי מסועפות, עין של פיל ושלשה זנבות שועל טריים.
עוד בטרם הזריחה הם עלו אל הגבעה הקטנה הטבולה בדמדומי שחר ובידיהם כל הכבודה יוצאת הדופן.
באור החיוור היה ניתן להבחין בדמויות נוספות מעפילות אל הגבעות הסמוכות נושאות בידיהם את הדרוש לטקס,
עוד ועוד צלליות זרמו למעלה והתקבצו על הרמות סביב סביב,
המחנה התרוקן מכל הגברים, זהו יום חשוב, רק הנשים והילדים נשארו לעמוד בפתחי האהלים והתלחשו בהתרגשות.
רעם נהרות החזיק בגולגולת כשברק סגול קושר אליה את עין הפיל באמצעות הזנבות הלחים עדיין, ונועץ את הקרניים אל הנקודה המדוייקת שבין עצמות הלסת.
כשהעסק היה מוכן, הם אחזו במשא המוזר בשתי ידיים, התייצבו כשפניהם אל אזורי הציד והמתינו לזריחה.
עם הנץ האור הראשון, התנערו מעמידתם הקפואה והניפו את כל הכבודה קדימה ואחורה אל מול היערות.
הניפו שוב ושוב, קדימה ואחורה קדימה ואחורה תוך כדי קריאות קצובות
"שנטה פיגטה מון מון מון גוהההררא"
לאחר מספר דקות הם שינו את כיוון ההנפה,
וגם את מילות השיר.
"זהו, עד עכשיו הם קראו לעדרי הצבאים להתאסף אל אזורי הציד, ועתה זה ריטואל המיועד להרחיק חיות טורפות מן היער" לחש מייק ראש צוות הצילום של נאשיונל ג'אוגרפיק שהיה מוסתר בשיחים על ראש הצוק הגבוה לצלם השזוף והבלתי מגולח הצמוד למצלמה הטלסקופית.
"קרצ'ו מולו ררררא בזז בזזז" עלה ההד מן העמק.
השמש שאך זה עלתה הטילה זוהר צהבהב ומסתורי על אלפי הדמויות המתנועעות בדבקות על הגבעות למטה.
והקרניים המבהיקות שבידיהם הטילו צללים ארוכים ומוזרים סביב.
תריסר ילידים עטורי נוצות אדומות וכחולות ליוו בתופים גדולים את השירה שבקעה מאלפי הפיות ועלתה בגלים קצביים אל השמים כחולי הבוקר שנפרשו מעל.
במחנה נצמדו הזאטוטים לאימותיהם שהשקיפו מרחוק והתנועעו בשתיקה, עיניהן נוצצות.
הד התופים עוד המשיך להלום שעה ארוכה גם אחרי סיום הטקס.
....
לעת ערב, נערכת קבלת פנים סוערת לציידי השבט השבים עמוסים בשלל ועטורי תהלה.
לעונת הציד היה סיפתח מעולה כפי שיעידו העגלות החורקות תחת משאן, חלק מהצבאים עדיין בחיים, כפותים ברגליהם ועיניהם הגדולות מתרוצצות בפחד.
נשיא השבט הקשיש מברך את הציידים העייפים ומצמיד לקרקפתם את עיטור הנשר הגאה.
צוות הצילום המתין בסבלנות לסיום הרקודים הסוערים סביב למדורות הענק, ולגימת קנקנים רבים של "מצ'יאקנטי" - משקה חגיגי שהמתורגמן הרזה והחולמני שהתלווה אליהם קרא לו דם-שמחת-הקיץ-נטול-הפחד, למעשה היה זה אלכוהול רפואי שנגנב ממרפאת הצלב האדום ועורבב עם מי סוכר ותמצית סלק.
עם דעיכת המדורות והתרוקנות חבית המצ'יאקנטי חוזר ברק סגול העייף הביתה ומוצא בפתח אהלו את צוות הנאשיונל ממתינים לו בבגדי חאקי וכובעי קש, הם רוצים לשוחח אתו, בידיהם מתנות צבעוניות ונוצצות (שנרכשו ב'הכל בדולר') ולצדם ניצב בענווה המתורגמן החכם השולט בשלשים ושש הניבים המקומיים אך באנגלית קצת פחות.
בניע ראש בלתי מורגש קורא ברק סגול לרעם נהרות להצטרף למפגש, הוא לא שש להשאר לבדו עם לבני העור גם אם זה יעלה לו בלהתחלק בחצי מהמתנות.
לאחר שלוק קטן וצורב מכוסית המצ'יאקנטי, שעתים של שיחת נימוסין מרובת שתיקות וסירוב חד משמעי של האורחים לטעום מהכיבוד - שהתבסס על אברי בעלי חיים לא מזוהים צלויים למחצה ברוטב מבחיל - התגלגלה השיחה אל 'רקוד הצבאים'.
"אז אתם מאמינים שהנפת ה... דברים האלה, מזמינה את הצבאים לבוא"?
"יודעים"
"יודעים?! כלומר... אמממ..."
"יודעים במאה אחוז, זה בדוק ומנוסה, זה מדע אמפירי"
(המתורגמן הזיע כסוס עד שהגיע להחלטה שהמונח הקרוב ביותר באנגלית ל"ויקירוסקימולטנפושואה ג'ונביק" הוא 'מדע אמפירי').
רעם נהרות התבונן משועשע בפיות הפעורים מולו, וכשהניח שהם לא עומדים להסגר בטרם יקבלו הסבר מספק, נאנח ואמר
"ובכן אספר לכם הכל מהתחלה,
לפני שנים רבות מאד, כשפרחי 'ארגמן התבונה' טרם נכחדו, ו'הרי הקרח הנצחי' בצפון היו עדיין מכוסים בקרח נצחי,
והאנשים הלבנים לא הסתכלו עלינו מגבוה, ובעצם לא הסתכלו בכלל.
הגיע יום אחד לעמק אדם לבן קירח חביב ופיקח מאד בשם הנרי ויסנשאפטלר...
"ויסנשאפטלר" לחש ברק סגול גם הוא ביראת כבוד, ושניהם גחנו ונשכו את מרפקיהם שלש פעמים.
המתורגמן ניסה להסביר שויסנשאפטלר זו אינה מילה אינדיאנית אלא שֵם של אדם, אבל אנשי הנשיונאל קטעו אותו
"הנרי ויסנשאפטלר? באמת?!"
מי לא שמע על החוקר הדגול הזה שנעלם לפני שנים בשטחי הפרא ולא נודע מה עלה בגורלו,
"הוא היה פה?!"
הצלם השזוף החל להתגרד בגבו, אך למעשה בדק אם האקדח שלו בחגורה שמתחת לחולצה דרוך, מדמיין לעצמו את ברק סגול ורעם נהרות בעוד עשרים שנה יושבים עם אורחים ומספרים על צוות צילום שנקלע אליהם לפני שנים ונעלם.
מייק בעינים פעורות סימן לרעם נהרות להמשיך
"ובכן הנרי חקר את חיי הצבאים וגילה דברים מדהימים, למשל ש...."
המתורגמן בפרצוף חמצמץ התפרץ והתחנן לרעם נהרות לחוס עליו ולהשמיט חלקים לא רלונטיים מהסיפור
"מה הפירוש רלונטיים"? תמה רעם נהרות,
"ספר רק מה שנוגע לעיקר, בלי כל הקישוטים והתאורים האינסופיים מסביב, כבר מאוחר ואני רוצה להגיע עוד הלילה לגבעת הירח השותק, כבר שבוע לא הייתי בבית"
"או קיי, אז נגש ישר לענין, הנרי גילה למה משמשות קרני הצבי, כלומר מה המטרה האמיתית שלהן מלבד להסתבך בענפי עצים נמוכים ולקשט בהן את פתחי נשיאי השבט, הן משמשות לתקשורת!"
"תקשורת"?
רעם נהרות חייך בחמלה ומזג לעצמו עוד כוסית מצ'יאקנטי אדומה וחריפה,
ברק סגול התנדב להסביר ללבנים הנבערים
"על גלים ביו מגנטיים שמעתם?"...
מעודד מהשתיקה העמוקה ומהמבטים הנדהמים, המשיך
"כמו שבני אדם מסוגלים לתקשר ביניהם במרחקים גדולים דרך מכשירי רדיו המשדרים וקולטים גלים אלקטרו מגנטיים, כך הצבאים מעבירים מידע זה לזה באמצעות גלים ביו מגנטיים, והקרניים משמשות כאנטנות, הנרי ויסנשאפטלר (שלש נגיסות במרפק) הצליח לפצח את ההצפנה של השדורים הללו, ואף לחקות אותה, הוא לימד אותנו להניף קרני צבי טריות בקצב מסוים, ואף הצמיד אותו לשיר כדי להקל על ההמונים לשדר באותו קצב "שנטה פיגטה מון מון מון גוההרא" שפירושו....
רעם נהרות הזדקף בכסאו ונתן בו זוג עינים רושפות.
"אה, נכון, סליחה"
"אסור לנו לפרש את השיר הזה ללבני עור" פלט רעם נהרות קצרות.
"תנודת הקרנים קדימה ואחורה בסנכרון הנכון ובידי אלפי בני השבט, פולטת שדר צבאי ביו מגנטי ברור - 'בואו בהמוניכם'.
והם באים, בהמונים.
ראיתם את השלל, לא?!"
מייק ששכח לנגב את הריר שנזל מפיו הפעור והצלם ששפשף את ערפו עד שהאדים הצליבו לרגע מבט מבולבל ומיד השיבוהו לרעם נהרות המגחך, ומלמלו
"וגולגולת התאו? ועין הפיל? ו... "
"זה בשביל לדחות טורפים, המצאה של הצ'יף שלנו 'מותני ברדלס' (נגיסות מרפק), אך במקרה הזה רק זקני השבט מבינים את המנגנון, שנאסר לפרסום מחשש לשינוי יותר מידי דרסטי בשרשרת המזון.
"ובכן לבנים יהירים ומטומטמים" סיכם ברק סגול "קודם חשבתם שאתם יודעים שאנחנו מאמינים, ועכשיו אתם כבר מאמינים שאנחנו יודעים"
המתורגמן הסחוט דילג ברוב טאקט על ה'מטומטמים' לא רק ממבוכה אלא בעיקר מהסיבה ש'מטומטם' מהוה תרגום חיור מאד ולא ממצה לעומת המשמעות המלאה והאמתית של מה שברק סגול אמר.
כשדידו החוצה מהאהל רדומי רגליים מהישיבה הממושכת על מחצלות הקנים, לחש הצלם "נשבע לכם שראיתי את "אסטרופיזיקה למתקדמים" מציץ מתחת אחת הכריות"
"ואני עברתי ליד המטבח וראיתי את כל המתנות שלנו מושלכות אחר כבוד לפח"
"נו מה ציפית מאנשים הבקיאים במדע מודרני שתלהיב אותם עט בארבעה צבעים?!
"פראים פרימיטיביים הא?!"
...
גדול הוא המדבר ומתמשך עד אין קץ, מאז שפילס הג'יפ שלהם את דרכו בסבך הצמחיה אל מחוץ לסאוואנה העבותה הם נוסעים ונוסעים עכשיו כשסביבם רק אדמה ושמים שקו אופק מטושטש ביניהם.
מייק מנווט ביד מיומנת בכביש המחוספס והסדוק, ובידו השניה מוחה ללא הרף את מצחו המטפטף לתוך עיניו, המזגן כבוי כדי לחסוך בדלק, ארוכה וקשה היא הדרך חזרה לציויליזציה,
הצלם שקוע במפה ולפתע מרים את המשקפת ומצביע על נקודה רחוקה, סימני ישוב.
ענן אבק עולה כשהם פונים בזוית חדה ומדהירים את הצמיגים הבלויים לכיוון העיר ההולכת וגדלה באופק.
הג'יפ המאובק עוצר ליד מבנה גדול ומרשים, החברה יורדים למלא את המימיות.
"מה לעזאזל מתרחש כאן" מלמל הצלם בעיניים מעוגלות כשהביט דרך דלתות הזכוכית המעוטרות אל האולם המפואר.
אנשים רגילים לגמרי, בני תרבות, בחליפות אלגנטיות ונעליים מצוחצחות, עמדו שורות שורות ונופפו בצרור עלים ירקרק
שמאל ימין קדימה אחורה למעלה למטה
"אלה יהודים" הסביר לו חברו בלחישה, "הם מאמינים שהריטואל המטופש הזה עוצר רוחות רעות ומביא להם גשם"
הצלם הניח יד על כתפו "אני כבר לעולם לא אעז לקרוא 'מטופש' למשהו, רק בגלל שאני לא מבין אותו"...
